לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ©ֳ·ֳ¥ֳ¸ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

14 ביולי, שש שנים לפרוץ המחאה החברתית


התעוררתי פוליטית הרבה לפני 2011.

להפגנה הראשונה שלי הצטרפתי ב-2002.

אחרי הקרב במחנה הפליטים בג'נין התארגנה אחת הפעולות הראשונות של תעאיוש, שותפות ערבית יהודית, שביחד עם גורמים רבים בחברה הערבית הרימה שיירת אספקת חירום למחנה המוכה. אחריה הצטרפתי לעוד הרבה הפגנות ופעולות מחאה, החל בבילעין ובעוד כפרים רבים בשטחים עם האנרכיסטים נגד הגדר, ויחד אתם אחר כך לכפר שלם, דהמש בלוד, הבדואים בנגב, דרום הר חברון ועוד ועוד.

אולי לכן כשהגיעה המחאה החברתית הייתי קצת יותר מפוכח, ולא ציפיתי שתביא להפלת השלטון, לשינוי השיטה או למהפכה כוללת. מכיוון שהציפיות שלי היו קצת יותר צנועות, הייתי פחות מאוכזב כשגוועה. ולא שלא התלהבתי - התלהבתי בהחלט, ובאותו הקיץ השתתפתי ביותר הפגנות מאי פעם. 
וגם מאז המשכתי להצטרף להפגנות במגוון זירות - מאבק הגז, האתיופים, מבקשי המקלט, לוחמים לשלום, הדיור הציבורי, גבעת עמל ועד ההפגנות נגד סחבת מנדלבליט בשנה האחרונה.

בניגוד לרבים ממכרי בשמאל הרדיקלי, לא החרמתי את המחאה החברתית רק כי לא עסקה בפלסטינים. יכולתי לזהות את הדברים החיוביים שבה, למשל:

א. היא הייתה אירוע שעורר פוליטית המון המון אנשים טובים שמאז לא הפסיקו להאבק, והם עושים את זה בעשרות זירות מאבק שונות.

ב. היא חיברה בין פעילים מעדות, מעמדות, מגזרים ומאבקים שונים, וגרמה להם להבין את הכוח שבשיתוף פעולה חוצה גבולות. פעילי מאהל התקווה שצעדו יד ביד עם פעילי מאהל יפו הערבים, הלא נחמדים\דות שהפגינו בשנים שאחרי ביחד עם החננות ממאבק הגז, ערבים ויהודים שמשתפים פעולה באיגוד עובדים, ועוד ועוד.


אני יודע שפעילים חשובים וביניהם ברק כהן, ספיר סלוצקר-עמרן, סיגל אביבי ויגאל רמב"ם עובדים קשה על חיבורים כאלה, ומקווה שתצלח דרכם.

אני מקווה ששיתופי הפעולה האלה יתרבו, ויכללו יותר שיתופי פעולה ערבים-יהודים.


אין לי כרטיס חבר באף ארגון, ואני מודה שאין לי סבלנות לפגישות חשיבה, או לפוליטיקה הפנימית של ארגון מאבקים. אני מכין שלט, מגיע, מפגין והולך הביתה.

אני גם ממש לא מתיימר להגיע לכל הפגנה - בשנים האחרונות יש הפגנות כל שבוע, לפעמים כמעט כל יום. אני מעריך, ולפעמים אפילו מעריץ, את מי שהתמסרו כליל למאבק והקדישו לו את חייהם. אבל יש בכך גם סכנה של התשה, שלאחריה כבר אין לך כוח לאף מאבק. 

ויש עוד סכנה - כשאתה נכנס כל כולך למשהו, אתה מסתכן באובדן הפרספקטיבה החיצונית והספק הבריא. אתה עלול להפוך לפלקט חד מימדי, חופר בלתי נלאה וחסר הומור שמשעמם אנשים. לכן חשוב לי לשמור על החיים שלי, אלה שמחוץ למאבק. 

וגם כשאני מגיע כמעט כל שבוע להפגנה, אני משתדל לגוון בהפגנות ובמיקומן כדי להתרענן, לא להשתעמם, לא להפוך את זה לרוטינה, לפגוש אנשים חדשים ולהגיע למקומות שעוד לא הפגנתי בהם. מה גם שזה מאוד משמח אנשים לפגוש מישהו שהגיע מרחוק במיוחד כדי להפגין אתם, אם זה בדרום הר חברון, בנתניה או באשדוד.

ולכן אעשה מאמץ להגיע מחר בשמונה בערב להפגנה הראשונה באשדוד נגד הסחבת של מנדלבליט בחקירות נתניהו, למרות שכרגע נראה שלא יהיו שם הרבה מפגינים. ככה זה הרי היה בהתחלה גם ברוטשילד וגם בפתח תקווה. אז אשמח אם תצטרפו אלי, או לאמא שלי בפתח תקווה, או לאחת ההפגנות האחרות ברחבי הארץ, קרוב או רחוק ממקום מגוריכם.



נ.ב. וטיפ קטן לגבי שלטים: אם כבר טרחתם להביא שלט, חברו אותו למשהו קשיח. קרטון גלי, פוליגל, קרטון ביצוע או הכי טוב קאפה (פלסטיק מוקצף), כי היא לא מתקפלת ברוח ועדיין קלת משקל. בהצלחה לנו.

נכתב על ידי , 14/7/2017 23:51   בקטגוריות דמוקרטיה, הערות אישיות, הפגנות, חברה וכלכלה, פוליטיקה, תרבות אלטרנטיבית, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גרפיטי של ברוקן פינגאז בחיפה





נכתב על ידי , 22/8/2016 17:05   בקטגוריות אמנות, אמנות פוליטית, אפרטהייד, גראפיטי, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נגד הכיבוש שתיים בחמש, עירוני, קריקטורות, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה מילים על מחאה חברתית ותיאום ציפיות


הגעתי ל-2011 עם ניסיון של אי אילו שנים בהפגנות, כולל מאבק בילעין שמפגינים שבוע אחרי שבוע שנים ולא רואים תוצאות.

 

לכן הציפיות שלי ב-2011 לא היו בשמיים, ולכן גם התאכזבתי הרבה פחות. כלומר הייתי באופוריה כמו כולם סביבי, אבל בלי לשגות באשליות.

 

פשוט היה לי המזל להנות מזה כל עוד זה קורה. ולכן אני יכול להעריך את ההישגים: שינוי השיח הציבורי, שינוי התודעה של מאות אלפי אזרחים, כל היוזמות הרבות שצמחו.

 

וזה שינוי תודעה שאנחנו רואים שמחלחל עד למעלה, למסדרונות השלטון. ראו למשל את חדווה בר, המפקחת על הבנקים. הערב ברוטשילד פגשנו את עו"ד יפעת סולל, מיסיס קואופרטיבים. היא סיפרה שחדווה בר לגמרי תומכת בהקמת הבנקים הקואופרטיבים הקטנים, או אגודות האשראי בשמם הרשמי. קודמיה התנגדו.

 

וכך, עובדים עכשיו בממשלה על הצעת חוק ממשלתית (!) בתמיכת פקידים האוצר ומשרדים אחרים להקלה משמעותית על הקמת בנק כזה. ובקואופרטיב אופק עובדים על זה - כבר בחודשים הקרובים הם יפתחו לציבור אופציה להלוואות קטנות במודל פיר טו פיר, בריבית נמוכה משמעותית מריבית השוק. אבל זאת רק ההתחלה.

 

כך שלמי שמודאג, אני לא תולה תקוות מופרזות במה שקורה עם מחאת השקיפות של תומר אביטל, מקים מאה ימים של שקיפות, לובי ה-99 וזה שיושב כבר ארבעה ערבים ברוטשילד. אבל תומר אביטל אופטימי, נחוש ויש לו קבלות על הצלחות מוכחות בתחום השקיפות. והוא עבר את מחסום השלושה ימים בשדרה. הלילה זה הרביעי. כך שמוקדם לחרוץ מה יצא מזה.


לעמוד האירוע המתגלגל של תומר אביטל, ערב ערב ברוטשילד מול הבימה.
למי שרוצה לדעת עוד על אגודת האשראי המתרקמת והולכת, אפשר לעקוב אחרי עו"ד Yifat Solel או אחרי אופק, הבנק החברתי.

 

נכתב על ידי , 20/7/2016 00:05   בקטגוריות דמוקרטיה, הפגנות, חברה וכלכלה, סוציאליזם, עירוני, פוליטיקה, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הו שלום נפתלי בנט


בנט גינה היום את הטרור היהודי.

מר בנט, הנה תזכורת קטנה: אתה שר בממשלת ישראל. אתה אחראי. אתה דואג לממן אותם.

 

מדינת ישראל שולחת אותם להתיישב שם, תומכת בהם, מממנת אותם, מגנה עליהם.

הטרוריסטים היהודים הם פניה של מדינת ישראל, הם פניה של הציונות, הם פניה של היהדות הישראלית.

פני הציונות כפני נציגיה הנאלחים ביותר. 

ציונות היא כיבוש, דיכוי אלים, טרור רצחני. 

זוהי מדינת ישראל וזו דרכה.




נכתב על ידי , 23/12/2015 21:43   בקטגוריות אפרטהייד, גזענות, דת ואמונה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מתנחלים, פוליטיקה, פשיזם, אקטואליה, ביקורת, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-9/1/2016 07:58
 



האם כך נראית מדינה דו לאומית? לא.


שוב ושוב שומעים בימים האחרונים את דוברי הימין והמרכז מכריזים:

 

"רציתם מדינה דו לאומית? ככה נראית מדינה דו לאומית!"

 

ובכן לא, אתם טועים.

 

ככה נראית מדינת אפרטהייד.

 

במדינה דו לאומית יש שיוויון זכויות מלא ואזרחות מלאה לכל התושבים.
מה שקורה עכשיו הוא תוצאה ישירה של אי שיוויון גמור ובוטה, שלטון טרור על אוכלוסיה אזרחית חסרת זכויות אזרח בסיסיות.

נכתב על ידי , 18/10/2015 18:50   בקטגוריות אפרטהייד, גזענות, דמוקרטיה, דו קיום, הומניזם, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הפלסטינים אזרחי ישראל, פוליטיקה, פשיזם, תרבות נגד, ביקורת, אקטואליה, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-20/10/2015 01:13
 



פושעים, קורבנות, או הילדים של כולנו?


חייל שירה למוות בחפים מפשע - האם הוא פושע, קורבן, או גם וגם?

 

שמאלנים קיצונים רבים יגידו לכם שהוא פושע מתועב, ראוי לעונש כבד.

 

ימנים קיצונים יגידו לכם שהוא בכלל לא פושע - להיפך, הוא קורבן של שמאלנים בוגדים, קורבן של תקשורת שמאלנית ועולם אנטישמי, שלא לדבר על זה שהוא בכלל לא רוצח - הכל מבויים, זה פוטושופ, לא רואים מה קרה קודם, לבת השבע עשרה היה סכין, היא נפרדה מחבר שלה, היא רצתה למות, וכו' וכו'.

 

העמדה שלי מעט יותר מורכבת.

 

קודם כל, זה לא מצב של או-או, הכל או כלום.

תיוג החייל היורה כקורבן לא אומר העלמת קורבן הירי. שניהם יכולים להיות קורבנות, גם אם אחד יותר קורבן (כי הוא מת) והשני פחות (כי הוא חי).

זאת כבר קפיצה למסקנה שגורלו של החי יותר טוב, וגם על זה אפשר להתווכח, אם ממש רוצים. אני לא רוצה.

 

לדעתי, לתייג את החייל היורה כאשם היחיד, עלולה להיות סוג של האשמת הש.ג., שמנקה מאחריות את מי שהסית באופן גזעני, רצחני ומזעזע נגד פלסטינים, את מי שמתווים את מדיניות הממשלה והצבא, את מי שמחנכים את ילדי ישראל לגזענות ושוטפים את מוחם לאלימות לאומנית כוחנית וחסרת מעצורים, את מי שהניחו נשק קטלני בידיו של בן 18 שטוף מוח.

 

או במילים אחרות, האשמים הראשיים הם ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי כנסת ישראל, וכמובן התקשורת הישראלית וכל מי שכותב בה.

לעזאזאל, ברמה המשנית גם אני, כאזרח ישראלי משלם מיסים, אחראי.

 

יש מי שמדברים איתי על כך שהחייל עבר על פקודות הצבא, פקודות הפתיחה באש, פקודות כאלה ואחרות.
זה משעשע אותי, שיש מי שמתייחסים לפקודות הצבא ברצינות, כאילו מעולם לא היו חיילים בעצמם.

 

פקודות הן בולשיט, יודע כל מי שאי פעם חקר מקרים של ירי בפלסטינים, או את האופן שבו המערכת מטייחת, משקרת ומחלצת חיילים וקצינים מהעמדה לדין. תיאורטית, החייל עבר עבירה על פי חוקי צה"ל. מעשית, הוא לא עבר שום עבירה, אם בוחנים את שיעורי ההעמדה לדין או את העונשים להורגי חפים מפשע במדים. ובוודאי אם לא בוחנים את התבטאויות ראש הממשלה ושריו.

 

 

ולסיום, לגבי ההתייחסות לחיילי צה"ל כאל "ילדים".

זאת התייחסות שמקטינה אותם, ואת האחריות שלהם לפשעים שהם מבצעים.
אבל מאידך, זה גם מנקה מאחריות את מי שמחנכים אותם, פוקדים עליהם, ושוטפים להם את המוח. 

 

לכן, לי אין הרבה בעיה עם התיוג הזה. כי כשימני מתווכח איתי וקורא להם ילדים, אני יכול מייד להסכים איתו, ולהפנות את האחריות לאשמים העיקריים.

 

וגם, אם הם עדיין ילדים, אולי יש עוד שביב של תקווה שהם עוד ישתנו, שיהיה אפשר לשנות את דעתם. לגרום להם לחשוב, או לכל הפחות לשטוף את מוחם בכיוון השני...

 

 

נכתב על ידי , 26/9/2015 17:37   בקטגוריות אפרטהייד, גזענות, הומניזם, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מוסר, משטרה ו"כוחות הביטחון", נגד הכיבוש שתיים בחמש, פוליטיקה, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ