לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מדריך למוציא לאור: מושגים בסיסיים בדפוס: בליד


והיום עוד מושג דפוס בסיסי:

 

נגיד שאתם רוצים להדפיס חוברת בגודל סופי של איי4 (כזכור, 21X29.7 ס"מ).

 

הנה הדף שלכם עם ציור עליו (תאנה1):

 

 

כמו שאתם שמים לב, הציור והרקע השחור מגיעים עד קצה הדף ושם נחתכים (האזור האפור מסמל את הרקע, הוא לא חלק מהדף).

 

הדפסה שמגיעה עד קצה הדף נקראת בליד (bleed), אולי בגלל שהצבע "מדמם" עד השוליים, בלי שנשאר רקע לבן.

 

כדי שזה יקרה, מה שצריך לעשות זה להמשיך את הציור מעבר לגודל הדף הסופי, להדפיס על גיליון נייר גדול יותר, ורק בסוף לחתוך את הגיליון המודפס מכל צד לגודל הסופי של הדף בחוברת.

 

מקובל להשאיר 3-5 מ"מ שוליים עודפים מכל צד. זאת אומרת שלדף שגודל הנטו שלו הוא איי4 צריך לתכנן ציור גדול יותר, שגודלו לפחות 21.6X30.3 ס"מ, ממורכז. הציור הגדול יותר מודפס, כאמור, על גיליון הדפסה גדול, ורק בסוף נחתך לגודל הסופי.

 

אם מביאים את העבודה לבית דפוס גדול כקבצים ממורכזים, אין צורך לסמן צלבי חיתוך. איש הקדם דפוס ממקם את העמודים בעזרת מערכת אוטומאטית, והיא שמסמנת את הצלבים עבור הדפס שיחתוך את העבודה.

 

לעומת זאת אם מדפיסים בדפוס דיגיטלי, כן מומלץ לסמן צלבים. בפריהנד, מגדירים את גודל הדף כנטו הרצוי, ובחלון ה-info מגדירים בליד בגודל הרצוי. הפריהנד יסמן לכם מסגרת שמראה את הבליד. בפוטושופ, צריך לסמן את הגבול באופן ידני.

ככה מסמנים צלבים שמראים איפה צריך לחתוך:

 

 

 

זאת תמונה מוקטנת אז בכוונה עשיתי אותם גדולים. כעקרון אורך הקווים לא צריך להיות גדול מ-5 מ"מ, והמרחק שלהם מקצה העמוד לא צריך לעלות על 5-3 מ"מ. הם גם צריכים להיות דקים.

 

אם מדובר בספר בכריכה רכה, צריך להתחשב בעובדה שבערך סנטימטר-סנטימטר וחצי מהדף במרכז הספר יהיה לא כל כך קריא, ולכן צריך לתכנן טוב מראש יותר רווח בצד הזה, או לבקש מאיש קדם הדפוס להזיז את העמודים אוטומאטית מהמרכז. צריך לזכור שכל העמודים השמאליים וכל העמודים הימניים יצטרכו לזוז בכיוונים הפוכים. אם יש בליד בשוליים שקרובים יותר לשידרה (מרכז הספר, spine בלעז), צריך מראש לתכנן את השוליים כך שיהיה מרווח עודף בסנטימטר וחצי בצד הזה. בכל העמודים הימניים זה בצד שמאל ולהיפך. לא מבינים? תפתחו ספר, תבדקו איך הוא נראה ותקראו שוב, אולי זה יהיה יותר ברור.

אבל תשאלו אם משהו ספציצי מציק לכם.

נכתב על ידי , 27/9/2005 13:00   בקטגוריות מדריך למוציא לאור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ניר ב-1/10/2005 00:48
 



מדריך למוציא לאור: פרק שני: כמה להדפיס?


שאלה: כמה להדפיס?

 

תשובה: כמה שאתה חושב שתוכל להפיץ ולמכור.

כל אחד חושב שהיצירה שלו היא הכי בעולם ושהיא תמכור כמו רם אורן, אלא שהמציאות מעט שונה. כדי להבין את סדרי הגודל, צריך להשוות את החוברת\ספר שאתה מתכנן למוצרים הקיימים בשוק.

כדי להכניס לפרופורציות, הנה כמה הערכות גסות מאוד. ההערכות גסות כי אני לא זוכר ואין כוח להתחיל לחפש מספרים מדויקים לגבי העיתונים הגדולים, ולגבי הקטנים, הם לא מפרסמים מספרים מדויקים. בדרך כלל כשמו"ל מעיד על עיסתו הוא מגזים, מעט או יותר.

לגבי חברי תעשיית הקומיקס, אני בכוונה לא מוסר הערכות מדויקות, כי אני לא רוצה לחשוף מה שהם אולי לא רוצים שאחשוף, ולכן אני מדבר על סדרי גודל כלליים.

 

עיתון יומי (ידיעות, מעריב) מוכר ביום חול כמה מאות אלפי עותקים, בד"כ פחות מארבע מאות אלף. בסופ"ש יותר, ובחגים מופצים לפעמים אפילו כמעט מיליון עותקים, מה שאומר שנמכרים איזה 600 אלף.

רם אורן מוכר כמה עשרות אלפי עותקים מכל רב מכר (בשנה הראשונה. אח"כ הוא מוכר עוד)

ספרים שנחשבים בארצנו לרב מכר הם ספרים שמוכרים יותר מ-10,000 עותקים, אבל בימינו גם 5000 זה הישג מרשים.

מעריב לנוער: האמת היא שאני לא בעניינים כל כך. להערכתי האופטימית, בסביבות ה-20,000 בשבוע במקרה הטוב. צריך לזכור שמודפסים יותר.

אורי פינק: הספרים מכרו בימים הטובים עשרות אלפים. לגבי מגזין זבנג, מדובר בסדר גודל של עשרת אלפים בחודש, אם הוא מצליח.

סטיות של פינגוינים: בשיא תהילתנו, בסביבות גיליונות 19-21, כשהייתה לנו הפצה עצמאית למאה וחמישים חנויות מוזיקה וספרים בכל הארץ, כמה מאות מנויים, פושרים בבתי הספר וכו', הגענו לתפוצה של כ-5000 גיליונות. אבל מגיליון 8 ועד גיליון 15 הדפסנו רק 3000 עותקים, וגם אותם לקח לנו כמה שנים לחסל. מ-8 ו-15 עדיין יש לנו כמה עשרות.

אדירי התכלת: עופר זנזורי מדפיס בסדר גודל של 2000-3000 עותקים מכל גיליון, ותוך שנה מוכר את כולם. אם הבנתי נכון, הגיליון הראשון כבר נמכר כליל, פחות או יותר.

דימונה מדפיסים בין 1000-2000 מכל ספר, גם באנגלית וגם בעברית. דימונה1 שהודפס באנגלית לפני שלוש שנים נמכר כליל רק השנה, עם ההזמנה של מאות עותקים מ-DIAMOND בארצות הברית. לשירלי באנגלית למשל, שיצא בינואר והוזמן מארה"ב כבר ביוני, כבר ייקח פחות זמן למכור מהדורה שלמה.

פלאן-B מדפיסים פחות מאלף עותקים מכל גיליון.

הוברט מדפיס בסדר גודל של 100-200 עותקים מגיליון, ואת גיליון חמש מכר כליל בארבעת ימי פסטיבל הקומיקס האחרון. ידוע לי שמהגיליונות הקודמים וייסמן הדפיס מספר מהדורות, אבל כל אחת מהן הייתה של פחות ממאה עותקים.

פאולינה פוגל יוצרת ספרים בהדפסה ידנית, ועושה מהדורות של עשרות בודדות בכל פעם.

 

עד כאן סדרי גודל בארץ. אני מתנצל בפני היוצרים העצמאיים אם חשפתי סדרי גודל שלא רצו שייחשפו, אבל אני מאמין ששיתוף בידע מועיל בסופו של דבר לכולם.

 

באופן כללי, היכולת שלכם למכור כמויות של עותקים תלויה בסדרי הגודל של הפצה שאתם חושבים שתוכלו להגיע אליהם. ההפצה תלויה באופי המוצר, מבחינת: התכנים, איכות הגימור של התכנים, פורמאט: גודל, עובי, איכות הכריכה, איכות העיצוב הגרפי. לדוגמא: העיצוב של פלאן-B נראה לא מסחרי, ולכן יתקשה להתקבל למכירה בחנויות כמו סטימצקי. זה לא אומר שפלאן-B לא טוב (להיפך), רק שאנשי סטימצקי עלולים להחליט שהוא לא בשבילם.

ההחלטה של מפיצים ורשתות לקחת את המוצר שלכם תלויה באופי המוצר כאמור. אבל גם אם הם השתכנעו שהמוצר נראה מסחרי מספיק, זה לא אומר שיימכרו ממנו הרבה עותקים. ייתכן שהעותקים לא יימכרו, ויוחזרו אליכם בחזרה. כדי שספר או חוברת יצליחו בחנויות, הם זקוקים לגיבוי מסיבי ביותר של יחסי ציבור, כדי שהציבור ידע על המוצר עוד לפני שהוא מגיע לחנות. אחרת, הסיכוי שמישהו יקנה את הספר בלי לדעת עליו מראש הוא אפסי.

 

1. ללכת בקטן: 50-200 עותקים

הולכים בקטן על כמויות של בין חמישים למאתיים עותקים, למכירה בירידים או בחנויות בודדות בלבד.

אם אתם הולכים בקטן, אז תצלמו בזירוקס או תדפיסו בדיגיטלי, ובמקרה הצורך תצלמו עוד מהדורה קטנה בכל פעם לקראת פסטיבל קרוב או אירוע אחר. כך עושים הוברט הוברט, טומור קומיקס, ועוד.

 

היתרון: ההשקעה הכספית קטנה

החיסרון: העותקים נגמרים מהר. הוברט למשל גמר את כל העותקים של גיליון 5 שלו, שהוציא לפסטיבל הקומיקס באוגוסט, ולא נשארו לו בכלל עותקים לפסטיבלים שיקרו בתקופה הקרובה.

 

 

2. ללכת בבינוני 400-500 עותקים

שזה כמו ללכת בקטן מבחינת ההפצה: למכור בעיקר בירידים ובכמה חנויות בודדות בתל-אביב ו\או באיזור מגוריך. ההבדל הוא שמספר העותקים שהדפסת מספיק לשנה-שנתיים, ואף יותר, של ירידים ופסטיבלים, במקום רק פסטיבל אחד גדול.

 

החיסרון: כשמדפיסים בכמויות שנעות סביב 400-500 עותקים, אלה הכמויות המינימליות לאופסט, וכך העלות לעותק יחסית גבוה. לכן כמות כזאת היא פתרון סביר בעיקר אם אתם מדפיסים צבע אחד ובדפוס יחסית זול.

 

מצד שני, יכול להיות שסוג החוברת שלכם באמת מתאים לחמש מאות בעלי טעם משובח בתל-אביב ולא יותר מכך.

או שהוא כן יכול להצליח יותר, בעיקרון, אבל פשוט אין לכם את הזמן ו\או את האנרגיה הדרושים כדי להגיע להפצה יותר רחבה. גם זאת אפשרות ריאלית.

 

 

3. ללכת בגדול על הפצה מסחרית: 1000 עותקים ומעלה

אם אתם הולכים בגדול על 1000 עותקים ומעלה, זה אומר שתצטרכו לעבוד על להגיע להפצה ארצית בחנויות ספרים ובכל חור אפשרי.

זה אומר שתהיו חייבים לפתוח עוסק מורשה, ורצוי גם לשכור רואה חשבון, לחשב את מחיר המוצר באופן ריאלי תוך כדי התחשבות בעלות ההדפסה לכל עותק, מע"מ, מס הכנסה, וכמובן עמלת המפיץ, שעומדת על  60% מהמחיר לצרכן.

במקרה כזה תצטרכו לעבוד קשה על יחסי ציבור, על משאים ומתנים עם מפיצים מסחריים ורשתות ספרים גדולות, על סבבים קבועים בחנויות כדי לבדוק את מיקום הספר בחנות, על הוצאות גדולות נוספות כמו פוסטרים לחנויות, נסיעות, מעטפות, משלוחים, וכו וכו וכו.

 

 ולסיום הפרק:

אני רואה שבעקבות השאלה כמה להדפיס, שתלויה בעיקר באיך אתם הולכים להפיץ את הספר\חוברת שלכם, אצטרך לכתוב גם פרק שיעסוק באפשרויות ההפצה העומדות בפניכם. בפרק הבא, אם כן, אתאר את האפשרויות, החל מירידים ופסטיבלים, עבור בהפצה עצמית לחנויות בודדות, ועד הפצה לרשתות הגדולות של חנויות הספרים, דהיינו צומת ספרים וסטימצקי.

 

 

 

נכתב על ידי , 26/9/2005 15:57   בקטגוריות מדריך למוציא לאור  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הסנביץ&rsquo; ב-27/9/2005 11:41
 



מדריך למוציא לאור עצמאי, פרק ראשון: כמה מושגים בסיסיים בדפוס


התחלתי לכתוב מדריך למו"ל. כלומר התחלתי לכתוב המלצות על בתי דפוס. ואז חשבתי שכדאי להגדיר קודם כמה מושגי יסוד. וגם לדון קצת בכמה עותקים בכלל כדאי להדפיס. בקיצור יש פה הרבה פרקים. אני אפרסם את כולם בבלוג שלי, אשפץ אותם לאורך הזמן, ובסוף אאסוף את כולם ולא אוציא ספר, כי זה לא ממש כדאי כלכלית. תהנו, תוסיפו הערות, הצעות, ביקורות, התנגדויות, בקשות, שאלות.

 

בפרק הראשון אגדיר כמה מושגי בסיס באופן מאוד (מאוד) כללי, בפרק השני אדון בשאלת "כמה להדפיס", ובפרק השלישי אעבור סופסוף להמלצות ספציפיות על בתי דפוס שמתאימים לכל שיטה, כמות ופורמט הדפסה.

 

א. צבעי הדפסה – בהדפסת אופסט

א.1. הדפסה בשחור לבן – בניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, שחור לבן היא הדפסת צבע אחד ולא שניים. הלבן הוא צבע הנייר, והוא לא נספר בהדפסה. השחור הוא הצבע האחד. כל צבע הדפסה בדפוס רגיל, דפוס אופסט, דורש לוח (פלאטה) אחד. לכל צבע הדפסה יש את עלות צריבת הלוח ועלות הדפסת הצבע (כלומר הזמן והעבודה שנדרשת להתקין את הלוח במכונה ולהדפיס את כל הגיליונות באותו צבע). פלאן-B מודפס בדפוס אופסט בצבע אחד - שחור.

 

א.2. הדפסה בשני צבעים – בדרך כלל צבע ראשון שחור, וצבע שני נוסף. הדפסה זו מאוד מקובלת בעולם בקומיקס אלטרנטיבי, כי היא גם זולה יותר מצבע מלא וגם אפשר לעשות איתה דברים שנראים מאוד אומנותיים ולא שגרתיים, כמו שני צבעים שאף אחד מהם לא שחור, למשל כתום וכחול, אדום וירוק, או כמו במקרה של פיצרייה קמיקאזה, שחור וכסף.

 

א.3. הדפסה בצבע מלא – או בשמה המקצועי פרוצס – הדפסה בארבעה צבעים:C- ציאן (מין תכלת קצת טורקיזי), M- מגנטה (אדום ורוד), Y- צהוב ו-K-שחור (K כדי שלא יתבלבלו עם B-כחול). בדרך כלל לא עושים הדפסת שלושה צבעים, אלא עוברים כבר לפרוצס מלא. בצבע מלא שילובי הצבעים השונים נוצרים על ידי רשתות נקודות בצפיפות משתנה, שבהן רשת אחת מודפסת על השניה, ומרחוק נוצר שילוב הצבעים שיוצר כל גוון. הרשתות מתוכננות בארבע זוויות שונות כדי שהנקודות ישבו אחת ליד השניה ולא אחת על השניה. ספרי קבוצת דימונה, החל מהשני, מודפסים בצבע מלא.

 

ב. גדלי נייר

נייר – נייר בא בגדלי גליונות שונים. גליון נייר סטנדרטי שלם גודלו 70X100 ס"מ, וממנו נגזרים חצי גליון (50X70), רבע, וכו. כשמתכננים את גודל החוברת צריך להתייחס לכמה כפולות נכנסות בגליון נייר. למשל בפורמאט הקלאסי של A4 (כמו פלאן-B למשל), נכנסים שמונה עמודים מכל צד של הגליון, וסה"כ 16.

בבתי דפוס גדולים יש מכונות גליון שלם. בבתי דפוס בינוניים יש עד מכונת חצי גליון, ובקטנטנים יש רק רבע גליון, שעליו נכנסת כפולת A4 מכל צד, כלומר 4 עמודים על כל גליון הדפסה.

שימו לב שמסביב לגודל הנטו של העמוד בחוברת באים השוליים שנחתכים, ועוד סנטימטר שאותו משאירים כדי שיהיה למכונה מאיפה למשוך את הנייר. לכן על רבע גליון, שגודלו 50X35 ס"מ, מושיבים כפולת עמודי A4 שגודלה 42X29.7. גודל הדף הכי גדול שאפשר לדחוף לרבע גליון זה בערך 33X24.

 

ישנם גם גדלי גליונות לא סטנדרטיים, כמו גליון אקסטרא שבא ב-102 ס"מ אורך, או כל מיני נירות מיוחדים בגדלים שונים.

 

לכן תמיד לפני שאתם ניגשים לתכנן חוברת תיגשו לבית הדפוס להתייעץ ולראות אם מה שאתם מפנטזים עליו הוא אפשרי ואם הוא כדאי כלכלית. בד"כ, הצמדות לפורמאטים מוכרים תתברר ככדאית יותר, אבל למי שמכיר את איך שהדברים עובדים אפשר לפעמים לתחמן.

 

כעקרון, אחד הגורמים המשפיעים על עלות ההדפסה הוא מספר לוחות ההדפסה, שכן עלות לוח הדפסה בגודל גיליון לא שונה בהרבה מעלות לוח בגודל חצי גיליון, לכן עדיף להדפיס מראש במכונת גיליון.

 

ג. גימור הנייר

סוגי הנייר העיקריים המקובלים:

 

נטול עץ – נייר כמו נייר רגיל של הדפסות לייזר או זירוקס, מחוספס קמעה (ככה כותבים קמעה, נכון? לא עם כ', נכון?). למשל נייר הפנים של פלאן-B. הוא כן עשוי מעץ, הוא פשוט קרוי ככה כי פעם עשו אותו מסמרטוטים ישנים (באמת). בהדפסה על נ"ע צבעי הדפוס מתפשטים קצת על הנייר, זאת הדפסה "חמה" יותר בתחושה שלה. הצבעים פחות חזקים וההדפסה טיפה פחות חדה מאשר על כרומו.

 

כרומו – נייר מבריק וחלק שנוצר כשלוקחים נטול עץ ומצפים אותו בלכה כלשהי, ומשייפים אותה.

כרומו מט – כמו כרומו רק פחות מבריק.

כשמדפיסים על כרומו, בייחוד אם זה רק בצבע אחד או שניים, מומלץ להשקיע בציפוי לכה על בסיס מים, כדי שהצבע לא ילכלך את העמוד שממול ואת האצבעות.

 

כיום אין הבדלים משמעותיים בעלויות בין שלושת הסוגים שלעיל.

 

סוגים נוספים:

 

נייר עיתון - נטול עץ גס ואפרפר\צהבהב, סופג מאוד. בד"כ משמש בהדפסת רוטאציה. קיימת גרסא המחקה את נייר העיתון המתאימה להדפסת לייזר. בד"כ זול יותר מנ"ע.

נייר ממוחזר - קיימים עשרות סוגים של ניירות ממוחזרים, רובם יקרים יותר מנ"ע רגיל.

נייר עם טקסטורות - נייר שמגיע מהמפעל כבר עם דוגמא עדינה מאוד של פסים, ריבועים וכו, או עם טקסטורה תלת מימדית כגון דמוי בד, או אחרים. בד"כ ניירות אלה יקרים מאוד בהשוואה לנייר רגיל.

 

ד. עובי הנייר

 

עובי הנייר נמדד למעשה לפי משקל הנייר, שנמדד במשקל של גרם למטר רבוע. נייר רגיל להדפסת לייזר שוקל בד"כ 80 גרם למטר, בריסטול דק שוקל 170-180 גרם, בריסטול עבה שוקל 240-250 גרם.

 

ככל שהנייר עבה יותר הוא יקר יותר.

 

 

ה. הדפסת זירוקס (צילום שחור לבן)

 

טכנולוגיית הזירוקס היא למעשה אותה טכנולוגיה של הדפסת לייזר. 

בזירוקס הגיליונות באים בגדלים:

A4, שגודלו 21 על 29.7 ס"מ

A3, שהוא כפול מ-A4, וגודלו 42X29.7 ס"מ.

 

ו. הדפסה דיגיטלית (לייזר צבעוני)

 

בהדפסת צבע דיגיטלית אין לוחות הדפסה, וגם היא עובדת בטכנולוגיית הלייזר. בהדפסה דיגיטלית ההדפסה היא כמו במדפסת ביתית, ישירות מהקובץ לנייר. מכיוון שאין עלויות בסיס, אפשר להדפיס גם כמויות קטנות, הבעיה היא שהעלות לעותק בודד גבוהה יותר.

 

בהדפסה דיגיטלית בד"כ מדפיסים על גודל A3. ברוב לשכות השירות יש גם גודל A3 מוגדל, 32X45 ס"מ. בהדפסה דיגיטלית שטח ההדפסה נטו הוא בערך חצי ס"מ רווח מכל צד.

 

בהדפסה דיגיטלית הצבעים בד"כ רוויים ועזים יותר מהדפסת פרוצס, ונייר ברירת המחדל הוא כרומו או כרומו מט. אבל כיום אפשר להדפיס גם על ניירות נ"ע מיוחדים שהם כן מוחלקים יותר, וגם על ניירות ממוחזרים ודמויי נייר עיתון.

 

ז. הדפסת רוטאציה

 

בלי להיכנס להסברים מסובכים, זוהי ההדפסה המשמשת עיתונים כמו מעריב, הארץ והפושטק, על נייר עיתון ובאיכות הרבה יותר גרועה מהדפסת אופסט. הדפסת רוטאציה נהיית כדאית כלכלית רק בהדפסה של כמה אלפי עותקים ומעלה, אבל אז היא נהיית מאוד מאוד זולה פר עותק.

 

ח. עלות מול כמות, וכמויות הדפסה

 

כשמדובר בכמויות קטנות של מאות עותקים, קיימת התלבטות אם להדפיס באופסט או בדיגיטלי. ההתלבטות קיימת בצבע וגם בשחור לבן.

נקודת האיזון הכלכלית נעה סביב 400 עותקים: מתחת לזה שווה יותר להדפיס בדיגיטלי, מעל באופסט. אם קיימת תקווה ריאלית שתהיה הדפסה גדולה נוספת, הכף נוטה לכיוון האופסט, שכן אפשר לשמור את לוחות ההדפסה להדפסה הבאה ולהתחיל עם עלויות בסיס נמוכות יותר. בכל מקרה של הדפסת אופסט, אם קיימת האפשרות של הדפסה נוספת, מומלץ לקחת את לוחות ההדפסה הביתה. לעולם אל תסמכו על בית הדפוס שישמור לכם על הלוחות לתקופה העולה על חודש-חודשיים.

 

ט. סוגי כריכה

סוגי הכריכה העיקריים מובאים כאן בסדר עולה של מחיר:

 

0. סיכות ללא כריכה

נזכרתי להוסיף את סוג האיגוד הזה של דפים, שלא כולל כריכה: פשוט מהדקים את ערימת הדפים מהצד. אין כפולות עמודים, כל דף בודד.

דוגמא: כלום בפיתה.

 

1. כריכת סיכות - פוני, אוכף, מחברת, וכו

מהדקים את הכפולות באמצע ומקפלים. אפשר להשתמש בנייר או בריסטול עבה יותר, או בצבע אחר, לכריכה, אבל לא חובה.

דוגמאות: פלאן-B: כריכת סיכות בריסטול 250 גרם, פנים נטול עץ 80 גרם. אדירי התכלת: כל החוברת על כרומו מבריק, בערך 170 גרם. 

 

2. כריכה רכה, בהדבקה

מקפלים את כל גליונות הפנים, חותכים את הגב שלהם, מורחים דבק, מדביקים לכריכה המקופלת.

דוגמא: ספרי דימונה.

 

3. כריכה רכה, בהדבקה ותפירה

מוסיפים תפירה של כל עמודי הפנים, מה שמוסיף הרבה עמידות לספר.

 

4. כריכה קשה

את עמודי הפנים מקפלים ותופרים. הכריכה מורכבת מנייר חיצוני שמודפס, שאותו מדביקים על קרטון עבה.

בד"כ יש גם כפולה פנימית שבצד אחד מודבקת לקרטון העטיפה ובצד השני מודבקת לעמודי הפנים. כפולה זה נקראת פורזאץ ובמקרים רבים גם היא נושאת הדפסה, בדוגמא חוזרת או במוטיב אחר.

נכתב על ידי , 24/9/2005 22:14   בקטגוריות מדריך למוציא לאור  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פיינטמיקסער ב-3/6/2008 18:39
 



  
דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ