לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ´ֳ¬ֳ¥ֳ¶ֳ©ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אהוד ברק: לא מנהיג. סמרטוט רצפה.


לא, לא סמרטוט רצפה. אפס.

אתה זבל. לא, לא זבל, המיץ של הזבל.

 

בשוק הכרמל יש צפרדעי זבל גדולים, שמתמלאים כל היום בכל הסחלה של השוק, ובסוף היום מרוקנים לתוכם את כל שאריות הבשר משוק הקצבים ואת כל הפירות הרקובים.

אלה הפחים הכי מסריחים שיש.

בתחתית שלהם מצטבר המיץ של הגועל נפש הכי מעוך ומסריח בעולם.

 

אז נכון המיץ הזה?

 

הוא יותר מנהיג מאהוד "אני אפס" ברק.

וואללה אם אני הייתי חבר מרכז מפלגת העבודה הייתי לוקח כמה חברים, חוטף את אהוד ממגדלי אקירוב, מפשיט אותו, מושח אותו בזפת ונוצות, ומוציא אותו לסיבוב בעיר, ועדיין לא היו מצליחים למחות את המוחטה מהפרצוף של מפלגת העבודה.

 

אהוד ברק חיסל היום את מפלגת העבודה.

המפלגה התאבדה בשידור חי.

פשוט חבורת אפסים.

 

כבר חשבתי שהפוליטיקה הישראלית לא יכולה להפתיע אותי יותר, והנה הוכיח אהוד "אני שטיח" ברק שתמיד יש עוד לאן לרדת.

 

אם למפלגת האבודה היה איזשהו שכל הם היו נותנים לאהוד "יש לי קטנצ'יק" ברק אקדח טעון, חדר ריק, ואת הזכות לסיים הכל עם איזשהו שמץ של כבוד עצמי.

 

למפלגת האבודה אין שכל.

 

מי ייתן ולא אצטרך עוד לעולם לשמוע את שמו של המושחת הקטן, בוז'י "הביזיון המהלך" הרצוג.

 

מי יגאל אותנו כבר מייסורינו ויפטור אותנו מעונשו של פואד "מצטער, הכיסא פשוט נדבק לי לתחת" בן-אליעזר?

 

מתי כבר תעלם מחיינו שלי "פה רקוב" יחימוביץ'?

 

כמה זמן עוד יעבור עד שנוכל סוף סוף להכריז:

 

נוחי על משכבך בשלום, מפלגה עלובה.

יימח שמך ושם זכרך.


נכתב על ידי , 25/3/2009 00:59   בקטגוריות פוליטיקה, פלוצים, קפיטליזם, שחיתות, אקטואליה, ביקורת, עבודה, התאבדות  
66 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-19/4/2009 22:14
 



אבי דיכטר מתגאה ב"סיכולים הממוקדים"


הגעתי דרך אתר פוליטינט, המרכז פוסטים פוליטיים, לבלוג של שי שלוש, חדשות ועוד במחירון (תת כותרת: "תעשן תעשן, עד שתיפול לך שן" עם ציור של עלה ירוק), ולפוסט שלו על האתר החדש של דיכטר. אבי דיכטר.



אני מניח שכל מילה נוספת מיותרת.
נכתב על ידי , 15/12/2008 21:07   בקטגוריות אמנות פוליטית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יחסי ציבור ושיווק, נגד הכיבוש שתיים בחמש, פוליטיקה, פלוצים, קריקטורות, אקטואליה, צבא  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורן צור ב-25/12/2008 18:04
 



ראיתי הופעה: אסיף צחר וקופר מור בלבונטין7




כבר שנים מפצירים בי אבי ואבי לבוא לאיזה הופעה של אסיף צחר, הג'זיסט המעולה ומבעלי לבונטין7.
אתמול בארבע הגעתי סופסוף, להופעה של צחר עם איזה ג'זיסט אמריקאי חביב ורב המצאות בשם קופר מור, שהתבדח עם הקהל כמו סבא אמריקאי חביב.
אז הם עשו דואטים ואלתרו באווירה משוחררת של יעני הופעה קטנה, יום שישי בצהריים, אפשר לשחחר ת'עניבה.
זהו אז צחר כנראה אכן תותח, אם ג'ז זה דווקא הדבר שלכם.
צחר בסקסופון וקופר מור בכל מיני כלים שהוא מרכיב בעצמו, בנג'ו אלקטרוני ומין קשת מתכת שהיא כינור והוא מחזיק אותה בפה, ותופים שהם כמו שני מכסי פחי זבל ממתכת כמו ברחוב סומסום, והוא מחזיק אותם על הברכיים ומלהטט בהם. כשהוא היה על התופים הוא הביא אותה באיזה קטע שנשמע ממש כמו ג'נגל רק חי. מאוד רקיד. איפה הדיג'יי הישראלי שייקח ג'ז ישראלי עכשווי כמו של צחר וחבריו וימקסס אותם לקטעי היפ הופ וג'אנגל וכל זה.
יש כאלה?

*   *   *

ולעניין הפוסט הקודם:

טוב, גלנדון ניצל את דבריי כדי לרתום אותי למסע מלחמה בלי לקחת שבויים כנגד מוזיאון הקומיקס, ולא לזה כיוונתי.

אני לא רואה שום בעיה עקרונית להציג קומיקס על קיר מוזיאון האמנות או אמנות על קיר מוזיאון הקומיקס.
הפריע לי אופן הצגת הדברים בטקסט של התערוכה.

אני כן חושב שגלית מהמוזיאון עושה עבודה טובה, גם אם סדר העדיפויות האוצרותי שלה אולי שונה משלי.
עבדתי איתה, וגיליתי שהיא מאוד פתוחה להציג על הקירות של המוזיאון מגוון גדול מאוד של דברים,
בלי הגדרות נוקשות של מה זה מה ואיך זה מקוטלג. סקיצות, אורגינלים, סטריפים קטנים ועד עמודים שלמים מוגדלים ולהדביק ניירות על הקירות וגראפיטי, וציור חי בחלל המוזיאון וכו וכו.
אני בטוח שגלנדון ואיזבלה היו מתקבלים בשמחה לאצור איזה תערוכה שירצו, אם הנ"ל לא היו מוצאים טעם כה רב ומתמשך בהטלת בוץ לכל עבר.
כאילו שמוזיאון הקומיקס הוא הממסד הכי נורא שקם פה. תבואו ותראו, המפלצת לא כל כך נוראית והשיניים שלה זה מקאפה.
(התכוונתי למוזיאון).
נכתב על ידי , 6/12/2008 22:04   בקטגוריות ביקורת הופעות, מוזיקה, פוליטיקה, פלוצים, קומיקס ישראלי, תערוכות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-7/12/2008 16:28
 



תערוכת פוסט פופ במוזיאון הקומיקס


התערוכה, שאצר יובל כספי, תפתח ביום שלישי, 2 בדצמבר, החל משעה 19:00, במוזיאון הקומיקס בחולון, רחוב ויצמן 61. קל מאוד להגיע מתל-אביב עם קו 3, שיוצא מהכרמלית, עובר באלנבי ויש לו תחנה ממש מול המוזיאון.

 



עבודה של Jewboy


התערוכה מציגה עבודות של כשלושים אמנים ישראלים מכל התקופות, החל מגרבוז ורועי רוזן, דרך דודו גבע ורחלי רוטנר, ועד אמני גראפיטי כ-klone ו-know-hope, שבכולן מוטיבים מעולם הקומיקס.

 

כותב יובל כספי בתיאור התערוכה: "תערוכת 'פוסט פופ' מבקשת לבחון את נקודות ההשקה בין המדיומים השונים והאמנות הישראלית העכשווית. ומנסה לברר מהם המוטיבים המושאלים, מנוכסים ומנוצלים מהז'אנרים הללו ומה האפקט שלהם על הצופה. הפיתוי הקסם העושר הצבעוני המתוק והילדותיות מכניסים אותנו פנימה לתוך הממלכה הגרפית השטוחה והפתיינית. קוי המיתאר (הקונטורים) השחורים שתוחמים צורה ויוצרים דמות שבאמצעותה הם מספרים לנו בדרך כלל סיפור בקו איורי וברור. אבל כעת הסיפור מסרב להיות מסופר והקו התוחם והמגדיר מתחמק מהצורה ומגדיר בעיקר את עצמו כקו רישומי תיאורי, אבל כזה שאינו מתאר...

 

הסיפוריות שנעלמה מאד מהאמנות העכשווית במודרניות ופינתה את מקומה למופשט ולמהותי, לצבע ולצורה, חוזרת דרך העבודות השונות המוצגות בתערוכה אך עקבותיו של הסיפור רק מרומזות והעבודות רחוקות מלספר סיפורים כחוברות הקומיקס וסרטי ההנפשה מהם הן שואבות את הדימויים.

כמה פופולאריות הן הדמויות המופיעות בתערוכה. הרי כולנו מכירים אותם מאז ומתמיד.


כולנו מכירים את מיקי מאוס ואת דונלד דאק את פופאי המלח את הדרדסים ואת משפחת סימפסון. אך הדמויות הללו כבר לא מזוהות רק כדמויות מסרטים מצויירים שמיועדים רק לילדים אלא דווקא כאייקונים תרבותיים שחוזרים ומופיעים בקולנוע ובפרסום, רוכבים על אהדתם הבלתי תלויה של מיליוני ילדים ברחבי העולם. עבור האמנים בתערוכה הם סמלם המובהק של התרבות המערבית והקפיטליסטית סמלם של אמריקה והתמימות הנעלמת של התרבות העכשווית."

 

 

אוי, אוי, אוי.

מה אני יכול להגיד?

אני כבר לא מופתע,

רק עצוב.

 

עצוב שדווקא מוזיאון הקומיקס, במקום לחזק את הרעיון שקומיקס הוא מדיום עלילתי עם מגוון רחב של אפשרויות וז'אנרים, הוא שמחזק שוב את הסטריאוטיפים הכי שליליים, שטחיים, ישנים ומטעים שמלווים את המדיום כבר יותר ממאה שנה.

 

הנה שוב מחוזק הסטריאוטיפ שקומיקס זה לא אמנות רצינית, אלא בסך הכל ערימה של מוצרי פופ מסחריים, שטחיים ורדודים, ואמני האמנות הנאצלת והגבוהה עושים לנו טובה שהם גואלים את הדימויים השטחיים מן המדמנה, ממסגרים אותם במסגרת מכובדת, וכך נותנים להם גושפנקא להתקבל בעולמם של בני התרבות הגבוהה.

 

שוב הקומיקס הוא לא אמנות בפני עצמו לא מדיום אמנות לגיטימי אלא רק סגנון גימור שטחי ורדוד, רק כר פורה לאמנים "רציניים" יותר, כדי שיהפכו את הסגנון השטחי והרדוד לאמירה אמנותית לגיטימית ורב משמעית.

 

שוב אומרים לנו שקומיקס הוא ילדותי, שטוח, מתוק וצבעוני. שוב הקומיקס זה רק דמויות חמודות ומסחריות לילדים בלבד, ושוב הקומיקס זה רק אמריקה והקפיטליזם, כאילו מעולם לא הגיעו לכאן מעבר לים קומיקס מצרפת, איטליה, בלגיה, יפן.

 

החלפתי דוא"לים עם גלית גאון, אוצרת ראשית ומנהלת המוזיאון. היא כתבה שלדעתה ביקורת על תערוכה צריכה לבוא אחרי שרואים את התערוכה. אבל הביקורת שלי לא מתייחסת לאיכות העבודות, טובות או גרועות ככל שיהיו, רק לקונספט של התערוכה, כפי שהוא משתקף מהטקסט באתר המוזיאון ומהכתבות הרבות שהיו עליה בסופ"ש.

 

גלית גם הזמינה אותי לדיון שיתקיים ביום שישי ה-19 לדצמבר בהשתתפות יאיר גרבוז, רועי רוזן וטלי תמיר.

בד"כ אני שונא פלסף מהסוג הזה, אבל אולי יש פוטנציאל ללכת מכות מילוליות עם גרבוז. נראה אם יהיה לי כוח להטריח את עצמי לחולון ביום שישי ב-12:00 לפנות בוקר.

 

 

 

נכתב על ידי , 29/11/2008 14:52   בקטגוריות אמנות, איור, גראפיטי, חולון, פלוצים, קומיקס, תערוכות, ביקורת  
66 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גבי בן משה ב-23/12/2008 23:48
 



ג'וליה וורץ מפרשנת את בחירתו של אובמה לנשיא


ג'וליה וורץ, יוצרת הקומיקס המעולה מסיבת פלוצים, מפרשנת את בחירתו של אובמה.
כל מי שרוצה לראות בכך הקבלה לדב חנין, אתם יותר ממוזמנים.
גם אתה, ירדן ל.!




נכתב על ידי , 18/11/2008 20:35   בקטגוריות דמוקרטיה, הומור, הומניזם, פוליטיקה, קומיקס, פלוצים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-19/11/2008 16:34
 



Avatarכינוי: 

בן: 37

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ