לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

דברים טובים באים באריזות קטנות

איך לא הבנתי שהכל זה נסיונות.

Avatarכינוי:  מוּש השניצלית

בת: 29



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019

זאת השעה הכי שלך אצלי


ואני ממש יכולה להרגיש אותך כאן. שישי בינערביים הוא היום שהתחיל את הזמן שתמיד היה הכי-הכי שלנו, ואני ממש מרגישה אותך קרוב. יש לי הרבה חלומות ודמיונות, את רובם כבר הגשמתי, אל חלקם מתקרבת. לעתים בצעדים קטנים, לעתים בצעדי ענק. ועוד תוהה מדי פעם, אם יש דברים שמגיעים בזמנם, כמו שאמרה לי אז ספקטור, "כל הדברים היפים", וכמה שאתה יפה, מבפנים לבחוץ לבפנים. עד מתי אמשיך לתהות ההיית, התהיה, או שמא רק חלום.
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 23/8/2019 18:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדה שמנה עם ריבועים בבטן (ומילה על הדרך לסיום התואר)


אתמול כתבתי לשיר התזונאית שלי שהיה איזה רגע בלילה הקודם בו הבנתי שמבחינת היקף, יש גבול לכמה אני יכולה להצטמצם, כי העצמות שלי וכו׳. זאת הייתה תובנה די משמחת ומרגיעה. יש סוף לאובססיה, היא תגע מתישהו באיזה קיר ואפשר יהיה קצת לנוח מהמרדף אחר אחוז השומן הנמוך ביותר שהגוף האומלל הזה ראה. היא צחקה ממש והוסיפה את יודעת, תמיד אפשר לכרות צלעות... נזכרתי שצחוק צחוק, אבל יש דברים כאלה. מר קופר סיפר לי על אנשים שעושים הרבה ומשלמים אפילו עוד יותר הרבה כדי להיראות כמו האידאל של עצמם שחי להם בראש. כמעט כמוני, רק לא. הם חיים להם שם בלוס אנג׳לס משייפים עצמות להנאתם. אני בישראל הקטנה בסך הכל לוקה כמו כולם בשיפוטיות יתר על סמך מראה גוף ובניהול אוסף השדים והשריטות שלי. תוהה מי יאהב את הגוף הלא מושלם (אך שרירי יותר ויותר באחרונה) הזה. שאני מציקה לו ומתבוננת עליו תדיר ומעמיסה משקלים וסוחטת ומייזעת וממדלת ומפסלת ומנפחת ומפמפמת ומדייקת אותו הכי שאפשר במסגרת נסיבות הגנטיקה הארורה כדי שיום אחד, אח יום אחד אולי, הוא יראה לי ראוי. 
*
והרי החדשות: ״וואו, נושא מרתק. יש לך כאן מספיק חומר לדוקטורט״ זו כבר מזמן לא ברכה אלא קללה של ממש. די. הניחו לי ותנו לגמור (נו, לסיים את התואר השני) בשקט.
לא בכדי חיברתי בין השניים. את עבודת הסמינר האחרונה שלי אני כותבת על דימוי גוף. אקט תרפויטי משהו. 
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 21/8/2019 22:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פחמימות לא ממלאות לב ריק


ובטן מלאה לא מפצה על וגינה יתומה. פרובוקטיביות פואטית-יצרתית לא עוזרת לעבודות אקדמיות להכתב, ובזבוז של הזמן לא מקרב אותי לשום קץ. כך או כך ועל כל פנים, בשורה התחתונה מודעות היא דבר נורא. וגם היום כמו תמיד, אין מחיר לחופש. עד מתי העברית אלפיים ואחת-עשרה.
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 20/8/2019 20:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מוּש השניצלית ב-21/8/2019 17:33
 



גברים שרצים כמו גברים שרצים,


והריצה כזאת גברית, מלאת בטחון עצמי, חזה רחב זקוף מתוח, והרגליים שריריות, נושאות אותם הלאה הלאה הלאה על בן-ציון שלי והטיילת, בחינניות מסקיולנית, והעיניים שלי מזגזגות מהפנים היפות לזוג מפואר של ארבע ראשי, זוג כזה עם נוכחות, סקסי כל-כך, והם כולם תמיד מזכירים לי אותך. ואז, הלב שלי מוצף געגוע לאהבה. וגעגוע. ואהבה. 
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 19/8/2019 20:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

49,858
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוּש השניצלית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוּש השניצלית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ