לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

דברים טובים באים באריזות קטנות

איך לא הבנתי שהכל זה נסיונות.

Avatarכינוי:  מוּש השניצלית

בת: 30



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2019

אני לא רוצה לשמוע אם זה לא מושלם


השכמות שלי שני סלעים על גבי מרוב תפיסות ושריר היד הקדמית מכווץ ונפוח. רק בצד ימין. באופן מעוות, אני קצת מחבבת את זה. הכאבים כותבים לגופי תשישות ואם נשכבתי על המיטה, אין סיכוי שאזוז ממנה. כן, יש לי מטלות רבות שהמתינו למעט זמן פנוי. אך אני כמו שאני, בחופש הכפוי הזה מתאמנת בכל הכוח בשש וחצי בבוקר, אך לצאת את פתח הבית כדי שבמינימום חלב לשמונה-כוסות-קפה-של-ייאוש-ביום יהיה לי, זה כבר יותר מדי. קארמה האחות הזו דאגה להפסקת חשמל בתזמון מדויק, בדיוק כשצללתי להלקאה עצמית על הכלום המפואר שלי. עשרים וחמש דקות של העלאת תסכול וזיעה ניגרת בדירה הקטנה שלי עקב מחסור במזגן הספיקו. נעליים עלי, ארנק ואני בדלת.

צהריים מאוחרים מעלי. המוסכים בשכונה מתחילים להתרוקן ולהתכונן לסגירה מוקדמת עקב חול שהוא מועד. פוסעת לאטי, הבריזה של החוץ מנשקת אותי על הפנים ובירכיים החשופות כשמתחשק לה. נדלקת ונכבה, משחקת ומתגרה. מזכירה לי אותי. כשהיא לוטפת, אני עוצמת עיניים ומתמסרת. ובין רגעי העונג שמרככות לי את שרירי הפנים מהקפיצות המעיקה הזו, ללחות הבלתי נסבלת, אני לובשת את מבט ה"אל תתקרב, אל תתעסק" החתולי המרחיק שלי. מנגנת לי שירים לשמוע וכותבת מילים אל מי שכבר לא מחפש, לא קורא, אולי אפילו כבר לא רלוונטי. לא בחיים עצמם, לפחות. אלא רק בראשי, רק לאמנות שלי. אם אומר ששירים כבר לא מספרים לי אותנו, אשקר.

יש ואני הולכת בראש שמוט קמעה ומבט מזוגג. יש ימים בהם הוא פונה למעלה בגאון, אולי על לא כלום. והמבט הזה היהיר, כמו יש בכוחו לפנות לי את הדרך מאנשים שרק רואה דרכם. הם לא אמתיים, חושבת. רק מקשטים לי נוף אורבני ואולי למישהו את העולם. מיד נוזפת בעצמי על כל הגלקסיות בדמות בני אדם שביטלתי במחי יד רק כי אני פה הבודדה שעולמה הולך ומעלה אבק. הולך ומצטמצם, מתרדד, נרקב.

איזה אחד גלוח ראש צמוד ג׳ינס חוסם ברכבו את המדרכה. הוא לבוש גופיה לבנה מבליטת שרירים בולטים נורא, וזקנו ארוך ומסודר למשעי. חתיכת חצוף, אני חושבת וחותכת בגסות לכביש תוך שעיניי נועצות התרסה רושפת בעיניו. הוא אולי נהנה, מחזיר מבט ארוך. זוויות שפתיו מתעקלות למעין חיוך מרוצה וראשו מחווה לי בטחון עצמי מופרז בנידה קלה. צעדי הופכים מודגשים יותר בשניה בה אני חולפת על פניו, מעכסת כשהוא מלווה אותי במבט שאומר זימה. איכשהו זה קצת נעים. גם קוץ במדבר מתעתע להיות פרח.
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 17/10/2019 09:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



51,821
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוּש השניצלית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוּש השניצלית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ