לחקור את האהבה בכלים מדעיים עלול להרוס את הקסם שלה. אהבה שייכת לעולם הרגש, ואולי אף
יש לומר, שולטת בו. המדע שייך לעולם השכל. עולמות אלה מקבילים והצלבתם עשויה להביא
לקריסה של אחד מהם, אם לא של שניהם. גילוי "האמת" המדעית על האהבה משולה
לגילוי הטריק של הקסם. הסקרנות דוחפת אותנו לחתור לגילוי התכסיס, אבל ההנאה תלויה
בכך שלא נגלה אותו.

בדיקת הלב בסטטוסקופ מראה שלו – הלב – אין כל קשר לעניין. השכל הוא לב העניין. מנגנון

ביוכימי במוח אחראי על הרגש העוצמתי הזה, אשר יש לו הרבה במשותף עם מחלות נפש
מסוימות.

          ממחקרים עולה כי "קל" יותר להתאהב בשעות הצהרים.

מה אם נוכל להנדס את האהבה ואפילו לבחור את מושא האהבה? כך, שני אנשים שרוצים

להתאהב לוקחים בו זמנית כדור ושוהים יחד פרק זמן מסוים. בזמן הזה הכדור גורם להם להפריש
את החומר במוח שגורם לאדם להתאהב באדם הראשון שהוא רואה. הרגש כל כך חזק שגם
הידיעה שהוא מסונטז לא פוגעת בו.

תרחיש לא רומנטי זה בוודאי מעורר סלידה, אבל למעשה הוא דומה מאוד לתרחיש שנחשב על-פי-רוב

לרומנטי במיוחד - אהבת הורים לילדיהם. הורים אוהבים את ילדיהם כי הם מתוכנתים לכך.
אירוע ההריון והלידה גורם לאותם תהליכים ביוכימיים להתרחש, וזאת בלי קשר למושא
האהבה עצמו, במקרה זה הילוד.

חברה שלי שאלה אותי אתמול אם אני אוהב אותה. אמרתי לה שכן, אבל היא לא ידעה אם אני כנה
או מנסה לרצות אותה. גם אני לא יודע.