לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

It's easy to condemn without looking in the mirror


A dance in the halls of insanity

כינוי:  Dew.

בת: 27

ICQ: 346730866 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

מהימים האלה


רציתי לכתוב פה פוסט כשהתעוררתי, באיזור 6, אחרי 4 שעות שינה בלבד, אבל לא היה לי כוח לקום למחשב ולא רציתי להעיר את רונן.


קמתי בלחץ, עם כאב מעיק כזה באיזור הקיבה ותחושה של בחילה. וכמובן, כאבים. אז לקחתי כדורים. לא היה לי כוח להתעסק עם הכאב היום, ולמרות שאני בבית, לא עושה כלום בערך, הרגשתי שפשוט אין לי כוח להתמודד עם זה.


התכנון שלי היה להתבכיין פה על זה שאני מובטלת. עכשיו כבר אין לי כוח או חשק לכתוב.


אני רק אכתוב בקצרה שאני מרגישה מובסת ומיואשת. בכל פעם שאני מצליחה להתקדם צעד אחד קדימה, משהו כאילו מושך אותי שני צעדים אחורה. אז נכון, עכשיו יש לי שורה יפה בקורות החיים - "מפיקה" - אבל זה לא באמת עוזר לי כשאני שולחת קורות חיים. ליתר בטחון, החלטתי לשנות את שם המשפחה שלי בקו"ח, כי יש לי תחושה שבגללו לא חוזרים אליי. ננסה, נראה.


 


קשה לי ממש לקום בבוקר ולא להתארגן ללכת לסטודיו. זה מאוד שונה, להיות פה בבית, בדירת המרתף החשוכה והקטנה הזאת, לבד. אין ספק שזה מעודד את הדיכאון שמאיים לפרוץ, או לחזור, או וואטאבר. 


אהבתי את הסטודיו. אהבתי מאוד. אהבתי את העבודה, את האנשים (טוב, את רוב האנשים), את החופש שהיה לי שם. אהבתי בעיקר את הימים האינטנסיביים. אהבתי הכל, וזו הפעם הראשונה שאהבתי מקום עבודה שהיה לי. נכון, המשכורת הייתה מחורבנת והשעות היו ארוכות, אבל אהבתי את העבודה. ועכשיו, אני לא יודעת אם אני אמצא עוד משהו כזה. אני לא יודעת אם יש לי כוח בכלל להתחיל שוב הכל מחדש - להתברג למקום עבודה, להתחבר לאנשים... אני לא טובה בזה, אני לא טובה בשינויים. קשה לי ממש. 


אמא לוחצת עליי לעשות הסבה מקצועית להוראת אנגלית, אבל יש לי בחילה רק מהמחשבה על זה. אני לא רוצה "עבודה של זקנים". לא רוצה להיות מורה טרחנית שיושבת בחדר המורים בין השיעורים ולוגמת קפה בעייפות. אני רוצה עבודה אינטנסיבית, מגניבה, משהו שירגש אותי. עבודה שתגרום לי להתגאות בה. עבודה כזו, שכשישאלו אותי "מה את עושה בחיים?", אני אוכל לספר עליה בגאווה, בחיוך. הוראה היא לא עבודה כזו בשבילי. ולא, אני לא מזלזלת במורים בכלל, אני פשוט חושבת שאני אישית לא מתחברת לסוג העבודה הזו - ואני לא חושבת שאני צריכה לבחור במקצוע כזה אם אני ממש לא מתחברת אליו ולא אוהבת ילדים. זה לא פייר כלפי אף אחד - לא כלפיי, ובטח ובטח שלא כלפי הילדים. ניסיתי להסביר את זה לאמא שלי, והיא אמרה "אבל את כ"כ טובה בזה! את טובה בללמד!". לא אכפת לי. אני לא רוצה.


 


זה לא שאין לי מה לעשות כרגע. הבית נראה כמו מזבלה. אבל אין לי כוח לנקות. הדבר היחיד שבא לי לעשות עכשיו הוא פשוט לפרוץ בבכי. אני מאוד מנסה לעצור את עצמי ולא להיכנס למקום של רחמים עצמיים, אבל זה קשה. 


אני לא חושבת שהדרישות או הציפיות שלי מוגזמות. מה בסה"כ ביקשתי, לפתח קריירה? למה לעזאזל זה כ"כ קשה? 

נכתב על ידי Dew. , 10/10/2017 08:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אז טויס אר אס פשטו את הרגל


ואני פוטרתי.

 

נשמע הזוי, נכון? לכאורה אין שום קשר בין שני המאורעות האלה. אבל יש.


הסדרה שעבדנו עליה, "ברבי", היא סידרת אנימציה לילדים, שהזמינה חברה בשם מאטל. מאטל היא חברת צעצועים, שהזמינה את הסדרה רק כדי לקדם את מכירות הצעצועים שלהם - בובות זהות לדמויות שהופיעו בסדרה, בית בובות וכו'. איפה? בטויס אר אס, כמובן.

לפני כמה ימים כל הטירוף התחיל. הודיעו לנו באיזשהו ערב שאנחנו צריכים להגיע לעבודה בשעה 9 וחצי בבוקר שלמחרת (במקום 10), יש משהו שצריכים לדבר איתנו עליו. זה היה ברור כבר אז - כי הלקוח לא ענה לנו כבר שבוע למיילים ולא ממש שיתף פעולה. אבל לא ידעתי שגם אני אפוטר. הייתי שאננה.

אז דיברו איתנו, הסבירו שהסטודיו במצב לא טוב, שהסדרה הופסקה, שיהיו פיטורים. אכן, הרבה פוטרו, ואני ביניהם. אני בין הראשונים, למען האמת, כי המחלקה שלי הקדימה את הלו"ז ולא היה לנו שום קצוות לסגור.

 

אתמול, כשהודיעו לי על הפיטורים, לא ממש עיכלתי. עוד חייכתי וצחקתי, ישבתי עם החבר'ה בעבודה על ג'וינט סיום כזה. אבל עכשיו, עכשיו כשאני בבית וקולטת שביום ראשון הקרוב אני אשב בבית במקום לקום לסטודיו, למקום שבו עבדתי שנה והתרגלתי אליו ואהבתי כ"כ - אני חושבת שאני מתחילה להיכנס למקום מאוד אפל.

 

אני מתה מכאבים כרגע בצוואר ובראש ואין לי כוח לכתוב יותר, אז אולי אני אפרט על זה עוד קצת בהזדמנות.

נכתב על ידי Dew. , 4/10/2017 09:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dew ב-10/10/2017 07:19
 





27,548
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDew. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dew. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ