לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: עלמה. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מסעדות, ספרים ותינוקות (וגם קצת עצבים)


בזמן האחרון אני סובלת ממחסור בזמן ובמקביל מדלות חומרים. מכאן אי הפיבלוש. מצטערת.

 


 

 

החתול שב לגליל, ועימו שב השקט למעוני.

 

 


 

מ' נוסע לפאריז. אתם לא מכירים את מ'. כלומר, יש סיכוי שאתם כן מכירים אותו, בדמותו של איזה בלוגר צמרת שלא הצלחתי למצוא. הוא מגלה בקיאות חשודה בישרא, מכיר כל בלוגר ותיק וגם יחסית חדשים. מבחינתי, כל בלוגר שלא פגשתי אישית וראיתי במו עיני שזה לא הוא, יכול להיות הוא. כלומר, אני די בטוחה שהוא לא הרווק או נספחיו, אבל חוץ מזה כולם בבחינת חשודים.

 

אבל איפה הייתי? כן, אם אתם לא מכירים את מ' גם לא ייצא לכם להכיר בקרוב, כי הוא נוטש את העבודה שלי ובשנה וחצי הקרובות הוא יהיה עסוק בלהעמיד פנים שהוא נולד ברובע הלטיני, בילה את מרד נעוריו במונמרט, בחר את דירתו על פי קירבתה לבולנז'רי הטוב ביותר והוא נצר למשפחה שכבר במאה ה-16 ייצרה את הברי שלה רק בימים מעוננים בצורה נכונה. שיודע אנגלית רק במקרה.

 

משמעות הנטישה של מ' היא כמובן שיותר לא יהיה מי שיארגן את אירועי האוכל שלנו בעבודה, ושגם יותר לא יהיה מי שייתן לי פידבק ישיר על הפוסטים שלי ("התאכזבתי". או "יכולת לעשות את זה יותר מצחיק". מעניין איך הוא כותב בבלוגו הסודי).

 

אניווי, נעים להיות בכיר, וכיאה לבכיר שהוא, אירגנה לו העבודה פרידה שווה - ארוחת בוקר במאנטה ריי.

 

 

(שמפניה ובריוש הם הדרך הנכונה ביותר להתחיל את הבוקר. כן כן, אני יודעת שאני מרוויחה כאן ביושר את התואר "מארי אנטואנט של הבלוגרים").

 

מלא חברות מהעבודה הופיעו עם תינוקותיהן (הייתה שנה פוריה במחלקה), וכיוון שיש לי היכרות קרובה עם חלק מהם, יצא שהחזקתי את כל התינוקות על הידיים. מובן שזכיתי לשלל הערות כמו "את כל כך מוכנה", "את בשלה לילדים" וכו. כן כן, בסדר.

 

התמונה שהכי מצאה חן בעיני היא בכלל לא אני, אלא שרון ובתה המתוקה.

 

 

 

 

כיוון שבין הנוכחות הייתה גם חברתי הוותיקה עלמה הקטנה, ישבתי לידה.

 

 

עלמה מאוד אהבה את המאזט של הלבנה עם החצילים.

 

 

 

(וזו עוד תמונה אלגנטית. הקטע המצחיק היה כשהיא גרפה ביד פרושה את כל הלבנה).

 


 

הנה לכם טיפ. נניח שאתם בעלי חנות ספרים, והגיתם רעיון להפיק קטלוג של ספרי ילדים. אנא עשו טובה וודאו שמי שמעצב/מעמד לכם את הקטלוג מבין משהו בספרות.

 

 


 

ואפרופו ספרים, רר: השבדי סיפר לי על הספר המעצבן בעולם.

 

יש סופר שבדי בשם יאן גיו (Jan Guillou), שכתב כמה ספרי מופת, ונחשב לאחד ממכובדי סופריה של שבדיה (בהשוואה לישראל הוא יהיה ברמת הגרוסמן/עוז/שלו). חוץ מזה הוא גם עיתונאי עם רקורד מכובד, בעל טור בעיתון נפוץ. למרבה הצער, גיו הוא אנטי ישראלי לחלוטין, פרו פלסטיני, שבכל פעם מפתיע אותי מחדש בשנאה לישראל.

 

בין היתר כתב גיו סדרת ספרי מעין ג'יימס בונד. הפעם הסוכן הוא שבדי, קארל המילטון, והוא יוצא למשימות סודיות ונועזות ברחבי העולם (שבאחד הספרים אף עולות לו במשפחתו). באחד מהספרים בסדרה, "מדאם טרור", יוצא המילטון לעזור לפלסטינים. כלומר, הספר הוא בעיקר נגד ארה"ב, אבל הוא מסופר מזווית פלסטינית. הסוכן המילטון חובר לקבוצת מלומדים פלסטינים צעירים בלונדון, עוזר להם להשיג צוללת משוכללת מהרוסים, וביחד הם יוצאים אל הים התיכון. כשהם מגיעים לחיפה הם משמידים את כל ספינות חיל הים הישראלי () שנמצאות שם.

 

בשלב הזה מוכיח גיו כמה הוא מכיר טוב את הפלסטינים, נוט: הוא מספר איך הם טורחים להציל את כל החיילים הישראלים ששרדו את ההתקפה באחת הצוללות הישראליות שהוטבעה. הניצולים הישראלים זוכים לקבל מהם טיפול רפואי והומני, ומשוחררים מייד לאחר מכן ללא פגע וללא שום דרישות. באמת, צריך להיות שבדי בשביל לחבר פיקשן כזה.

 

כאן השבדי המשיך לתאר את העלילה, מופתע קצת מהווריד המבצבץ במצחי. הם ממשיכים במסעם נגד אמריקה, יאדה יאדה יאדה. הבהרתי שאין מה לקנות לי את הספר.

 

 


 

 

אתמול ישבתי עם אבא שלי במסעדה די יקרה. הייתה ארוחה טובה ומלאה בסיפורים מעניינים על חוויותיו בארה"ב (אמא שלי ואחינו הקטן עוד שם). כמה שולחנות לידינו ישב זוג עם תינוק שישן בעגלה. באיזשהו שלב החל התינוק לבכות, ופשוט לא חדל. בכי רב עוצמה, יש לומר, שהדהד בכל המסעדה והקשה על השיחה. אמא שלו הרימה אותו אבל לא יצאה מהמסעדה, אלא התחילה להלך איתו בין השולחנות בעוד הוא בוכה בקול.

 אני אמרתי שזה ממש מעצבן, אם יש זוג אחר, שגם לו יש תינוק, שטורחים לשלם לבייביסיטר כדי לקבל ערב אחד של שקט, למה הם צריכים להיתקל במסעדה בבכי של תינוק אחר? "אבל אין לך תינוק", ציין אבא שלי בפליאה על העצבים שלי. "היפותטית!!" צווחתי.

 

אני לא יודעת. אני מבינה שיש זוגות שמעדיפים לצאת עם התינוק שלהם בערב מאשר להזמין בייביסיטר. אבל נראה לי אלמנטרי שאם התינוק מתחיל לבכות, מחובתם לעשות הכל כדי לא להפריע לשאר הסועדים, ופשוט לצאת ישר, אפשר לחזור כשהוא נרגע.

 

האם אני מפספסת פה נקודה חשובה? או שגם אתכם זה מעצבן?

נכתב על ידי עדי בעולם , 18/10/2007 12:38   בקטגוריות ספרים, עלמה, רוגוב, מאחוריך (רחוק מאחוריך)  
123 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופרי ב-24/10/2007 07:40
 



תמונות מחיים תל אביביים


שני חוקי הברזל לפיהם עובדים הגננים התל אביביים שמפעילים את מכסחות הדשא/מפוחי העלים/הדבר הזה שגוזזים איתו עלים ומיישרים גדרות צומחות:

 

1. אם זה היום שבו את יכולה לישון עד מאוחר אחרי שבוע בו נקרעת מעייפות, הגנן יתייצב מתחת לחלונך בשבע וחצי בבוקר. באורח פלא, על אף העובדה שהגינה של הבניין שלך היא רק שני מטר על שני מטר, הוא יפעיל את המפוח האיום הזה במשך 45 דקות תמימות.

 

2. אם קמת מוקדם ובנית כל הבוקר על שנת צהריים בריאה, הגנן יתחיל לעבוד בשתיים וחצי, בדיוק חמש דקות אחרי שנכנסת למיטה. הוא יסיים לעבוד בשלוש וארבעים, בדיוק חמש דקות לפני הזמן שאת אמורה לסיים את השלאף שטונדה ולהמשיך במטלות היום.

 


 

ערב בנות קלאסי:

 

 

 

שמפניה, שוקולד, עוגיות קשקבל (עשיתי לבד!) וקארי ברדשו. מה צריך עוד?

 


 

בראנץ' בנות מהעבודה בבנדיקט. בעוד אנחנו בולסות ניגשת עלמה הקטנה אל השולחן ליד, שלושה גברים שווים יושבים אליו. תוך דקה שלושתם מחייכים אליה ועושים קולות חמודים. האם הגאה גילה מציעה להשאיל לי אותה, כדי שאני אלמד גם.

 


 

אחת בלילה. ידידי עופר הבשלן ואני עושים קניות.

 

 

נוח כשהכל זמין ופתוח. עיר נוחה תל אביב. בלילה.

 


 

שצה הגתה את הרעיון המעולה של לפרסם תמונות של פינות חמד מהבתים שלנו. שלי שם (שתי פינות משני מקומות שהתגוררתי בהם בשנה האחרונה).

נכתב על ידי עדי בעולם , 14/6/2007 01:41   בקטגוריות עלמה  
119 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בימבלונת בבוסטון ב-17/6/2007 09:04
 



ענייני יום יום


אחינו הקטן ואני ניצלנו חלון של שעה ביום שישי בערב אצל ההורים שלנו, ונסענו לקניות בטיב טעם. יש יתרון לחנויות גדולות כאלה, כי יש הרבה יותר מבחר מהסופרים הקטנים שבתוך העיר (גיליתי שם שעין כמונים התחילו לשווק את הגבינות שלהם. מתה על גבינות עיזים). אז אחינו הקטן קנה לדירתו ואני לדירתי.

 

בין היתר גילינו במחלקת הירקות והפירות שכבר יש אבטיחים. אני בחרתי באבטיח אישי, מאלה הקטנים, ואילו אחינו הקטן בחר במפלצת בת עשרה קילו לפחות. כל אחד ומה שהוא יכול לסחוב. רק שחצי שעה מאוחר יותר, כשחזרנו אל ההורים שלנו ופרקנו את הדברים אל הבית, יצא שאחינו הקטן הרים כמה שקיות והשאיר לי שתיים. בדיוק את את השתיים שבכל אחת מהן היה אבטיח. אז יצא שבעוד הוא סוחב את השקית הקלילה שלי עם גבינת העיזים ואפוני הוואסבי, אני נתקעתי עם שני אבטיחים.

 

למזלי עוז ראה שחנינו ויצא מהבית בשביל לשאול אם אנחנו צריכים עזרה. "שטויות", אמר אחינו הקטן באבירות, "זה ממש קל". "בטח שזה קל!" צווחתי. "אני סוחבת את שני האבטיחים!". "באמת?" אמר אחינו הקטן בקול מופתע ולא הזיז אצבע כדי לקחת ממני שקית, "איזה קטע". מזל שיש עוז.

אז עוז, ג'נטלמן שכמוך, התנצלות על זה שיצא שסחבת את האבטיחים של שנינו. זה הוא התחיל.

 


 

עוז וקרן נהנו להיות שוב בתל אביב, וניסו להזכיר לי מה יפה פה ולמה אני אוהבת (?) את העיר.

 

(מה שכן, את מאנטה ריי אני תמיד אוהבת).

 


 

"והארץ הזו שלכם תהיה, כה ציוויתי!"

 

 

(איך שהפונצ'ו מסתדר לעלמה הקטנה נראה לי כמו גלימה, והמוצץ התלוי מזכיר לי את העיטורים שאצילים היו תולים על עצמם לפני מאות שנה).

 


 

ספרים

 

אני קוראת שוב את "עשו" של מאיר שלו. הפעם הראשונה שקראתי אותו הייתה לפני המון שנים, אז אני כמעט לא זוכרת כלום. קצת כמו לקרוא ספר חדש של שלו. איזה כיף. ו"עשו" הוא עוד אחד מהטובים ביותר.

 

סיימתי לא מזמן את Prep של קרטיס סיטנפלד, שבעברית קראו לו "במרחק נגיעה". תירגום קצת מעפן לשם, אבל אני לא ממש יכולה להציע תירגום טוב ל-Prep. אני מסכימה שבעייתי לקרוא לספר "בית ספר פרטי שמכין לאוניברסיטאות יקרות". אניווי, למרות שלא ציפיתי, ממש התרשמתי מהספר (באנגלית, לא בדקתי את התירגום אז אני לא יכולה לערוב לזה). מתי שהוא יגיע פוסט ספרותי.

 


 

טלוויזיה

 

הסידור החדש של הערוצים ביס משמח אותי מאוד, בגלל תחילת העונות החדשות של כל הסדרות. איזה כיף שיש את "עקרות בית נואשות", "האנטומיה של גריי", "גיבורים" ו"סטודיו 60". אחח, מקדרימי.

 


 

אורן הגיע לביקור משטוקהולם, והביא עימו מתנות שחברים טובים בשטוקהולם שלחו לי. השבדית הכי קלאסית שאני מכירה שלחה לי מטלית להחזקת דברים חמים בהדפס הכי שבדי שאפשר, איזה כיף, ואילו זוג הישראלים שאני הכי אוהבת בשטוקהולם שלחו לי קופסת שוקולד משובח. והכי שימח אותי מכל זה היו המכתבים שהם צירפו. התמלאתי כל כך הרבה געגועים שקשה לתאר.

 

 

(מאורן לא קיבלתי כלום, אבל הוא בטח יפתיע אותי בקרוב. בלי לחץ כמובן מאמי).

נכתב על ידי עדי בעולם , 11/3/2007 18:39   בקטגוריות אחינו הקטן, עלמה, ספרים, טלוויזיה וסרטים  
90 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-18/3/2007 17:17
 



עלמה מטיילת בנמל


עלמה הקטנה ביקרה בנמל, והסכימה שאמא שלה ואני נתלווה אליה.

 

 

עלמה מהרהרת בעתיד ומה הוא צופן לה.

 

 

 

 

"ממ, אולי אני אהיה טייסת. או אתחתן עם טייס. אני כבר מגלה עניין בתעופה".

 

 

 

 

"אמא, הגעתי למסקנה שאת והחברה המעפנה שלך לא קוליות מספיק בשבילי. אני הולכת לחפש לי חברים חדשים".

 

 

 

 

 

"מצאתי!"

 

 

 

"אמא, החברה המעייפת שלך עשתה עליי פוסט והמציאה דברים שאני אומרת אפילו שאני עוד לא מדברת. כשאני אהיה עורכת דין (עם תואר אמיתי, לא כמו אסתרינה), נתבע אותה".

נכתב על ידי עדי בעולם , 28/2/2007 15:53   בקטגוריות עלמה  
85 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של yrxdgk, yrxdgk ב-29/6/2007 09:58
 



432,138
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ