לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

מארס בעקרב

כינוי: 

בן: 70

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2006

על השיר "כישופים" של דליה רביקוביץ'


 

בתכנית לימודי הספרות של חטיבות הביניים אפשר למצוא את השיר הזה של דליה רביקוביץ':

 

   כִּשׁוּפִים

 

הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה,
מָחָר אֲנִי יָם.
כָּל יוֹם אֲנִי תּוֹעָה
כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם,
כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה
אוֹבֶדֶת בַּנְּקִיקִים.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי
סוּסִים אֲדֻמִּים
סְגֻלִּים וְירֻקִּים,

לַבֹּקֶר הִקְשַׁבְתִּי
פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ,
קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים,

הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל
מָחָר אֲנִי עֵץ
רָם כַּתָּמָר.

אֶתְמוֹל הָיִיתי כּוּךְ
הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית.
מָחָר אֲנִי מָחָר.

  

 

השיר הזה אינו ממיטבהּ, אך בהחלט יכול לגרות בני נוער לקרוא שירים.

 

יש בו יותר ברק מאשר "תוכן", וה"אמירה" הכוללת שלו (להבדיל מ"אמירות" נקודתיות) היא על גבול הפשטנות. הברק שלו מסמא קמעה, כמעט אטיוּדי, והמתכונת והמיבנה והחרזנות סותרים את גרעין החוויה התהומית שבו, במידה די צורמת, על גבול הליצנות, ואפשר בקלות להחיל עליו את אותה ביקורת מפורסמת של נתן זך על אחד מספריו של אלתרמן. כרגיל קשה למצוא אצל רביקוביץ' שורה שאינה טעונה תרבותית-השכלתית, וכמובן שזה רק, אך ורק לטובה, תנאי הכרחי – אם כי כמובן לא מספיק – לקיומו של שיר ראוי.

 

מקובל לייחס הרבה חשיבות לשם הזה "כישופים", אך להרגשתי היא הדביקה אותו בשלב מאוחר של כתיבת השיר והוא לא יותר מאשר שורה בו, עוד שורה. השם הזה לגמרי לא ממצה את השיר, רק מוסיף לו משהו בדיעבד. להרגשתי אחרי שהיא התפכחה אל חולשותיו של השיר וקלטה שהוא "כמעט אטיודי", היא הוסיפה את השם הזה כהסבר, שלא לומר תירוץ, כתשובה אפשרית לשאלה שהיא (כנראה) שאלה את עצמה מה היא בעצם אמרה-עשתה בשיר הזה, מהי זכות הקיום שלו.

השם הזה הוא ארספואטי, אבל השיר עצמו לא, ואם כן אז לגמרי בדוחק, והשיר עצמו הרי מונח לפנינו גם ללא השם.

 

"פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ, /  קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים" – וואו! –  משורות שכאלה ברור לקורא שהשיר הזה התכוון להיות הרבה יותר מאשר תרגיל באיך מכשפים במילים. ושורת הסיום –  "מָחָר אֲנִי מָחָר" – גם היא וואו. אך למרות התפרצות המוּדעוּת שלה לגבי החולשות של השיר, בכל זאת היא לא מָחֲקָה אותו, וכך בתוצאה הסופית אין בשם "כישופים" יותר מאשר נופך של אירוניה-"ניכּוּר", שזה משהו אך לא יותר ממשהו, שאולי תורם אך לא יותר מתורם לסך-הכל שלו. וכיוון שהיא לא מזמן נפטרה (לא התאבדה, כפי שרבים חושבים) אז למען חמת הספק אזהר ואתן קרדיט באמירה שהשם הזה מוסיף לשיר עוד רובד.

 

 

 

נכתב על ידי , 10/6/2006 18:57  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , ביקורת בלוגים , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליצחק שפי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יצחק שפי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ