לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2005    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2005

זה לבן על לבן


כבר כמה ימים שיורד פה שלג, ודי רציני, מהסוג שנערם על הקרקע, יפה בהתחלה אבל מחליק ובוצי בהמשך. התוצאה היא שנטשתי את האופניים לטובת אוטובוסים, וככה אני מגיעה לעבודה. גיליתי כמה דברים בעקבות זה:
1. להגיע באוטובוס לעבודה לוקח לי יותר מפי שתיים זמן משלקח לי להגיע באופניים.
2. הדייקנות השבדית המפורסמת בתחבורה הציבורית מתנדפת אחרי יום שלג. שום אוטובוס לא עמד בזמנים, איחורים נרשמו בין רבע שעה לעשרים דקות. עצבים באמת כשמדובר בשעות שבהן אני אמורה להגיע בזמן לעבודה.
3. אופניים זה ספורט די בריא, יומיים בלי וכבר אני מרגישה כמו בטטה.

 

אז יש להודות שאני די מתה שיפסיק השלג, ויימס מהר, כדי שאני אוכל לשוב ולדווש. כך היום, כשהבוקר התחיל בלבנוניות אפורה, זה לא נראה מבטיח. הנה תמונה מהפארק שליד תחנת האוטובוס. ממש ממלכת החורף.





אבל בהמשך היום השתפר, ואפילו, שומו שמיים, הופיעה קרן שמש מעל גגות הבתים.



 

כבר פיתחתי תקווה, אבל בערב הכל התקדר שוב, ועכשיו יש בחוץ את אחת מסופות השלג הכי רציניות שראיתי. פתיתי שלג ענקיים ממש ("בין הגדולים שראיתי", הגדיר הבנזוג, והוא כזכור ויקינג שנולד באיגלו, או משהו כזה), ברוח חזקה. מחר אגב צפוי להיות מינוס ארבע מעלות. לא נראה מבטיח בכלל, החורף הזה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 29/11/2005 23:17   בקטגוריות תמונות בלבן  
43 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גם לי יש פרה! ב-29/12/2005 14:38
 



סנטה קלאוס מגיע לעיר


בכל נובמבר נהייה כאן חשוך שבא לבכות. בשתיים וחצי בצהריים שקעה השמש היום. היא זרחה רק בסביבות שמונה ועשרים, כך שקיבלנו באמת מעט אור יום. כדי להתמודד עם הדיכאון של החושך, המציאו את הכריסמס ואורות הכריסמס. אפילו אני, שמסרבת להתלהב מכל מסורת שבדית, נמסה קצת מול כל החנויות המקושטות, האורות המנצנצים, ניחוחות העוגות המיוחדות ועטיפות המתנה המיוחדות שרואים פה בכל פינה. אמנם, המוסיקה חוזרת על עצמה (אני מתערבת שבעוד שבועיים אני אהיה מסוגלת להקיא אם אני רק אשמע את הצליל הראשון של ג'ינגל בלס), אבל הרגשת החג והאורות האלה - להיט. קצת אחרי הכריסמס מורידים את כל הקישוטים והאורות, ואז נשארים עם החלק הקשה באמת של החורף - ינואר, פברואר ומרץ, שלושה חודשים קרים וחשוכים, בלי שום חג לצפות לו, אבל למה לחשוב על זה אם אפשר לשקוע באסקפיסטיות של כריסמס. אז הנה, כמה תמונות של המנורות שמקשטות פה כל בניין/קניון/שדרת חנויות:

 

 

 

אבל גולת הכותרת של קישוטי הכריסמס זה חלונות הראווה של NK. אן.קיי הוא הכלבו הכי יוקרתי בשבדיה, המוני בגדי מעצבים ומעצבי פנים במחירי עתק. וכל כריסמס הם מציגים בחלונות הראווה שלהם תצוגות מיוחדות לכבוד החג, שכוללות דמויות שזזות ומוסיקה. כל חלון הוא סצינה אחרת. מקסים מקסים מקסים. זו מסורת שמשפחות מביאות את הילדים שלהם לצפות בחלונות של אן.קיי, לכן קצת קשה למצוא מקום טוב לצילום, אבל עדיין מקסים.

 

 

 

מי אמר בילבי ולא קיבל?

 

 

 

 

ולא רק זה. בתוך הכלבו עצמו, בכניסה הראשית, יש חלל בגובה ארבע/חמש קומות. שם, הם תולים מהתקרה עץ כריסמס ענק, שמגיע כמעט עד קומת הקרקע. (וחבל, התמונות לא מספיקות בשביל להעביר את הגודל העצום של העץ הזה).

 

 

אז כן, אפילו אני, פולנייה עוכרת שמחות, נכנסת לאווירת החג.

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 26/11/2005 02:11   בקטגוריות כריסמס  
63 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בימבלונת ב-2/12/2005 05:26
 



הבוקר בא, שלוש ארבע ולעבודה


מדהים איך חוסר הרצון שלי לקום מוקדם בבוקר מבטא את עצמו בדרכים הכי מוזרות בעולם. היום, למשל, כשהשעון צלצל ב-7:25, התמלאתי גל רחמים עצום כלפי הבנזוג. "הבנזוג המסכן", חשבתי לעצמי בעצב אמיתי בשבילו, "עכשיו הוא צריך לקום ולצאת מהמיטה החמה אל המינוס מעלות שבחוץ, ועוד הלכנו לישון מאוחר". עשר שניות אחרי נזכרתי בזעזוע שבעצם אני זו שצריכה לקום, הבנזוג יכול להגיע למשרד מתי שהוא רוצה. אין לי מושג מה גרם לי לחשוב שזה הבנזוג שצריך לקום: אני כבר כמה חודשים טובים קמה בשעה הזו בכל בוקר, לצאת אל הקור שבחוץ, בעוד הבנזוג מתהפך לו בנחת לכיוון השני, מכורבל בשמיכה. ועם זאת, לעשר שניות היום בבוקר, האמנתי באמת ובתמים שהוא המסכן פה. לא עושה לי טוב לקום מוקדם בבוקר.
נכתב על ידי עדי בעולם , 24/11/2005 23:56   בקטגוריות מוקדם מדיי  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-27/11/2005 22:04
 



מסיבה, מתנות ותהייה לחוצה


אז למרות הלחץ, בשבע וחצי, כשהאורחים הגיעו, הכל היה מוכן. סלט הפסטה, סלט הטבולה המשודרג (הוספתי חצילים וקישואים מטוגנים), סלט התרד והמישמישים (ותודה לחגיגית על המתכון), פשטידת הבצל, מאפה הגבינות, מקלות הירקות ושני המטבלים, והלחם שהבנזוג טרח לנסוע ולהביא מהחנות המיוחדת (לחם גבינה וזיתים, ולחם אגוזים ומשמשים. שניהם באמת מוצלחים). מדהים איך טורחים יום שלם, ואז האורחים מחסלים את הכל בחצי שעה. איזה מן פרופורציות אלה?

 

היו גם משחקים. אחד מהמשחקים היו מאלה שעשיתי גם במסיבה הקודמת, של הבנזוג. על גב כל מי שנכנס לדירה הודבקה תוית עם שם של דמות מפורסמת, ושאר האורחים אמרו לו דברים שהם היו אומרים לאותה דמות. על פורד, למשל, הדבקתי את "ג'ורג' וו. בוש", והוא ניחש אחרי שהבלונדה אמרה לו שאין לה אפילו משהו אחד טוב לומר עליו. אגנה היתה מוניקה מ"חברים", וניחשה אחרי שאמרנו לה שהיא מטורפת על ניקיון וחולה על בישולים, ושזה מפליא שהיא לא מתחרפנת מזה שתמיד שורצים אצלה בבית המון חברים. החבר של אגנה היה פיטר פן, וניחש אחרי שאמרנו לו שהוא חייב להתבגר, למרות שמתאים לו ירוק. שני (ישראלית חדשה בחבורה!) היתה בילבי, ולה אמרנו שזה יפה שהיא שינתה תסרוקת ולבשה גרביים תואמים. ואילו אני, עליי הדביק הבנזוג את "דמי מור". ובאמת, היה יכול להשקיע קצת יותר מחשבה. הדבר האחרון שרציתי היה שאנשים יאמרו לי במסיבת יום ההולדת שלי "שיחסית לגילך את נראית טוב", ו"לא נורא, צעירים עדיין אוהבים אותך".

 

משחק אחר היה משחק הזיכרון. יושבים במעגל. הראשון שמתחיל במשחק אומר משהו (על עצמו, על המקום, ווטאבר), כמו למשל "קוראים לי ירון". הבא אחריו בתור אומר מה הראשון אמר "לו קוראים ירון" ומשהו חדש כמו: "אני עייף". הבא אחריו אומר את מה שאמרו השניים לפניו ומוסיף משהו חדש: "לו קוראים ירון, הוא עייף ואני רעב". ככה כל אחד צריך לחזור על כל מה שאמרו לפניו ולומר משהו חדש, מה שאומר שהאחרון במעגל כבר ממש צריך לזכור הרבה. היו כמה דברים מפתיעים. למשל, הלא ישראלים מתקשים ברמה מפחידה ממש לזכור שמות ישראלים. הראשון שפתח את המשחק היה אורן, והוא אמר "קוראים לי אורן". למרות שהוא אמר את זה ברור ומובן, ולמרות שכולם לפניהם חזרו על זה, הצליחו כמה וכמה אנשים לעוות את השם שלו חבל על הזמן ("לו קוראים אוריון/ארין/ארן"). אבל זה עוד כלום. כי בסיבוב השני, אורן אמר "אני לא אוהב את העוגה של שני". ושני התגלה כשם עוד יותר קשה בשבילם לזכור. ככה יצא שבעוד אורן אמר

I don't like Shani's cake

חצי מהאורחים חזרו על המשפט שלו ככה:

He doesn't like chinese cake

כמה שהסברנו להם שהוא אמר את השם שלה ולא דיבר בכלל על קינוחים מאסיה, לא עזר. הם לא הצליחו פשוט לבטא שני. שני ישבה שם ודי רתחה מזעם.

 

והכי מצחיק היה שכשהגיע תור שרה האיטלקייה לומר משהו על עצמה, היא אמרה: "אני בהריון". כל המעגל השתתק בהלם, היא פרצה בצחוק, חיבקה אותי ואמרה: "סתם, אני לא". רוב האנשים נותרו חשדנים. (אגנה אפילו לחשה לי שהיא בטח כן בהריון, ושזה שובר את ההסכם שלנו).

 

משחק אחר ששיחקנו היה משחק השאלות. שלושה זוגות התחרו (אגנה והחבר שלה, שני והחבר שלה והבנזוג ואני). הגברים נשלחו לחדר אחר, והנשים נשאלו כמה שאלות על זוגיות. (וזה הזמן להודות להורים שלי, שהציעו את המשחק ואף טרחו לשלוח לי רשימת שאלות אפשריות באימייל). לאחר מכן, הגברים נקראו בחזרה לחדר ונשאלו אותן שאלות. המנצח היה הזוג שהתשובות שלו תאמו הכי הרבה.

 

אבל הגברים עשו פאדיחות רציניות. למשל, השאלה הראשונה היתה: "מי הציע למי לעבור לגור ביחד". גם שני וגם אגנה אמרו ש"אף אחד לא הציע, זו היתה החלטה משותפת". לעומת זאת, החברים של שתיהן הצהירו בגאווה שהם הציעו, מה שמראה לנו שמה שהחברים שלהן חשבו למחווה גברית של הצעה רומנטית, הנשים ראו כהחלטה שהן עשו לא פחות מהם. אני אגב אמרתי "הוא הציע", והבנזוג אמר שאכן, הוא הציע.

 

שאלה אחרת היתה "מה האוכל האהוב עליה". אגנה אמרה שאין כזה דבר, היא אוהבת הכל, ולכן לא היתה מופתעת ממנה כשהחבר שלה הצהיר בביטחון מוחלט שהיא חובבת המנה הליטאית המסורתית בלה בלה בלה (אין סיכוי שאני אזכור את השם). אני אמרתי את התשובה הצפויה (שוקולד), והבנזוג נשף בבוז ואמר מייד "ברור ששוקולד". הכי שיחקו אותה שני והחבר שלה, כי שני אמרה "סלט החצילים של אמא שלי, אבל אין סיכוי שהוא יאמר את זה", ואילו החבר שלה גירד במצחו ואמר בהיסוס: "סלט החצילים של אמא שלה?" זה זכה למחיאות כפיים.

 

שאלה אחרת היתה "מה הצבע האהוב עלייך". "כחול", קבעה אגנה בנחרצות. "אדום", קבע החבר שלה בנחרצות לא פחות. על מצחה של אגנה הופיע קמט כעס, והחבר שלה אמר בכעס לא פחות: "אה, אז השבוע זה כחול"? פניה של אגנה הפכו לאדומים מכעס, והחבר שלה הוסיף בחוצפה: "או שאדום זה רק צבע העור המועדף עלייך"? כל הגברים הביטו בחבר של אגנה ברחמים, והבנות בכעס. מיותר לומר שהם לא זכו.

 

והיתה גם עוגה. ששני התנדבה לעשות בשבילי, לשמחת הבנזוג. ואף קישטה בסגנון וינטייג', כלומר חזרה לילדות, כלומר בעדשים. הנה:

 

 

אפשר לסכם ולומר שהיתה מסיבה מוצלחת.

 


 

עידכון מתנות: יום אחרי שהגיעה החבילה של חגית, הגיעה החבילה של אפרת, חברתי הגרה בנווה אקליפטוסים, או מה שלא היה השם של הכפר הקטן שלה. בחבילה של אפרת: שתי קופסאות אבקת שוקו של מקס ברנר, האחת שוקולד תפוז והשנייה שוקולד סחלב. וואו. יום אחרי הגיעה החבילה של עוז וקרן, שממש שיחקו אותה: מכשיר/כלי לפונדו. איזה ערבי פונדו שאני מתכננת כאן...

וחוץ מזה היו מתנות גם במסיבה. אגנה והחבר שלה העניקו לי צמיד בסגנון עתיק, עם אבנים ירוקות. דיאנה המקסיקנית והחבר שלה נתנו לי סט של מוג'י, מלח לאמבט וכאלה. פורד והבלונדה: אוסף של אר אי אם (אני מנחשת פה ייעוץ של הבנזוג, לא?). ושרה, שבאה בגפה (החבר שלה בסן פרנסיסקו), נתנה לי קופסת שוקולדים מחנות ממש יוקרתית פה, וצמיד שעשתה לבדה, בעקבות קורס צורפות הכסף שעשתה.

 

 


 

אוי, הכותרת בוויינט בישרה שהבחירות בסוף מרץ. אני אמורה לבוא לארץ בסוף מרץ., לחתונה של ידיד (מה שמזכיר לי, יניב, תרגיש חופשי לענות לי כבר למייל ולומר לי מה התאריך המדוייק). האם זה אומר שיהיה קשה להשיג מקום במטוס והמחירים יקפצו? בניתי על כרטיס זול יחסית שלא דחוף להזמין.

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 20/11/2005 20:50  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ford Prefect ב-24/11/2005 23:04
 



לדף הבא
דפים:  

432,261
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ