לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

It's easy to condemn without looking in the mirror


A dance in the halls of insanity

כינוי:  Dew.

בת: 24

ICQ: 346730866 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

הישורת האחרונה


לא רציתי להאמין ולא רציתי לכתוב על זה...


 


לוקה שלנו חולה. חולה מאוד. ככל הנראה גידול במוח. אני לא אלעה בפרטים (בעיקר כי זה יומן אישי, ואף אחד ממילא כבר לא קורא פה וגם לא אכפת לי אם כן, ואין לי כוח לכתוב יותר מדיי), אבל המצב שלו החמיר, והירידה מהירה ותלולה. גידול במוח.


 


ואני לא... אני לא יכולה לישון. אני לא יכולה לנשום. ידעתי שזה יקרה, ידעתי, אבל עצם העובדה שהוא קמל לי מול העיניים... אני כותבת את זה ומתייפחת. היצור הזה, היצור הקטן הזה שאיתי כבר 7 או 8 שנים, שטיפלתי בו במסירות עד אין קץ, שאני אוהבת כל כך... הוא הולך... וכמו שזה נראה עכשיו, סביר להניח שהוא לא הולך בקלות ובשלווה. ורונן ואני מתחילים לדבר, ושואלים עצמנו - להרדים? ואם כן, מתי? כי הרי זה כל כך פטרוני. מי אני שאחליט מתי הוא יחיה ומתי ימות? והרי כל יצור חי רוצה להמשיך לחיות, בייחוד כשמדובר בבע"ח, שיצר ההישרדות שלהם חזק במיוחד. ואם לא להרדים - אז לתת לו לסבול?


 


אני חושבת שלא יצאתי מהבית כבר שבוע, כי אני מפחדת להשאיר אותו לבד. מה אם יחטוף התקף אפילפטי מתמשך, של כמה שעות? מזל שאני עובדת מהבית, אחרת רונן ואני לא היינו יכולים לשלם שכר דירה. כי לא, לא הייתי הולכת לעבודה. אין סיכוי שהייתי משאירה אותו לבד. אין.


 


אני לא יודעת מה לעשות.


אני באמת, באמת לא יודעת.


אני אומללה. אני לא מצליחה לחייך, לא מצליחה לצחוק, לא מצליחה לחיות כרגע. אני מרגישה, פיזית, כאב בלב. אני מרגישה כאילו מישהו תופס ומועך לי את הלב, אני ממש מרגישה את זה, פיזית. הבטן שלי מתהפכת ויש לי בחילה.


 


ורונן... הוא כל כך נקשר ללוקה. ראיתי אותו בוכה. איך אני אנחם אותו? איך אני יכולה לנחם אותו כשאני בעצמי מתפרקת?


 


אני יודעת שכל אחד מאמין שזה נכון לגבי הכלב שלו - אבל לוקה... הוא כלב כל כך מיוחד... כל כך חכם... עקשן... פשוט טיפוס. לא מתחנן ולא מתרפס לתשומת לב, לא בוכה (מעולם, בחיים שלי, לא שמעתי אותו בוכה. ולא שיש לי בעיה - הייתי מעדיפה שיבכה, כי ככה הייתי יודעת מתי ואם כואב לו משהו. אבל הוא לא), שקט, עדין... לא כל התכונות שלו הן בהכרח טובות, אבל הן מה שעושה אותו לוקה. לוקה המיוחד שלי. עם הפרווה הזוהרת והרכה, עם האוזניים הקטיפתיות הנופלות, עם הזנב הפלאפי. לוקה שלי. הבייבי שלי, שליווה אותי בתקופות הכי משמעותיות בחיים שלי, החל מהצבא ועד לחתונה.


 


לא מסוגלת למצוא את חצי הכוס המלאה, כי אין כזאת. אין. אין לי מושג איך אני אשרוד את זה, ואין לי מושג איך אני הולכת לתפקד במהלך ואחרי כל העניין הזה.


עוד שבוע חוזרים ללימודים. איך? איך, לעזאזל, איך?

נכתב על ידי Dew. , 26/10/2014 01:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Whispers in the night ב-26/10/2014 00:28
 





27,031
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDew. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dew. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ