לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

מארס בעקרב

כינוי: 

בן: 70

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2005

ליום השואה, שני שירים של פאול צלאן


 

עלייה  

 

 

פאול צלאן (1920 – 1970), הנחשב לאחד המשוררים הגדולים במאה ה-20, היה יהודי ניצול שואה. הוא נולד בטשרנוביץ שבבּוֹקוֹבִינָה, ושם משפחתו המקורי היה אנטשל. הוא כתב בגרמנית, זאת היתה שפת האם שלו, אך הוא מעולם לא חי בגרמניה. במשך שלוש שנים (1942-44) הוא שהה במחנות, הוריו ניספו.

 

היחסים שלו עם יהדותו היו אמביוולנטיים: כילד הוא הביע התנגדות לטקס הבר-מצווה וללימודי העברית שאביו כפה עליו. אך בהחלט אפשר לומר שהשואה חיזקה את זיקתו ליהדותו, ואף גרמה לו להתעמק בחסידות ובקבלה.

   בשירו "כוכב מקשיב" הוא כותב:

   "יהדותי: מה שעוד ניתן לי

   לזהות בשברי חיי".

 

הוא ביקר בארץ בשנת 1969, נשא נאום באוזני חברי אגודת הסופרים בתל-אביב וכתב 19 שירים על הביקור הזה. לדבריו-להשקפתו של המתרגם שמעון זנדבנק, הנסיון ליצוֹר-לייצֵר כאן "יהודי חדש" לא גאל אותו, ואולי, כך זנדבנק, הביקור הזה זירז את צעדו האחרון, את התאבדותו שנה לאחר מכן (הטביע את עצמו בסיינה).

 

צלאן לא אהב את הצלחתו הרבה של שירו "פוגת מוות" כי היא תרמה לזיהויו כמשורר שואה, בעוד שהקול שלו היה בעיניו רחב וקדוּם יותר. בעינַיי כל שיר שלו שנוגע בשואה אפשר לפרש גם אחרת, כאילו הוא מדבר גם ואף בעיקר על דברים אחרים, אולי אפשר לומר השואה כמָשָל, כ"חומרים".

ונראה לי חשוב לציין שבמיכלול שירתו יש עיסוק רב-עד-אובססיבי בארספואטיקה.

 

אחת היצירות הידועות שלו היא במקור הגרמני בת 7 מילים: "השירה שוב אינה כופה את עצמה, היא מפקירה את עצמה". האם האמירה הזאת קשורה או לא קשורה לשואה?

הוא דבק בשפה הגרמנית, שקמה ועלתה, לטעמו, "מתוך אלף האפילות של הדיבור הממית" כשהיא "מועשרת".

 

אז אפשר בקלות לראות בשני השירים שלהלן לא רק ואפילו לא דווקא שירי-שואה: השורה האחרונה בשיר הראשון מצביעה, לדעתי בשקיפוּת, על אפשרות לפרש אותו כמשל על אהבה ונישואים. השיר השני הוא קודם-כל שיר אהבה לאֵם ז"ל, וכמובן לא חסרים שירים כאלה, ובכל זאת...

 

שני השירים מופיעים ללא שם בספר-מיבחר משיריו שנקרא "סורג-שפה". תירגם שמעון זנדבנק, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

1)

 

אדמה היתה בהם, והם

חפרו.

 

הם חפרו וחפרו, כך עבר

עליהם יומם, לילם. ולא היללו את אלוהים,

ששמעו כי רצה בכל זה,

ששמעו כי ידע על כל זה.

 

הם חפרו ושוב לא שמעו דבר;

לא החכימו, לא המציאו שיר,

לא תיכְּנוּ להם שפה.

הם חפרו.

 

ובאה דממה, גם סופה באה,

ובאו כל הימים.

אני חופר, אַת חופרת, וחופרת התולעת,

והשָׁר שם אומר: הם חופרים.

 

הו איש, הו שום-איש, הו לא-איש, הו את:

לאן הלך מה שאבד?

את חופרת ואני מתחפר עדייך

וטבעת מקיצה על היד.

 

 

2)

 

ברצועות התפילין הלבנות -

אַדוֹנֵי אותה שעה

היה

יצור של חורף,

למענו

קרה מה שקרה - נאחז בשיניו פי המטפס, עוד הפעם,

כשחיפש אותך, את, עקבות עשן

שם ממעל, בדמות אשה,

את, בדרכך אל מחשבות

האש שלי בחצץ השחור

שמעבר למילים של פיצול, דרכן

ראיתי אותך הולכת, גבוהת

רגליים, ראשך שלך

כבד

השפתיים

על גופך החי

בכח ידיי

המדויקות עד מוות.

 

אימרי לאצבעותייך

הנלוות אלייך עד פי

בור, איך הכרתי

אותך, לאילו מעמקים

דחפתי אותך, איפה

שכב איתך, שכב מכל לב

המר בחלומותי, במיטת

שמי שלא ינותק.

 

 

ביום השואה בשנה שעברה האזנתי לראיון רדיו עם אהרון אפלפלד, יבדל"א. במהלך הראיון הוא הביע מורת-רוח מהתיוג שלו כסופר-שואה, שגורם לכך שקוראיו הצעירים הם (לדבריו) כמעט רק אלה המכוּנים "דור שני", בעוד שהוא רואה בעצמו סופר-פיקשיונר ככל הסופרים, ורק שמסיבות ביוגרפיות השואה היא ה"חומרים" שלו. אך לשאלת המראיינת האם הוא היה עוסק בכתיבה גם לולא הביוגרפיה הזאת, תשובתו היתה שהוא לא יודע...

 

 

 

האזנה לפאול צלאן קורא משיריו (בגרמנית. באותו עמוד יש תרגומים לאנגלית של השירים שהוא קורא)

 

עוד רשימה על צלאן

 

 

שיר שלי בהקשר לשואה –  כל הזכויות שמורות.

 

 

 

נכתב על ידי , 4/5/2005 11:21  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , ביקורת בלוגים , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליצחק שפי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יצחק שפי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ