סוכן זוטר עבר

תגובות לקטע: דיווח מהיום הראשון בגן: פוסט אורח של זוֹזוֹ  הוספת תגובה חדשה


 (האתר שלי) , 17:11 2/9/2009:

חיוך

חמודה זאתי


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

, 17:20 2/9/2009:

חמודה וחדה.

מה שמשמח אותי (בין השאר...) זה שהיא לא אומרת ש"היה כיף" כדי לרַצות. כשיש גננות שלא מוצאות חן בעיניה, היא לא מתביישת להגיד.
השנה כל הצוות (והרבה ילדים) התחלפו, אבל נראה שנפלנו טוב, למרבה ההקלה.

מצד שני, רק שנתיים עד בית-הספר. מתחיל להרגיש את זה נושף בעורפי עצבני

ומה שלומכם, ואיך עוברת עליכם ה...אהמ, קליטה במוסדות? חיבוק


 


(אני יודע, לא באנו לבקר כל החופש. מצד שני, גם לא את אמא שלי או אחותי, אז את בחברה טובה.)



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:12 6/9/2009:

אני בתקופה מזעזעת מבחינת מהירות התגובה שלי ברשת. אני מגיבה כמו מודם 14.400 ויש לי שלל סיבות. באמשלי.

הגדול הלך לסוג של כיתה אלף. אתה יודע, עשרה ילדים בכיתה וכל היום משננים הארה רמה. סתם. לא משננים. הוא מבסוט מאוד בסך הכל.

השני בגודלו אף הוא מבסוט. משנן הארה הארה קרישנה קרישנה.

והקטן דבק באוֹם.

וגם אני חזרתי לפרנס. תמה חופשת הלידה. ימי שני במשרד והשאר בבית תוך כדי שהתאגיד מוריד עלי קרחצען מתמשך על הסידור הנצלני הזה.

תשמע, מרמיט. דבר איתי לפני שאתם הולכים על השלישי. נדמה לי שיש לי כאן כמה תובנות. חישבתי ומצאתי שהם הרוב. וזה כנראה שם אותנו במיעוט.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 13:39 7/9/2009:
אני בעד רטרו לאיטיות. צריך גם לחיות מתישהו, בין כל האונליין הזה.

והשלישי לא בתכנון אצלנו, בשום שלב. שניים זה איזון אקולוגי נחמד.
מה גם שאני מגיע למסקנה שגם שניים על שניים זה לא כוחות.

נשמע לי עדיף שאת תהיי בבית והתאגיד יקרעחצן, מאשר המצב ההפוך  חיוך



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 17:24 2/9/2009:
והנה פסקול חלופי לפוסט.

"מספר סיפורים
ספר לנו אגדה מתוקה
שתחזיר אותנו להרגיש כמו ילדים"

או משהו כזה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

גליה , 21:41 2/9/2009:
היי , חזרת!! או שזוזו חזרה!
אתמול בשיחה עם חבר שמתכוון לשלוח את הילדה לאנתרופוסופי קלטתי שאני מתרגזת כי בלי להתכוון זה כאילו הוא אומר לי שאני שולחת את הילדים שלי למקום לא טוב, שאני עושה החלטות לא נכונות והוא כן.
אצלנו נפרדו קשה מהחופש אבל חזרו מחוייכים הביתה ביומיים האלה. שמחים עם המורה ועם הכיתה ובעיקר עם ההפסקות ומקצועות הבחירה.  החינוך הרגיל , עם כל הפאקים שלו, והם מלאי אנרגיה חיובית..  

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

, 23:12 2/9/2009:
אני לא יודע אם את יודעת, אבל זוזו כבר שנה שנייה בחינוך הרגיל למשעי.

אבל את ויכוחי החינוך הפרטי שלנו אני עוד זוכר היטב. וכן, הרגשתי שהרבה אנשים נכנסו למגננה כשסיפרתי להם בזמנו שזוזו באנתרופוסופי. וכן, יש אנשים שמרגישים שהזרם הזה יותר נכון לילדים שלהם. ויש אפילו אנשים שמרגישים שהזרם הזה מתאים יותר לרוב הילדים, אם לא לכולם.

גם אנחנו היינו ממשיכים אלמלא:
א. זה היה בא על חשבון הקשר שלה עם החברה המקומית.
ב. זה היה עולה כ"כ הרבה כסף.

נזכרתי משום מה בסיפור על ניסוי ידוע שנעשה בקופים, שאולפו שאם אחד מהם מטפס על סולם (כדי להגיע לבננה) כולם חוטפים שפריץ של מים קרים. לא עבר הרבה זמן והקופים התחילו לחנך בעצמם את הקופים החדשים שלא יעלו על הסולם. זה המשיך גם כשכל הקופים שהושפרצו כבר התחלפו בחדשים שלא ידעו את השפריץ.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

בַּיִםמשתמש מאומת (האתר שלי) , 23:01 2/9/2009:

והכי כייף כשהוא אמר לי: "אתה יכול ללכת עכשיו אבא אני מסתדר"

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

, 23:13 2/9/2009:
כן, זה הרבה יותר מרגיע כשזה בא מהם.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

בַּיִםמשתמש מאומת (האתר שלי) , 23:21 2/9/2009:

זה הכייף של לגלות שזה הכל רק בראש שלי והילד מסתדר מצויין

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:31 6/9/2009:
טליה ניגשה ביום השני לעוזרת גננת ושאלה, "איפה הדייסה שלי?" מה שהבהיר לכולם שהיא זוכרת הכול, ויודעת לעמוד על זכויותיה!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח