לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות.
Avatarכינוי:  Ford Prefect

בן: 39

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2009

שירות לציבור בישראל - תירגום מלא של המאמר השבדי


כל כך הרבה טקסט נשפך על הסיפור הזה ועם זאת כל כך מעט בישראל קראו אותו. רובם המוחלט של הקוראים, כמו גם מקבלי ההחלטות, יש להניח, לא קיבלו תירגום מדוייק של כל הסיפור. זה לא אומר שזה היה משנה משהו, אבל אני כן חושב שכל דיון ענייני צריך להעשות בהתבסס על עובדות ונתונים ותו לא.

 

לכן, כשירות לציבור קוראי ישרא, הנה לכם התירגום המלא של מאמרו של דונלד בוסטרום שהתפרסם במוסף התרבות של העיתון "אפטון בלאדט" ביום שני ה-17 לאוגוסט.

 

(הערה קטנה - התירגום הוא לא מילולי. היכן שנחוץ, תירגמתי את משמעות המשפט במקום לתרגם את המילה הכתובה עצמה. בכל מקרה, משמעות הטקסט ביחס לכתוב בשבדית מדוייקת. במקרים בהם היה קשה לתרגם בדיוק את המשמעות, נכתב המושג באנגלית בסוגריים ליד)

 



 

"הם שודדים את אברי בנינו" (ציטוט במקור)

 

פלסטינאים מאשימים כי צה"ל גנב חלקי גופות מקורבנותיהם. כאן מספר דונלד בוסטרום על סקנדל ההשתלות הבין לאומי - ואיך הוא עצמו היה עד להתקפה על צעיר בן 19.

 

אני מה שאתם יכולים לקרוא לו "שדכן", אמר לוי יצחק רוזנבאום מבורקלין, ארה"ב, בהקלטה סודית עם סוכן FBI אותו חשב ללקוח. עשרה ימים מאוחר יותר, בסוף יולי השנה, נעצר רוזנבאום בזמן שנחשפה בניו ג'רזי רשת שחיתות גדולה: רבנים, נבחרי ציבור ואנשי שירות ציבורי בכירים עסקו במשך שנים בהלבנת כספים ומסחר לא חוקי באיברים, בעלילה שנראתה דומה למשהו מ"סופראנוס".

השידוך של רוזנבאום לא עסק בקשרים רומנטיים, כי אם בקנייה ומכירה של כליות מישראל בשוק השחור. לפי עדותו שלו הוא קנה איברים מאנשים קשי יום בעבור 10,000 דולרים ומכר אותם לחולים נואשים בארה"ב בעבור 160,000 דולרים. זמן ההמתנה הממוצע לכליה המגיעה באופן חוקי הוא תשע שנים.

 

ההאשמות זעזעו את תעשיית ההשתלות האמריקאית. אם זה נכון, זוהי הפעם הראשונה בה תועד סחר איברים בארה"ב, אומרים מומחים בעיתון New Jersey Real-Time News.

על השאלה כמה איברים נמכרו בסך הכל עונה רוזנבאום: "די הרבה. הרבה. ומעולם לא נכשלתי, הוא ממשיך להשוויץ. הוא עסק בעניין הזה במשך זמן רב מאוד.

 

פראנסיס דלמוניקי, פרופסור לכירורגית השתלות בהרווארד וחבר במועצת המנהלים של הקרן הכליה הלאומית, אומר באותו עיתון כי מסחר איברים דומה לזה שמתקיים בישראל מתקיים גם במקומות אחרים בעולם. לפי ההערכות, עשרה אחוזים מ-63,000 השתלות הכליה המתבצעות בעולם נעשות בצורה בלתי חוקית, אומר דלמוניקי.

 

ארצות חמות למסחר לא חוקי שכזה הן פקיסטן, הפיליפינים וסין, שם יש טענות כי איברים נלקחים מאסירים שמוצאים להורג. אך קיימים חשדות חזקים גם אצל הפלסטינאים כי אנשיהם הצעירים נתפסו ובדיוק כמו בסין או פקיסטן, שמשו בניגוד לרצונם כמאגר איברים לפני הריגתם. האשמה חמורה ביותר שהעלתה מספיק סימני שאלה בכדי שה-ICJ, בין המשפט הבין לאומי לצדק, ייפתח בחקירה האם מדובר בפשעי מלחמה ישראליים.

 

ישראל נמצאה במרכז סערה בגלל הדרך הלא אתית בה טופלו איברים והשתלות. ארצות כגון צרפת הפסיקו את עבודתם המשותפת ים ישראל בנושא איברים להשתלה כבר בשנות ה-90 וה"ג'רוזלם פוסט" כתב "ארצות נוספות באירופה מצופות ללכת בעקבות דוגמת צרפת בקרוב".

חצי מהכליות החדשות שהושתלו בישראלים מאז תחילת שנות ה-2000 נקנו בצורה לא חוקית בטורקיה, מזרח אירופה ואמריקה הלטינית. משרד הבריאות הישראלי מודע באופן מלא לפעילות אך אינו עושה דבר בכדי לעצור אותה. ב-2003 התברר בכנס כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי בה איגודי הרופאים אינם מגנים סחר לא חוקי באיברים אלא נוקטים בצעדים משמעתיים נגד רופאים שלוקחים חלק בפעילות פושעת זו. למעשה, רופאים ראשיים בבתי חולים גדולים מעורבים עצמם בהרבה השתלות לא חוקיות, לפי דאגנס ניהטר (כתבה מה-5 בדצמבר 2003).

 

בנסיון לשפר את המחסור באיברים במדינה יצא שר הבריאות דאז, אהוד אולמרט, בקמפיין גדול בקיץ 1992 בכדי לגרום לציבור הישראלי להרתם למאמץ ולהפוך לתורמים. חצי מיליון פליירים פוזרו בעיתונים מקומיים בהם הופצרו האזרחים לחתום על תרומת אבריהם לאחר מותם. אהוד אולמרט עצמו חתם על הפלייר ראשון.

שבועות ספורים לאחר מכן כתב הג'רוזלם פוסט כי הקמפיין הצליח. לא פחות מ-35,000 אנשים חתמו, לעומת 500 בחודש בממוצע. באותו מאמר כתבה העיתונאית ג'ודי סיגל כי הפעם בין ההיצע לביקוש עדיין גדול. התור לכליות להשתלה עמד על 500 אנשים אך רק 124 יכלו לנתח. מתוך 45 אנשים עם צורך בכבד חדש, רק 3 יכלו לקבל את צרכם בישראל.

בזמן הקמפיין נעלמו גברים פלסטינאים שהוחזרו בשעות לילה אל כפריהם חמישה ימים מאוחר יותר, מתים וחתוכים (split up).

הסיפורים על הגופות החתוכות הפחידו את תושבי הגדה המערבית ועזה. דובר על עלייה דרמטית במספר הגברים הצעירים שנעלמו, כשלאחריהם הגיעו קבורות ליליות של גברים צעירים שנותחו ניתוח שלאחר המוות.

 

אני הייתי באיזור ועבדתי על ספר בזמן שמספר עובדי או"ם יצרו עמי קשר וסיפרו לי בדאגה על ההתפתחות. אלו שיצרו עמי קשר התכוונו כי גניבת איברים קרתה אך אסור היה להם להגיב. בהוראת תחנת טלוויזיה נסעתי לכן באיזור ודיברתי עם מספר גדול של משפחות פלסטינאיות בגדה המערבית ובעזה שאמרו כי איברי בניהם נגנבו לפני שהם נהרגו.

 

דוגמא אחת מאלו פגשתי במהלך המסע המצמרר היה זורק האבנים הצעיר בילאל אחמד ג'נאן.

 

השעה היתה קרוב לחצות כאשר קולות המנועים מהשיירה הצבאית הישראלית נשמעו בפאתי הכפר הקטן אימאתין בחלק הצפוני של הגה המערבית. אלפיים תושבי הכפר נשארו ערים כולם ועמדו כצל שקט בחושך. מספר אנשים שכבו על גגות בתים, אחרים עמדו מאחורי וילונות, בתים או עצים שנתנו הגנה בחושך בזמן העוצר אך עדיין אפשרו שדה ראייה חופשי אל מה שהלך להפוך לקבר של הקדוש-המעונה הראשון של הכפר. הצבא ניתק את כל החשמל מסביב לכפר והסביבה הוכרזה כשטח צבאי סגור - אף לא חתול יכל לנוע בחוץ ללא סכנה לחייו. השקט המרדים של החושך הופרע רק על ידי משיכות שקטות באף ואני לא זוכר אם רעדנו  בגלל קור או בגלל פחד. חמישה ימים מוקדם יותר, ב-13 במאי 1992, כוח מיוחד של צה"ל הקים מארב בנגרייה של הכפר. האדם אותו היה אמור הכוח המיוחד להפוך ל"לא מאיים" (render harmless) היה בילאל אחמד ג'נאן בן ה-19, אחד מהצעירים הפלסטינאים זורקי האבנים הפעילים שהפכו את החיים של כוח הכיבוש הישראלי לאומללים (sour).

בילאל ג'נאן היה אחד מהמבוקשים ביותר מבין זורקי האבנים אחרי מספר שנים. זה גרם לכך שהוא ביחד עם עוד מספר זורקי אבנים מבוקשים גר תחת שמים פתוחים על הר שכם. המשמעות של התפסות במקום סגור היתה מוות וכל הסיפורים על העינויים הקודמים לא הפכו את העניין לטוב יותר. לכן הם נשארו בהר. אך מסיבה כלשהי החליט בילאל לרדת מההר יום אחד וללכת לא מוגן דרך הכפר מול הנגרייה באותו יום חסר המזל באמצע מאי.

מדוע הוא ירד באותו היום לא יכל אפילו טלאל, אחיו הבכור, לענות. אולי נגמר האוכל והיה צורך למלא את המזווה.

הכל הלך לפי התכנון לכוח המיוחד הישראלי. הם כיבו את הסיגריות, עזבו את פחיות הקוקה-קולה וכיוונו למטרה בשקט ובשלווה דרך החלון השבור. כאשר בילאל היה קרוב מספיק הם רק היו צריכים ללחוץ על ההדק. היריה הראשונה פגעה בחזה. לפי תושבי הכבר שחזו במקרה הוא נורה אז פעם אחת בכל רגל. אז יצאו בריצה שני חיילים מהנגריה וירו בו פעם נוספת בבטן. לבסוף לקחו את בילאל ברגליו וגררו אותו את 20 המדרגות במעלה מדרגות האבן של הנגרייה. תושבי הכפר מספרים כי אנשי או"ם כמו גם אנשי הסהר האדום, שהיו בקרבת מקום ושמעו את היריות הגיעו למקום בכדי לטפל בפצוע. הוויכוח על מי ייטפל בפצוע נגמר כאשר הכוח הישראלי העמיס את בילאל הפצוע קשה על ג'יפ ונסעו משם לפאתי הכפר. שם חיכה הליקופטר צבאי שהעביר אותו ליעד לא ידוע לקרובי משפחתו.

חמישה ימים לאחר מכן הוא חזר בחושך, מת ובבגדי בית חולים ירוקים. כאשר השיירה הצבאית שאספה את בילאל מהמכון הפתולוגי אבו כביר מחוץ לתל אביב עוצרת ליד מקום מנוחתו האחרון של בילאל זיהה מישהו את מפקד הכוח כסרן יחיע (במקור Yahya). "הקשוח מכל הקבוצה", לחש האדם בחושך אל אוזני. כאשר אנשי סרן יחיע הורידו את הגופה מהרכב והחליפו את בגדי בית החולים הירוקים באריג צמר בהיר, החליטו מספר קרובי משפחה לבצע את העבודה - לחפור בעפר ולערבב מלט.

יחד עם הקולות החדים מהאתים נשמע צחוק בודד מהחיילים שעמדו וסיפרו בדיחות אחד לשני בזמן שחיכו ללכת הביתה.

כאשר בילאל הורד לקבר נחשף חזהו ופתאום היה זה ברור לאלו שעמדו מסביב באיזו צורה הוא הותקף. בילאל לא היה הראשון שנקבר עם חתך מהטבור עד לסנטר וההשערות לסיבה לכך פרסו להן כנפיים.

משפחות הקרובנות הפלסטינאים בגדה המערבית ובעזה בטוחים במה שקרה לבניהם. בנינו שימשו כתורמים לא רצוניים של איברים, אמר לי קרוב משפחה של חאלד משכם, כמו גם אמא של רעד מג'נין ודודיו של מחמוד ונאפס מעזה, כולם נעלמו למספר ימים וחזרו בלילה, מתים ואחרי ניתוח שלאחר המוות.

"למה הם שומרים את הגופות עד חמישה ימים לפני שאנחנו יכולים לקבור אותם? מה קורה עם הגופות בזמן הזה? ולמה מנתחים אותם כאשר סיבת המוות ברורה, ובכל מקרה נגד רצונינו? ולמה באות הגופות בחזרה בלילה? ולמה עם ליווי צבאי? ולמה נסגר האיזור בזמן ההלוויה? ולמה מפסיקים את החשמל? השאלות היו רבות וכועסות מדודו של נאפס.

 

לקרובי המתים הפלסטינאים לא היה יותר ספק בדבר.

 

דובר צה"ל אמר בתגובה כי ההאשמות בדבר גניבות איברים הן המצאה פלסטינאית. כל הפלסטינאים שמתים עוברים נתיחה שלאחר המוות כהליך שגרתי, הוא מתכוון.

 

בילאל אחמד ג'נאן היה אחד מ-133 פלסטינאים שנהרגו בדרכים שונות באותה שנה. לפי הסטטיסטיקה הפלסטינאית היו הסיבות למוות כדלהלן: נורו ברחוב, פיצוץ, אלימות פיזית, גז מדמיע ודריסה, תליה בכלא, נורה בבית הספר, נהרג בביתו וכו' וכו'. מתוך אותם 133 מתים בין הגילאים 4 חודשים ו-88 שנים היו אלו 69 שנותחו לאחר המוות, רק חצי מהמתים. הנתיחה השגרתית של הפלסטינאים, שדובר צה"ל סיפר עליה, לא תואמת את המציאות בשטחים הכבושים. השאלות עדיין נשארו פתוחות.

אנו יודעים כי הצורך באברים בישראל גדול, שמסחר לא חוקי באיברים מתנהל, שזה מתנהל כבר במשך זמן רב ושזה מתנהל בידיעת הרשויות, שרופאים ידועים בבתי חולים גדולים, כמו גם אישי ציבור ברמות שונות, לוקחים חלק בכך. ואנו יודעים כי צעירים פלסטינאים נעלמו, שהם הובלו בחזרה חמישה ימים לאחר מכן תחת מעטה סודיות בלילה חתוכים ותפורים.

הגיע הזמן להבהיר את הפעילות המקאברית לגבי מה שקורה ומה שקרה בשטחים הכבושים על ידי ישראל מאז החלה האינטיפאדה.

 

נכתב על ידי Ford Prefect , 24/8/2009 23:31   בקטגוריות ענייני היום  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של vefekiji ב-17/2/2013 10:17



263,657
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFord Prefect אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ford Prefect ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ