לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

It's easy to condemn without looking in the mirror


A dance in the halls of insanity

כינוי:  Dew.

בת: 24

ICQ: 346730866 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

breaking my heart


משהו, או מישהו, שובר לי את הלב. ואני לא יודעת מי, למה, מה קורה פה. אני סתם מרגישה מועקה נוראית.

 


 

טוב, זה לא מדויק. אני יודעת מה קורה. אבל אין לי כ"כ מה לעשות עם זה. הבעיה שלי, ושל אנשים בעולם הזה בכלל, היא שקשה לנו להסתפק במה שיש. כלומר, יש לי בפועל כל מה שאני צריכה: יש לי בעל נהדר, כלבלב מתוק, אני מתקבלת לכל מקום שאני מנסה להתקבל אליו, מוניתי למנהלת תוכן בחברה שעבדתי בה ככותבת תוכן אחרי חודש בלבד... בסה"כ, בגדול, אפשר להגיד שהולך לי. והולך לי לא רע בכלל.

ואז, אני מוצאת על מה לקטר.

1. העבודה הזאת מתישה. מדובר בעבודה מהבית, מסביב לשעון, כשהשכר שאני מקבלת הוא 2000 ש"ח בחודש בלבד, כיוון שהבעלים של החברה מגדיר את המשרה הזו כ"חצי משרה". מיותר לציין שזה לא מדויק בעליל.

2. יש לי בעל נפלא שאוהב אותי ונמשך אליי והכל, אבל אני לא מרגישה טוב עם עצמי. כל המאמצים שלו לשכנע אותי שאני יפה ומושכת פשוט לא עולים יפה. לא מספיק לי שהוא חושב ככה, אני רוצה שכולם יחשבו ככה. יותר מזה, אני רוצה ש-אני- אחשוב וארגיש ככה. וכרגע, עם כל הקילוגרמים שהעליתי לאחרונה, אני מוצאת את עצמי נגעלת יותר ויותר מאיך שאני נראית, וזה הופך אותי לאומללה נורא.

3. ללוקה, הכלב שלי, יש גידול במוח. נכון, כרגע הוא עדיין אנרגטי (יחסית) ונראה ומרגיש טוב, אבל קשה לי שלא לחשוב על ההמשך, ועל היום בו אצטרך להרדים אותו. איך אפשר לא לחשוב על זה? איך אפשר לא להיכנס לדיכאון?

4. כן, אני מתקבלת לכל מקום שאני רוצה ואפשר להגיד שדי הולך לי. אבל אני עדיין לא מסוגלת לזקוף שום הצלחה לזכותי. זה תמיד קורה "במקרה", "בפוקס". זו לפחות ההרגשה שלי.

5. יש לי מיליון עבודות הגשה, ולא התחלתי אפילו אחת. אחת. ואין לי כוחות נפשיים, פיזיים או מנטליים להתחיל. איך, לעזאזל, מתגברים על זה?

 


 

 

אני סלאקרית. כל מה שבא לי לעשות כרגע זה כלום. בא לי מלא כסף, וחופשה, ולהיות בערך אלף קילו פחות, ולהרגיש טוב. וזה לא קורה.

לא ראיתי את החברות שלי כבר שנים, עם הידיד הכי טוב שלי לא יוצא לי לדבר המון, רונן ואני נפגשים בעיקר עם החברים שלו. ואני לא אומרת שלא כיף לי, כי כיף. נחמד והכל. אבל כמה אפשר לעשן ולהיכנס לשיחות עמוקות? לפעמים זה חופר. ולפעמים בא לי להיות לבד. ולפעמים אני מתעצבנת, ולא בא לי ללכת על ביצים. לפעמים הבית כ"כ מבולגן, שאני משתגעת. ואז, החבר הכי טוב שלו מאפר בטעות על הריצפה, וכל מה שבא לי זה להיכנס למוד "halk" און היז אס. בגדול, אני מחבבת את אותו חבר, אפילו מחבבת מאוד. אבל בימים האחרונים אני לא. וזה לא קשור אליו, זה קשור אליי ולזה שכרגע אני מרגישה ממש חרא עם עצמי.


ולא, לא. אני לא הולכת לעשן במצב הזה. המוטו שלי הוא לעשן רק כשאני מרגישה טוב. באותה מידה, אני לא אשתה אלכוהול כדי להקהות את הרגשות שלי. that's just not the way I roll.


אז בשבת הזאת, אחד החברים הכי טובים של רונן הגיע והביא איתו איזו גרמניה שהוא דלוק עליה. היא פה בארץ כי היא עושה פה תואר שני או משהו. היא לא להיט, אבל מסתבר שהחבר'ה חושבים שהיא מושכת בטירוף. שמעו, אני ממש לא בחורה קנאית, אפשר אפילו להגיד שלפעמים אני מוצאת את עצמי נמשכת גם לבחורות אחרות (כשהן יפות או מושכות במיוחד). אבל כרגע, בגלל שעליתי במשקל והכל, אין ספק שזה פוגע בנקודה רגישה. הם הלכו לים, לי לא התחשק ללכת, ופתאום צצות לי מחשבות איומות בראש. למשל, שבעלי יראה אותה בבקיני. סו וואט? הרי רונן ממש לא כזה, אני יודעת שהוא לא. אני יודעת שהוא לעולם לא יבגוד בי, הוא פשוט לא הטיפוס, ובאמת שלא מתאים לי בכלל להיות קנאית. אבל... משהו באיך שאני מרגישה עם עצמי כרגע, מעצים הכל והופך את זה לנוראי, כשבפועל אני יודעת שזה ממש לא. ומצד שני... לאור העובדה שאני בקושי נותנת לו לגעת בי כי אני כל הזמן עסוקה או עייפה או סתם מרגישה חרא עם עצמי, אני לא יכולה שלא לחשוב שאני הופכת אותו לאובר-חרמן ושהוא יסתכל על כל זוג ציצי שעובר לידו עם הלסת שמוטה למטה. ושוב, אלה מחשבות הזויות לחלוטין כי אני יודעת שהוא לא כזה. אבל למה שהוא לא יהיה? יש לו את כל הזכות להיות. הוא הבעל הכי הכי הכי מושלם בעולם, הוא עושה בשבילי הכל, ואני לא טורחת להקדיש לו טיפת זמן או כוח לצומי הזה שכ"כ נחוץ בזוגיות. לא רוצה להאשים את עצמי, כי אין שום תירוץ לבגידה ובכל מקרה הוא זה שיימצא אשם במידה ודבר כזה יקרה, אבל אני רק אומרת שאני יכולה להבין אם הוא מתפוצץ כרגע מחרמנות והעיניים שלו משוטטות לכל מקום. ושוב, אין במה שאני כותבת שום מתן לגיטימציה לסיטואציה כזאת. ועדיין...

 

יש לי כ"כ הרבה דברים על הראש, גאד דאמ.

באמת שמתחיל לכאוב לי. פיזית.

 

נכתב על ידי Dew. , 23/8/2014 18:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





26,978
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDew. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dew. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ