לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יומן של דמות קומיקס


תל אביב, רכבות הרים, והרבה קומיקס

Avatarכינוי: 

בן: 25

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

אזעקת ממתק!


אוקיי, אז בזמן האחרון קרו הרבה דברים שגרמו לי להתחיל להשתמש במושג

 

אזעקת ממתק!

 

באופן מעניין, אף אחד מהדברים האלה לא היה קשור לאזעקות הטילים ששרו על פני המדינה בזמן האחרון. ולמעשה - את חלק מהתגליות שאני עומד לכתוב עליהם גיליתי לפני שזה בכלל נהיה רלוונטי.

 

 

בכל אופן, כפי שחלקכם אולי יודעים, אזעקת ממתק זה פחות או יותר אומר שנכנתי לחנות ממתקים והיה שם משהו שגרם לי לפעור עיניים ופה ולהכריז בקול רם "דןיעםךדחגכ!!!" או שטות מופתעת אחרת כלשהי.

 

אז בלי להכביר במילים, בואו ואסיח את דעתכם מאזעקות טילים עם אזעקות קצת יותר טעימות, ובמקום שכולן יהיו "צבע אדום", הן יהיו על סולם ה-ירוק-צהוב-אדום בהתאם לכמה שהן עשו לי התקף לב כשראיתי אותן.

 

 

 

מאונטן דיו

אזעקת: צבע צהוב



 

לפני כמה שנים הגיעו לחנויות בתל אביב שני משקאות שיו מפורסמים באמריקה - מאונטן דיו ודר' פפר.

כעבור שנה בערך מאונטן דיו נעלם, דר' פפר נשאר עד היום.

 

מאונטן דיו הוא אחד המשקאות היותר פופולארים בארה"ב, אבל שגם הכי צוחקים עליהם כי יש בפחית מאונטן דיו, שנראית כמו סתם משקה מוגז רגיל, יותר קפאין מבקפה או במשקה אנרגיה טיפוסי.

 

אני אישית - אוהב אותו. ואני יודע שהרבה מהקוראים שלי מתרגשים לראות אותו בארץ.

אין ציון כי לא קניתי אותו הפעם(ראיתי משה אחר שאני לא מכיר, ועדיפות הולכת קודם לדברים מעניינים שאני לא מכיר)

 

איפה: נכון לעכשיו רק במעדני מזרע בדיזינגוף סנטר.

 

 

 

גזוז דובדבן שחור

 

אזעקה: צבע ירוק

 


 

 

כן, אז זה ה"דבר האחר" שציינתי קודם.

גזוז בטעם דובדבן שחור.

 

כיפי, מעניין, טעים, הייתי קונה שוב, אבל לא חובה.

 

יש גם טעם "CREAM" וטעם ג'ינג'ר אייל. אותם לא ניסיתי.

 

ציון: 7

 

 

 

 

שוקו טורטית ושוקו כיפכף

 

אזעקת: צבע צהוב ירקרק כזה.



 

רגע ממהההההה???

 

אז איך ששוקולדי עלית בטעם בזוקה, קפה נמס, טורטית, וטעמי ירדו מהמדפים (אני רוצה לציין שלגמרי חזיתי נכון את אורך החיים של המוצרים האלה) (וכן, עדיין מוכרים אותם פה ושם, זה דברים שנשארו. אם אתם רוצים אותם, עכשיו זה הזמן לקנות), פתאום אני רואה את שני אלה במדפי טיב טעם והסופרמרקטים!

 

הראשון שניסיתי זה השוקו כיפכף.

 

סיקרן אותי איך לעזאזל נותנים לנוזל טעם של וופל.

 

ניסיתי - ורסמי, נהנתי!

באמת יש לזה טעם של שוקו עם קצת טעם של וופל. זה לא מדהים או משהו, אבל אם הייתי קונה שוקו באופן קבוע בהחלט הייתי קונה את זה מדי פעם לפעם! לדעתי הטעות הגדולה כאן (גם בשוקו כיפכף וגם בשוקו טורטית) זה שהם זמינים(נכון לעכשיו) רק באריזות גדולות. עד עכשיו גם כשרציתי לקנות את זה וגם כשרציתי לקנות את השוקו טורטית זה היה בהזדמנויות שאריזה גדולה לא התאימה לי.

 

ציון סופי: 6.5

 

 

שוקו טורטית -

כל מי שניהל איתי שיחות מעמיקות על טורטית יודע שיש לי סלידה ענקית מהמוצר הזה. זה דיקט מצופה שוקולד, וגם זאת מחמאה.

אבל(!) כל המוצרים החדשים בטעם טורטית גרמו לי להבין שאולי מה שאני לא סובל בטורטית זה הוופל המגעיל שיש באמצע, כי כל דבר שעושים בטעם טורטית שאין בו ופל - אני אוהב.

 

לשוקו טורטית באמת אין טעם של וופל מקום המדינה, יש לו טעם של שוקו שהוספיו לו קצת סירופ שוקולד לתערובת. 

מבחינתי אין תלונות. שוב, זה לא מדהים, אבל זה כיף שיש גיוון בשוקו, ואם שוקו היה ברפרטואר הקבוע שלי, וזה היה נמכר גם באריזות קטנות, בהחלט הייתי שוקל לקנות שוב.

אבל העדפתי את הכיפכף.

 

ציון סופי: 6

 

בקרוב יוצא עוד שוקו בסדרה הזו בטעם מקופלת. שם בכלל מעניין אותי מה הם יעשו, כי איך עושים שוקו בטעם של מוצר שהוא כבר עכשיו נטו שוקולד?

 

דר' פפר בבקבוק

 

אזעקה: צבע ירוק חזק עם אפשרות להסלמה.




אז כתבתי לאחרונה שלצד פחיות הדר' פפר שכבר פוקדות את תל אביב כמה שנים טובות, נוספו פתאום פחיות דיאט דר' פפר. ובכן, עכשיו נוסף אליהם גם בקבוק חצי ליטר! אם זה ימשיך ככה, יכול להיות שיראו את הדר' ביותר ויותר מקומות, ואולי אפילו בגדלים וטעמים נוספים!

 

נצפה בינתיים ב: Green way, מעדני מזרע, ואיזה קיוסק אחד על בוגרשוב פינת פינסקר.

 

נרדז רופס.

 

אזעקה: צבע אדום!!! צבע אדום!!!

 


 

נכון, ילדה קטנה ברקע של התמונה שלא שמתם לב אליה עד עכשיו אבל אתם מסתכלים שוב ו-אה הנה היא, זו בדיוק הבעת הפנים המתאימה לעשות כשקולטים שיש נרדז רופס בארץ!!!

 

מה? מה זאת אומרת מה זה נרדז רופס? ככה חינכתי אתכם?!

אוקיי, אוקיי, תרגע תומי, תרגע, ותסביר לקוראים של הבלוג שלך מה זה נרדז רופס.

 

אוקיי, אז נכון סוכריות "נרדז" הצבעוניות של חברת "וונקה", שהן בעצם גרגירי סוכר מצופים בעטיפה חמצמצה מתוקה, שהגיעו בשנים האחרונות לארץ סוף סוף? (אם אתם לא מכירים גם אותם אז... אני.... אני כבר לא יכול לעזור לכם.)

אז "נרדז רופס" זה בעצם חבל גומי(כמו תולעת גומי ק פחות מעפן) ארוך שמצופה בסוכריות נרדז.

 

ולמה אני מתלהב מזה?

 

כי זה הממתק הלא-שוקולד האהוב עלי.

 

זה טעיייים!

 

הדבר הזה מוכיח אחת ולתמיד שאין לי טעם מעודן ויוקרתי של שף, מבקר מאפיות, או שוקולטייר צמרת. יש לי טעם של ילד בן 6. כי הדבר הזה זה פשוט כל מה שילד בן שש רוצה וצריך בעולם הזה.

 

תשכחו מחיבוקים, תשכחו מלהקפיץ את הילד לצופים, הבאתם לילד נרדז רופס וכיסיתם את מכסת ההורות שלכם להיום.

 

אז אם גם לכם יש טעם של ילד בן 6, חובה. אם אתם מעדיפים מקרון שוקולד %987 אחוזי קקאו מהפטיסרי האהוב עליכם ברוטשילד - תשכחו מזה, אין לכם מה לחפש עם זה.

 

 

איפה: ראיתי את זה ב"בית מרקחת לממתקים" ברחוב שנקין(תודה נמרוד!) ואם אני לא טועה גם ב"סופר מבצעים קייט".

הערה חשובה: לכל אלה שראיתי יש אריזה של ליל כל הקדושים. משמע - קיבלנו משלוח של דברים שנשארו לאמריקאים אחרי החג. משמע - ברגע שזה נגמר, זה נגמר. אז לכו. לקנות. עכשיו.

 

ציון סופי: לפחות 8 וקצת, בקלות. שזה בערך הכי גבוה שציון יכול להגיע אליו בלי להיות איזשהו סוג של שוקולד. אני לא נותן ציון יותר מדיק כי יש כמה סוגים של זה, וגם עבר זמן מאז שאכלתי את זה.

 

 

 

מינוס 196

 

אזעקה: צבע כחול. קפוא.

לא כי לא התלהבתי לראות את זה, פשוט כי בררררררר.







 

אז... מי אמר "חנקן נוזלי" ולא קיבל?!

 

אחרי שכמה מקומות צצו בערים גדולות בעולם תל אביב לא נשארה חייבת ופתחה גלידריה חדשה שבה מכינים לכם את הגלידות על המקום, מולכם, בקפיאה מיידית, עם חנקן נוזלי!!!

 

ניסיתי גלידת חנקן נוזלי כשהייתי בלונדון. התלהבתי מהרעיון, והיה ממש מגניב לראות את העשן מתגלגל לו מעל המכונות כשמכניסים את המרכיב המרכזי לתערובת, אבל בסופו של דבר, הגלידריה הלונדונית לא עמדה במבחן הטעם, אפילו לא סיימתי את הגלידה שלי.

אז כשנפתחה החנות הזו הרמתי גבות, אבל בזהירות.

 

היה קצת קשה להבחין בחנות בהתחלה, ציינתי בפני המנהל שהמקום ממש ריק וסטרילי. כשהוא אמר "זו הכוונה, אפילו הזמנו חלוקי מעבדה", אמרתי לו שזה לא מרגיש מכוון, ושזה לא מרגיש מזמין, ושאם הוא רוצה ללכת על הרגשה של מעבדה - שילך על העיצוב הזה עד הסוף.

השבוע עברתי שוב ליד החנות ועל הקירות היו תמונות גדולות ויפות של גלידות ומוצרי מעבדה, המוכרים התרוצצו בין לקוחת סקרניים עם חלוקי מעבדה, החנות נראית הרבה יותר מזמינה ונחמדה כרגע, ואם הם יקבלו את האישור שהם מנסם להשיג - להוסיף מקומות ישיבה בחוץ - הוא יהיה אפילו יותר מזמין.

בנוסף, הם שינו משהו בתפריט בהתאם לתיקון שהצעתי. בגדול - קיבלתי את הרושם שיש עם מי לדבר פה, ושבעל העסק קשוב ללקוחות. זה תמיד חשוב וזה תמיד עושה חשק לחזור.

 

אבל מספיק על עיצוב פנים, זה לא ערוץ החיים הטובים פה. אתם כאן כדי לשמוע על גלידות.

 

הגלידה הראשונה שניסיתי היתה גלידת שוקולד פררו רוז'ה.

היא היתה נחמדה, בהחלט הרבה יותר טובה מזו שאכלתי בלונדון, אבל... לא עף לי הסכך. המרקם היה חלק מדי (יש אנשים אוהבים גלידות חלקות, אני אוהב ערבוביאדה של דברים, דבר שקשה להשיג בגלידת חנקן נוזלי). ציון: 6

לאחר מכן ניסיתי גלידת סורבה תפוז, שהיתה נחמדה אך עם מסקנות דומות. היה נחמד שהיה אפשר להרגיש שזה טעם של תפוז אמיתי, ולא טעם של טעם של תפוז. ציון: 6

 

ההנאה האמיתית הגיעה כשהצגתי לחברים שלי את הגלידריה וניסינו שילובים חדשים. חשוב לציין שזה לגמרי מקום להציג לחברים ולראות אותם מתלהבים כשהגלידה שלהם מתחילה להעלות עשן.

אלעד, שאלרגי לביצים, התלהב ושמח לשמוע על גלידריה בתל אביב שמוכרת גלידה שלא מכילה שמנת, ואין לה טעם של דרעק (כמו גלידריה איטלקית שנמצאת לא רחוק משם שאת שמה לא אזכיר), מאיה החליטה להנות עם שילוב ביזארי, ושמה גלידת פיסטוק עם ריבת חלב ועוד משהו, השם יודע מה. הפסקתי להבין את ההיגיון פה במילה "פיסטוק".

אני, לעומת זאת, הלכתי על גלידת ריבת חלב עם חתיכות עוגיות אוריאו ונוטלה (הנוטלה עומדת בצד, בניגוד לשאר התוספו שעומדות כל אחת בקערית נחמדה משלה אז לקח לי זמן להבין שהיא בכלל אופציה).

*זה* היה השילוב המנצח.

עוגיות האוריאו מנעו מהגלידה להיות חלקה מדי ומשעממת, וריבת החלב עבדה באופן מושלם עם הנוטלה ליצירת טעם שוקולדי טעים ומעולה.

ההערה היחידה שהיתה לי זה "אתה יודע איזה תוספת היתה יכולה ללכת עם זה ממש טוב? חתיכות בראוניז!", בתגובה בעל המקום אמר שאמא שלו מכינה בראוניז מדהימות, אז יכול מאוד להיות שבקרוב גם אלה יהיו זמינות כתוספות.

 

ציון: 8.2 , ויכול מאוד לעלות ברגע שיהיו בראוניז.

 

מה גם - אל תשכחו שאני נותן ציונים בעיקר על הטעם, אבל המקום עצמו(וספציפית, הדרך שבה עושים מולכם את הגלידה) מגניבים ושווים משהו גם בפני עצמם! אקיצר - לכו לבדוק, ואם אתם באותו הראש כמוני, תזמינו ריבת חלב עם נוטלה. את התוספת השניה אני נותן לכם לבחור.

 

לא לפספס, מקום מגניב שרק הולך ומשתפר. לכו עכשיו, ותביאו את החברים!

בוגרשוב 41
תל אביב יפו

 

 

 

אניטה

אזעקה: צבע צהוב עם נקודות כתומות

 



 

אם כבר בגלידה עסקנו - היום הסתובבתי במתחם שרונה החדש שפתחו ליד הקריה ועזריאלי.

אני אוהב את המקום, הוא יפה, ויש בו גן משחקים מאסיבי שמאיים להרוג אותך. כמו שגן משחקים צריך להיות.

יש שם הרבה בתי קפה מפונפנים, מסעדות מפונפנות, חנויות בגדים מפונפנות, וגלידריות מפונפנות.

אני, בגדול, לא אוהב גלידריות.

יש לי חוק שאני קורא לו "חוק הגלידה", שמונע ממך לצאת מניאק.

טעימה אחת מותר לבקש גם אם אתה יודע בודאות שאתה לא הולך לקנות כלום.

טעימה שניה מותר לבקש אם אתה שוקל לקנות אבל לא החלטת עדיין.

שלוש טעימות ומעלה - וטרטרת את עובד שכר המינימום המסכן מספיק. תקנה משהו.

 

נכנסתי היום ל"אניטה", סניף של רשת גלידריות מצליחה אך מפונפנת, בכוונה מוחלטת לקחת טעימה אחת ולהתחפף. אני אף פעם לא קונה בגלידריות מפונפנות, הן כל כך יוקרתיות וכמעט אף פעם לא שוות את הכסף.

בזמן שחיכיתי בתור הזוג שלפני קנה מטעם מסתורי שנראה מעניין ובשלט שעליו היה כתוב "שאל את המוכר". אז שאלתי את המוכרת.

גלידה בטעם "היער השחור".

מיד התלבטתי אם לנסות את זה, את הקינדר בואנו הלבן שהתכוונתי לנסות, או את הלואקר. בסוף ניסיתי את היער השחור.

זה התחיל כמו גילדה שוקולדית כיפית, ואז בסוף הפתיע אותי משום מקום טעם של דובדבן.

 

טוב, שיט, זה ממש טוב. אני אשכרה שוקל לקנות את זה עכשיו.

 

ניסיתי את הקינדר בואנו - כיפי אבל עדיין הסתקרנתי מהיער השחור.

 

ואז החלטתי לעשות פניה חדה שמאלה ולעשות משהו שאני אף פעם לא עושה(כמעט) - קניתי בכלל סורבה.

סורבה תפוח, ליתר דיוק.

אני אף פעם לא קונה גלידה שאין בה טעם שוקולדי כלשהו אבל החלטתי הפעם לקנות סורבה.

 

למה? שתי סיבות

1) אני מנסה לשמור על הכולסטרול שלי (אני יודע שזה נשמע אירוני קצת, אבל אתם תופתעו מכמות הדברים בביקורות שלי שאין בהם כמעט או בכלל כולסטרול)

2) טעמתי גם מהסורבה, והוא היה מד-הים.

ממש ממש מדהים.

 

אז יצאתי עם כדור סורבה בטעם תפוח. מפונפן, יקר, אבל הולי שיט כל כך שווה את זה.

אני פשוט התענגתי עליו. באותו הרגע לא היה לי אכפת מגלידות שוקולד או מבן וג'רי, הסורבה הזה היה בדיוק מה שהייתי צריך באותו הרגע, וזה ללא ספק אחד מהטובים שיצא לי לאכול אם לא ה-. פשוט פנטסטי!!!

פעם הבאה שאני שם אני לגמרי חוזר לשם. אני עדיין רוצה לנסות את היער השחור, אבל אולי גם אוכל עוד סורבה.

 

ציון: 8.5!

 

 

 

אז יאללה אנשים, יש לכם שתי גלידריות מעולות לבקר בהן, והרבה קפאין לצרוך! בהצלחה!

נכתב על ידי , 15/7/2014 17:50  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תומיקס ב-15/7/2014 21:02
 





119,079
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , ציורים ואיורים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתומיקס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תומיקס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ