לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2010

חם באוסטריה


אחרי שנהננו מבודפשט החלטנו שהגיע הזמן גם לטייל קצת. הבחירה הכי טבעית הייתה אוסטריה, שממש קרובה. כיוון שבפעם הקודמת שעשינו את זה נסענו לווינה, החלטנו שהפעם ניסע למקום חדש, אזור כפרי של אוסטריה.

 

אז בבוקר אותו יום השכמנו, ארזנו תיק שהנפח שלו התחלק שליש לנו ושני שליש לגומבוץ, ויצאנו לדרך.

התחנה הראשונה הייתה העיר ההונגרית שופרון (Sopron). היא קרובה מאוד לגבול האוסטרי, ויש לה עיר עתיקה מרשימה. היה חם מאוד וגומבוץ התעייף מהנסיעה ובחר להביע את התפעלותו מהעיר בשינה.

 

גומבוץ נהנה מהנופים של שופרון:

 

 

 

התהלכנו לנו קצת ברחוב הזה:

 

 

 

 

 

והופתענו לגלות שם מגן דוד. התברר שיש שם בית כנסת, שנבנה ב-1350. הרי לכם קצת פרופורציה לחגיגות המאה לתל אביב.

 

 

 

 

 

ושלושים מטר משם גילינו עוד בית כנסת (אם כי ממש חדש - נבנה ב-1600 ומשהו). ועל זה אמר האופנוען: טוב גרו פה לפחות שלושה יהודים, חייבים שני בתי כנסת.

 

אחרי הסיור היהודי הלא צפוי עברנו לחפש לנו מקום לאכול ויותר חשוב לשתות, כי היה ממש חם. האופנוען הצטייד מראש בהמלצה למסעדה ואכן מצאנו אותה. מבנה אבן עתיק ובו חצר גדולה. ישבנו לאכול.

 

 

 

(צילום: האופנוען)

 

 

 

אחרי ארוחת הצהריים חזרנו לאוטו וחצינו את הגבול לאוסטריה.

המטרה שלנו הייתה העיירה אייזנשטדט, היא עירו של המלחין היידן.

באייזנשטדט יש טירה גדולה, ואנחנו הזמנו חדר במלון קטן לא רחוק ממנה.

בדמיוננו ראינו את הנוף הכפרי של אוסטריה, גבעות מוריקות ורוח צוננת.

במציאות קיבלנו נוף כפרי, גבעות מוריקות ורוח ציקלון של 40 מעלות. יופי.

למותר לציין שבמלון לא היה מזגן.

"טוב, בערב בטח ממש יתקרר", אמר האופנוען באופטימיות.

טיילנו עם גומבוץ בעיר עד רדת החשיכה.

מעלה אחת לא ירדה מהטמפרטורה. הבטנו בקינאה בכמה דגים מתים בחלון חנות ששכבו עטופים בקרח.

 

"בטח יתקרר בקרוב", אמר האופנוען באופטימיות.

שתינו משהו קר בקפה הזה:

 

 

 (צילום: האופנוען)

 

שיושב ממש מול הטירה.

 

 

 

שתינו מהר לפני שהבירה תתחמם.

כבר היה חשוך לגמרי כשפנינו לחזור למלון. לא היה טעם להעמיד פנים שעוד יתקרר כשיחשיך.

"בטח יתקרר במשך הלילה", אמר האופנוען באופטימיות.

 מעלה אחת לא ירדה. יכולנו לשמוע ברקע יבבות של חרקים מבצעים חרקירי.

 

הגענו חזרה לחדר המלון. כולם היו מעולפים מסביב. כולם חוץ משלושים ושניים היתושים שחגגו על התקרה, כלומר.

בילינו שעה בציד יתושים.

עשינו לגומבוץ אמבטיה קרה. המסכן שב להזיע שלוש דקות אחריה. הזענו עליו בחזרה.

היה לילה קצת קשה. מול המיטה היה שעון דיגיטלי גדול. זה מצוין, כי זה עזר לי לגלות שגומבוץ מתעורר אחת ל-12-15 דקות. לא שאני מאשימה אותו, היה ממש חם. אפילו האופנוען, האיש שיכול לישון באמצע מוסך פעיל, התקשה לישון.

בשמונה בבוקר נמלטנו מהחדר לטיול בעיר.

"בטח כבר התקרר בחוץ", אמר האופנוען באופטימיות.

מעלה אחת לא ירדה. קנינו מים קרים ושתינו אותם בשלוק אחד. מייד הזענו אותם בחזרה.

 

אבל אז, לפחות, הגיעה גולת הכותרת של הנסיעה לאייזנשטדט. זוכרים את הטירה שבמערכה הראשונה הייתה תלויה על הקיר? אז במערכה השלישית נכנסנו אליה.

היו לנו כרטיסים לקונצרט באולם הגדול בטירה.

דבר ראשון שמחנו לגלות שהטירה בנויה כמו שצריך. בפנים היה קריר. תגידו מה שתרצו נגד פיאודולים, לפחות הם ידעו לבנות.

נשמנו לרווחה.

האולם של הקונצרט היה ממש יפה.

התקרה:

 

 

 

והאולם כולו:

 

 

 

 

זה היה הקונצרט הראשון של גומבוץ, ואנחנו היינו מאוד מרוצים לגלות שהוא מאזין בעניין. ככה אנחנו רוצים את הילדים שלנו - חננות למופת.

הקונצרט הורכב מיצירות של היידן בעיקר, אבל כהדרן קיבלנו את הוואלס ההונגרי המפורסם ששכחתי את שמו, וגומבוץ אפילו הפגין סימנים של הנאה. יאי.

היה שווה עד כדי כך שכבר לא היה אכפת לנו החום.

אבל שמחנו מאוד לחזור לאוטו. מזגן! יאי!

 

בדרך חזרה עלינו קצת לכיוון וינה ועצרנו במסעדה ליד הדרך, כזו שמגישה אוכל אוסטרי-גרמני. האופנוען קיבל שניצל כמו שרצה ואני הלכתי על בראטוורסט. יצאנו מרוצים.

ואז חצינו את הגבול בחזרה להונגריה. את פנינו קיבל גשם. תענוג. שבנו מהמדבר האוסטרי.

 


 

בפעם הבאה - גולאש כמו שלא ראיתם וחזרה הביתה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 28/7/2010 21:58  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-2/8/2010 08:40
 



ספרים, טלוויזיה, אתרים


הפוגה קצרה מהפוסטים על הונגריה למען קובץ לינקים והרהורי תרבות. והיי - ללא שום דבר על תינוקות!

 


 

מכירים את האתר סלונה? הייתי מנסה להעמיד פנים שזו המלצה אובייקטיבית עליו, אבל פחח, בואו נודה באמת, זו השווצה פרועה: הם בחרו רשימה של בלוגריות מומלצות ושמי התגלגל לשם. כנראה שעוד לא התרגלתי לעצמי החדשה, כי חיפשתי את עצמי ברובריקה מגניבה כמו "חיים בחו"ל" או "אופנה" או "תרבות", אבל לא, אני לא ברובריקות האלה.

 


 

 

הקטע הבא יוערך רק על ידי קוראיי חובבי הפנטזיה:

אופה קטנה גילתה לי ש -או מיי גוד- עושים סידרת טלוויזיה משיר של אש וקרח!!!!!

אני קצת מבואסת מהעניין, כי ברור שיקרה אפקט שר הטבעות: אנשים לא טרחו לקרוא את הספר, אבל לפתע הפכו למומחי טולקין גדולים. פחח. שלא לדבר על המרצ'נדייז המעצבנים. אבל עדיין אני מאוד סקרנית, ובעיקר מתה לראות את מי הם בחרו לשחק כל דמות. כרגע השמות שם לא אומרים לי כלום, אבל האמת שלא חפרתי יותר מדי באתר.

 

 


 

 

אוקה המליצה לי על שני אתרים בעלי אותו רעיון:

 

גרופר ויממה שמציעים עיסקאות, בד"כ בחצי מחיר, לחנויות ומסעדות בתל אביב. הרעיון הוא שבגלל שקבוצה גדולה של קונים מצטרפת באותו זמן זה משתלם לכולם. אני בוחנת בעין אוהדת.

 

 

 


 

אתם בטח מכירים את ניל פטריק האריס בתור בארני מאיך פגשתי את אמא, או בתור מנחה טקס האוסקר, או אם אתם ממש לא מעודכנים אז בתור דוגי האוזר. מדובר באמת בשחקן שהוא כישרון גדול. הפרק שבו הוא התארח ב-Glee היה מופתי, וזה לא מפתיע, כי ג'וס ווידון, אבא של באפי, ביים אותו. בכל מקרה, הוא ביצע שם ביצוע מעולה לשיר של אירוסמית', דרים און, אבל מה שיש ביוטיוב הוא באיכות איומה אז אני לא יכולה להביא אותו לכאן. מה שכן הבאתי זה את הפרומו של הפרק, ובו שניות בודדות מהביצוע המבריק, אבל אפילו מהן ניתן להבין באיזה כישרון מדובר:

 

 

 

ועוד קוראת קבועה מצאה סרטון שבו יש את השיר המלא מהפרק. אומנם רק באודיו, אבל עדיין שווה להקשיב. ניל הוא השני ששר.

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 26/7/2010 22:11  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-1/8/2010 10:04
 



מיומנו של גומבוץ #3


 

יומני היקר שלום,

 

כבר כמה ימים שאנחנו במקום המוזר הזה. הכל פה ירוק, ירד פה גשם באמצע הקיץ, בלילה צריך שמיכת פוך והכי מוזר: כולם מדברים בשפה הסודית שלי ושל אבא, ולעומת זאת עכשיו לאמא ולי יש שפה סודית. אם אבא לא שומע, זותומרת.

 

כל ערב אנחנו מטיילים בשכונה והכל כאן שקט, ואין בכלל טוסטוסים או אנשים שחונים על על המדרכות ומכריחים אותנו לרדת לכביש, ואין קקי של כלבים על המדרכה ולא צריך להיזהר. אני לא מבין איך אמא נהנית בכלל מהטיולים המוזרים האלה.

 

מראה אופייני לשכונה:

 

 

 

 

 

לפני כמה ימים קרה דבר מוזר. אבא ואמא הלבישו אותי בבגדים מוזרים:

 

 

 

 

 

ונסענו למקום שבו אמבטיה ענקית עם מים בצבע כחול. אמא ואבא אמרו שקודם כל אנחנו צריכים להחליף בגדים, ואם ככה, אז למה בעצם הלבישו אותי בבגדים המוזרים האלה שעלו הרבה ולבשתי בדיוק חצי שעה ואף אחד לא שם לב אליהם חוץ מאבא שהתלונן על שאמא קנתה אותם?

 

אניווי, בחדר ההלבשה היו עוד המון תינוקות, לפחות ארבעה, ואת כולם האימהות שלהם הפשיטו והחליפו להם לחיתול דק כזה שאין בו מדבקות. ואז, יומני, ראיתי משהו ממש מוזר: לכל התינוקות הבנים היה מן כיסוי מוזר על הבולבול, חתיכת עור נוספת. הסתכלתי עליהם ברחמים, הם בטח נורא מתביישים המסכנים בבולבול השונה שלהם.

 

אחרי שהחלפנו לבגדי הים הלכנו לבריכה. קודם ישבנו בחוץ והמדריך נתן הרצאה ארוכה בשפה שלי ושל אבא. אבא ניסה קצת לתרגם לאמא את ההרצאה אבל אחרי שהוא תירגם לה את המשפט "שחיית תינוקות תגרום להם להיות אנשים מאוזנים יותר ותשפיע על כל חייהם" היא פיהקה וביקשה ממנו לתרגם לה רק כשהמדריך יגיע להוראות הבטיחות.

 

אחרי זה נכנסנו כל ההורים והתינוקות למים. אחרי כמה דקות היה ברור שעדיף לי לשחות עם אבא ולא עם אמא. זה היה אחרי שבאחד התרגילים היא קצת הטביעה אותי בטעות ובלעתי מים. אבא תקע בה מבט שאמר "את סכנה לילד" ואמא המשוקשקת אמרה "סליחה חמוד שלי!! סליחה חמוד שלי!!" במשך איזה חצי שעה. זה היה מצחיק בהתחלה, אבל אחרי זה עיצבן. מוב און וומן!

 

 

 

 

 

אני שוחה בביטחה בידיים של אבא. (מזל שאמא קנתה לאבא ציוד לצילום תת מימי ליום ההולדת).

 

אחרי כמה ימים הגיעו לפה גם סבא וסבתא מישראל, ועכשיו יש לי פה שתי סבתות, שני סבאים ובלי שום שפות סודיות. אני לא מבין מה קורה פה.

 

כמה ימים אחרי זה, בערב שישי, קרה עוד משהו מוזר יומני. קודם כל, אמא הלבישה אותי בחולצה לבנה עם צווארון ומכנסי תכלת. גם אבא לבש חולצה לבנה וחבש מן כובע חסר שוליים על הראש. אמא, וזה הקטע הכי מוזר, לבשה שמלה שהגיעה עד הברכיים! ועוד עם שרוולים! ועוד בלי מחשוף! ואת כל זה היא עשתה תוך שהיא מגלגלת עיניים ולוחשת לאבא "אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה". 

 

אחרי זה נסענו עם סבתא למקום מאוד משונה. זה היה בניין מקושט בזכוכיות צבעונית, ובפנים היה חדר גדול עם הרבה אנשים שישבו, בצד אחד אבאים ובצד אחד אמאות. מאוד מוזר. אמא תקעה באבא מבט של "אתה כה חייב לי" ולקחה אותי עם סבתא לצד של האמאות. בחזית החדר עמד אדם ששר, אבל לא כל האנשים הקשיבו לו אלא דיברו ביניהם. בצד של הנשים למשל כולן התלחששו עליי. טוב, הייתי ממש חמוד. הייתי כל כך חמוד שאמא הוציאה מצלמה והתכוונה לצלם אותי, אבל אז אבא לחש/צעק לה מהצד השני "לא!!!!". למה? סימנה לו אמא, והוא ענה: "שבת!!!!!". עד עכשיו אני לא מבין מה הקשר, אבל אמא הסמיקה קצת והחביאה את המצלמה.

 

אחרי חמש דקות גם אבא נשבר אז יצאנו לטיול בחצר. ואחרי כמה זמן גם סבתא יצאה וכולנו נסענו הביתה. היה ממש מרתק.

 

טוב יומני, אני הולך עכשיו לאוניברסיטה. שלום, או כמו שאומרים אצלנו בבודפשט, szia.

 


 

בפעם הבאה - חם באוסטריה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 24/7/2010 23:06  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-28/7/2010 20:57
 



בית כנסת ופאב (פוסט בטעם של פעם. כמעט)


את יומו הראשון בנכר העביר גומבוץ בלהירגע בבית של סבא וסבתא שלו. בערב לקחנו אותו האופנוען ואני לטיול בעגלה בשכונה הירוקה שלהם, וניכר היה שכל העצים ושפעת הירוק, היעדר רעש האוטובוסים, מטוסים וצפירות מכוניות והאוויר הנקי מבלבלים אותו לגמרי.

 

ולמחרת כבר סחבנו אותו למרכז בודפשט. אחרי סיבוב בואצי אוצה הבלתי נמנע קפצנו גם לבית הכנסת הגדול, שהיה סגור כי שבת, אבל צילמנו אותו שם כדי שלא יגידו שאנחנו לא מקנים לו מורשת יהודית.

ואז הבחנו שבבית הכנסת תלויים שלטים המעידים על האישים החשובים הקשורים אליו.

את השלט הזה אני עוד מבינה:

 

 

 

 

אבל השלט הזה הוא די פאדיחה:

 

 

(צילומים: האופנוען)

 

 

(כן כן, הוא עוד לא הורשע. ווטאבר).

 

 

אניווי, אחרי בית הכנסת הרגשנו את עצמנו חופשיים ללכת למקום קצת פחות תרבותי אבל מאוד אהוב עלינו - הפאב סימפלה. הקטע בפאב הזה הוא שהוא בנוי בחצר הפנימית של בניין ברובע היהודי הישן של העיר. כל הרהיטים והחפצים בו הם כאלה שנמצאו זרוקים, שופצו והפכו שוב לשמישים. אג'נדה ירוקה זה זה (תמונות מהפאב מהפעם הראשונה שהיינו בו - בפוסט הזה באמצע).

 

זו הייתה הפעם הראשונה של גומבוץ בפאב ועל כן ניגשנו לאזור נקי מעישון, פרשנו לו שמיכה על השולחן ונתנו לו לשחק, שירגיש בנוח, כי הוא הולך לבלות הרבה פעמים בחייו במקומות כאלה אז רצוי שהוא יפתח גישה חיובית.

ככה זה נראה:

 

 

 

 

 

 

 

בסך הכל נרשמה הצלחה.

(ואגב, יתרון עצום של בודפשט: שתי בירות, 15 שקל. יקר בארץ)

 

 

משם שבנו לצעידה בעיר, ואז הגענו לאוטו והתכוונו לנסוע הביתה.

היה נורא חם בדרך הביתה.

ואז עברנו ליד פאב בלגי שידוע בבירות המיוחדות שלו.

ממ, בירה ביום חם.

וכך יצא שגומבוץ היה לראשונה בחייו בפאב, וגם לשנייה בחייו, באותו יום.

 

 

(צילום: האופנוען)

 

(הבירה הצהבהבה היא בירת תפוחים, ואילו האדומה היא בירת דובדבנים. התפוחים חביב, הדובדבנים מעולה!)

 

 

וכך סיכמנו את יומנו השני בבודפשט.

 

בפעם הבאה: גומבוץ קופץ למים.

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 20/7/2010 09:51  
68 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-28/7/2010 21:04
 



לדף הבא
דפים:  

432,196
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ