לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

א - ו - כ - ל !!!!


אם זה טעים, ואני יודע איך להכין את זה, או שאכלתי איפהשהו, ואני מנסה לשחזר, או שאני מנסה לאלתר, או שאתם תעזרו לי. זכרונות, מתכונים, וטכנולוגיות מזון להמונים !
כינוי: 

בן: 45

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2005

כל חיי (הקולינריים) עוברים לנגד עיני – 2


 

והפעם: צה"ל קורא – סרג'יו יוצא.

אין טעם לתאר את מה שעבר עלי , קולינרית, בטירונות ובבה"ד, נכון?

פסגת השאיפות היתה שק"ם ומכונות שתיה. לי עוד היה מזל, כי המכונה

הצה"לית הטיפוסית היתה מכונת הימורים – לא ידעת מה תקבל עבור כספך.

והרבה פעמים קיבלת פחית "תותית". אני מת על "תותית", ורוב האנשים שונאים.

אז שתיתי הרבה מזה, ואני חושד שהכבד שלי צבוע אדום עד היום.

 

ואז חילקו אותנו לבסיסים הצפוניים, שם עבדנו ב"חוּליוֹת", ונקראנו, על כן,

"חוליגנים".  שם התחלתי לבשל. דווקא שם, היכן שהיו ההגבלות החמורות ביותר,

היכן שלא היה די מקום או זמן, דווקא שם פרחתי. כמו שיח צלף בסדק הסלע.

לא היה מקרר, בהתחלה, היינו שמים הכל על המזגנים של הציוד האלקטרוני.

(מישהו נשבע שראה את הנקניקיות מתנועעות על המזגן, מנסות לברוח, אולי ? )

לא היתה פלטה חשמלית, על אש אין בכלל מה לדבר, הבסיס היה טראומטי

בעניין, כי כבר נשרף כליל בעבר. היינו מכינים הכל,מתגנבים למטבח ומבשלים

באופן לא חוקי. גנבנו חומרים מהטבח, הוספנו משלנו, ועשינו אוכל די טוב.

בטח יותר טוב מזה של הטבח הבן-זונה, שהיה מפיל בדלי סיגריות לחביתות.

עוד הספקתי להכיר את קודמו, שהיה בוגר תדמור. א.פאר (פארשווילי), היה

טבח נפלא, יוצא שכונת פשע, עם כוסה מתחת לעין, וסכין מהירה.

ממנו למדתי לחתוך מהר מבלי להביט, ולהפוך חביתות באוויר.

 

התנאים השתפרו לאט, היה לנו מטבחון עם מקרר קטן ופלטה חשמלית,

טוסטר אובן וקומקום חשמלי.  המפקד שלנו, יובל, ידע לאפות עוגות !

אני גיליתי איך עושים יש מאין: גונבים חבילת פסטה ופחית עגבניות מהמטבח,

    -המב"ס, החוליה הבני-זונות שוב גנבו לי מהמטבח.

   - מה גנבו לך?

   - רסק עגבניות. הפחית האחרונה, אין יותר בבסיס!

-תגיד,אתה מסטול? מה הם יעשו עם זה? אל תזיין לי את המוח.

עושים רוטב עגבניות, מפוררים לתוכו את שני הקבבים האחרונים שנשארו

בפריזר, והנה יש המון בולונז! מכינים סיר עם פסטה, יוצאים מדלת החירום של

המטבחון, וצועקים "א-ו-כ-ל !!!" פנימה לבונקר, ובורחים, כי תכף יכנס

עדר של 10 אנשים למטבחון של 2 מטר מרובע.

  - המב"ס, בוא תאכל, יש ארוחת חוליה.

   -תודה רבה, איזה יופי של חיילים אתם, לא כמו בצוותים האחרים,

     אתם מגובשים, יש לכם יוזמה, אני שמח שהזמנתם אותי לאכול.

     ממש טעים הבולונז,  חבל שהטבח לא מבשל ככה. 

היינו מביאים מהבית מה שאין, או לא היה אז, בצבא: חלב, פיתות,

שמן זית (סבא היה מביא לי מהגליל, לא מפוסטר או מסונן), שום,

האוכל היה 90% מוצרים צהליים, ו10% תוספות. ואני, ביקורתי

שכמוני, לא פחדתי לנסות דברים חדשים, כי כל מה שעשיתי היה

יותר טוב ממה שהיה לנו. המוטו היה "הם יאכלו הכל!".

אבל אל תטעו, אכלנו ממש טוב.

 

זו התקופה בה יצאתי מהבית, וגרתי בדירה עם שותף. גידלתי אז רוזמרין,

וכלכך נהניתי להשתמש בעלים שאני עצמי גידלתי. התקופה המאושרת הזו

צבועה לי בגווני לבן (צבע טרי) ורוזמרין (השתמשתי בו קצת יותר מדי...).

אז גם היתה לי אהבה ראשונה, החברה הראשונה – רותי.

הילדה הכי יפה שפגשתי, ועד היום היא אחת היפות ביותר שאני מכיר.

הבית שלה היה מין בועה אירופאית באמצע ת"א, מקום עם ספרים רבים,

מטבח אקלקטי מדהים, עם אוסף קופסאות פח מהמאה שעברה (שעברה),

אבא ענק-עדין שיודע פילוסופיה ויודע לשתות, אח חמוד, ואמא שמבינה

בכתיבה ובאוכל, וכל מה שאכלתי אצלה- אהבתי.

אצל רותי בבית, כל ארוחה היתה נראית לי חגיגית. לא זרקו שם דברים לסיר

כך סתם. אצלנו רק דאגו שיהיו ירקות ליד הפחמימות, ושיהיה בשר.

אצלם ממש דאגו לחבר ביניהם, והכל תמיד היה הכי טוב.

היום אני יודע שככה זה באירופה, לרוב.

 

אצלנו, הטעם היה האמצעי, שגורם לך לאכול את המטרה (לא תאכל- לא תגדל).

אצלם- האוכל היה האמצעי, זה שמביא אותך למטרה – הטעם הטוב.

לקח לי קצת זמן להבין שאפשר לעשות את זה מבלי להיות דקדנטי.

 

ככה רציתי, וכך אני מנסה עד היום. מקיף את עצמי בספרים, וחפצים נאים,

כמו קופסאות פח מצוירות, שמרחיבות דעתו של אדם. ואוכל טוב.

 

היו לנו מילואימניקים נפלאים, מטורפים, שבאו עם אוטו מלא כל טוב,

ועם המון אנרגיה ורצון לעשות ולתת. לא ידענו אז, שאנחנו גורמים להם

להרגיש צעירים יותר, משוגעים, כמו פעם, כשהיו בני 20.

נשבעתי לעצמי שאהיה מילואימניק כמוהם, שעושה הכל בשביל החיילים,

וכבר יותר מעשר שנים שאני עושה את זה, ובכיף. הם גורמים לי להרגיש

צעיר, אז מגיע להם הכל.

ואם יש זמן, אני מבשל להם. כמובן, במסגרת החוקים והמותר בצבא, ועם מה שיש.

 

ומה יש בצבא? נכון – ביצים !

 

זאבאיוןקינוח איטלקי קלאסי, שאפשר לעשות בצבא בקלות.

 

(קחו בחשבון 2 חלמונים לאדם)

 

כשתפרידו את החלמונים, שימרו מחצית קליפה ריקה, ככלי מדידה.

על 1כל חלמון – 1כף סוכר שטוחה, וחצי קליפת ביצה מלאה יין.

רצוי מַרְסָלַה, אבל כל יין עם טעם הוא טוב. רק לא יין צבאי.

 

מערבבים הכל בקערה, מתכת או זכוכית, חומר שמעביר חום.

את הקערה שמים מעל סיר עם מים רותחים, מבלי לגעת במים.

אני כבר עשיתי את זה במאג, מעל קומקום חשמלי.

(ככה המפקד שלי היה ממיס מרגרינה לעוגות שאפה בטוסטר)

 

צריך שהמים ירתחו בעדינות, ולהקציף כל הזמן,

כדי שהעסק לא יקרש. במה מקציפים בצה"ל ? במטרף.

אבל אפשר גם עם מקדחה, עם מקצף מאולתר.נשבע לכם שעשינו את זה!

(במהירות נמוכה. הגבוהה זה בשביל קצפת ביצים. ובלי פטיש!)

כשזה מסמיך – זה מוכן. קרם מתוק בצבע בז'-חום.

 

מגישים בכוסות יין (או פלסטיק צה"ליות, כחולות)

וטובלים בזאבאיון תותי-שדה, או בסקוויטים, או עוגיות

(או וופלות מהשק"ם, כפית, אצבעות, וכו.)

באזרחות גיליתי שאפשר לטבול בזה גם אצבעות של בחורה. פשוט לא היו לנו בחורות בבסיס

 

נכתב על ידי , 18/2/2005 18:23   בקטגוריות ביוגרפיה קולינרית  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

70,205
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCatman אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Catman ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ