לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ©ֳ·ֳ¥ֳ¸ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תשובות לשאלון השבועי: מה פתח עבורך את החופש הגדול השנה?


מתחיל להתרגל לרעיון של הגירה


פוסט זה מורכב מציוצים וסטטוסים בפייסבוק, מהערב שבו מצאו את גופות שלושת החטופים.


אני לא יודע אם אצליח להגר מפה. אולי אשתפן בסוף.

החיים שלי בתל אביב מעולים. אני גבר אשכנזי יהודי (רבע בולגרי! חלק מהספרדים מכירים בבולגרים כספרדים!), בן להורים שהם אמנם לא טייקונים אבל עבדו קשה כל חייהם ובזכותם מצבי יציב. מה זה יציב, מצויין. תודה אמא ואבא!!!


אני באמת לא רוצה לעזוב. באמת שלא. באמת באמת שלא. באמת באמת באמת שלא. אבל אני לא רואה שום תוחלת לחיי במקום הזה.


שואלים אותי כל הזמן, לא רק טרולים ימנים, אלא גם חברים, למה אני לא עוזב כבר עכשיו. שאלה מצויינת, שאני מתחבט בה כבר כמה שנים. התשובה היא שוב ושוב, טוב לי פה. ברמה האישית. אני לא מסוגל לחשוב על מקום שיהיה לי יותר טוב מתל אביב. אבל הערב אני מתחיל לחשוב שאין ברירה.


למדרון יש רק כיוון אחד. השאלה היא רק מי יברח בזמן מהספינה הטובעת. אני לא רוצה להיות זה שלא ברח בזמן.


אם אתם בני שישים או שבעים, אולי אין טעם שתהגרו. אני מניח שישראל תמשיך להתקיים עוד עשר, עשרים שנה. אבל אני עוד לא בן ארבעים.


לאן? אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד. או בפורטוגל. אומרים שליסבון היא הברלין הבאה.


אולי זה ייקח עוד שנה או שנתיים. אבל אם אני חפץ חיים, ועתיד, אני חייב לברוח מפה. ויפה שעה אחת קודם.


השנה היא גרמניה והמקום הוא 1937. סופסוף ביבי ואני מסכימים. ליהודים חפצי חיים יש רק אופציה אחת: למכור את כל נכסיהם ולברוח מהר.

 

נ.ב. למי שלא קולט: כבר עכשיו יותר מחצי מילדי כיתה ג הם דתיים. בעוד 9 שנים הם הולכים להצביע. איך באה לכם ממשלת ליברמן-בנט-דרעי-יהדות התורה?

נכתב על ידי , 30/6/2014 23:24   בקטגוריות אפרטהייד, גזענות, דת ואמונה, היסטוריה, הערות אישיות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פוליטיקה, פשיזם, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת, פסימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמליה עמית ב-2/8/2014 13:52
 



על פסטיבל יערות מנשה 2014


בשתי מילים: היה כייייייייייייייף!


ביותר מילים:


הייתי כבר כמה פעמים באינדינגב, פעם ראשונה שלי ביערות מנשה. לא יודע
איך, לא יצא לי קודם. אין טעם להמנע מהשוואות, אז לא אמנע.


 


1. ליינאפ


לאינדינגב ליינאפ נוצץ יותר, עדכני יותר, מגוון יותר, ניסיוני יותר.


ליערות מנשה ליינאפ מעט מיינסטרימי יותר, יותר מתאים למשפחות ולתושבי
הפריפריה וטיפה פחות לחובבי מוזיקה תל אביביים ו\או מעודכנים. ולמרות זאת, כמי שמשייך את עצמו לזן האחרון, לא היה לי משעמם בכלל ונהניתי לגלות מלא הרכבים מעולים שלא שמעתי עליהם מעולם קודם לכן, וגם כמה כוכבי אינדי מוכרים ותמיד מעולים (מאלוקס, עמי שלו, חגי פרשטמן ושות').


בהתחלה היה מוזר שאנחנו לא מוקפים בקהל המוכר מהופעות תל אביב, בהמשך זה דווקא היה מרענן שזה פסטיבל באווירה קצת שונה ובלי אוברדוז של היפסטרים מעקמי אפים. מצד שלישי יש גם קיבוצניקים מתלהבים מעצמם ומעצבנים אז זה מתאזן.


מצד אחד, היה מעט מבאס שהמופע המרכזי של יום שישי בערב היה הקספרים, עם
שירים בני 20. מצד שני, כמי שהיה בן 17 כשהשירים האלה יצאו, יש לי פינה חמה מאוד
בלב בשבילם, ורקדתי ונהניתי ושרתי את כל השירים. וכשהיה שלמה גרוניך פשוט הלכנו
לבמה אחרת. לא שיש לי משהו נגדו, הוא מוזיקאי ענק, אבל אני לא מגיע לפסטיבל בשביל הופעה שלו.


בעיה אחת מרכזית עם הליינאפ של יערות הכרמל השנה הייתה ריבוי של הרכבי
פיוז'ן-מוזיקה ערבית: ערבית עם אלקטרוני, ערבית עם Fאנק,
ערבית עם סול, ערבית עם ביג באנד, ערבית עם כלייזמר, ערבית עם כל דבר. הרבה מהרכבי הז'אנר היו מעולים (Cut & Bass, רמזיילך למשל), אבל לראות כמה כאלה ברצף זה כבר נהיה משעמם.


ובאותו עניין, חסר בידול ז'אנרי בין הבמות.


 


2. סאונד


ועוד יתרון ענק של יערות מנשה: סאונד מעולה בכל הבמות. וזה הכי לא
מובן מאליו. אני לא זוכר מתי הייתי בפסטיבל חוץ שהציג כזה סאונד נקי ומאוזן בכל
הבמות, כמעט בלי גליצ'ים, לפחות בהופעות שאני הייתי בהן. באינדינגב, בהשוואה,
במקרה הטוב מצליחים להגיע לסאונד סביר באמצע ההופעה. במקרים אחרים הסאונד נשאר גרוע לכל אורכה. אני לא זוכר איזה חברה עשתה את הסאונד השנה, אבל צריך לברך אותם על הצלחה כבירה.


 


3. מיקום, אקלים ואווירה


איזה כיף, פסטיבל שכולו מתחת לעצים! גם הבמות, גם הדוכנים, גם מתחם
האוהלים – הכל בצל! איזו הקלה! וזה גם על הר – אז במאי עוד יש בריזה חזקה, קרירה
ונעימה רוב שעות היום, גם כשחם. עדיין היה חם, אבל לגמרי נסבל. מצד שני, זה קצת
משאיר אותך סחי, ואין את תחושת הניתוק המוחלט והטריפ של שלושה ימים שיוצר החום
המצמית של המדבר.


יתרון נוסף: מאחורי מתחם האוהלים נהנינו מנוף עמק יזרעאל, הגלבוע,
עפולה ונצרת. בונוס חזק. יש שם גם איזה מצפה\אנדרטה.


 


4. דוכנים


כאחד שבדרך כלל פותח באסטה של חומרים מודפסים, התבעסתי שלא הייתה
כזאת, למרות שאפשר להאשים גם את עצמי.


דוכני האוכל, לעומת זאת, היו גם היו, והיו
מבאסים תחת. ברבים מהם נמכר אוכל לא טעים במחיר לא נמוך, ובחלקם נמכרו תבשילים ממש
מקולקלים. מזל שהבאנו אוכל מהבית. גם חצי גולדסטאר ב-25 ₪ זה לא מעט, ועוד יותר
מעצבן שבאמצע יום שבת נגמרו או "נגמרו" כוסות החצי ומכרו רק שלישים
ב-20.


 


5. ארגון ותשתיות


מילה טובה: השירותים הכימיים אמנם היו מסריחים כרגיל, אבל נוקו בתדירות
גבוהה וב-90% מהזמן היו בהם גלילי נייר טואלט. זה לא מובן מאליו וזה חשוב. היו
שירותים וברזיות גם במתחם האוהלים וגם במתחם ההופעות, כל הכבוד.


מילה פחות טובה: המיניבוסים שקישרו בין מתחם החניה לפסטיבל היו מבאסים.
אנחנו עוד היינו יחסית ספרטאנים עם 2-3 תיקים לאדם, אבל משפחות עם ילדים נדרשו
לעשות סיבובי ציוד רבים והיה להם מתיש. כמו כן, היה צפוף מידי במיניבוסים עם כל
הציוד, אולי בשנה הבאה אפשר להוסיף לכל מיניבוס איזה עגלה עבור הציוד.


הבמות מוקמו באמפיתיאטרונים טבעיים עם מדרון מוצלח כך שיכולת גם לשבת
רחוק ועדיין לראות את הבמה, אבל ארמגדון ושורש היו בכל זאת מעט קרובות מדי, בדרך
כלל לרעת המופיעים בארמגדון.


 


6. ההופעות שאהבתי


ואחרי כל המסביב, הנה מה שאני זוכר שאהבתי, לפי סדר ההופעות (הגענו רק
בסביבות 21:30 בחמישי):


חמישי:


מגאסון -
שילובים של פרוג רוק, מטאל ועוד סגנונות, נשמע משעמם על הנייר אבל היו טובים מאוד.


Cut & Bass – אחת ההופעות החזקות בפסטיבל. שילוב של כלים חיים ואלקטרוניקה, מוזיקה
ערבית, פסיכדליה, פוסט-רוק, דאבסטפ וגרוב. בכמה מהשירים הופיעה איתם זמרת אדירה, קמילה מאזרבייג'ן, חיית במה
מדהימה.


 


שישי:


הוטל חליג'י – עוד הרכב רוק-ג'אז-אלקטרו-אוריינטלי, הפעם בכיוון בחרייני-אפריקאי,
שהיו טובים ומקפיצים אבל אנ'לא זוכר פרטים...


בינת אל-Fאנק – עוד הרכב רוק-אלקטרו-אוריינטלי, הפעם בכיוון Fאנק-תימני,
גם הם עם זמרת, תימניה מעולה וסקציית כלי נשיפה מקפיצה.


אחד שחור חזק – לא הופעת
מוזיקה, אלא דווקא הצגה! הרכב תיאטרון של פליטים מסודאן ואריתריאה, וגם אחד אשכנזי
שמשחק פליט שחור בהיפוך תפקידים משעשע, אולי כי את אחד השחקנים המקוריים השר גזעון
פלוגות הסער ימ"ש זרק לכלא. הצגה בסיסית, פשוטה, ישירה, מצחיקה-עצובה ומרגשת.
חבל שלא כל אזרחי ישראל ראו אותה.


אנסמבל חביבתי - עוד הרכב
רוק-ג'אז-אלקטרו-אוריינטלי, הפעם בכיוון מוזיקה ערבית קלאסית בעיבודים מודרניים
והשפעות בלקניות.


UBK של אורי כנרות – עוד הרכב רוק-Fאנק-אלקטרו
סימפולים-אוריינטלי. חזק, אבל פחות, משום מה. אולי כי החומרים מוכרים, אולי סתם כי
כבר היינו ברוויה קשה מהז'אנר בשלב הזה.


מופע הארנבות של ד"ר קספר – ראו לעיל. כמובן שלא נשארנו לשעמום
של להקת המיינסטרים רוק מרסדס בנד והסולן עם ההגשה הכי מפגרת ברוק הישראלי.


Electric Zoo  - אחת ההופעות החזקות. רוק אנרגטי עם קצת ניחוח סבנטיז.


DRUM & DIDG - יושב לו בחור אחד בשם יוגב חרובי במרכז
הבמה עם מערכת תופים מורחבת וסט של שלושה דיג'ים, ומרים הופעה כאילו היו חמישה
אנשים על הבמה. סוחף ורקיד כמו דראם אנד בייס, שורשי עם טעמי אדמה מובהקים
מהדיג'ים. חזק מאוד.


 


שבת:


The Betty Bears – לא אוריינטליסטי!
ניו-אורלינז סווינג, דיקסילנד וגרוב אמריקאי, רטרואי וסבבה.


עמי שלו והפרטיזנים עם חגי פרשטמן – החיה הרעה של ההופעות החיות מהמונוטוניקס עם הרכב
חדש והפעם עם טקסטים בכיוון אנטי ציוני מובהק! כרגיל מופיע בתוך הקהל, הוא שיחק פארודיה על מתנחל יהודו-אמריקאי פסיכוטי, מדבר ושר כמו אורי זוהר לפני ואחרי
המהפך, ועושה בלאגן. חגיגה ותענוג.


MALOX
– טוב, הם כבר מוכרים כהרכב ענק, למרות שהם שני אנשים בלבד על הבמה.
איל תלמודי רוקר על על הסקס, רוי חן מתופף חזק. רקיד, סוחף, עוצמתי, עמוק, רב רבדי
ואינסוף השפעות ורפרורים. מעולה.


ולסיום:


רמזיילך - אמיר, הטרמפ שלנו, חזר ואמר שהוא ראה אותם בשנה שעברה, ואין שום סיכוי
שהוא עוזב לפני ההופעה הסוגרת. ואני מודה לו על כך מאוד. כלייזמר-Pאנק אדיר, עם זמר לבנבן לבוש בשורטס
ושלייקס, שגם שר ביידיש וגם קורע את הקלרינט. אנרגיות בטונות, הומור בריא, זינוקים
לקהל, שי צברי כאמן אורח, דרך מעולה לסגור פסטיבל.


 


בעמוד הפייסבוק של הפסטיבל מצאתי רשימת רשמים של
אחד עמי פרידמן בטמקא
. היה משעשע להשוות: לא ראיתי את רוב ההופעות שהוא סיקר,
שפשוט לא עניינו אותי.


 


ותודה למאיה אהובתי על הכל.

נכתב על ידי , 18/5/2014 22:19   בקטגוריות ביקורת הופעות, בירה, הופעות&catdesc= מסיבות&catdesc= רייבים, מוזיקה, תרבות אלטרנטיבית, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפוסט זה מצורף פוסטר חגיגי של ראש ממשלת ישראל


פוסטר חגיגי זה הוא מתנת הבלוג לקוראיו (הנאמנים בלבד) לרגל יום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל הבא עלינו לטובה. אנא תלו אותו בגאון על מרפסות בתיכם, למען יראו וייראו.

 



נכתב על ידי , 4/5/2014 17:11   בקטגוריות דמוקרטיה, חברה וכלכלה, מתנחלים, ניאו-נאצים יהודים, פוליטיקה, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-5/5/2014 13:35
 



חג שואה שמח, יהודים!


באמת, איזה מזל שהפקנו לקחים חשובים מהשואה.

 



 


זו רשא סלאמה, בת שש וחצי. היום, בסביבות שתיים, היא חזרה עם עוד שני ילדים מבית הספר בא-תוואני, שבדרום הר חברון, לביתם במר'ייר אלעביד. הילדים הלכו בליווי אמה של רשא. כשהקבוצה היתה בסמוך למאחז חוות מעון תקפו אותם באבנים שני מתנחלים שרכבו על טרקטורון בצבע צהוב. התוקפים נסעו בחזרה לכיוון מעון. אביה, שרעה את עדרו קרוב לאזור האירוע, ראה גם הוא מוקדם יותר שני מתנחלים על טרקטורון צהוב. כמה דקות לאחר מכן הוא שמע צעקות, וכאשר התקרב לאיזור הבין שבתו נפגעה מאבנים.


רשא פונתה באמבולנס לבית החולים הממשלתי ביטא ונזקקה לשישה תפרים בראשה.

דיווחנו על האירוע למפלג הפשיעה הלאומנית של משטרת ש"י.

 

(דיווח בצלם)

נכתב על ידי , 27/4/2014 16:36   בקטגוריות אפרטהייד, גזענות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מתנחלים, נגד הכיבוש שתיים בחמש, אקטואליה, ביקורת, פסימי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-28/4/2014 16:30
 



טיול לשבת 22.3: סיור בכפר נבי סמואל!


 

הכפר נבי סמואל נבנה בראש הגבעה, סביב המסגד והקבר המיוחס לשמואל הנביא. עד שנת 1967 חיו בכפר יותר מאלף איש, אולם רובם ברחו במהלך מלחמת ששת הימים. ב-1971 נהרס הכפר על ידי צה"ל ותושביו פונו לשטח סמוך לגבעה, ממזרח ללב האתר[1]. כיום מתגוררים במקום כ-250 תושבים.

 

בשנת 1995 הוכרז האתר כגן לאומי ששטחו כ-3,500 דונם. בתחומי הגן נכללים האתר הארכיאולוגי, בתי התושבים ושטחים חקלאיים השייכים להם, המשתרעים על פני אלפי דונם. מבחינה משפטית אחראי על המקום המינהל האזרחי, והחפירות הארכיאולוגיות מתבצעות על ידי קצין מטה ארכיאולוגיה (קמ"ט) של המינהל. האחריות על הגן הלאומי נבי סמואל נתונה בידי רשות הטבע והגנים (רט"ג). בהסכמי אוסלו הוגדר המקום כשטחC -

 

גן לאומי נבי סמואל הוא אחד הגנים הגדולים ביותר בגדה המערבית. אתר העתיקות והמרכז הדתי הנמצאים בשטחו הפכו לכלי בחזית המאבק נגד תושבי הכפר הפלסטינים, כאשר רוב אדמות הכפר מוכרזות כגן לאומי וכפרם המקורי של התושבים נהרס והפך לאתר ארכיאולוגי, עתידו של הכפר בסכנה. המקרה של נבי סמואל הוא ייחודי, בהיותו הכפר הראשון בגדה המערבית שהרשויות הישראליות גירשו את תושביו והרסו את בתיו לשם הפיכתו לאתר עתיקות. זהו גם המקרה הבולט ביותר של הכללת שטחים כה נרחבים מאדמות הכפר בגן לאומי על פי חוק הגנים הלאומיים, וזאת ללא הסבר מקצועי מניח את הדעת.

 

 

 

למדינה תוכניות גרנדיזיות לגבי חלק משטחי הכפר והיא עושה הכל כדי להצר את צעדיהם של התושבים, לנוון את חייהם ולגרום להם לעזוב.
התושבים יחד עם מספר ארגונים נאבקים כנגד תוכניות המדינה בתביעה לגנוז את התוכניות, לחדול מההתנכלויות ולאפשר לתושבי הכפר להתפתח ולחיות את חייהם על אדמתם מקדמת דנא.


 
ביום שבת 22.3.14 בשעה 11:00 נקיים ביקור וסיור לימודי במקום.

 

משך הסיור כשעתיים לחצי.
פרטים על הסעות ישלחו בהמשך.
להרשמה ופרטים: parkinacage@gmail.com

נכתב על ידי , 19/3/2014 11:19   בקטגוריות אפרטהייד, גזענות, דמוקרטיה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הריסת בתים, טיול בוקר שבת, נגד הכיבוש שתיים בחמש, פוליטיקה, פשיזם, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת, צבא  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-21/3/2014 13:19
 



בכניסה למחנה הריכוז יש שלט: תעסוקה למען החברה!




הנה עדכון מהמוקד לפליטים ולמהגרים שבטח לא ידווחו לכם בחדשות ערוץ 2 או ישראל היום:



משרד לשכת התעסוקה שנמצא במחנה הכליאה חולות. מביקורים של פעילי המוקד לפליטים ולמהגרים בתוך מחנה הכליאה עולה כי למשרד זה מבקשי מקלט יכולים לבוא כדי להסכים לעבוד תמורת 20 ש"ח ליום עבודה בניקיון מחנה הכליאה (עד 9 שעות עבודה ביום).
 


 


הפליטים צריכים להתחייב שיעבדו במשך 30 ימים, אבל ישולם להם רק על 14 ימים.


או בעברית: מדינת ישראל תשלם לכלואים כשקל לשעת עבודה.


1 שקל לשעה.


 


לא פלא שאדריכלי החוק הקפידו לציין שלא יתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הפליטים הכלואים למדינה שמעסיקה אותם בשכר הביזיוני הזה.


 


צילום: עורך הדין של המוקד, אסף וייצן.

נכתב על ידי , 25/12/2013 22:54   בקטגוריות גזענות, הומניזם, פליטים, פשיזם, אקטואליה, פסימי, ביקורת  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-4/1/2014 18:40
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 38

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ