בוא אליי מקדים ומה-חור,

קח אותי בחושך ובאור.

נעשה את זה מתוק או כואב,

זה כבר לא משנה,

אתה מקועקע אצלי עמוק בלב.

כשאתה עצוב וחרמן ושמח ומאושר,

בוא לתוכי,

תמצא חיבוק במנעמיי גופי.

ובלילות אני בוכה,

שוב הצלחתי למצוא כזו מין

אהבה.

תקרע אותי חזק,

אם תבקש - אצרח, אגנח,

אהיה זונה ובתולה,

באלף לילה ולילה שלא תשכח.

בוא אליי מקדים ומה-חור...

ובזמן שתהיה באקסטזה

אולי תשמע

אני צריכה אחרת - אהבה.

שבת בבוקר בדירה הקטנה והחדשה שלי. טוב, לקרוא לזה דירה זה אולי מוגזם - קראוון של מטר על מטר שסופח לתוכו את כל הגהנום המשתולל בחוץ, כולל 40 מעלות וג'וקים בגודל של כלב פינצ'ר. כבר חודש אני פה, עם הכלב המדובלל והמון בקבוקי אלכוהול שרק מתרבים מרגע לרגע. יש איזו רגיעה בלגור שוב לבד, הנקיון ובעיקר הבלאגן של הבית נופל רק עליי - מה שממש נח כשלוקח לי בדיוק 7 דקות לנקות הכל כולל כביסה ושרותים. בסוף החודש הולכים לרבנות, יש ימים שאני מדחיקה ויש ימים שיוצא לי לראות אותו והלב נשבר לרסיסים. אומרים לי שזה טבעי, מחכים ליום שאני אתמוטט סופית ואעכל את רע הגזרה. כבר זמן ארוך היה ברור שזה יקרה, אך רק עכשיו אני מוצאת את האומץ לספר באמת לכולם שנכשלנו, הצטרפנו להמוני אנשים שסביבי אשר כתוב להם "גרוש" בתעודת זהות.

התמונות של החתונה עדיין בפייסבוק, אני לא אסיר אותם בכל מקרה - זה היה רגע מרגש ויפה שאני לא רוצה לשכוח. כואב לשנות את הסטטוס באתר המיותר הזה, אבל גם זה קורה, כבר לא נשואה למאמי.

ולמרות הכל, חוץ מצינון וכמה דרעקים שקופצים עליי בגלל קרבה לכל המזגנים, המצב רוח נהדר. יש תקופות מעטות בחייו של אדם שבהם הוא מגלה מי החברים האמיתיים שלו. כמה נפלא לגלות שיש לך כל כך הרבה חברים אוהבים ותומכים שיהפכו את העולם בשבילך. וחוץ מזה - אחרי שנים של מחשב, סוף סוף יש לי טלויזיה - לטובה או בעיקר לרעה. ממשיכה לקנות ספרים במרץ ומבלה את יומי בבהייה בכל הזבל ש"יס" מעלים לאויר. וכן, זה כולל גם את "בית ספר לנימוסים 3" (לא מומלץ לילדים, נשים ובהריון וכל מי שמנסה לשמור על מנת משכל נורמלית).

שבת שלום ושבוע נפלא, פרינססה בלי טבעת

בשכונה בה גרתי יש מבוגר אחד המסתובב דרך קבע עם הפינצ'ר שלו - מסוג הכלבים שכל כך קטנים ומכוערים, עד שאתה מתלבט אם זה כלב או עכברוש.

הפינצ'ר הצנום מולבש בחיתול ורגליו האחוריות נמצאות במין כסא גלגלים, נגרר (או שמא מתגלגל) מאחורי אותו אדון. המראה, למרות הטראגיות מעורר צחוק רב, אך לאחר מספר פעמים לומדים להמשיך ללכת עם מבט אלכסוני ולצחוק רק בלב.

באחד הטיולים עם הטרוריסט הפרטי שלי, הידוע גם כרועהמהשבאבאמאשלו, הוא נתקל לראשונה במחזה. בעוד אני ממשיכה ללכת, פאי נתקע במקום וניסה להבין מה רואות עיניו. נראה שזה פגע מאוד בריגשי של ההוא, שמיד התחיל לצעוק על הכלב שלי: "תעוף מפה, מה אתה מסתכל?!?!?!".

לאחר זמן מה גיליתי גם את סיבת נכותו של הכלב. מסתבר שהוא ניסה לרדת מהמיטה, נפל ושבר את רגליו. אם זה לא היה כל כך קורע מצחוק - זה היה ממש עצוב.

סליחה עם כל הפעילים למען זכויות בעלי החיים, כן?