אנקדוטות בלשניות על עברית ישראלית

ב[עברית] ישראלית יש שמות עצם שיכולים לתפקד גם כזכר וגם כנקבה. במילוני עברית מילים כאלה מסומנות זו"נ (רשימה א'). בישראלית מדוברת חלק משמות העצם האלה התקבעו על זכר או נקבה (א.1) וחלקם דו-מיניים כמו במילוני עברית, כלומר פעם זכר ופעם נקבה (א.2).

ברשימה ב' אני מנסה לרכז שמות עצם חד-מיניים, שבעברית ובישראלית המין שלהם שונה. ניסיתי לתת הסבר משוער למה הדוברים מייחסים את אותו מין לשם העצם בישראלית, למרות שבעברית המין הפוך. גם ניסיתי לסדר אותם בקבוצות.

רשימה א': שמות עצם דו-מיניים בעברית (זו"נ במילון)

א.1 שמות עצם דו-מיניים בעברית שהפכו לחד-מיניים בישראלית (המין בישראלית מצוין בסוגריים)

רוח (נ')

שמש (נ')

דופן (?)

אש (זו"נ בתנ"ך, נ' בישראלית)

סכין (ז')

מטבע (ז')

דרך (נ')

א.2 שמות עצם דו-מיניים בעברית שנשארו דו-מיניים בישראלית

פנים

כיכר (לחם)

תהום

אפשר לראות די בקלות שרשימה א.1 ארוכה יותר מרשימה א.2; כלומר שיש יותר שמות העצם שהם דו-מיניים במילון עברי והתקבעו על אחד המינים בישראלית, מאשר שמות עצם שהם דו-מיניים גם בעברית וגם בישראלית דבוּרה. לדעתי זה משקף את הצורך של הדוברים באחידות ובהירות לגבי המין של שם העצם. אחידות כזאת הופכת את השפה לנוחה יותר ולדעתי גם הגיונית יותר.

רשימה ב': שמות עצם שמינם שונה בעברית ובישראלית

ב.1 מילים בזכר במשקל/מצלול נקבה:

עט (כמו "עת"),

צומת (כמו "שוקת"),

גרב (כמו "חרב"),

מצית (סיומת "-ית" נקבית)

ב.2 מילים בנקבה במשקל/מצלול זכר:

ב.2.I. מצלול:

כיכר (-תנועה) (כמו "איכר"),

מחבת (כמו "מזגן"),

אח (=תנור) (כמו "אח" במשפחה),

שוֹק (=פולקע או צלע במשולש) (כמו "שוק" הלם),

יתד (כמו "יחף" עם י' בהתחלה, וכמו "מקל" באותו משקל)

ב.2.II. צורת ריבוי עמומה:

סנדלים, תחתונים

ב.2.III. צורת זוגי עמומה:

מותניים, אופניים, משקפיים, מכנסיים, מספריים, נחיריים, כיריים

ב.2.IV. איברים נשיים בזכר:

רחם, פות, שד

ב.2.V. אחרים:

מצח (זכר, אבל בגלל הביטוי "מצח נחושה" שמפורש לא נכון ניתן לחשוב שנקבה. למעשה נחושה=נחושת, כלומר "מצח מנחושת")

(פורסם לראשונה שם)