לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2006

והיום המלצה על התערוכה של דודו גבע


 

איך מסבירים שהקו של גבע הוא וירטואוזי ולא סתם אינפנטילי?

בקווים זה כמו ברעיונות - אתה מתווה כיוון, ואז שובר אותו, כדי להפתיע.

הקו של גבע וירטואוזי, כי הוא מצליח להיות לא מובן מאליו, ובו בזמן עדיין לצייר את הדמות שהוא התכוון אליה, ובקו פשוט מאוד, בתנועה מהירה ועצלה, לא מתאמצת.

 

אמרו את זה קודם, אבל הפשטות הזאת היא מאוד לא קלה להשגה.

 

לי למשל, יש נטייה לעגל, לגמור דברים יפה, בקו. ובכל מקרה, בדרך כלל כדי להגיע לתוצאה שאני רוצה אני מצייר מאה קווים על כל קו. רק לעתים נדירות אני מגיע לאיזה שלווה זנית שבה אני מרשה לעצמי לרשום מהר ובלי להתאמץ, ואז באמת גם יוצאים דברים חזקים. למשל כשאני עושה סטורי בורדים לקומיקסים תוך כדי שאני ונועה מדברים, אז אני לא מתאמץ כי אני יודע שזה לא לפרסום, וכמובן שאז זה יוצא הכי טוב. בקומיקס "אינדפנדאנס דיי" שפורסם בדימונה2 (הלבן הגדול) השתמשתי בהגדלות מתוך הסטורי בורד המקורי בחלק מהפריימים, וגם באחרים השתמשתי ברישומי עיפרון שעשיתי על בסיס הגדלות של הסטורי בורד.

 

עד כאן לגבי הקו. אם לא הבנתם לא נורא.

 

העניין השני שאולי שוכחים או לא פשוט לא יודעים על גבע, זה הנועזות של העבודות שלו בשנות השמונים והתשעים, בחדשות, בהעיר ולבסוף גם קצת בזמן ת"א בימיו הראשונים. הוא בעצמו היה בשיא פריחתו בשנות השמונים, אבל גם נהנה מפריחתם של מו"לים ועורכים נועזים ובעלי ביצים שאיפשרו בכלל לדברים כאלה להתפרסם. אוואנגארד אמיתי, גם גראפית וגם תוכנית, היה שם. כריכות העכבר מהעשור האחרון שגבע עשה היו רק צל חיוור של ההתחרעות הפרועה והמדהימה על שערי מוספי חדשות והעיר.

 

אני מקווה שתוכלו לראות את חלקם בתערוכה או בספר (לא מצאתי אצלי או ברשת). במובן הזה, גם השערים הפרועים ביותר של אנגלמאייר נראים חמודים ומתקתקים לעומת השערים הקשים, החותכים והמנסרים של גבע. השערים של גבע שיקפו את הניו ווייב והפאנק הכי עצבני שעלה ממועדוני תל אביב, אבל בעוד הם עשו את זה למאה איש במועדון זעיר באמצע הלילה, גבע הגיע למאה אלף איש הביתה כל סופשבוע בכל רחבי גוש דן.

 

בימינו, לא רק שאשכיהם של עורכי העיתונים קטנות כחרצני זייתים, אם להשתמש בביטוי של גבע, אלא שגם החומר שמגיע מהמאיירים עצמם מעיד על כך שהם חסרי אמירה, חסרי מעוף, חסרי ברק, חסרי תוכן ממשי, משעממים, משועממים, ומקסימום יודעים לעשות דברים יפה, במקרה הטוב, וגם זה לא תמיד. ואני כמובן כולל את עצמי ביניהם. אם היה אפשר להגיד שהמאיירים מצנזרים את עצמם, זה היה טוב, כי זה היה אומר שלפחות הם מסוגלים להעלות בדעתם רעיונות נועזים יותר, ורק לא מעלים אותם על הנייר. לצערי, ברוב המקרים, אני חושש שאפילו לא מדובר בצנזורה עצמית, אלא באנשים שמראש אין להם מה להגיד או לחדש.

 

אגב, הערה: גבע לא למד בבצלאל ולא בשום מקום אחר. הוא היה אוטודידקט. הוא שנא פלצנות מכל סוג. זאת הסיבה שבגללה כל כך לא התאים שהגיליון לזכרו שעשו העיר היה מלא באקטוסים. גבע שנא את האקטוסים. זאת הסיבה שבגללה לשים את פולונסקי על השער לזכרו, מאייר סופר מוכשר אבל מייצג מובהק של אקדמיזם רוסי וגימור נקי, זה כמעט ביזוי כבוד המת הטרי.

 

התערוכה נפתחת בחמישי בשמונה, במוזיאון גוטמן, רחוב שמעון רוקח 21 בנווה צדק, מצ"ב מפה:

 

 

תוספת:

שעות הפתיחה במוזיאון גוטמן:

א,ב,ד,ה: 10:00-16:00

ג: 10:00-19:00

ו: 10:00-14:00

שבת: 10:00-15:00

ומסתבר שטעיתי: בעכבר כתוב שיש מחיר כניסה 10-20 ש"ח.

 

נכתב על ידי , 28/11/2006 11:50   בקטגוריות פנזינים וכו', איור, אמנות, אמנות פוליטית, הומור, נוסטאלגיה, עיצוב גרפי, עירוני, פאנק, קומיקס, קומיקס ישראלי, תערוכות, תרבות אלטרנטיבית  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ברברה ביום שישי ב-1/12/2006 18:13
 



קומיקס ישראלי נשי חדש ברשת


שתי יוצרות ישראליות פרסמו לאחרונה חומר חדש ברשת, קישורים שאולי פספסתם שהוספתי בצדדים:





אורית עריף - פתחה בלוג ברשימות בצורת יומן אישי מאוייר. היא מפרסמת פרק חדש כל יום שני, ויש כבר חמישה פרקים, ומומלץ לקרוא אותם בסדר הנכון לפי המספור. אני מקווה שעריף תתחיל לספר סיפורים יותר קומיקסאיים, כאלה שבהם הסיפור מובל על ידי ההתרחשות בפריים ולא ע"י הקריינות. אבל בכל מקרה זה נראה פרוייקט עם עתיד.





רות גוילי - חידשה את אתר הפורטפוליו שלה והעלתה כמה קומיקסים אישיים, חסרי מילים ועדינים אך חושפים עולם פנימי מטריד. את רות גוילי הכרתי בפסטיבל הקומיקס שארגנה חיה מיכאלי בבית ציוני אמריקה ב-99', אז היא בדיוק סיימה בצלאל (במחזור עם פולונסקי אם אנלא טועה) ומכרה בפסטיבל את הספר שיצרה בתור פרוייקט גמר, "תקציר הפרקים הקודמים", אוטוביוגרפיה מאויירת נאה מאוד. הספר יצא בהוצאת תמוז.

גם אני הייתי ילד בודד, מנותק מהמציאות ועם עולם פנימי עשיר וקצת מטריד, אבל בשנים האחרונות אני מרגיש שלאט לאט אני מתקרב לשאר האנושות, ובמקביל שוכח את עולמי הפנימי המסוייט, או לפחות מדחיק אותו בהצלחה. נראה שגוילי היא מאלה שנשארים בעמדת ריחוק מסויימת גם כשהם כבר גדולים, וכך גם עולם הדימויים שלה עדיין מלא במוזרויות.

ובלי קשר לקומיקס:



עוד בלוג שאולי פספסתם הוא הבלוג של זיו פוגטש מפרינטמול, שנותן לינקים שימושיים ומידי פעם גם תובנות מעניינות בענייני רשת, כמו למשל הפוסט שלו על סליקת אשראי ברשת בישראל, שהוא האמת די מדכא.

הסלוגן של זיו הוא "נמר באינטרנט, חתול בבית", וזה הזכיר לי שרציתי להגיד שגם אני די כזה. אני יודע שהסגנון שלי ברשת הוא משתלח. רוב הזמן אני משתדל לרסן את עצמי ולחשוב פעמיים לפני שאני מפרסם את דבריי בפומבי, אבל לפעמים אני מרשה לעצמי. לא על כל האמירות האלה אני מצטער. מה שבטוח הוא שבחיים הלא וירטואליים אני הרבה יותר רגוע, ובכלל לא דומה לאיך שאני מתבטא ברשת. אני הרבה יותר מפוייס, והרבה יותר קשה לעצבן אותי.

מה הפואנטה? לא יודע. אולי בסיבוב הבא.

אני הולך לאכול פלאפל.
אגב, הפלאפל המועדף עליי פה בתל-אביב הוא זה שבאמצע בוגרשוב (ליד הפסטה), אני אפילו לא זוכר איך קוראים לו, אבל הם נחמדים והפלאפל תמיד טרי וטעים והסלטים טעימים ויש להם גם מרקים טעימים.

הפלאפל הכי טוב שאני מכיר הוא תפארת הפלאפל, בויצמן ליד התחנה המרכזית בכפר סבא. פלאפלים גדולים עם תוכן ירוק בהיר, שופעים גרעיני כוסברא, והררי סלטים טעימים.

נכתב על ידי , 26/11/2006 11:50   בקטגוריות איור, הבלוגוספירה, הערות אישיות, עיצוב גרפי, עירוני, קולינריה, קומיקס, קומיקס ישראלי, תרבות אלטרנטיבית, אינטרנט  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-29/11/2006 18:28
 



תובנה בנושא העמבה


העמבה צריכה להיות סמיכה.
אם היא דלילה, המים מחלחלים במהירות, ויחד עם הטחינה מחוררים את הפיתה ונוזל עליך נוזל צהוב עכור בעל ריח חריף.

מה שיפה בעמבה - ולתובנה הזאת הגעתי היום - זה שגם אם היא סמיכה, ולא מחלחלת פנימה מהר - הטעם שלה מספיק עז, כך שגם אם סיימת אותה בביסים הראשונים, טעמה ממשיך ומהדהד ומלווה אותך לאורך אכילת כל הפיתה.

לכן, אנא מכם, בעלי השווארמיות - אל תתקמצנו! אל תדללו את העמבה!
תודה, בתיאבון, והמשך ערב נעים.


בצילום: עמבה (צילום אילוסטראציה, למצולמים אין קשר לכתבה)


נכתב על ידי , 23/11/2006 20:38   בקטגוריות נובל קויזין, עירוני, קולינריה, ביקורת, אופטימי  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ירוקות ב-17/3/2008 23:53
 



בת אל, או ייסוריה של המידה הטובה


והיום - קומיקס מקורי בפרסום ראשון!
הופעת בכורה פאן-גלאקטית!
מאת לא אחר מאשר היוצר הגאוני ירון ניסקי!
מצוייר בידו של אמיתי סנדי הצעיר!

או בקיצור נזכרתי לא מזמן בקומיקס הזה והנה החלטתי היום להעלות אותו לאתר סטיות לכבוד יום הולדתו של מושון.

בערך בשנת 2002 או 2003, כשאני הייתי בבצלאל וירון היה בעסקי ייצוא וייבוא של הייטק, התחלנו ירון ואני לעבוד על עיבוד לעברית ולקומיקס של הספר "ז'וסטין, או יסוריה של המידה הטובה" מאת המרקיז דה-סאד.

ז'וסטין היא בת אצילים צרפתיה בת 13, ששני הוריה מתו במפתיע, ונותרות רק היא ואחותה הגדולה. קרובים חמדנים משתלטים על נכסי ההורים, והאחיות נשלחות לכנסיה. האחות חסרת המוסר שוכבת את דרכה לצמרת החברה הגבוהה הצרפתית, אך ז'וסטין הקטנה והתמה מסרבת לוותר על ערכי המוסר והדת, וכך עוברת מסכת השפלות על ידי שורה אינסופית של גברים חמדנים וחרמנים. הגברים משמשים כפה לדה-סאד לשטוח את משנתו. הם מנסים לשכנע את ז'וסטין שבכל מקרה יזיינו אותה מכל הכיוונים, אז אם כבר כדאי לה לעשות את זה מרצון, להרוויח מזה ולהתקדם בחיים. אבל ז'וסטין המטומטמת מסרבת להתמסר וכך אכן מזויינת מכל הכיוונים, כואב לה והיא רק מדרדרת מדחי אל דחי בזמן שאחותה מתעשרת והולכת.

מצרפת של לפני 250 שנה העברנו את הסיפור לעיירת פיתוח דרומית בישראל של היום, הוריה של בת-אל נהרגים בתאונה, והיא ואחותה נשארות לבד בעולם...

בנינו את העיבוד כסדרה בהמשכים וקיווינו למכור אותה לאיזה אתר אינטרנט. לאתרים לא היה כסף לשלם לנו, וכך הפרוייקט נזנח ולא התקדם מעבר לשניים וחצי פרקים שציירתי.

אז איך נזכרתי ב"בת אל"? (הקומיקס מתחיל מימין אז קודם תגללו עד הסוף ימינה לפני שאתם מתחילים לקרוא)

ההתרחשויות בבלוג של מרגי מזכירות לי לא פעם את הסיפור ההוא, עם ההכרעות המוסריות והמציאות שמעבר לתיאוריות החברתיות היפות של שמאלנים בורגנים מתל-אביב.

אמנם אצל מרגי תיאורי המין קצת פחות שכיחים ופחות מפורטים מאשר אצל דה-סאד, אבל לא נורא. גם אצל מרגי חלקם נשמעים קצת מופרכים.

רבות מיצירות המופת הקלאסיות של המאה ה-19 נכתבו במקור בהמשכים והופיעו מדי שבוע בעיתונים. לדוגמא, כך היה עם רבות מיצירותיהם של דיקנס, בלזק, דיומא, ואם אנלא טועה גם טולסטוי. היצירה של מרגי (בין אם היא אמיתית או בדויה) מזכירה אותם לא רק באופן הפרסום אלא גם בתכנים שמתמקדים במוצהר בעניי העם ולאו דווקא באצולה או בבורגנות.

הפתרון של מרגי של ילדה עם רקע אשכנזי משכיל שהושלכה לחיי עיירת הפיתוח הוא מבריק כי הוא בא להסביר את החינוך ואת השפה, שהיא מאוד גבוהה ולא אופיינית. ככה מרגי לא צריכה לנסות ולחקות ילדת עיירת פיתוח אותנטית, כמו שאנחנו ניסינו לעשות ב"בת אל" בהצלחה מאוד מפוקפקת.
למעשה הוא מאוד מזכיר את הפתרון של דה סאד, שגם אצלו מדובר בבת אצילים ואחותה שמאבדות הכל בגלל מות הוריהן. אצלו זה היה כדי להדגיש שהן חונכו כראוי ושייכות למעמד הטהור היחיד, כי הרי המעמדות הנמוכים הם טמאים מעצם עוניים.

כמו טלנובלה שרצה במשך שנים, גם מרגי נופלת לקלישאות וחוזרת על עצמה, אבל מצד שני מידי פעם היא נוגעת בדילמות בסיסיות מעולמות המין והמוסר האישי והחברתי, ואז זה נהיה מעניין באמת.
יש למשל את "אלין", דמות הזונה הרוסייה, שהיא חצי חברה, ומידי פעם הגיבורה מתלבטת אם יש טעם לנסות ו"להציל" אותה מהזנות, והאם בהכרח הבחירות של אלין הן שגויות - מוסרית או מעשית.

בפרקים האחרונים אחותה למחצה בת ה-8 מתחננת לעבור לגור איתה, ומרגי מתלבטת האם להפקיר אותה לבדה בבית אמה המתפורר או לאמץ אותה, למרות שהיא בעצמה רק חיילת בת עשרים.

בקיצור, מעניין שם.

אחרי שזנחנו את "בת אל" התבעסתי שהציורים המושקעים לא יראו אור, אז בשנה הרביעית שלי בבצלאל השתמשתי בהם הרבה בעבודות שלי, ואת חלקם בטח תזהו.
כשזיו ולירית פתחו את פרינטמול השתמשתי ב"בת אל" גם כדי ליצור חולצת מרגי:



נכתב על ידי , 22/11/2006 20:22   בקטגוריות איור, אמנות, אמנות פוליטית, הבלוגוספירה, חברה וכלכלה, נוער, פילוסופיה, קומיקס, קומיקס ישראלי, תרבות אלטרנטיבית, אינטרנט, ביקורת, סיפרותי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-24/11/2006 21:37
 



יום שישי הזה - יום חופשי מקניות!


יום שישי 24.11
יום חופשי מקניות בתל-אביב ב"סלון מזל"
- סמטה אלמונית 3 תל-אביב
החל מהשעה 11:00 יתקיים שוק בגדים ואוכל טבעוני חופשי (הביאו דברים שאתן לא צריכות), מוזיקה ודוכני מידע.
בשעה 12:30 הופעות חיות: להקת D9 ובוא לבר
בשעה 14:00 יוקרן הסרט "הפרסומת והאגו" בסלון מזל


יום חופשי מקניות בירושלים ב"דילה"
- שלומציון המלכה 4, ירושלים
12:00 בדילה בירושלים יהיה שוק החלפות חופשי – אתן/ם מוזמנות/ים להביא ולהחליף בגדים, תקליטים, נעליים, תיקים, וכל מה שנמצא בבית ולא משמש אתכן/ם יותר.
מוזיקה וממולאים לבאים. מכירת הממולאים קודש למשפחה מעיסאווייה שביתה נהרס.

למידע נוסף על ההתנגדות לתרבות הצריכה ויום ללא קניות בעברית באתר בדידות.קום.



נכתב על ידי , 19/11/2006 18:18   בקטגוריות אופטימי, אקטואליה, אקולוגיה, הופעות פאנק, הרצאות וסדנאות, חברה וכלכלה, חינוך, ירידים, נוער, עירוני, פאנק, תרבות אלטרנטיבית, נגד תרבות הצריכה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוראל ב-25/11/2006 03:38
 



חיות וחיוכים


והפעם לשם שינוי, חדשות משמחות בבלוג: חשיפה ראשונה לבן של אורי וקרן, שחר:





אה, אופס, רגע, זה שחר:





בתמונה הזאת קשה לראות, אבל הוא די דומה לאורי, ירש ממנו את הקרחת והכל. לקרן יש תיאוריה מענינת הגורסת שבהתחלה התינוק כמה שיותר דומה לאבא, כדי שלאבא יהיה אינטרס להשאר ולעזור לגדל אותו. אחר כך הוא כבר יהפוך לאט לאט ליותר תימני.

אורי וקרן יישרו קו עם המסורת האלילית וחתכו לשחר קבל עם ועדה. למזלי הטרמפ שלי איחר קצת ופיספסתי את הרגע המרגש. הגעתי ישר לאוכל המעולה.




ולנושא אחר, פסטורלי אף הוא:

איור שער למגזין "בשביל הארץ" מקבוצת SBC, ברווז צחראש לבן, חפשו אותו בדוכנים.


נכתב על ידי , 15/11/2006 11:09   בקטגוריות אופטימי, איור, אשיסנדי, בידור, הופעות&catdesc= מסיבות&catdesc= רייבים, הערות אישיות, מנדלסון  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כלבה קומוניסטית. ב-21/11/2006 09:56
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 38

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ