לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: מוקדם. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תקופות


זה רק נדמה לי, או שזו תקופה שכולם קצת עייפים? איכשהו נראה שלכולם יש פחות תגובות, מד הסטטיסטיקות שלי צנח, וגם לא היו עידכונים בשום מקום. בסופו של דבר נכנסתי לכמה בלוגים חביבים עליי, נכנסתי לכל הבלוגים שהם מקשרים אליהם ברשימות, ואחרי בחינה קצרה הוספתי את חלקם לקבועים שלי. סוף סוף יש יותר עידכונים.

 


 

או שזה בגלל שכולם רואים את הגמר של כוכב נולד 4 ורק אני פה?

 


 

זו תקופה של עונות מעבר. הסתיו כבר כאן. עשר מעלות היו פה היום, קפאתי על האופניים (התקשיתי להפנים את השינוי, והלכתי לעבודה עם חולצה קצרה ומעיל קל. ביג מיסטייק). מחר צפויות תשע מעלות. נחשו ילדים מי לא תלך שוב לעבודה עם חולצה קצרה.

 

יש לי תיאוריה שבעונות מעבר ישנים עמוק יותר ועייפים יותר. זה לא רק אני. אני ישנה מאוד עמוק, ובאמת ובתמים מופתעת מהשעון המעורר כל בוקר. מה זה הרעש הזה? שעון מעורר? מה, אני אמורה לקום עכשיו? דייי. אני גם נורא עייפה. אני ישנה עמוק ולמרות שנפלתי למיטה כל ערב ב-11 וישנתי כמעט שמונה שעות, אני פשוט קרועה.

 


 

זו תקופה של נסיעות. העבודה שולחת אותי בשבוע הבא לפאריז ל-24 שעות, שבמהלך רובן יהיה לי זמן פנוי. איכשהו נראה שכל הרבה האנשים שתמיד חשבתי שאני מכירה וגרים בפאריז, כולם עברו משם, מה שישאיר אותי לבד, חוץ מידידי הטוב כרטיס האשראי כמובן, שיארח לי לחברה שאני אהנה ממנה מאוד.

 

אניווי, יש לי כמה מקומות חביבים עליי מאוד בעיר, אבל אני תמיד שמחה לעוד המלצות, אז בבקשה הרגישו חופשי.

נכתב על ידי עדי בעולם , 7/9/2006 21:28   בקטגוריות מוקדם מדיי  
59 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-18/9/2006 00:19
 



סיוטי לילה


ובחלומי חזרתי אל בית הספר התיכון. ללימודי תואר שני. אל תשאלו אותי איפה ההיגיון. גיליתי שלחזור לתיכון, גם 14 שנה אחרי שיצאתי משעריו, גם בחלום, זה לא תענוג. שוב הייתי הבעייתית עם הכי מעט יחידות בבגרות. לפחות ישבתי שוב, בדיוק כמו אז, ליד חגית-שכבר-לא-בקליפורניה. רק שעכשיו, ממש לא כמו אז, היא נזפה בי שאני עצלנית. אמאל'ה.

(חגית, אני יודעת שזה רק חלום, אני לא כועסת)

 


 

ובחלומי השני ניהלתי גנון. צוות הגננות היו כולן עובדות המשרד שאני עובדת בו היום, שבהחלט לא קשור לגני ילדים. זו היתה שעת ארוחת הצהריים בגנון, ואני עברתי ווידאתי שהעובדות ערכו את השולחנות כמו שצריך. האוכל היה בורקסים עבשים, ואני אסרתי על הילדים שהשתוקקו להתחיל כבר באוכל לקחת בלי רשות. באיזשהו שלב גיליתי שהרצפה רטובה וזה מחליק. זימנתי את המנקה וביקשתי שתנקה. בשבדית. הרי גם במציאות היא דוברת רק שבדית, אז למה שבחלומי זה יהיה אחרת.

 


 

ובחלומי השלישי יצאתי לטיול שנתי. גרתי עם עוד המון בנות בחדר מלון אחד, שלתא השירותים שלו לא היתה דלת. ידעתי שאין סיכוי שאני אעשה פיפי ככה. למזלי כל הבנות נקראו לטיול אל מצדה, שבחלומי שכנה על חוף הים שליד המלון. משום מה לא הופתעתי לגלות שאבא שלי הוא מדריך הטיול. במקום להצטרף לטיול החלטתי לנצל את ההזדמנות להישאר לבד בחדר ולעשות פיפי. לא יצא, ואני ישבתי שם וישבתי וישבתי ולא יצא, והסתכלתי על השעון וידעתי שאוטוטו שותפותיי לחדר חוזרות ואני כבר לא אעשה פיפי. אני תוהה לעצמי, אם היה יוצא, האם הייתי עושה פיפי גם במציאות? אמאל'ה.

 


 

בעוד אני סבלתי מסיוטים, הבנזוג לא הצליח להירדם בכלל כל הלילה. ב-7:08, שזה בדיוק עשרים דקות לפני שהשעון המעורר שלי מצלצל, הוא נכנס שוב אל חדר השינה ובדרך כבר העיר אותי לגמרי. אין יותר מעצבן מלישון רע ואז להתעורר עשרים דקות לפני הזמן ולא להצליח להירדם שוב. כואב לי הראש. אני שוקלת לקחת יום מחלה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 24/7/2006 12:00   בקטגוריות מוקדם מדיי  
53 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-27/7/2006 16:05
 



קן נחשים


הנחש היה ירוק. היה לו פרופלור בקצה הזנב, והוא התקדם בקפיצות. למעשה, אלמלא ידעתי שזה נחש, לא הייתי מנחשת. הוא עבר בין אמא שלי לאחי הקטן, בחדר החשוך שהיינו בו, ונעצר מולי. בהיתי בו, אמא שלי אמרה בזעזוע "מה זה", ואני הרגשתי את האימה הרגילה שתוקפת אותי ברגעים האלה. ואז הוא קפץ עליי, נכנס לי לחולצה, הרגשתי אותו עובר לי בגב, בבטן...

 

התעוררתי צורחת.

 

נתחיל מההתחלה. צירוף רע של השבוע הכי לחוץ בעבודה, עם אווירה מעפנה במשרד, שיפוצים רועשים במיוחד בבניין, פיגומים ליד כל החלונות שלי וכל זה כשהבנזוג בקנדה לשבועיים, דירדר אותי לשפל לא רגיל. מעבר למצב רוח שפוף במיוחד, גיליתי שאני לא ישנה כמו שצריך.

 

היום, משתוקקת לקצת יותר שינה, הודעתי למשרד שאני אגיע מאוחר יותר. כיוונתי את השעון לשמונה במקום לשבע ורבע. תקעתי פקקי אוזניים כדי שהשיפוצים לא יעירו אותי (הזונות מתחילים בשבע ועשרה), כיביתי את האור בחצות וניסיתי להירדם. לא ממש הלך, למרות שאני קרועה. כשכבר נרדמתי החלום הראשון הביא אותי למצב שאני מרביצה למישהו () שמגיע לו, ולא משנה כמה אני מנסה להכות בו חזק, אני לא מצליחה לגעת בו. התעוררתי די מתוסכלת, וניסיתי להירדם שוב.

 

החלום הבא שאני זוכרת היה הנחש. בתור בעלת פוביה מנחשים, סיוטי נחשים (כן, אני יודעת מה פרויד היה אומר. עשו לי טובה, אני לא מפחדת מזין - סליחה סבתא - אני מפחדת מנחשים) תוקפים אותי אחת לכמה זמן. בד"כ הם אחרים: אני צריכה לעבור ברחוב או להיכנס לחדר כשאני יודעת שיש שם נחש או נחשים, אני רואה את הזנבות שלהם, או אותם מקופלים בעיגולים בקצה של השביל, אבל אני חייבת לעבור בו. החלום הזה היה שונה. קודם כל, הנחש של החלום היה ירוק עם פרופלור בקצה, שאני מודה זה ביזאר. חוץ מזה הוא דילג, תנועה לא אופיינית לנחשים. ואחרון חביב, הוא נגע בי, מה שלא קורה לעולם.

 

אז התעוררתי בצריחה. השעה היתה שבע בבוקר. שעה לפני שהייתי אמורה לקום ביום המיוחד לשינה שלי. ידעתי שהלך עליי, אין סיכוי שאני ארדם שוב, למרות שאני קרועה. התחננתי לפני עצמי להירדם שוב. ניסיתי לחשוב מחשבות מרגיעות, להיזכר בדברים טובים. בתוך שנייה התחלתי לחשוב על העבודה שמחכה לי. הלכה השינה. ביזבזתי שעה בלשכב במיטה ולהתעצבן. קמתי על רגל שמאל חבל על הזמן.

 

היום חלף מהר - יתרון של לחץ בעבודה. הודעתי עכשיו שוב שאני אגיע מאוחר מחר. אני רוצה לישון כמו שצריך פעם אחת. נראה איך יילך. לילה טוב.

נכתב על ידי עדי בעולם , 6/4/2006 00:48   בקטגוריות מוקדם מדיי  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עיזה פתטית מצלם אנוש ב-8/4/2006 16:30
 



קשה לקום (2)


והפעם, לפני יומיים, כשהשעון המעורר צילצל, המחשבה הראשונה שלי היתה: "טיפשה שכמוני, היום יום שבת ושכחתי לכבות את השעון המעורר!" עשר שניות נעימות, בהן אני משוכנעת שאני לא צריכה לקום, חולפות להן. אני שוקעת עמוק בחזרה בשמיכה החמה, כשהבנזוג לוחש בקול צרוד בשורת איוב: "את צריכה לקום". אוף! איך אני משכנעת את עצמי כל פעם שמדובר בטעות איומה וזה לא אני שצריכה לקום. מסתרי התת מודע.
נכתב על ידי עדי בעולם , 23/12/2005 13:51   בקטגוריות מוקדם מדיי  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-29/12/2005 12:59
 




דפים:  
432,245
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ