רק לפעמים...

תגובות לקטע: בלילות שבהם מילים לא נראות  הוספת תגובה חדשה


משתמש מאומת (האתר שלי) , 02:38 1/10/2007:
"מה רואה לו אדם לשתוק, שאלו הבריות, ולא אילם הוא ומיטיב היה לדבר..."
[ככה התחלתי את סיפורי הראשון בגיל 17. וגם נימקתי בהמשך]

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 02:41 1/10/2007:
והיה היום ההוא ללילה, ומכל החלונות זלג האור אל הרחובות והמילים הארורות לבשו צלילים.



[ביקשת משפט אחד, אז זה הכל. אם דרושה לך פיסקה, גם זה אפשר, במחיר מבצע אחד ועוד אחד שלם על שלושה קבלי שניים]

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

ללא שם , 12:04 1/10/2007:

פה וגם פה (ועוד שם) יש רשימה של שורות מוצלחות מספרים. תבחרי אחת שנראית לך, תמשיכי לסיפור שלך.
אחר-כך, בעריכה תשני את השורה הראשונה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

א. , 13:30 1/10/2007:
היא הגיעה באיחור, מעט מבויישת, חיוורת, הצטנפה בשולי ערימה של הודעות דואר רשום, מגזין בעטיפת ניילון מרשרש ומכתבים רשמיים. כשהגיחה אל האור, כשהרגישה ביד האוחזת, מלמלה ’קרא אותי’. ואני מתבונן עכשיו בלובן הנייר, באותיות המרצדות ובשפתיים ההן שאמרו את כל המילים.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

אותו מכר ותיק , 20:07 1/10/2007:

לו האמינה בהשגחה העליונה, הנמצאת אי שם בשמים, הייתה בודאי מיחסת לה את המקרה. אולם אלוהים שלה שכן לכל היותר בצמרות העצים.

מכל מקום, מזל היה כאן - לא תכנון של שנים, לא של חודשים או ימים, סתם הזדמנות שנפלה לידה כפרי צעיר ועסיסי שמזמין נגיסה.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

משתמש מאומת (האתר שלי) , 16:32 5/10/2007:
אפשר ממש לראות אותה נרעדת מבעד למילים. כתבת יפה מאוד.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח