לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  November Rain

בת: 30

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2005

שלום.


המיטה סתורה ואני מסרבת לצחצח את שיניי.

 

חוסר רצון, הוצאת התסכולים,

 

"מגיע לך טוב יותר, למה את לא ממשיכה הלאה?"

 

אבל כבר המשכתי. חודש שלם. היה ניכר שגם הוא.

עד אותו יום ראשון מקולל. כל הימים המקוללים נופלים על יום ראשון.

אני לא יודעת למה, מה יש בי שגורם לו לאיבוד שליטה כ"כ רציני.

 

"אם אני אבקש את תמשיכי הלאה?"

 

כי זה לא טוב לאף אחד מאיתנו. הוא הודה שהיחס מוטעה, שהדרך שהם פירשו את זה היא לא נכונה.

שאולי אני צודקת והוא אשם.

אמרתי שאשתדל.

 

"אז זה מוסכם?"

 

אני אשתדל

 

"זה לא מה שציפיתי לשמוע"

 

נו ראבק! כן!

 

"לא, ציפיתי ל"כן" החלטי יותר. אם אני חשוב לך ואיכפת לך ממני תעשי את זה בשבילי.

אם את אוהבת אותי."

 

כן. הוא הדבר הכי חשוב לי בעולם. איכפת לי ממנו.

אבל להשבע אני לא יכולה. אז מה אם אין לך שליטה על זה- גם לי אין שליטה על זה ברוב הפעמים.

 

"מאוחר, אני חושב שאני צריך ללכת"

 

לא.

 

"כן, איפה הבגדים שלי?"

 

בזמן שהוא מדבר, אני מלבישה את פלג גופו התחתון.

אני שומעת דברים כואבים שפוגעים בי כמו חיצים. לא ידעתי שהמצב גרוע עד כדי כך, שהתדמית כ"כ מגעילה.

אני גם שומעת הודאות, פתאום גם יש פן בוגר ואחראי בקולו.

הפתעה.

רק בבקשה, שהמצב יתוקן.

 

"בתנאי שאני לא אשמע ממך יותר"

 

לא.

 

"בבקשה תבטיחי לי שתקיימי את זה"

 

אני חייבת. הרי זה מעגל. הוא סובל ומספר את זה להם, הם עושים בזה כאוות נפשם הלא בוגרת והנבזית. ומעבירים הלאה יש לציין.

הנבזיות פוגעת בי, הוא פוגע בי.

 

"חשיבה נכונה"

 

אתה כ"כ מעצבן, ואני כ"כ אוהבת אותך. [אמרתי].

 

 

הריח שלך על המיטה עדיין והנוכחות שלך עדיין פה.

הלילה היה שלנו והיום הקרב (יחל בעוד שעה לערך) כבר יהיה שונה כמו שהיה מספר פעמים.

בסופה של הפרידה מצאנו את הדרך אחד אל השני.

אבל הפעם הבטחתי, כי אתה חשוב לי.

הפעם אני לא אשתמש בנשק הזה שלי, הפעם אניח לך.

אניח לעצמי.

 

אשאיר את החיים האלה מאחורי. את השירים האהובים והנוסטלגיים אמחוק מחר ישר כשאתעורר ואת הדיסקים אגנוז עד שיהיה קל יותר להאזין להם.

הבלוג יפסיק להיות פעיל כי אני מתחילה חיים חדשים. אחרי שנה ושלושה חודשים אני מרגישה שזה סופי.

הכל בשבילך.

ויותר מהכל- הכל בשבילי. אדע שמגיע לי יותר. אדע שעשיתי כבקשתך וגרמתי לך להתקרב (או להיכנס יותר) לאושר.

היית פנטזיה, הזיה, חלום, בועה, בריחה נהדרת. נתת לי השראה לכתוב.

אולי אשים במעטפה את כל המדובר עליך ואעביר לך בימים הקרובים.

 

 

בשבוע הבא אתחיל ללמוד נהיגה. אחדל מלימודי הכימיה (כי קיבלתי פטור), אלמד לכימיאדה (כי עליתי לשלב שני), אתחיל את עבודת הגמר שלי.

בלעדיו ובלעדיו. לבד בעולם. ללא הבלוג.

זהו הסבר למה אני סוגרת....סיומה של תקופה ארוכה. משימתי עכשיו היא להשקיע בלימודים ובחברים שתמיד שם ואולי לרכוש לי גם כמה חדשים.

 

להתראות לכם קוראים יקרים שלי. להתראות לחיים הישנים המאוסים. להתראות אהבה שלי.

היה לי העונג גם עם כל רגעי המשבר והבכי. פה הייתי אני.

 

בכאב ובאהבה אין קץ.

שירה

 

 

נכתב על ידי November Rain , 10/12/2005 04:54  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNovember Rain אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על November Rain ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ