לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ§ֳ¡ֳ¸ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

14 ביולי, שש שנים לפרוץ המחאה החברתית


התעוררתי פוליטית הרבה לפני 2011.

להפגנה הראשונה שלי הצטרפתי ב-2002.

אחרי הקרב במחנה הפליטים בג'נין התארגנה אחת הפעולות הראשונות של תעאיוש, שותפות ערבית יהודית, שביחד עם גורמים רבים בחברה הערבית הרימה שיירת אספקת חירום למחנה המוכה. אחריה הצטרפתי לעוד הרבה הפגנות ופעולות מחאה, החל בבילעין ובעוד כפרים רבים בשטחים עם האנרכיסטים נגד הגדר, ויחד אתם אחר כך לכפר שלם, דהמש בלוד, הבדואים בנגב, דרום הר חברון ועוד ועוד.

אולי לכן כשהגיעה המחאה החברתית הייתי קצת יותר מפוכח, ולא ציפיתי שתביא להפלת השלטון, לשינוי השיטה או למהפכה כוללת. מכיוון שהציפיות שלי היו קצת יותר צנועות, הייתי פחות מאוכזב כשגוועה. ולא שלא התלהבתי - התלהבתי בהחלט, ובאותו הקיץ השתתפתי ביותר הפגנות מאי פעם. 
וגם מאז המשכתי להצטרף להפגנות במגוון זירות - מאבק הגז, האתיופים, מבקשי המקלט, לוחמים לשלום, הדיור הציבורי, גבעת עמל ועד ההפגנות נגד סחבת מנדלבליט בשנה האחרונה.

בניגוד לרבים ממכרי בשמאל הרדיקלי, לא החרמתי את המחאה החברתית רק כי לא עסקה בפלסטינים. יכולתי לזהות את הדברים החיוביים שבה, למשל:

א. היא הייתה אירוע שעורר פוליטית המון המון אנשים טובים שמאז לא הפסיקו להאבק, והם עושים את זה בעשרות זירות מאבק שונות.

ב. היא חיברה בין פעילים מעדות, מעמדות, מגזרים ומאבקים שונים, וגרמה להם להבין את הכוח שבשיתוף פעולה חוצה גבולות. פעילי מאהל התקווה שצעדו יד ביד עם פעילי מאהל יפו הערבים, הלא נחמדים\דות שהפגינו בשנים שאחרי ביחד עם החננות ממאבק הגז, ערבים ויהודים שמשתפים פעולה באיגוד עובדים, ועוד ועוד.


אני יודע שפעילים חשובים וביניהם ברק כהן, ספיר סלוצקר-עמרן, סיגל אביבי ויגאל רמב"ם עובדים קשה על חיבורים כאלה, ומקווה שתצלח דרכם.

אני מקווה ששיתופי הפעולה האלה יתרבו, ויכללו יותר שיתופי פעולה ערבים-יהודים.


אין לי כרטיס חבר באף ארגון, ואני מודה שאין לי סבלנות לפגישות חשיבה, או לפוליטיקה הפנימית של ארגון מאבקים. אני מכין שלט, מגיע, מפגין והולך הביתה.

אני גם ממש לא מתיימר להגיע לכל הפגנה - בשנים האחרונות יש הפגנות כל שבוע, לפעמים כמעט כל יום. אני מעריך, ולפעמים אפילו מעריץ, את מי שהתמסרו כליל למאבק והקדישו לו את חייהם. אבל יש בכך גם סכנה של התשה, שלאחריה כבר אין לך כוח לאף מאבק. 

ויש עוד סכנה - כשאתה נכנס כל כולך למשהו, אתה מסתכן באובדן הפרספקטיבה החיצונית והספק הבריא. אתה עלול להפוך לפלקט חד מימדי, חופר בלתי נלאה וחסר הומור שמשעמם אנשים. לכן חשוב לי לשמור על החיים שלי, אלה שמחוץ למאבק. 

וגם כשאני מגיע כמעט כל שבוע להפגנה, אני משתדל לגוון בהפגנות ובמיקומן כדי להתרענן, לא להשתעמם, לא להפוך את זה לרוטינה, לפגוש אנשים חדשים ולהגיע למקומות שעוד לא הפגנתי בהם. מה גם שזה מאוד משמח אנשים לפגוש מישהו שהגיע מרחוק במיוחד כדי להפגין אתם, אם זה בדרום הר חברון, בנתניה או באשדוד.

ולכן אעשה מאמץ להגיע מחר בשמונה בערב להפגנה הראשונה באשדוד נגד הסחבת של מנדלבליט בחקירות נתניהו, למרות שכרגע נראה שלא יהיו שם הרבה מפגינים. ככה זה הרי היה בהתחלה גם ברוטשילד וגם בפתח תקווה. אז אשמח אם תצטרפו אלי, או לאמא שלי בפתח תקווה, או לאחת ההפגנות האחרות ברחבי הארץ, קרוב או רחוק ממקום מגוריכם.



נ.ב. וטיפ קטן לגבי שלטים: אם כבר טרחתם להביא שלט, חברו אותו למשהו קשיח. קרטון גלי, פוליגל, קרטון ביצוע או הכי טוב קאפה (פלסטיק מוקצף), כי היא לא מתקפלת ברוח ועדיין קלת משקל. בהצלחה לנו.

נכתב על ידי , 14/7/2017 23:51   בקטגוריות דמוקרטיה, הערות אישיות, הפגנות, חברה וכלכלה, פוליטיקה, תרבות אלטרנטיבית, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה מילים על מחאה חברתית ותיאום ציפיות


הגעתי ל-2011 עם ניסיון של אי אילו שנים בהפגנות, כולל מאבק בילעין שמפגינים שבוע אחרי שבוע שנים ולא רואים תוצאות.

 

לכן הציפיות שלי ב-2011 לא היו בשמיים, ולכן גם התאכזבתי הרבה פחות. כלומר הייתי באופוריה כמו כולם סביבי, אבל בלי לשגות באשליות.

 

פשוט היה לי המזל להנות מזה כל עוד זה קורה. ולכן אני יכול להעריך את ההישגים: שינוי השיח הציבורי, שינוי התודעה של מאות אלפי אזרחים, כל היוזמות הרבות שצמחו.

 

וזה שינוי תודעה שאנחנו רואים שמחלחל עד למעלה, למסדרונות השלטון. ראו למשל את חדווה בר, המפקחת על הבנקים. הערב ברוטשילד פגשנו את עו"ד יפעת סולל, מיסיס קואופרטיבים. היא סיפרה שחדווה בר לגמרי תומכת בהקמת הבנקים הקואופרטיבים הקטנים, או אגודות האשראי בשמם הרשמי. קודמיה התנגדו.

 

וכך, עובדים עכשיו בממשלה על הצעת חוק ממשלתית (!) בתמיכת פקידים האוצר ומשרדים אחרים להקלה משמעותית על הקמת בנק כזה. ובקואופרטיב אופק עובדים על זה - כבר בחודשים הקרובים הם יפתחו לציבור אופציה להלוואות קטנות במודל פיר טו פיר, בריבית נמוכה משמעותית מריבית השוק. אבל זאת רק ההתחלה.

 

כך שלמי שמודאג, אני לא תולה תקוות מופרזות במה שקורה עם מחאת השקיפות של תומר אביטל, מקים מאה ימים של שקיפות, לובי ה-99 וזה שיושב כבר ארבעה ערבים ברוטשילד. אבל תומר אביטל אופטימי, נחוש ויש לו קבלות על הצלחות מוכחות בתחום השקיפות. והוא עבר את מחסום השלושה ימים בשדרה. הלילה זה הרביעי. כך שמוקדם לחרוץ מה יצא מזה.


לעמוד האירוע המתגלגל של תומר אביטל, ערב ערב ברוטשילד מול הבימה.
למי שרוצה לדעת עוד על אגודת האשראי המתרקמת והולכת, אפשר לעקוב אחרי עו"ד Yifat Solel או אחרי אופק, הבנק החברתי.

 

נכתב על ידי , 20/7/2016 00:05   בקטגוריות דמוקרטיה, הפגנות, חברה וכלכלה, סוציאליזם, עירוני, פוליטיקה, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עמותת קו לעובד עורכת אודישנים למתנדבות\ים חדשים\ות


התנדבתי בקו לעובד במשך כמה חודשים, הייתי קבלת קהל ועניתי לטלפון משמרת בשבוע, עשר עד שתיים או ארבע.

למדתי בקלות את המידע הבסיסי.
עזרתי להרבה אנשים וזה עשה לי טוב.

 

יתרונות:

- אפשר להתנדב גם מהבית לענות למיילים.
- אפשר להתנדב גם רק שעתיים בשבוע מהבית או ארבע במשרדים.

- כאמור, סיפוק עצום.

- מתאים גם לתיכוניסטים (אבל בהתנדבות במשרד צריך להתחייב ליום קבוע)

 

קו לעובד כותבים:

 

אנחנו מחפשים א/נשים בעלי/ות מחויבות לתחום של זכויות עובדים וזכויות אדם, משמעת עצמית, אחריות ומסירות, יכולת עבודה עם מחשב ושימוש בתוכנות ייעודיות.

 

אנחנו מבקשים התחייבות לתקופה משמעותית, בהיקף של לפחות שעתיים שבועיות (מענה טלפוני) / לפחות ארבע שעות שבועיות (קבלת קהל) / לפי יכולת (מענה בדוא"ל). טרם לתחילת ההתנדבות המתנדבים יוזמנו לראיון, וישתתפו בשתי הדרכות במשרדנו בתל אביב:

 

הדרכה בדיני עבודה (שישי 5.6.15),

והדרכה בעריכת חישובים ובשימוש בתוכנות ייעודיות (שישי 12.6.15).

 

פרטים על פעילות העמותה ניתן למצוא באתר: www.kavlaoved.org.il


המעוניינים, אנא פנו בצירוף קורות חיים לנירית פלד – Nirit@kavlaoved.org.il

נכתב על ידי , 18/5/2015 22:48   בקטגוריות הומניזם, חברה וכלכלה, עובדי קבלן, שביתות ומאבקים סוציאליים, אקטואליה, עבודה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביקור בחנות הסופרמרקט של קולקטיב שלנו


החנות הקואופרטיבית שלנו נפתחה כבר לפני יותר משנה בשכונת ביצרון בת"א (הקולקטיב נוסד בשלהי מחאת האוהלים של 2011, ועובד גם על איגוד אשראי, גמל ופנסיה שטרם קיבלו את כל האישורים הרשמיים).

 

רק עכשיו הגעתי לשם, כי אני גר במרכז ת"א ובלי רכב, אז התעצלתי להגיע עד ביצרון, והבנתי מהדיוחים שהמחירים שם לא הרבה יותר נמוכים מבסופרים למטרות רווח. אבל מכיוון שהמטרה חיובית ביותר וחשוב לתמוך בהם, וגם מתוך סקרנות צרכנית, עליתי היום על 39 (גם 239, 104 ו-9 מגיעים ממרכז העיר) והגעתי די מהר.

 

אז מהבחינה הצרכנית, התוצאות מעורבות.

החנות בינונית בגודלה, גדולה בהרבה ממכולת אבל קטנה מסופרמרקט ממוצע. המגוון גדול יותר משציפיתי, כולל מוצרים אורגניים רבים. בגדול, מצד אחד המחירים קבועים ונמוכים יחסית, ומצד שני, הם לא מתחרים במחירי המבצעים של מוצרי הלוס לידר של הסופרים הקפיטליסטיים.

שלנו מתחייבים לתמחור שקוף במיוחד, מה שמאפשר לצרכן לחשב את מחיר העלות לחנות:


כלל מוצרי החנות נמכרים במחיר עלות + 25%

ירקות ופירות- נמכרים במחיר עלות + 35%

מוצרי בסיס- מוצרים נבחרים נמכרים במחיר עלות + 20%

(בלינק שלעיל יש הסבר על הרכב התוספת למחיר העלות).

 

באתר לא מוצגים מחירי המוצרים, אז קשה לעשות השוואה מהבית וצריך להגיע לבדוק. בצד החיובי, הנה דוגמאות למחירי שלנו עבור כמה מוצרים שאני מצאתי אטרקטיביים ורכשתי:

 

בוטנים קלויים – 400 גר' ב-11.30, פחות מ-3 ש"ח ל-100 גרם, בהחלט מחיר מצויין ביחס למרכז ת"א שם זה יכול לעלות פי 2 עד 4.

פסטה 500 גרם – 3.10 ש"ח – מחיר מצויין, אבל יש רק 3 סוגים. ישר קניתי 6.

נקניק פפרוני טבעוני 400 גרם – 20.60 ש"ח, לעומת 23-25 במרכולים האורגניים במרכז העיר.

בירה מולר פולנית או פרמינגר מבוסניה-הרצגובינה, חצי ליטר ו-3.8% אלכוהול – 4.80 ש"ח לעומת 5 במבצע באם פם וכמה ממכולות מרכז ת"א. לא הבדל גדול, אבל המחיר אכן זול וזה לא מחיר מבצע שיחלוף מחר או בסוף החודש.

 

לעומתם, יש מוצרים רבים שמבחינת המחיר בלבד אני מעדיף לחכות למבצעים בסופרים במרכז העיר, לדוגמא:

טייסטרז צ'ויס 200 גרם – 36.60

גבינה צהובה טבעונית וגה – 22-23 שקלים, זהה למחיר לפני מבצע בטבע קסטל, אבל במבצע זה 15.

חלב אורז שקדים ויטאריז – 12.5 ש"ח – כמחיר קבוע, זה זול לעומת 15-19 במרכז העיר, אבל בטבע קסטל יש כל חודשיים מבצע של 3 ב-30 או מבצע דומה שמוריד את המחיר ל-10 לחתיכה.

 

בסופרים הדתיים שבשכנות (כמעט חינם בנחלת יצחק) או ליד קניון איילון (אושר עד) זול יותר, גם ברבים מהמוצרים שאינם במבצע.

כך גם בסופר ברקת בסלמה פינת שלבים בואכה יפו, ושם המבחר גדול בהרבה.

אם אני כבר עולה על אוטובוס, מבחינת המחיר נטו יותר שווה לי לקנות שם.

 

ברור שלחנות אחת אין כוח לקבל הנחות מהספקים כמו רשתות סופרים עם עשרות סניפים. אם אשקיע עוד כמה שקלים בכל קניה, אולי יצליחו להתרחב ולכן גם להוזיל מחירים? הרי זאת מטרה טובה, ואני בטוח שהם דואגים לרווחת העובדים יותר מעסקים אחרים. מצד שני, מה הסיכוי שלהם להתרחב ולגדול או אפילו סתם לשרוד אם הצרכנים, שזה אנחנו, יסתכלו רק על שורת הרווח?

 

 

תוספת:

שכחתי לכתוב על מחירי הירקות והפירות, בעיקר כי אני מתארגן בחנות שבה אני עובד. ובכן, מחירי הירקות והפירות תחרותיים במיוחד, בייחוד האורגנים.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 12/5/2015 20:33   בקטגוריות חברה וכלכלה, עירוני, תרבות אלטרנטיבית  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שרון רסין ב-3/8/2015 18:51
 



שני פוסטרים עבור המאבק בקידוחי הנפט המזהמים בגולן


עשיתי ממש מהר, בלי הרבה עיצוב. בקרוב אולי תפגשו בהם בכבישי הגולן.

 

עמוד המאבק בפייס.

 



נכתב על ידי , 24/3/2015 16:33   בקטגוריות איכות הסביבה, חברה וכלכלה, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ברוטשילד מפגינים. איפה אתם?


אני יודע שרבים מכם סולדים ממה שקורה ברוטשילד. 


אני אומר לכם, התקשורת שם, יש הזדמנות, נצלו אותה.

 

אז אומרים לי: זה קרקס, זאת מחאה של מפונקים, זאת מחאה של אשכנזים עשירים, של מעשני הסושי ולוגמי הפיצה עם שרצים, של יהודים פריבילגיים, של ציונים.

 

שהתקשורת תבוא לג'ואריש, לאתיופים בקרית גת, לאל עראקיב, לבילעין!

 

התקשורת לא תבוא לג'ואריש, ואתם יודעים היטב למה.

 

התקשורת ברוטשילד, נאו דיל וויז איט. אם ההר לא בא אל מוחמד, יתכבד מוחמד, יפסיק להיות טהרן, מתנשא ובכיין, ירד מההר ויבוא לרוטשילד.

לא, רוטשילד לא שייך לאף ציוני אשכנזי פריווילגי בטאבו. זה של כולם.


הפגנה היא של מי שמשתתף בה. אם יש בה שלטים בעד זכויות הבדואים בנגב, או הפלסטינים בשטחים, או הטרנסים באלבי, אז היא גם שלהם.

אז אומרים לי שאני שוב מתנשא ומנותק, כי אין להם למוחלשים ולמדוכאים פנאי וכסף ויכולת להגיע לתל אביב להפגין. מי שאומרים לי את זה הם שמאלנים פריבילגים שיש לרובם את היכולת הזאת.

 

הם לא יכולים לבוא. ואתם? יכולים לבוא, עם קצת מאמץ? אז תכתבו על השלט את הסיסמה שלהם.

 

איזה עוד תירוצים יש לכם?

 


 

בתמונה: מפגינים זועמים ברוטשילד מאיימים לא להצביע ביבי!!!!

נכתב על ידי , 1/3/2015 22:40   בקטגוריות הומניזם, חברה וכלכלה, עירוני, פוליטיקה, תרבות נגד, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ