לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 45





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2005    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2005

נדל"ן


כבר חודשיים שהבנזוג ואני מחפשים דירה, לקנייה. אנחנו לא כל כך ששים לקנות דירה, כמו שאין לנו יותר מדיי ברירה - שוק ההשכרה פה לא ממש קיים לזוג שמעוניין לגור במרכז העיר. את הדירה שאנחנו גרים בה עכשיו, ששנינו מאוד אוהבים, שכרנו בעזרת תרגיל מקובל פה - חוזה יד שנייה. הדייר שמחזיק בחוזה יד ראשונה על הדירה שלנו, לא גר בדירה הזו כבר המון זמן, אבל הוא מוגן בעזרת החוקים להגנת הדייר השבדים, שבמקור חוקקו למטרה טובה, אבל למעשה יצרו מצב שכמה ברי מזל מחזיקים בחוזים יד ראשונה בדירות במרכז שטוקהולם, ואינם עוזבים לעולם, כיוון שהחוק אינו מאפשר לפנות אותם בתום שנה או משהו כזה, ושכר הדירה מפוקח. הדיירים האלה נשארים בדירות שלהם עשרים, שלושים שנה, או פשוט קונים דירה אחרת ועוברים אליה, אבל ממשיכים להחזיק בחוזה, ומשכירים את הדירה למישהו אחר בחוזה יד שנייה, בדרך כלל עבור שכר דירה גבוה יותר מזה שבעל הבית האמיתי מקבל. חוזי יד שנייה מטבעם הם קצרים יותר, כדי לא להעניק לדיירים המשניים זכויות כלשהן. לכן, רוב הסיכויים שהבנזוג ואני ניאלץ לעזוב בסוף החוזה הזה, אחרי שנה בדירה. כיוון שממש אין לנו חשק שוב למצוא דירה בשכ"ד גבוה שגם אותה ניאלץ לעזוב אחרי שנה אחת (אנחנו כבר ממש עייפים מלעבור דירה), החלטנו לקנות.

 

אבל ההחלטה קלה יותר מהביצוע. אני לא מדברת כרגע על המחירים, שבשמיים, כי זו אשמתנו, או יותר נכון אשמת הבנזוג, שמתעקש לקנות דירה רק במרכז העיר, ששם המחירים פשוט לא הגיוניים, בטח לא כאלה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו (במרכז, דירת שלושה חדרים תעלה בממוצע ארבע מאות שלושים אלף דולר. אאוץ'). אני מדברת על זה שאנחנו בקושי מוצאים דירות שנראות לנו. הבעיה טמונה בדרך הבנייה השבדית הישנה. רוב הבניינים במרכז העיר ישנים מאוד, ובתקופה שבנו אותם, מתברר, לא השקיעו מחשבה בתיכנון הדירות. המצב הרבה יותר טוב בשכונות החדשות של העיר, אבל גם שם לדעתי יש מקום לשיפור. רק שאנחנו כאמור מחפשים באיזור הישן.

 

הנה כמה דוגמאות לבעייתיות התיכנון. קודם כל, תרשים של דירה יחסית בסדר, אופן ספייס בין המטבח לסלון, שני חדרים באותו איזור, סבבה. מדובר בדירה יחסית טובה, מהסוג שהבנזוג ואני מוכנים לשקול. אבל מה, איפה דלת הכניסה לדירה? בין חדרי השינה בבית. זה אומר שאורחים שיבואו לביקור, יעברו בין כל החדרים, ואחרי שיסיימו להציץ לכל בני הבית בתחתונים יגיעו לסלון. באמת מבריק.

 

 

או הדירה הבאה. במודעה היא מוצגת כדירת שניים וחצי חדרים. הסתכלו נא ילדים בתרשים ועיזרו לנו למצוא את חצי החדר הנוסף, ציבעו אותו בצבעים עליזים ושילחו אלינו.

 

 

 זה פשוט לא ייאמן, אבל כמעט כל המודעות שמגדירות את הדירה כשתיים וחצי או שלוש וחצי, סופרות את ההול באמצע כחצי חדר. איזה מן דבר שטותי זה? מי סופר הול כחצי חדר? אני הרי לא אשים שם מיטת תינוק, נכון? חצי חדר עלק.

 

והדירה הבאה. זו כבר דירת ארבעה חדרים. המחיר הפותח שלה (במודעה תמיד יוצג המחיר הפותח, והקונים מוזמנים להגיש הצעת מחיר בשיטת מכרז. כלומר כמעט תמיד המחיר עולה, לפעמים, בדירות מבוקשות, במשהו כמו שמונים אלף דולר) הוא חמש מאות שבעים אלף דולר. אבל תסתכלו על התרשים. מה יש לנו פה? כניסה לדירה - בום, חדר שינה. כבר התחלנו רע. הלאה: אחרי חדר השינה יש סלון, שדלתות שני חדרי שינה נפתחות ישירות אליו. איפה המטבח? בקצה השני של הדירה. והכי מזעזע בעיני: לאחד מחדרי השינה יש דלת אל המטבח. כלומר, טיגנת שניצלים? הנה גם הסדינים שלך מריחים כמו שניצל. זה אגב, ממש ממש נפוץ כאן, חדרי שינה עם דלת למטבח, גם בדירות קטנות, כשברור שזה חדר שינה ולא חדר עבודה או משהו. איפה היה השכל של מתכנני הדירות? אני לא מבינה את זה. ושימו לב אגב, שבדירה הזו, אם רוצים ללכת לשירותים, משני חדרים חייבים לעבור בסלון או במטבח כדי להגיע לשירותים. מה זה זה? חוסר תיכנון.

טוב, שיט, התמונה לא עולה. אז בינתיים אני אשים פה תמונה מוקטנת שזה ממש מגוחך, ואנסה למצוא דרך לשים את התמונה הגדולה יותר בדרך אחרת.

 

 

אז אני כבר די עצבנית על הדירות פה. למרבה המזל, רוב מודעות הדירות מצרפות את תרשים הדירה, אז הבנזוג ואני פוסלים מראש דירות שחדרי השינה שלהם נפתחים אל המטבח, או כאלה שהסלון בקצה אחד של הבית והמטבח בקצה השני, אחרי כל חדרי השינה. דירות עם מטבח וסלון ביחד אבל דלת כניסה בין חדרי השינה אנחנו לא פוסלים, פשוט כי זה הרע במיעוטו, ואחרת לא נמצא דירה. גם ככה פסילת הרשימה למעלה משאירה לנו מעט מאוד דירות לראות.

נכתב על ידי עדי בעולם , 26/4/2005 20:40  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-27/4/2005 23:13
 



תגלית משמחת


אתמול, בין דירה אחת לשנייה (שוב הקדשנו את יום ראשון שלנו לחיפוש דירה), היה לנו משהו כמו חצי שעה לשרוף, ומצאנו את עצמנו בדיוק ליד הספרייה הבינלאומית של שטוקהולם. עד עכשיו לא קפצתי לשם לבדוק אם יש להם ספרים בעברית, פשוט בגלל הציפיות הנמוכות: כשגרנו בגטבורג קפצתי לספרייה העירונית רק כדי לגלות שמה שהם מגדירים "ספרים בעברית" הוא מדף אחד קטן, שרובו ספרים ממש ישנים, קצת ספרי בישול לא רלוונטיים (כנראה שמישהו תרם להם את הספרייה שלו והם לא ידעו להבחין שמדובר בספרי בישול), ספרי שירה (לא מדבר אליי בכלל) ואיזה ספר אחד או שניים שעוררו בי קצת עניין, שאלתי אותם, ובזה זה נגמר.

 

אבל אתמול כבר מצאנו את עצמנו שם, אז זו היתה הזדמנות פז לבדוק. מה אני אגיד - וואו. כלומר, לא ספרייה בקנה מידה ישראלי, אפילו לא ספרייה של קיבוץ קטן, אבל בכל זאת, קיר שלם מלא ספרים בעברית. מצאתי שם ספרים מעודכנים יחסית ("סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, למשל) ארבעה הארי פוטרים חדשים ומנויילנים ועל פי התגיות שלהם כנראה שלא השאילו אותם עדיין, ושורה ארוכה של ספרים מעניינים. וגם - ארגז שלם של ספרי ילדים, כולל "מיץ פטל" ו"מעלה קרחות". יש! איזה כיף היה לגלות את זה.

 

ולפינת הביזאר: על הקיר ליד נשענת ספריית היידיש. ארבעה מדפים של ספרים ביידיש. ובצמוד אליהם: ספרים בערבית סורית עם תמונות של מנהיגי איסלאם עליהם. בחלק מהמדפים הספרים אפילו מעורבבים ביניהם. אני כבר מדמיינת לעצמי קשיש מהקהילה היהודית מגיע, שולף איזה שלום עליכם, נעמד לקרוא, ואז מוצא את עצמו בין שני חיזבאלונים. לא נעים.

נכתב על ידי עדי בעולם , 25/4/2005 21:24   בקטגוריות ישראלית  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-10/1/2014 16:19
 



סדר פסח - גירסת האורחים


אז אתמול היינו אורחים בליל הסדר אצל פורד. (את גירסת המארח, אגב, אפשר לקרוא כאן).

 

פורד והבלונדה השקיעו בשולחן חג יוקרתי, סט צלחות כחלחל על מפה לבנה (באמת שכחתי לשאול, זה לכבוד דגל ישראל?), צלחת פסח אמיתית והגדה בעברית/שבדית לכל סועד. סחתיין פורד.

 

אבא של פורד, שערך את הסדר, החליט שאצלו אף אורח לא ייצא בלי לדעת פסח על שום מה. על כן הגה תוכנית מבריקה: כל אורח יקרא בהגדה, כולל השבדים. התוכנית עבדה כמו שעון: ההגדות היו ערוכות קטע מול קטע, כלומר מה שקראנו בעברית יכלו האורחים השבדים לקרוא במקביל ולהבין על מה אנחנו מדברים, כך שכולם הצליחו לעקוב. חיש מהר הגענו אל המעשה בארבעת בנים. אצלנו במשפחה, כל שנה, חוזר אבא שלי על אותה בדיחה: "רשע. עדי - בבקשה". החכם, לעומת זאת, הוא הקטע הכי מבוקש לקריאה. והנה, מתברר שהמשפחה של פורד בדיוק אותו דבר, ופורד אפילו מלמל משהו על זה שלפחות השנה נחסך ממנו לקרוא את הקטע של הרשע. כיוון שהפעם היו מעורבים אורחים שבדים, ואף אחד לא רצה להעליב אף אחד, אף אחד לא רמז כלום. יצא שהחבר של אחות של הבלונדה הקריא את החכם, בלי להעריך בכלל את המזל שנפל בחלקו, ואילו הבנזוג הקריא את הרשע, בלי להבין שעליו למחות בקול.

 

קצת אחרי זה הגענו אל השירים. ההורים של פורד הבהירו לי שאני מצופה לשיר יחד איתם, כי אנחנו נראה לשבדים מה זה שירים יהודים גאים. אבל מתברר שהמשפחה של פורד שרה את השירים קצת שונה מהמשפחה שלי. ב"די דיינו", למשל, אחרי המשפט "אילו העבירנו את הים ולא עשה בהם שפטים דיינו" כבר עמדתי לפצוח ב"די דיינו, די דיינו, דיי דיינו" וכו, כשאבא ואמא של פורד, היא בסופרן והוא בבריטון, המשיכו באורח לא צפוי "ולא עשה בהם שפטים, ולא עשה בהם שפטים" עולה ויורד תוך סולמות מוזיקליים משוכללים. מסתבר שבמשפחה של פורד יש חזרה על המשפט האחרון של כל בית בדיינו. נותרתי פעורת פה. מייד אחרי זה הגענו אל "בצאת ישראל ממצריים". המשפט הראשון היה בדיוק באותה המנגינה שאני מכירה אותו, ואז פוף, ההורים של פורד פצחו במנגינה שונה לגמרי ממה שאני מכירה. אופס, לא נותר אלא לפזם בעדינות איתם.

 

ואז הגענו לאוכל. אמא של פורד החליטה לשווק לשבדים את הגפילטע פיש ויהי מה. כיוון שכך, היא חתכה את הגפילטע לרבעים, הוסיפה זית ותקעה בכל אחד כזה קיסם. הופה, כך הפך הגפילטע מדג פולני נרגן למתאבן קוקטייל אלגנטי. יחד עם זה הוגש מוס סלמון (יאממ יאממ) וסלט ביצים, במיוחד לשבדים נדירים כמו הבנזוג שאינם אוכלים דגים. ואז אירעה תקרית משעשעת. אמא של הבלונדה, שבדית חביבה ואלגנטית, הבחינה בקערית החזרת, ובמחשבת "בואו נטעם את הסלט הסגול המעניין הזה", העמיסה שלוש כפות גדושות על צלחתה. פורד, שקלט את הקטסטרופה המתהווה, הזהיר אותה מייד שזה חריף, אבל אמא של הבלונדה החליטה כנראה לא לתת לאף אחד להבהיל אותה, ונפנפה אותו באדישות. אמא של פורד, שקלטה שאם היא לא עושה משהו המחותנת שלה תאבד את דרכי הנשימה באף, גייסה מייד את אבא של פורד, שאמר בבהלה "הוט! הוט! דונט איט!". בלית ברירה החזירה אמא של הבלונדה כף אחת של חזרת לקערית, נותרה עם ערימה די מכובדת על הצלחת, ותקעה בהם מבט של "נו, עכשיו זה בסדר?". כאן נחלצה הבלונדה ואמרה לאמא שלה בלי שטויות "אמא, לא!". כבר נזכרתי בסצינה המפורסמת ההיא ב"צ'ארלי וחצי", עת טועם המחותן האשכנזי את הסחוג ועומד להתעלף, אבל אמא של הבלונדה נכנעה בסוף וויתרה על הביס גדוש החזרת.

 

אחרי זה הגישה אמא של פורד מרק עוף, עם אטריות וקניידלך. מרק עוף כבר כולם הכירו, זה יש גם בשבדיה, ואמא של פורד רק הסבירה מה זה קניידלך.

 

לקראת הבשר כולם כבר אחזו בבטנם (ואם זה לא סדר אמיתי אז מה כן?). בינתיים, הבנזוג, שישב מול החבר של האחות של הבלונדה, גילה שהחבר חובב כלכלה, ומייד פצח איתו בשיחה משמימה במיוחד. "מה פתאום הם מדברים על הכלכלה המשעממת הזו?" תהתה אחותה של הבלונדה, ולי לא היה נעים להודות שזו אשמת הבנזוג, שיש לו כישרון לאתר את נושא השיחה הכי משעמם ולהדביק בזה את שאר הגברים שבסביבתו (בארוחת הערב אצל שרה האיטלקייה, קמנו שרה ואני לשנייה מהשולחן, וכשחזרנו היו הבנזוג והחבר שלה עסוקים בשיחה על מניות. מה זה? תהתה שרה, ואני התנצלתי בשמו של הבנזוג).

 

אחרי הארוחה, מלאים לגמרי, פורד הסיע אותנו הביתה!! יש!! ובכך נגמר הסדר הראשון של הבנזוג. היה קלאסי. תודה פורד (או כמו שקוראים לך במשפחה - פורדי).

נכתב על ידי עדי בעולם , 25/4/2005 00:32   בקטגוריות ישראלית  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-27/4/2005 23:17
 



ארוחה איטלקית בשטוקהולם


אם אתם רעבים, ואם אתם לא אוכלים חמץ בפסח, אולי לא כדאי שתקראו את הפוסט הבא.

 

אתמול בערב היינו הבנזוג ואני בארוחת ערב אצל שרה האיטלקייה והחבר שלה. הבנזוג, שבתיזמון מופלא חלה בדיוק לפני המסיבה הליטאית, החלים דרך נס מייד כששמע על הארוחה האיטלקית. ולא רק זה, הוא אפילו לבש חולצה עם כפתורים בלי שאמרתי לו, שזה פעם ראשונה שאני רואה. נו, בכל זאת, הוא מגשים את חלומו לאכול ארוחה שאיטלקייה אמיתית עמדה והכינה בשבילו.

 

שרה והחבר שלה גרים על אי קטנטנן ועמוס בניינים. הבניין שלהם הכי גבוה, מה שמקנה להם נוף מהמהם של מאה שמונים מעלות על שני כיווני אוויר של שטוקהולם, כולל מרפסת שצופה אל האופק. נחמד, אמר הבנזוג בקינאה, בעיקר בגלל שהנוף בדירה שלנו מגיע ישירות מדירת השכן. החבר של שרה הוא כלכלן חובב פנג שווי, והדירה, אם כן, זורמת להפליא, מרוהטת בדברים בהירים, ומאוד נעימה. את ההרגשה הנינוחה השלימה מוסיקה ספרדית ואיטלקית, ומרטיני רוסו ביד. נעים.

 

הבאנו איתנו לארוחה בקבוק קיאנטי, אבל שרה מתברר שמרה לארוחה יין מיוחד - כשהיא עברה לשבדיה, היא פשוט נהגה באוטו שלה מאיטליה לשבדיה, ובבגאז' היו איתה שני ארגזי יין איטלקי מהסוג שהיא הכי אוהבת. למנה הראשונה שתינו אם כן יין ברברסקו, שזה, הסבירה לנו שרה, ממש מאותו מחוז כמו בארולו! הבנזוג ואני הנהנו בחוסר ידע מוחלט, אבל בהחלט אהבנו את היין.

 

ומה היה באוכל? מנה ראשונה אנטי פסטי: פרוסות חצילים עם עגבניות ומוצרלה בתנור (כלומר בעצם, פיצה על חציל), שהיו טעימים. לצד זה - נקניק פרשוטו מגולגל סביב גבינת ריקוטה שהוקצפה עם חלבונים של ביצים. מעולה! הפרשוטו הוגש עם נתחי אבוקדו מתובלים, שזה שילוב מצוין, מתברר.

 

אחרי זה היתה מנת ביניים - שרה הסבירה שבאיטליה הפסטה היא לא המנה העיקרית, אלא מנת ביניים בין המנה הראשונה והעיקרית. מנת הביניים היתה איפה לזניה. לזניה כמו שצריך. בלי כל מיני קשקושים. לזניה עם בשר, עגבניות ורוטב בשמל. יאממ יאממ. "זו הלזניה הכי טעימה שאכלתי אי פעם", אמר הבנזוג, וזכה למבט פולני נעלב ממני.

 

לקראת המנה העיקרית קם החבר של שרה והלך להביא בקבוק יין חדש. כשחזר תקעה בו שרה מבט כועס ואמרה לו "נו באמת, זה יין לעגל?" והוסיפה עלבון עסיסי באיטלקית לחוסר חוש הטעם של השבדים. החבר שלה בלע את העלבון בענווה, ושלושתנו, חבורת פרימיטיביים חסרי הבנה במזון ראוי, ישבנו וחיכינו לשרה, שחזרה מהמטבח עם המנה העיקרית ועם יין ראוי. המנה עצמה: פרוסות עגל דקות עם גבינה ופרשוטו מעליהן. זה הוגש עם עגבניות בבזיליקום ושמן זית. הבנזוג מיצמץ בשפתיים, ואני מודה שהפולניות החילה להשתלט עליי: הוא קצת נראה נהנה מדיי. ומה הבישול שלי? עז?

 

לקראת הקינוח כבר הייתי נכונה לחנוק את הבנזוג. שרה עשתה טירמיסו. אני מודה, הטירמיסו הכי טוב שטעמתי בימי חיי, כולל זה של אורנה ואלה. אבל הבנזוג היה על סף לנטוש אותי ולהתחנן לפני שרה שתעבור לזרועותיו הלבנבנות. נו באמת. התחשק לי להוריד לו בקבוק על הראש (ליקר אגסים איטלקי, שהוגש יחד עם הטירמיסו. מעולה).

 

אחרי זה התגלגלנו הביתה. היה אוכל פשוט מעולה. "את טבחית מצויינת", החמיא הבנזוג לשרה בסוף הערב, והיא ענתה בצניעות "סי, סי". הבנזוג כבר עמד להחמיא גם לתמונות שתלויות על הקיר (היא ציירה בעצמה) ולחוש האופנה המדוייק שלה (מדובר בבחורה עם הכי הרבה סטייל שפגשתי בחיי. לא משנה מה אני אלבש, לידה אני מרגישה כמו אווזה חסרת אלגנטיות), כשרמזתי לו שאם הוא מוציא עוד מילה טובה אחת אני מקיזה ממנו דם נוצרי לבישולים של פסח. הלכנו הביתה סמי שיכורים, אבל מרוצים.

נכתב על ידי עדי בעולם , 23/4/2005 17:00   בקטגוריות ומה אוכלים?  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ford Prefect ב-25/4/2005 00:03
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

432,363
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ