לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


,I am the master of my fate I am the captain of my soul
Avatarכינוי:  kuksta.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014


ואז עליתי לז'. בית ספר רביעי בארבע שנים ושוב החרדה העמוקה שמא לא יאהבו אותי. בתור מישהי שאהבו אותה הרבה זה קצת מוזר. אבל האהבה הפנימית לא מתפתחת וכנראה בגלל זה האישור החיצוני הופך להיות ממכר, ולו כדי לאשר שאני קיימת ורצויה בעולם הזה. 

 

עייפות גדולה תופסת אותי בכתיבת שורות אלו. לידי, על השולחן, מקל ארטיק שכתוב עליו 25 birthday. זו מהדורה מוגבלת של שקר כלשהו אבל זה בדיוק הזמן שעבר מתחילת הסיפור. חצי יובל וההשפעה הגופנית עדיין מורגשת. 

 

חטיבת הביניים עצומה, למען האמת היא מחולקת לשתיים. חטיבה א' וחטיבה ב' ובכל אחת מהן 9 כיתות. אני צריכה למצוא את המקום שלי שוב ושוקלת מה היתרונות שלי. בשלב הזה הבנים מתחילים להתעניין בציצים ואצלי הם כבר בשלים מזמן. אני גם מתעניינת בגוף שלי וגם פוחדת ממנו. אני מרגישה שהוא מקדים אותי, שאנחנו לא מסונכרנים והוא הולך לפניי, מכריז על דברים שאני עדיין לא. אני לא חושבת שאני יפה אבל אני מקווה שבגלל הציצים בנים ירצו להיות בקרבתי ובנות יעריכו אותי וירצו להיות חברות שלי. 

בחורף אני נוסעת עם קבוצה של בנים לטורניר טניס בקריית שמונה. אני וקרן הגבוהה ועוד שישה או שבעה בנים. בלילה אנחנו משחקים סטריפ-פוקר. לביא, שהוא אחד הבנים הנחשבים בכיתה, מפסיד ונשאר בתחתונים. אני מפסידה ונשארת בתחתונים וחזייה אבל מסכימה רק מתחת לשמיכה. אני קולטת שללביא עומד ושהוא נוטה ימינה. בטיול השנתי של אותה שנה, באכסנייה בטבריה,  אני נותנת לאוהד לשכב עליי כשכולם בחדר. סתם לשכב מעליי עם בגדים. זה לא משפר את מעמדי בכלל, הבנים לא מתייחסים אלי כגירלפרנד מטריאל והבנות חושבות שאני שרמוטה. אני מאמצת את התפיסה. יש לי ייתרון, אני זורמת ולא כבדה בכלל. 

 

בחופש הגדול אני יוצאת למחנה קיץ של החברה להגנת הטבע ושם אני פוגשת את טלי. היא גדולה ממני בשנה והיא אמריקאית. אמא שלה במיאמי פלורידה ואבא שלה גר ברחובות עם המשפחה החדשה שלו. היא לא שייכת לאף אחד והיא עצמאית מאוד. אני מעשנת איתה את הסיגריה הראשונה שלי. היא מכירה לי את החברים שלה, שהם גדולים מאיתנו ואנחנו נפגשים לעשן ולשתות כל ערב בגן העץ. לטלי הבנים נמשכים כי יש לה שיער ארוך ארוך והיא משוחררת. אני גם רוצה תשומת לב של בנים אבל הם תמיד מעדיפים את טלי. גם היא זורמת. אני מאוהבת בה וכשהיא נוסעת חזרה לארה"ב אנחנו מתכתבות בלי סוף. היא מבטיחה שהיא תחזור, למרות שיש לה שם חבר בן עשרים או משהו. 

 

באביב של כיתה ט' היא חוזרת ואנחנו נוסעות לאילת ביחד, לבד. אני עוד לא בת 15. ההורים שלי לא שמים גבולות ולא אוכפים סמכות. אנחנו חופשיות לעשות כל מה שאנחנו רוצות. לטלי יש עוד איזה חבר, מדריך רכיבה בדואי בחוות סוסים עם תפאורה של מערב פרוע. בתוך התפאורה יש כמה חדרים קטנים בהם מתאכסנים מדריכי הרכיבה. איך שאנחנו מגיעות טלי והחבר שלה מתחילים להתמזמז. אני נשארת לבד. חבר שלו פורש עליי חסות ואני הולכת איתו לחדר. הוא ינסה לגעת בי כל הערב. אני זורמת עם מיזמוזים למרות שלא ממש בא לי עליו. עוד פחות מזה בא לי על הבתולין שלי. אולי אם אאבד אותם אאבד גם את חוסר הביטחון שלי. לא אידאלי אבל שווה לנסות. בלילה השני שלנו ביחד אני נכנעת. הוא לא יודע שאני בתולה. הוא חודר אלי ואני קופצת שני מטר באוויר מכאב, רצה למקלחת ומדממת בדרך. יש בי גם תחושת הקלה. כשאני חוזרת לחדר הוא כבר ישן. יום אחרי זה הוא כבר איבד עניין.

 

טלי ואני קופצות למרכז בטרמפ, היא יושבת מקדימה, ליד הנהג. הוא מוציא את הזין והיא מתחילה לעשות לו ביד. מאחורה יושבים עוד שני בנים ואני באמצע. אחד מהם מוציא את הזין ואומר לי למצוץ. אם טלי עושה אז זה כנראה בסדר, חוץ מזה הם עושים לנו טובה. זה לא נעים לי ואני אומרת שלא בא לי לי יותר. הוא שם את היד שלי על הזין שלו ומזיז אותה. אני לא רוצה יותר, זה נראה לי נורא פתאום. אני עוד ילדה. הו מורידים אותנו מהטרמפ באמצע הדרך. 

 

אז ככה החלו חיי המין שלי. גם אחר כך לרוב לא ידעתי להגיד לא אם לא רציתי. לא חשבתי שאני יפה מספיק כדי להגיד לא ורציתי קרבה ותשומת לב. חשבתי שזו גם הדרך היחידה לספק את הסקרנות המינית שלי, זו שלא העזתי עדיין לחקור עם עצמי. 

נכתב על ידי kuksta. , 20/4/2014 18:28   בקטגוריות גופנפש, דו"ח טיפולי  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-24/4/2014 15:52
 



קיר לבן


השיפוץ הסתיים רשמית. הסלקטור הקפדן שבתוכי ניצב בדלת המרפסת וחורץ דינם של חפצים, רק המובחרים והשימושיים באמת יחזרו פנימה.

הכל עכשיו לבן, הקירות לבנים, הדלתות לבנות, הרצפה פרקט עץ מתפצפץ בכאילו. אהוביק אוהב לבן ואני אוהבת מרחב.

 

פירוט התוכנית האמנותית לדוגמא

 

מיקום: כניסה לגג, פרגולונת לבנה
איבזור: שרשרת דגלונים במוטיב ימי
צבעים: לבן-תכלת-אדום 





 

מיקום: קיר כניסה מול הדלת 
איבזור: גלויות בסגנון טרופי ממוסגרות
צבעים: כחול, ירוק, כתום






מיקום: סלון, מעל הספה
אביזר: מדבקת דקלים על קיר 
צבעים: שחור

 

 


 


קצת הפוגה מהים? 
 

מיקום: מקלחת
איבזור: מדבקות לקרמיקה
צבעים: ירוק, צהוב

 



 



מיקום: סלון, מעל הטלוויזיה

אביזר: תמונה 
צבעים: שחור/אפור וצהוב 

 


 

מה אתם אומרים על חדר השינה? להמשיך עם מוטיב הים או ללכת על משהו לגמרי שונה?

נכתב על ידי kuksta. , 12/4/2014 23:19   בקטגוריות הבית  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pema ב-22/4/2014 15:47
 



השבוע הקשה בחיי


אחד הדברים הכי קשים שהיו במשך השבוע הזה, שנראה ארוך כשנה שלמה, היה לצאת מאיזור הנוחות שלי. לא באופן חד פעמי ולזמן מוגבל אלא כל יום, כל שעה, עם דברים שגורמים לי התכווצויות בבטן ומעמיסים על הלב. עולים למעלה דרך הגרון ונעצרים באף ובעיניים, שהיו שמחים לשחרר את הלחץ על ידי דליפה קבועה.

 

המאבק על ישרא היה הדגל, ומתחת לו כל מיני דברים גדולים שנראו קטנים, אך באופן רגיל היו גורמים לי לכתוב פוסטים שלמים עם מצבים אבסורדיים כשם שהם יכולים להיות קומיים. מיום ראשון למשל לא הייתה לנו אסלה בבית, וגם לא אמבטיה או מקלחת או מים שאינם יוצאים מתוך הכיור במטבח.  ניסינו להישאר בבית כמה שאפשר והצטמצמנו למתחם חדר העבודה והשינה, מתקתקים במרץ ומקווים שלא יבחינו בנו הפועלים ההורסים בשיטתיות כל חרסינה שנקרית בדרכם. לבסוף עברנו פינוי-חצי-מרצון על ידי השיפוצניק, שכבר נמאס לו ללכת על ביצים סביבנו. מצאנו לנו זמן להתחיל שיפוצים בבית, שיפוצים שאורכם בין שבועיים לעד-אחרי-החגים, לא ברור איזה חגים.

בערב יום ראשון כבר עברנו למלון קטן, כמאה וחמישים מטרים מדלת הכניסה לבית. כך שהמגורים הצטמצמו למתחם עבודה, שינה, סלון, וכולם בחדר אחר. נו, לפחות יש אסלה ומקלחת וארוחת בוקר. הכי כיף ארוחת בוקר. עכשיו משתי תחנות עבודה אימתניות, כיאה לבני זוג העוסקים באינטרנט להנאתם ומחייתם, עברנו לריב על מחשב נישא אחד, שעליו לא היה שום דבר מהדברים שתופסים כשליש מזמן הערות שלי ושל אהוביק. להתקין אותו לנוחות לקח יום וחצי, תוך תחושה של ניתוק כללי וחרדה שבשבוע כזה, שבו במקרה גם מאיימים לסגור את ישרא ואני מיטלטלת בין בתי דין לישיבות הנהלה לשיחות עובדים וחוזר חלילה, כל מייל שמתפספס בזמן אמת, מכריע גורלות. היו עוד המון הרפתקאות. נסעתי מעבר להרי החושך התעבורתיים, לאיזור המוסכים של רמת גן ובני ברק. ראיתי איך נראה הגיהנום וחזרתי כדי לספר על זה.

 

מי שעוקב אחריי יודע כמה אני אוהבת לחיות חיים נטולי לחץ, שבהם יש זמן לקחת הפסקות למכביר. אני לא גאה בלעבוד שעות נוספות או לעשות כל הזמן משהו פרודוקטיבי. אני אוהבת לנזול למקומות שבהם הזמן עובר בלי מסגרת ובלי גבולות. אולי על מנת לתפקד כל הזמן בטורים גבוהים, דמיינתי לעצמי עולם שבו אני נחוצה בכל רגע. עכשיו כשהכל יותר רגוע, אם כי עדיין מתנהל בחדר שרובו תפוס על ידי מיטה, הרשתי לעצמי לקרוא פוסטים רגיל, בלי לנסות להכניס אותם להמלצות. לקרוא בלוגים שאני אוהבת עורר בי את הרצון לכתוב בבלוג שלי. פעולה פשוטה כמו לראות מישהו מתרחץ ולרצות להרגיש את המים החיים על הגוף שלי. אחרי שבוע של חריצת גורלות מה שדרוש לי עכשיו זה בעיקר לחזור לשים לב לכל הקטעים הקטנים מהחיים. אני מתגעגעת אליכם עד מאוד.

נכתב על ידי kuksta. , 5/4/2014 13:20   בקטגוריות בלוגי סטייל, דו"ח ישיר מהמח  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-17/4/2014 17:45
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkuksta. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kuksta. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ