לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


זמן ללכת

כינוי: 

בן: 37

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2019

בין אדם לחברו


פעמים רבות אני חושב שיכולתי להיות גדול בתורה אם הייתי חוזר בתשובה, איזשהו רב או תלמיד חכם, להתפלפל ולהגיע לנשגב, לדרגה רוחנית עליונה, קומה גבוהה מחשבתית, כמו הקומה העליונה של המוח או החומר האפור.

 

לא סתם אהבתי שתיים שחזרו בתשובה ועם אחת מהן זו היתה מערכת יחסים שכמעט הובילה לחתונה.

 

נשים שנמשכות אלי רגשית, יצירתית, מינית ואינטלקטואלית מוצאות עניין ודרך חיים בעולם הדתי גם אם הן על קו התפר וגדלו כחילוניות.

 

תקופה מסוימת גרתי על גבול בני ברק והתאהבתי בכמה וכמה היבטים בעולם הדתי והחרדי, אפילו התחשק לי לחטוף את אחד הילדים הבלונדיים שנראים כמו העתק שלי כשהייתי בגילם, פשוט להיות אבא.

 

בתיכון למדתי במגמת יהדות ושקעתי לעולם התלמוד והמשנה, ספרות ופילוסופיה יהודית תמיד משכו אותי וכאן החיבור גם ליידיש ולהיסטוריה של עם ישראל, לתנ"ך בהיבט הספרותי, ההיסטורי והפילוסופי.

 

אני גאה להיות יהודי ושמות הסבים שלי יהודה ואריה ממשיכים להאריך את שמי בכל מסוף של קופת חולים או בנק.

 

אבל אני לא צם ביום כיפור ולא שומר כשרות.

 

אני מאמין במצוות כמו ואהבת לרעך כמוך (למרות שאני מיזנטרופ רציני אבל גם שונא את עצמי מדי פעם) לא תישא דבר שקר ולא תגנוב.

אני מתנגד לזכות לכפות עלי איך להתחתן, מתי לנסוע ומה לאכול.

 

כשאני מרגיש שמנצלים את אהבתי הטהורה ומשיכתי הלא תמיד טהורה, אבל לפחות לא מלאה באינטרסים זרים כמו עניין שמיטה להר סיני,

אני לא מסוגל לסלוח אלא מאוד כועס- והכעס לא עובר.

 

הכעס הורס אותי והייתי רוצה לא לכעוס או לכעוס פחות אבל לנהוג בי כך זה לא צודק, לא פייר, לא יהודי וזה חטא גדול מאוד.

 

לאהוב אותי במלוא הכוונה ואחר כך מדי כמה חודשים לשלוח הודעה כאילו צריך לשמור על הקשר, להיפגש, להמשיך הלאה זה חוסר רגישות מחליא וסאדיזם, זה הורס את אותה אהבה טהורה שחשתי כלפי האישה הלא נכונה וזה מתאים לי, אני לא נכון להן, לא הייתי נכון לה ולא לעולם הזה, אני האיש הלא נכון שחי את החיים  הלא נכונים בעולם הלא נכון.

 

"מה אתה מחפש צדק?" אמר לי אבי ז"ל "תהיה חכם ולא צודק, תפסיק לחפש צדק בעולם, מי שמחפש צדק מוצא עצמו בזבל"

 

 

נכתב על ידי , 18/4/2019 17:02  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רגע לפני האהבה


נווט האהבות שאיבד סימן חיים

נשכח על ידי עוברות אורח פלא.

 

אני היפהפה המקולל

בתרדמת חוסר שינה.

מיתר מיילל ברוח מנגינה ישנה,

חצי תורן בן זונה.

 

מומיה שיצאה מקברה.

אורפיאוס שנאחז בחצי ציפורן עם הל

בכל סימן של אהבה אביבית

שארחרח בסונאר המזדקן,

גם מהירחים של יופיטר

אפילו חתיכת צדק.

 

אפילו צרעה בבית עלמין

שתזמזם מעלי משלי שועלים

לא תשמיד מחשבות על מין.

 

הס פן תעוררהו!

אותה אהבה עוד מבלבלת מוחי!

חזור וערבב!

קדש ורחץ!

לא עוד נביאים, שוטים ועקרבים.

 

אני חרצית משוגעת,

סביון שעוד לא האפיר,

לוע הארי,

אל המסטיק

נורא עלילה.

 

ככה זה בארץ לעולם לא,

מכשפות צדות אותי כשנהב

וקציר חטים.

 

 

עינייך נקוות בליבי

עיניים שטרם חזו בי

בוראות שמיים וארץ

אהבה שטרם ידענו

מתהווה.

 

נכתב על ידי , 12/4/2019 17:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קואליציה (או ההשתלשלות שהובילה להיוולדי)


 


אני חב תודה ענקית לאחותי, היחידה שנותרה מאותה קואליציה בת שלושה חברים (יחד עם סבתי ז"ל שנפטרה כשהייתי בן 7 ואבי ז"ל)  שאילולא עיקשותה הבלתי נלאית בהפעלת לחצים על אמי שסירבה במשך עשור שלם (שנות השבעים) להביא ילד נוסף, פשוט לא הייתי קיים.


 


זו סיבה די טובה לחיות, אני יודע שבניגוד לרבים וטובים (אנשים נהדרים שנולדו בטעות ומזל גדול שכך קרה) הייתי מתוכנן, רבו עלי ארבעה אנשים שבמעין הצבעה דמוקרטית של שלושה נגד אחת (שטענה שהיא לא מוכנה לעשות עוד ילד כי אחותי היתה קלפטע! ולכן לא מוכנה לעבור את הסבל הזה פעם נוספת)


 


באחד משיאי מאבקם, כך מספרת האגדה, קפצו אבי ואחותי (שהצטרפה ביתר שאת ובנחישות לאותה קואליציה בעלת המצע החשוב הזה כילדה בת תשע (לדעתי החלה ללחוץ על אמי בגיל הרבה יותר צעיר לכן אפשר לומר שהצטרפה אפילו בגיל שש) על המיטה וצעקו "we want baby! we want baby! "


הפגנה קשוחה בסטייל "העם דורש צדק חברתי".


 


סבתי במקביל, בתור אמה של אמי, לחצה בכל דרך פולנית אפשרית, בקשיחות, שתלטנות ואלטרואיזם למראית עין, אבל איך לעזאזל אני יכול להיות ביקורתי או אובייקטיבי כאילו מדובר בלחימה בעזה? זו היתה מלחמת קודש ואמי היתה אויב עיקש, מבוצר בעמדותיו, נטול רחמים או אמפתיה שבמשך עשור וללא נימוקים משכנעים מדי (אך מובנים רגשית בדיעבד) נאחז בקרנות המזבח כמו גידי גוב בשיר "אלף ספרים", שלא לדבר על מכבש הלחצים החברתי שפעל עליה בלי קשר לאותה קואליציה במשך אותן עשר שנים תמימות.


 


אז ברוח אווירת הבחירות ובכל פעם שקצת נמאס לי מחיי, אני נזכר באותה קואליציה של שלהי 1980 שבזכותה נולדתי סמוך למערכת הבחירות האמיתית  ב81' (בגין ניצח בזכות נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז) אחותי, אבי וסבתי היו מספיק צ'חצ'חים כדי לשבור את אמי העשויה ללא חת


ואני, כמשיח בן דוד, באתי לעולם ב27.6.81.


 


מאז אפשר לומר שאמי די מבסוטה מהעניין רוב הזמן.


 

נכתב על ידי , 7/4/2019 13:20  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כשאני מתפוצץ


כשאני מתפוצץ אני שונא את עצמי.

כשאני מתפוצץ כל קסמי, בדיחותי וכישורי בטלים ואז כעבור דקותיים אני מנסה לאסוף את השברים, פסיפס עצמי פאזל אלף חלקים בהרכבה מיידית.

כשבא לי לצעוק אני מנסה לספור עד עשר ואז סתם בא לי לחנוק את מי שפגע בי אבל אני מנומס, ממשיך להתנשם ולעשות פרצוף חמוץ כמו אדם שלא יכול להרוג את עצמו או זולתו, אדם מוסרי וסימפטי, אדם מלא טאקט ושאולי יש לו אינטרס להיות חברתי ולא סוציופט מאחורי סורג ובריח.

 

כשפוגעים בי או שמדובר באנשים שפגעו וממשיכים לעשות כן בעונג רב אני כבר מוביל את עצמי מיד לטבח ועוד בנחמדות, מכין להם את הגרדום, מושיט את חבל התלייה, אפילו כבר קשרתי את הקשר לנוחיותם. 

מדוע אני פחדן ונחמד דווקא כלפי אלה שעליהם אני צריך להלך אימים או לפחות לחתוך מהם בקורקטיות (או לחתוך אותם בקורקטיות)?

 

הכל פנטזיות אלימות, גבירותיי ורבותיי, אבל אני לא אפגע בזבוב וגם אני זבוב שלא אפגע בו, עם אהבה עצמית של זבוב באותו רגע, בעל כבוד עצמי של זבוב וגם עף כמו זבוב טורדני ממקום האירוע.

 

חרדתיות ופחדנות מלוות אותי בכל אשר אלך, אני מוג לב לא כי אני לא מגשים את המילים למעשים, הרי מגדולי המשוררים לא הגשימו, פשוט כי אני מתבכיין לאחר מעשה ואם המעשה שלי היה מטומטם אז למה לבכות על כך? הייתי תמים כמו תמיד ואולי לא הקדשתי מחשבה, שגיתי, אני יכול להלין רק לעצמי ולדפוק את הראש בקיר שלי.

 

אין לי תירוצים להתנהגותי, לעובדה שאני פוגע בחפים מפשע לעתים כשאני מתפוצץ לכל עבר ופעמים רבות במקומות ציבוריים עד כדי מעשה ליצנות עבור עוברי אורח משתוממים, אם הצחקתי מישהו באחד מהתקפי הזעם המטופשים שלי אולי זו נקודת האור היחידה באפלה.

 

אז אני מכה על חטא, לפחות עליו אני יכול להכות בשקט.

נכתב על ידי , 2/4/2019 16:09  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





25,793
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעידו הראל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עידו הראל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ