לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

It's easy to condemn without looking in the mirror


A dance in the halls of insanity

כינוי:  Dew.

בת: 23

ICQ: 346730866 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2014

נאווה יקרה,


אני לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב לך. לא יודעת אם תאמיני כשאספר עד כמה כואב לי. לא יודעת אם תאמיני שהדמעות שלי אמיתיות.

תמיד חשבתי שיש זמן. הרבה זמן. לא עלה בדעתי בכלל…

 

אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך. לא יכולה להפסיק לדמיין את התאונה הנוראית הזו בראש, אותך בבית-חולים, אותך ללא רוח חיים.

אני מנסה לדלות פרטים מכל מי שאפשר: על אופי התאונה, על מה שהיה לפני, על כל מהלך היום הזה, ועלייך – באופן כללי.

אני כל הזמן חושבת – הלוואי שהיה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. הלוואי שבאותו יום, כשראיתי אותך ואת טל בחומוסייה – הייתי לוקחת אותך לצד לשיחה. האגו שלי לא הרשה לי להודות בכך כשהיית בחיים – אבל אהבתי אותך. אהבתי המון, ואני עדיין אוהבת. אולי זו הסיבה שהייתי כל-כך פגועה ממך, שכעסתי כל-כך כל השנים האלה. עכשיו הכל נראה לי כמו שטויות במיץ.

 

זה בטח יהיה מוזר לכתוב שאני מתגעגעת אלייך לאור העובדה שלא היינו חברות בשנים האחרונות. אבל באמת שאני כן, מאוד. אני חושבת עלייך המון. חשבתי עלייך המון עוד הרבה לפני התאונה, אבל עכשיו את בכלל לא יוצאת לי מהראש, והדמעות לא מפסיקות לרדת…

אמא שלי אמרה לי: "דיי, טל, תחשבי שהיא עשתה את התיקון שלה בעולם הזה, ועכשיו היא במקום טוב יותר". פחדתי להגיד לה שאני אתאיסטית. רציתי להאמין, באמת, כי המחשבה הזו – שעשית תיקון ושאת במקום טוב יותר, מנחמת מאוד. מרגיעה. גם המחשבה שאולי את רואה אותי ושומעת את ההתנצלות שלי. אבל אני יודעת שזו מחשבת שווא לא נכונה. כל-כך רציתי להאמין בדברים האלה, לקבל איזושהי נחמה – שהיה לי צורך לשאול "אמא, איך את יודעת?", אבל ידעתי ששום תשובה לא תספק אותי, ושאמא שלי תיעלב או תכעס.

 

אני כל הזמן מסתכלת על תמונות שלך בפייסבוק. זה יישמע סטוקרי, אבל אפילו הורדתי את סרטון החתונה שלך לפלאפון שלי, כדי שאוכל להביט בך חיה. כל יום. יש שיגידו שזה חולני, אבל זה מה שזה. קשה לי לעכל, אז אני מביטה בסרטון ומדמיינת את התאונה. מדמיינת אותך בלי איברים פנימיים (שהרי תרמת אותם בצוואתך – היית חתומה על כרטיס אד"י), בלי חצי מהשיער היפהפה שהיה לך (שהרי גילחו אותו אחרי התאונה, בשביל ניתוח הראש), כדי לנסות לתת לי תמונה מוחשית של העניין, כדי לקלוט. ועם כל אלה נאווה – עם כל המכשירים וחצי-השיער והפגיעות, את עדיין כל-כך יפה. יפהפייה ואצילית, עם פנים של בובת-פורצלן.

 

אבא שלך סיפר בהלוויה שלך שאת וטל התכוונתם להפוך לטבעונים. זה רק גרם לי להעריך אותך יותר. היו פעמים שחשבתי שאת חסרת רגישות לסביבה שלך, אבל אקט כזה לא יכול להיות של אדם חסר-רגישות. עכשיו אני מבינה שפשוט היית מאוד צינית, ומאוד כנה. יותר כנה ממה שאני הייתי אי פעם – אני, שחשבתי שאני אוחזת בדגל הכנות. היה לי הרבה מה ללמוד ממך, וחבל שלא השכלתי להבין את זה כשהיית בחיים. חבל שאנחנו מבינים דברים מאוחר מדיי, חבל שאנו נוטים להעריך משהו רק כשהוא כבר איננו.

 

אופיר ניסתה להרגיע אותי. היא אמרה שאין מה לעשות ושצריך לקחת מזה דברים לעתיד, לנסות להסתכל על האספקטים החיוביים ולהבין שניתנה לנו הזדמנות להעריך מחדש את החיים שלנו. אבל אני לא מסוגלת להסתכל על זה ככה. בעיניי, זו טרגדיה שלא ניתן לקחת ממנה אפילו חצי דבר חיובי. אם היית אדם מאמין, אולי הדברים היו נראים אחרת, אבל היות ואני לא – זה רק הופך את המוות שלך לאפל עבורי. החיים שלך נגדעו לשווא וללא סיבה, בלי הסבר, בלי שהייתה לי – ויותר חשוב, למשפחה שלך ולטל – הזדמנות להיפרד.

אבא שלך אמר: "איך אפשר להספיד את הבת שלך?", אך עמד בזה בגבורה, ונתן הספד יפהפה, הכי יפה שיכול היה להיות. הערצתי אותו, הערצתי את האיפוק שלו.

 

יהי זכרך ברוך נאווה. אני אוהבת אותך, ומצטערת כל-כך על הכל. אני לא אשכך אותך לעולם.

נכתב על ידי Dew. , 5/1/2014 15:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





26,884
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDew. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dew. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ