לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זו מלחמה שקטה


Its Not Too Late- Its Never Too Late

Avatarכינוי:  מלוכלכת מבפנים

בת: 24

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2017

תקופת שיא


אחרי תקופות בלי כתיבה לחזור לכאן אומר שיש בעיה.

ואף אחד לא רואה שאני נאבדת. כי אני בבית. בהחלמה מניתוח מעפן.

ובבלאגן נפשי רציני.

 

בא לי יום אחד להסתכל על המילים האלו ולחייך ולהגיד שהצלחתי לחיות.

אבל אני לא מאמינה בזה.  אני מניחה שיבוא היום שאני אגווע בו. 

בא לי להסתכל על ההיסטוריה שלי ולהגיד לעצמי שאני במקום אחר

נכון, אני במקום אחר, אבל בפנים הכול אותו הדבר.

 

אני לוטם.

ותמיד הייתי לבד, הרבה זמן

ותמיד חיפשתי את עצמי.

דווקא בתקופות שהייתי מוקפת ותמיד עסוקה הרגשתי הכי לבד.

דווקא עכשיו שאני נשואה אני מסתירה את עצמי כדי שהוא לא יתבייש, כדי לא להישאר לבד.

 

אני לא קשורה לשום מקום.

ואף אחד לא באמת רוצה להיות לידי או להקשיב לי 

אני יוצרת מעטפת של כוח, שאני לא סופרת אף אחד

כי אני באמת לא, כי אני לא פה כדי לשחק, או כדי להתחבב.

אני פה כדי להיות אני, ואני לא טובה כל כך, ולא מאושרת.

 

מה חשבתי לעצמי?

שפתאום בגיל 24 אני אהיה מוקפת?

בשיא הרצינות? לא ידעתי שאני שונה? לא ידעתי שאני בעייתית? לא ידעתי שנדפקתי (תרתי משמע?)

לא ביקשתי להיות מוקפת.

רק רציתי כמה חברים אמיתיים, כאלו שיקראו אותי, כאלו שיקבלו אותי בראש ובראשונה.

לקבל אותי.

את הצחוק המטורף ואת הבכי ההיסטרי, את התקפי החרדה ואת עשן הסיגריות(שאני כל כך נואשת אליו.)

את הצלקות

בלי שאלות, בלי מבטים

שיקבלו את הסטיות שלי באהבה, לא בפחד או ממקום של סלידה

שידעו שכשילדה בת 12 לומדת להיות אישה, היא נהפכת להיות כמוני. 

 

אני מבינה הרבה דברים שאולי לא הבנתי פעם.

אני לא מתחרטת על כלום

ולא מתביישת בכל מה שעשיתי

אני חושבת שלעולם לא הייתי משהו שהוא לא אני.

 

אני לא יודעת לזייף

כשאני מתעצבנת אני מתעצבנת

וכשאני שמחה, זה משוגע

וכשאני אוהבת זה מכל הלב

וכשאני שונאת. אוי כשאני שונאת זה פשוט רע.

אז שיצחקו על הטירוף, ושיצחקו על החיפוש אחר מילים, ושיסתכלו על הצלקות, ושיבהלו מהצעקות.

אני לא סופרת. פשוט לא סופרת אף אחד.

אני במאבק להיות מתאימה לסביבה 

כדי מי שבחרתי לאהוב לא יתבייש בי

 

אבל אני מתביישת במי שאני היום.

אני אף פעם לא אמרתי משהו שאני לא יכולה לעמוד מאחוריו

אני יודעת להתנצל, ואני יודעת לקבל התנצלות 

וכשצריך להילחם על מה שנראה לי חשוב, אני נלחמת.

 

כשאני מדברת על אמת אני לא אומרת שהאמת שלכם היא שקר

זה פשוט לא האמת שלי

והיא לא חייבת להיות של כולם

ההבדל זה שכשאני מדברת על זה אני אומרת שאם יש משהו להגיד, והוא משהו נורא שאי אפשר להגיד למישהו בפנים, אולי פשוט עדיף לשתוק. 

אולי צריך לחשוב כמה פעמים לפני שמדברים על הצלקות או הבגדים של ההיא.

כי אולי היא לא משוגעת.

 

כי אולי אותה אחת היא אני.

 

 

נכתב על ידי מלוכלכת מבפנים , 22/3/2017 21:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבל השקט הנפשי שלי אבוד


אני חושבת על הילדות שלי.


ואני יודעת שהגעתי רחוק


אני יודעת שיש לי יותר ממה שמגיע לי


יותר ממה שמגיע למישהי שייחלה לאבדון.


 


אבל אני יודעת שמגיע לי שיראו אותי


שמישהו ידע כמה בא לי להקיא.


 


בכל פעם שאני קמה ככה אני תוהה אם מישהו יבוא לפגוע בי


אבל נשארת לפגוע בעצמי כדי להירגע


 


אני שוב ושוב מריצה לי סצנות שלי


והנה אני בת 12 במקלחת והוא נכנס


והנה אנחנו במדינה זרה, ויש פה פארק שעשועים, אבל אני לא אשחק את תפקיד הילדה.


והנה החדר במלון, ואיך כואב לו והוא ממש צריך מסאג'


 


 


ולכו תסבירו לעולם שאני רק מייחלת ליום אחת טוב.


 


לכו תסבירו לעולם שאני לא זולה. ממש לא. אני פשוט לא רואה שום ערך בזה


לכו תסבירו לבעלי שכשהוא רוצה לעשות אהבה אני רוצה אונס אכזרי


ואיך זה לא יקרה


אז נמנעת.


כי בדמעה הראשונה הוא יעצר וילטף ואני 


אני אתעלף.


 


ולכו תסבירו לו שאשתו משוגעת.


שזה קיים.


שבאמת לא נוח לי ככה. והלוואי שלא


שעם השיגעון בא גם אחריות. ועכשיו זה נישואים אז צריך להחזיק מעמד


 


ולכו תסבירו לו שלהכין לי אוכל או לנקות זה כל כך כלום לעומת..


לעמות לדאוג לאושר.


 


לכו תסבירו לאנשים שלהגיד מילים קשות עדיף על שקרים


ושלבקש סליחה זה מעלה.


 


ושאני בת אדם. שמגיע לה שיראו אותה


 


 

נכתב על ידי מלוכלכת מבפנים , 20/3/2017 20:59  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כלואה


אני מאבדת את זה בתוך הקירות של הבית


עם הבדידות


ומשחקי הכוח עם העולם


והמעט, כל כך מעט הערכה ותמיכה.


אני מרגישה שהכול כל כך כבד ואני צריכה לסדר ולדאוג לכל כך הרבה דברים


ואני כלואה בבית כי מביך לראות אנשים במצבי


 


תיכף אטוס מפה 


 


אוניה בתוך בקבוק לא יכולה לטבוע.


גם אבק לא מצליחה להעלות


ידידותית לעין המסתכל 


שטה על פני זכוכיות


אין אנשים מספיק קטנים שיוכלו לעלות עליה


היא לא יודעת לאן פניה מועדות


הרוח מבחוץ לא תנשב במפרשיה


אין לה מפרשיה


יש לה תחתיות שמלה


ומתחתן מדוזות


פיה יבש וסביבה הכול מים


שותה אותם דרך פתחי העיניים


שאף פעם לא נעצמות


כשהיא תגווע לא יראו עליה


היא לא תתנפץ על סלעים


היא תשאר זקופה ומפוארת


 


ותבקש מאמא ואבא לשים עליה זרים.


סתם משעמם לי, עש שהבעל יחזור הביתה להאכיל אותי.


נכתב על ידי מלוכלכת מבפנים , 19/3/2017 20:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

7,980
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למלוכלכת מבפנים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מלוכלכת מבפנים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ