לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

It's easy to condemn without looking in the mirror


A dance in the halls of insanity

כינוי:  Dew.

בת: 25

ICQ: 346730866 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2015

אז מה עושים עם תואר בתקשורת


רונן ואני התעניינו לגבי לימודים בשוק ההון, בשבילו. זה לא באמת מעניין, אבל היה איזה מבצע ב"בהצדעה" עם איזה מלגה ולפטופ, והשארנו פרטים. כשהנציג הנחמד והחופר-עד-בלי-די התקשר, רונן הודיע לו שהוא שם אותו על ספיקר כדי "שגם אשתי תשמע". הנציג שאל אותי מה אני עושה כרגע, אמרתי לו שאני בדיוק מסיימת תואר. הוא שאל במה, עניתי שבתקשורת. "אז מה עושים עם תואר בתקשורת?" הוא שאל בצדק, ואני עניתי: "עובדים במוקד שירות לקוחות בשכר מינימום, מסתבר". כולנו צחקנו, כי זה מה שעושים במצב כזה, אבל למען האמת - זה לא מצחיק אותי בכלל.


למעשה, זה מדכא מאוד. וכשאני כותבת "מדכא", אני לא מתכוונת למדכא סטייל "אוי, איזה באסה", אלא למדכא סטייל "אז עדיף לחתוך את הורידים לאורך ולא לרוחב, כן?", וברור לי שזה נראה כאילו אני כותבת בהלצה, אבל שום דבר בסיטואציה הנוראית הזאת לא מצחיק אותי, אפילו קצת.


בעצם, בכלל לא רציתי ללמוד תקשורת. זה תמיד הצטייר לי כמו תואר שעושה כל פרח'ה מצויה שאין לה שום כיוון בחיים. רציתי ללמוד עיצוב גרפי כי תמיד התעניינתי בתחום, כי מהות העבודה היא לשבת מול המחשב ולא לדבר עם אנשים, כי אני נהנית מזה והזמן עובר לי בלי לשים לב. וחיפשתי המון מקומות. היה לי ברור מההתחלה שלשנקר או לבצלאל לא אתקבל, כי על אף האהבה שלי לתחום, בואו נודה באמת - אני בקושי יודעת לשרטט קו, ובמקומות האלה מחפשים אנשים יצירתיים וכשרוניים במיוחד, שיודעים לצייר. ואני מודעת למגבלות שלי. האמת היא שחוץ מלכתוב, אני לא יודעת לעשות כלום. חוץ מזה, ממילא לא רציתי ללמוד במקומות האלה, כי הם תמיד הצטיירו לי פלצניים משהו.


תואר ידעתי שאני חייבת, כי חשוב לי ללמוד. אז חשבתי, אולי, לשלב תעודה עם תואר בתקשורת, אבל לעבוד כמעצבת. במכללת ספיר אמרו לי "תעשי תואר בתקשורת דיגיטאלית! זה כמו תואר בעיצוב גרפי", ואני האמנתי. לא ידעתי שמלמדים אותנו את התוכנות על קצה המזלג ושאני ממש לא אהיה במצב שאוכל לעסוק בזה ישר אחרי התואר. יותר מזה, לא ידעתי (כי לא נאמר לי) שקיים תואר שנקרא "תקשורת אינטראקטיבית", שמשלב תואר בתקשורת עם תעודה בעיצוב גרפי ושמדובר ב-4 שנות לימודים. הייתי מוכנה להשקיע את הזמן הזה, העניין הוא שלא ידעתי. לא נאמר לי.


אז, here we are. אני מסיימת לימודים, ויש לי תואר בתקשורת. בפאקינג תקשורת. ומה עושים עם תואר בתקשורת? ניחשתם נכון: כלום. ממש כלום. וזה מדכא, אבל שוב, לא ברמה של "באסה לי". זה מדכא ברמה של: "הלכו לי כל החיים". מדכא ברמה של מינוס של 10,000 ש"ח בבנק, חוסר יכולת לסגור את החודש, מגורים בדירת מרתף של 38 מטר שהיא גם יקרה מדיי עבורי, מסתבר.


ורונן איבד את העבודה. אבל זו לא אשמתו, כי גם אם הוא היה עובד, עדיין הייתי נאלצת לעבוד במוקד שירות כלשהו כדי שנוכל להתקיים. ואני שונאת, שונאת מוקדי שירות. אני שונאת לדבר עם אנשים, יותר מכל דבר אחר בעולם.


במקביל, אני עושה גם עבודות פרילאנס בתחום התוכן. יש לי שני לקוחות. החודש זה אמנם יכניס לי 1000 ש"ח, אבל העבודה במוקד שירות תכניס רק 3000 (היו כמה ימי מחלה, לא הייתה לי ברירה). רונן לא זכאי לדמי אבטלה, כי הוא כבר שלושה חודשים בלי עבודה. הכנסות: 4000, הוצאות: 6000, מסגרת בבנק: 10,000. אחרי העשירי לחודש ניכנס למינוס של 12,000, או יותר נכון - לא ניכנס, כי הבנק יחזיר לחברת האשראי את החיובים, ואז נצטרך למצוא איזה הסדר עם חברת האשראי ולשלם קנסות וכו'.


תמיד אומרים שכסף זה לא הכל בחיים. אבל כשאתם מגיעים למצב שאתם אחרי תואר, ודברים לא משתפרים אלא רק נהיים מחורבנים יותר, אז איפה האור בקצה המנהרה? איך אני יכולה לא להיות בדיכאון? דיכאון אמיתי, כזה שגורם לך לא לרצות לצאת מהמיטה, כזה שגורם לך לבכות על בסיס יומי ואפילו כמה פעמים ביום.


 


כשהייתי נערה, תמיד הייתה לי סיבה להיות שמחה, כי לא משנה כמה הדברים נראו מחורבנים באותו רגע, תמיד הרגשתי שיהיה לי עתיד טוב, שארוויח טוב, שהכל יהיה אחלה. ככל שהשנים עוברות, התקווה הזו הולכת ונסדקת אט אט, ואני מרגישה שהגעתי לשלב כזה, שעוד נגיעה קטנה והיא מתנפצת לגמרי. אני מתחילה להבין שזה ממש לא מה שחשבתי שזה יהיה, שאני יכולה רק לחלום על משכורות של 10,000 ש"ח וצפונה, שאני יכולה להמשיך לחלום על בית עם בריכה, ולמעשה - לחלום על כל בית, אפילו המחורבן ביותר, אפילו דירה של שני חדרים. כי לא יהיה. אין דרך לקנות. אין דרך לחיות במדינה המחורבנת הזאת.


 

נכתב על ידי Dew. , 29/10/2015 13:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ארז ב-29/10/2015 19:00
 





27,185
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDew. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dew. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ