בראשית פרק י"ב פסוק י': וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. ויעצרו אותו המצרים בגבול, ויתנו לו לגסוס למוות במדבר. 
וכך לא נוצר העם היהודי!

צדק חברתי גם לפלסטינים, זוכרים?

מארגון לוחמים לשלום מוסרים:

בשישי הקרוב נגיע לקהילה שלמה שבסכנת הריסה.

בין היתר הוצאו צווי הריסה לאוהלים, דירי פח, והמבנה היחיד מבלוקים: בית ספר כפרי יסודי, המשרת 35 ילדים שמשפחותיהם גרות במערות סוסיא. כתמיכה בהמשכיות החיים והשלום, נפריח 300 בלוני הליום עם המסר "לא תחמוד", ועם ציורי ילדים ומבוגרים. 

הצטרפו אלינו לתמיכה בעתידם של תושבי סוסיא.

"לא תחמוד", הדיבר העשירי אוסר להוציא מן הזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה, דבר השייך לו. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונשנית, לחץ חברתי וכמובן כוח.

שטח C  שבשליטה ישראלית מלאה, מהווה את עתודות הבניה של כל תושבי הגדה הפלסטינים – או של המתנחלים. הוא כולל 60% משטחי יו"ש, ומאחר וחיים בוא "רק" 70,000 פלסטינים, השיטה להשתלטות על האדמה היא בהצבת קשיים לקיום הבסיסי של הפלסטינים, ובעיקר לחקלאים התופסים את האדמה.

המדיניות התכנונית שמנהלת ישראל מונעת מהפלסטינים המתגוררים באזור זה כל אפשרות לבנות באופן חוקי. מאז שנות ה-70 חלה ירידה דרמטית בשיעור היתרי הבנייה לאוכלוסייה הפלסטינית. בשנת 1972 אושרו כ-97% מהבקשות, 2134 במספר. מאז חלה ירידה עד שבשנת 2005 אושרו רק 13 שהן 6.9% מתוך 189 בקשות שהוגשו. ניתן לראות שעם הירידה החדה באישורים, ירדה דרמטית גם כמות הבקשות. מגמה זו נמשכה גם בשנים האחרונות ואף הוחרפה. בשנת 2009 אושרו רק שש בקשות, ובשנת 2010 – שבע. מצד שני, מדיניות ההריסה המפלה נגד פלסטינים הוחמרה. על פי נתונים של המנהל האזרחי, בשנים 2007-2000 הוצאו לפועל כשליש מצווי ההריסה בקהילות פלסטיניות לעומת פחות מ-7% בהתנחלויות. בשנים 2011-2008 הרס המנהל האזרחי 1101 מבנים בקהילות פלסטיניות. באותן שנים, כל התוכניות שהוגשו לגבי שטחים פלסטינים נדחו ללא יוצא מן הכלל. לאחרונה הורה בג"ץ על הקפאת הבניה בסוסיא ולמעשה בעקיפין על הריסה (זו הפעם המי יודע כמה) שלה, בטענה שאין למקום תכנית מתאר.

הסעות יצאו מת"א, ירושלים ובאר שבע:

ב-9:00 מרכבת מרכז ליד מגרש החניה של חברת השכרת הרכב שלמה סיקסט

ב-10:00 מגן הפעמון ליד תחנת הדלק

הסעה תצא גם מב"ש (פרטים מלאים  ימסרו לנרשמים)

להרשמה להסעות אנא הירשמו בטופס מקוון זה

מומלץ להביא כובע, מים וסנדוויצ'ים.

צדק חברתי גם לפלסטינים, זוכרים?

מארגון לוחמים לשלום מוסרים:

בשישי הקרוב נגיע לקהילה שלמה שבסכנת הריסה.

בין היתר הוצאו צווי הריסה לאוהלים, דירי פח, והמבנה היחיד מבלוקים: בית ספר כפרי יסודי, המשרת 35 ילדים שמשפחותיהם גרות במערות סוסיא. כתמיכה בהמשכיות החיים והשלום, נפריח 300 בלוני הליום עם המסר "לא תחמוד", ועם ציורי ילדים ומבוגרים. 

הצטרפו אלינו לתמיכה בעתידם של תושבי סוסיא.

"לא תחמוד", הדיבר העשירי אוסר להוציא מן הזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה, דבר השייך לו. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונשנית, לחץ חברתי וכמובן כוח.

שטח C  שבשליטה ישראלית מלאה, מהווה את עתודות הבניה של כל תושבי הגדה הפלסטינים – או של המתנחלים. הוא כולל 60% משטחי יו"ש, ומאחר וחיים בוא "רק" 70,000 פלסטינים, השיטה להשתלטות על האדמה היא בהצבת קשיים לקיום הבסיסי של הפלסטינים, ובעיקר לחקלאים התופסים את האדמה.

המדיניות התכנונית שמנהלת ישראל מונעת מהפלסטינים המתגוררים באזור זה כל אפשרות לבנות באופן חוקי. מאז שנות ה-70 חלה ירידה דרמטית בשיעור היתרי הבנייה לאוכלוסייה הפלסטינית. בשנת 1972 אושרו כ-97% מהבקשות, 2134 במספר. מאז חלה ירידה עד שבשנת 2005 אושרו רק 13 שהן 6.9% מתוך 189 בקשות שהוגשו. ניתן לראות שעם הירידה החדה באישורים, ירדה דרמטית גם כמות הבקשות. מגמה זו נמשכה גם בשנים האחרונות ואף הוחרפה. בשנת 2009 אושרו רק שש בקשות, ובשנת 2010 – שבע. מצד שני, מדיניות ההריסה המפלה נגד פלסטינים הוחמרה. על פי נתונים של המנהל האזרחי, בשנים 2007-2000 הוצאו לפועל כשליש מצווי ההריסה בקהילות פלסטיניות לעומת פחות מ-7% בהתנחלויות. בשנים 2011-2008 הרס המנהל האזרחי 1101 מבנים בקהילות פלסטיניות. באותן שנים, כל התוכניות שהוגשו לגבי שטחים פלסטינים נדחו ללא יוצא מן הכלל. לאחרונה הורה בג"ץ על הקפאת הבניה בסוסיא ולמעשה בעקיפין על הריסה (זו הפעם המי יודע כמה) שלה, בטענה שאין למקום תכנית מתאר.

הסעות יצאו מת"א, ירושלים ובאר שבע:

ב-9:00 מרכבת מרכז ליד מגרש החניה של חברת השכרת הרכב שלמה סיקסט

ב-10:00 מגן הפעמון ליד תחנת הדלק

הסעה תצא גם מב"ש (פרטים מלאים  ימסרו לנרשמים)

להרשמה להסעות אנא הירשמו בטופס מקוון זה

מומלץ להביא כובע, מים וסנדוויצ'ים.

ישנה תוכנית אחת, ברדיו שמפעיל הצבא, שמחברת בשידור חי בין כל קצוות הקשת הפוליטית הישראלית: הימין הלאומני-גזעני מצד אחד, והימין הפונדמנטליסטי-רצחני מאידך.

יושב אדם בשם אברי גלעד מאחורי מיקרופון, ומזהם את האוויר בהסתה גזענית יודו-נאצית מהסוג המסריח ביותר, ושום דבר לא קורה! הכל סבבה. האיש לא מפוטר בין רגע.

הוא כמובן לא היחיד. הדג הרי מסריח מהראש, ראש הממשלה. אבל הסירחון של ביבי מתפשט וסוחף אחריו עשרות גזענים, שיוצאים אחד אחת מהארון ומודיעים בקול גדול: כן, גם אני גזען מסריח! שרים, חברי כנסת, "פרשנים".

הבעיה היא שזה כביכול לגיטימי, חופש הדיבור וכל זה.

ובכן, לא! אני לא מסכים. זה אולי לגיטימי מבחינת המשטרה והמדינה, שפוטרות בלא כלום רבנים ואישי ציבור המסיתים לאלימות ולרצח, זה לא אומר שאזרחים תמימים צריכים לסבול בשקט.

אברי גלעד לא רוצה סודנים פה – אני לא רוצה אותו פה.

אברי גלעד הוא מזהם סביבה, וככזה אני לא רוצה אותו ברחובות עירי. אין שום סיבה שאתם ואני ניתן לגיטימציה לאיש הזה, בטח לא בתל אביב-יפו. מעתה, רוצה האיש להנות מהחיים? שיעשה את זה ביצהר או במאחז זבדיאל ז', שם מקומו.

זאת פעולה פשוטה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות. נכון, זה דורש קצת יותר מלייק בפייסבוק, אבל בכל זאת.

והיה ויבוא האיש הזה בקהל בני אדם, בפתיחה נוצצת, במסעדה בשדרה, או סתם ברחוב, יש לקרוא בקול גדול:

"הי מה זה הסירחון הזה! אוי זה גזען מסריח! פי, הריח מגיע עד לכאן! בואו נלך מפה!"

זה לא צריך להיות המילים האלה במדוייק, כמובן שכל וריאציה על הנושא תתקבל בברכה.

פעולה זו טובה גם בהתקלות עם גזענאצים אחרים שלא מתביישים להראות את פרצופם במרחב הציבורי.

מאמץ קטן שלנו, ואולי הם יתחילו להתבייש.

מכתב של ארגון רבנים לזכויות אדם:

עוד מספר ימים, ב-28 לנובמבר, עלולה משפחת סומארין להיות מפונה בכוח מביתה מזה ארבע עשורים שבשכונת סילוואן. המפנה, חברת "הימנותא" הנמצאת בבעלות מלאה של הקק"ל.

הפינוי מדגים אפליה שיטתית וחוסר צדק זועק לשמיים כנגד המיעוט הפלסטיני בכמה וכמה היבטים. בנוסף צעד זה צפוי להגביר את המתח בין יהודים וערבים, להוביל את תושבי סילוואן לייאוש ואף לעורר גל אלימות שאין לדעת את היקפו.

אבל קודם כל זהו סיפורה של משפחה פלסטינית בת 12 נפשות – כולל 5 ילדים, סב הזקוק לדיאליזה ואישה בהריון – שללא הסיוע שלנו יזרקו בקרוב לרחוב בשל מדיניות שיכון מפלה, כוחנית ואטומה.

למה זה קורה? 

על בסיס חוק נכסי נפקדים נכסים שהבעלים שלהם שהו במדינת אויב יכולים להיות מועברים לאפוטרופוס הכללי. כך היה במקרה של משפחת סומארין: עם מות אבי המשפחה באמצע שנות השמונים היו בניו, היורשים החוקיים לפי המדינה, בירדן וערב הסעודית. למרות שהמשפחה גרה בבית יותר מארבע עשורים, עברה הבעלות עליו לידי האפוטרופוס הכללי ומשם לחברת הימנותא.

למה זה לא מוסרי? 

העוולה הזו זועקת לשמיים במספר רמות:

א. זאת כמובן הלאמה כוחנית של בית מגורים שמעולם לא הייתה מתבצעת לו היה מדובר במשפחה יהודית.

ב. גם לאחר ההלאמה, לא יצא הבית למכרז שיוויוני ואולי אף להקצאה מיוחדת לטובת תושבי סילוואן הפלסטינים הסובלים ממצוקת דיור וצפיפות גבוהה בהרבה מבמרבית החלקים היהודיים שבמערב ירושלים. נהפוכו, הבית הועבר להימנותא במטרה לשכן בו יהודים ולייהד את סילוואן (כלומר לדחוק את האוכלוסיה הערבית בשכונה ככל הניתן). לא פעם נעזרת הימנותא גם בעמותת אלעד שידועה זה מכבר בפרקטיקות המפלות שלה.

ג.  מדובר ביצירת משטר אפליה בשכונה שמורכבת ברובה ממי שאין להם אזרחות ישראלית וכוח פוליטי רק בשל מוצאם האתני כפלסטינים. לסביבה מוחלשת זו מכניסים בכוח ובאופן מפלה קבוצה של מי שיש להם אזרחות ותמיכה של המדינה רק מתוקף מוצאם האתני כיהודים. כל זה מגובה על ידי גורמים עם אג'נדה פוליטית קיצונית במיוחד הנעזרים במוסדות המדינה והעם היהודי (קק"ל).

כל הנקודות הללו מבטאות עברה על עקרונות בסיסיים במוסר היהודי של "איפה ואיפה", ושל החובה לנהוג בשיוויון עם הגר הגר בתוכנו.

מה אפשר לעשות?

1. משמרת מחאה בסילואן: יום שישי הקרוב, 25/11, בשעה 12:30

נעמוד בסולידריות עם תושבי סילואן, במחאה נגד גירוש המשפחה מביתה.
המשמרת תתקיים ליד בית משפחת סומרין, בצמוד לאתר “עיר דוד” של עמותת אלע”ד
לפרטים: דורית 0525596500.