לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


,I am the master of my fate I am the captain of my soul
Avatarכינוי:  mariko@

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014


שישה ימים כולה. נוסיף לזה נגיד עוד שלושה ימים שבהם לא הייתה אצלינו אזעקה. שבוע וטיפה. עכשיו זה נראה כמו חודש, כמו שנה. המוח הנהדר שלנו מוחק טראומות או לפחות מנסה להשהות אותן עד שהשגרה חוזרת ואפשר להתמודד איתן ממקום אחר, בטוח יותר. כנראה שזה היה מאוד נאיבי או אופטימי לחשוב שהנה עוד סיבוב נגמר ויש כמה שנים עד הסיבוב הבא. בסוף אמורים להגיע לאיזשהו הסכם רגיעה או הפסקה או סטופ נגעתי באדום. ההתשה אמורה הייתה לעבור מהשטח אל חדרי הישיבות ואנשים שמקבלים על זה משכורת אמורים להתמודד עם זה בדרכים דיפלומטיות. שברו את הכלים וצריך לחזור לתפקד כי מצב חירום ובמצב חירום צפים ולא שוקעים.

 

חודשיים וקצת אחרי הניתוח בקיבה והרעב ניטל ממני בשבוע וקצת האלו. גם כאן הייתי בטוחה שאני עושה הכל נכון, והגוף מגיב בהצטיינות יתרה. אוכלת מסודר, שותה ומפרידה, יש תיאבון, אוכלים לאט ומתמלאים מהר. קצת קינאתי באלו שעברו את אותו ניתוח ומספרים שהם בכלל לא מרגישים רעבים אבל השלמתי עם מה שהגוף שלי משדר, הקשבתי וביצעתי. עכשיו הוא עבר לגל השקט, למיוט, לא רוצה ולא צריך אוכל. אני בטוחה שזה נשמע נפלא, כמו ירח דבש, גם אני ייחלתי לזה אבל בפועל זה לא כזה אחלה. אותו שבוע וקצת שנראים כמו נצח. והשיער נושר לי כבר חודש, כמו רוצה לברוח מהראש החולה. 

 

לפעמים אני מצטערת שעשיתי את הניתוח. האוכל היה נחמה קבועה שהכרתי. עכשיו אני פתאום מתווכחת עם אנשים ומצד שני צריכה לסמוך עליהם, לקיים קשרים בלי עזרה. אני לא מצליחה למלא את הרווח בין הציפיות לבין המציאות ולטשטש את זה שאנשים הם חארות ומאכזבים. טכנית אני יכולה לטבוע בתוך דלי של שוקולד או של גלידה אבל זה לא פייר לא לתת לזה צ'אנס, אולי יש סיכוי שאצליח לקבל את זה שאנשים הם חארות וגם אני חרא וזה בסדר, זה מה שיש. רק ביותר רזה. נגיד.

נכתב על ידי mariko@ , 20/8/2014 03:03  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של T_rasa ב-23/8/2014 01:50
 



השנה הראשונה


קשה לכתוב על אהבה מבלי לגלוש לדביקות, כמו שאי אפשר להימנע מהלחות בקיץ בתל אביב. החתונה של אהוביק ושלי הייתה גם כן בקיץ, בחום ובלחות. תמיד תהיתי מי הסדיסטים שמתעללים באנשים היקרים להם עם אירוע חוץ ביולי-אוגוסט? אז כנראה שזה אנחנו כי לא יכולנו כבר לחכות. להגנתנו ייאמר שהמיקום ליד הים היה רווי בבריזה, לפחות אחרי שהחופה נגמרה, עם שקיעת השמש. האופוריה נשאה אותנו כמה עשרות סנטימטרים מעל הקרקע עד למועד ירח הדבש, בו המשכנו לרחף.

אומרים שהשנה הראשונה היא שנה של מאבקי כוח, של תפיסת עמדות במערכת היחסים. אחרי שקשרנו את גורלנו בפני קהל קרוב, השינוי שאני הרגשתי היה שהתחייבנו להיות שם אחד בשביל השני. שינויים גרמו לנו גם לריב או להתווכח, לכעוס ולהשלים אבל עם הביטחון והיציבות שבהצהרה להיות יחד, בטוב, ברע ואפילו בסתם. לנו הייתה היסטוריה של 10 שנים, שבה נפרדנו וחזרנו, הכאבנו ותמכנו אחד בשני. אולי דווקא בגלל זה היה חשוב שנהיה עטופים במשפחה וחברים, בהבטחות שהקראנו אחד לשני.

 

מאז הספקנו לנסוע ולחזור מהוואי, ווגאס וניו יורק, לחגוג יום הולדת לאהוביק בצימר הכי שווה בצפון הכינרת, לשפץ ולשפר את הבית, לנסות למכור אותו, להתחרט, לבלות הרבה מהיום יחד בחדר העבודה המשותף שלנו, לצאת לשתות קפה באמצע הלילה, למצוא שקרם ברולה ופנקוטה הם שני קינוחים ששנינו אוהבים, לחיות את החיים הטובים, להיכנס לחובות, להסתפק במועט ובעיקר לחוות יחד הרבה שינויים שרק מחזקים אותנו ואת האהבה שלנו.

 

אני מרגישה בת מזל ומלאת אהבה. יש לי בעל וחבר לחיים שאהבתי אליו גדלה בטור אינסופי. זה מדהים לאהוב מישהו שמחזיר לך את אותה אהבה. בחסותנו שתי חיות מדהימות, נשמות של ואהבה, שחולקות איתנו טריטוריה. המשפחות שלנו מצויינות ותומכות. ההורים שלי מתים על אהוביק והמשפחה של אהוביק מקבלת אותי כאילו מאז ומתמיד הייתי אחת מהם. בעבודה אני עושה את מה שאני אוהבת, ישרא זה הבית שלי. החבר הטוב שלי חזר לאחרונה מ-5 שנים בחו"ל בימים אלו. שאר החברים שלי הם אנשים שהייתי רוצה להיות כמוהם, ויותר מזה איתם. המלחמה מאחורינו, תמיד אחרי מערכות יש פריחה כלכלית. והכי חשוב: אני עכשיו כוהנת כך שאפשר להתחיל עם הקטע הזה של לבנות את בית המקדש השלישי.

 

במקום לפחד שכתיבת הדברים תביא איתה נאחס, אני מוצאת את התשוקה לחלוק את האושר הזה עם העולם. שינויים יכולים להפחיד אבל יש לי את הפרטנר המושלם שיעבור אותם איתי, הלבבות שלנו קשורים בדוגמאת הקעקוע הראשון שלי.

 

ואי אפשר גם בלי תמונה, כאן אני מקריאה את התחייבותי לחיינו המשותפים, סמוקה מהתרגשות ומחום.

 


 

 

הבהרה חשובה: החתונה היא לא זו שעושה אותנו מאושרים, היא סמל לאהבה שהבשילה ונקטפה. 

נכתב על ידי mariko@ , 6/8/2014 23:52   בקטגוריות חתונה  
הקטע משוייך לנושא החם: לכבוד ט&quot;ו באב: אהבה מיתולוגית
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של mariko ב-20/8/2014 03:48
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmariko@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mariko@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ