לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: תמונות בירוק או אפור. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רגעים שבדים


מזג האוויר האפור, הקריר והנעים, בדיוק כמו שאני אוהבת, גרם לי לשכוח שבעצם אני גרה במרחץ הזיעה התל אביבי.
אני: איזו חולצה מקסימה. כמה חבל ששרוולים קצרים זה ממש לא פרקטי עכשיו
השבדי (במבט מופתע): חשבתי שיש שלושים מעלות בתל אביב
אני: אה, כן, נכון...



חלון משרדו של השבדי.




שזה טיפה יותר טוב מהנוף הנשקף מחלונות העבודה שלי בתל אביב. טיפה, באמת.



במשך כל הקיץ שכנו להם אופניי ללא תזוזה במרפסת התל אביבית שלי, כי אין בהם מזגן. כאן, לעומת זאת, אני ממש צריכה אופניים. זו עיר מעולה לאופניים, הכל מלא שבילי אופניים ואף הולכי רגל אידיוטים לא הולכים עליהם.
למרבה המזל, יש כאן אפשרות לשכור אופניים במחיר השווה לכל נפש - 15 שקל ליום. לוקחים את האופניים מהתחנות הפזורות בכל העיר, נוסעים, וכשמסיימים מחזירים אותם לתחנה הקרובה. האופניים מוחזקים טוב, וממש תענוג לנסוע עליהם.





(רגע אחרי שכירת האופניים, בדרך אל שביל האופניים. כאן ממש לא מקובל לנסוע על המדרכה).





מתברר אגב שאני ממש לא בכושר. אחרי הנסיעה האחרונה בקושי הצלחתי לסחוב את עצמי הביתה, ומייד שקעתי בכורסה בחוסר יכולת לזוז.



לפני ארבע שנים קנה לי השבדי את הגירסה הארוכה של "אפוקליפסה עכשיו" לכריסמס. הסכמנו שנינו שמדובר בסרט מופת ומזל שיש לנו אותו, ולא נגענו בו מאז. בכל פעם ששקלנו לראות סרט אמר אחד מאיתנו "שנראה את אפוקליפסה"? והשני ענה "השתגעת? שלוש שעות ורבע של סרט? עדיף עוד פרק של באפי". וככה לא נגענו באפוקליפסה במשך ארבע שנים.
ובכן, סוף סוף התיישבנו לצפות. מדובר, כידוע, בסרט מופת, באמת. ממש כמו בפעם הראשונה שראיתי אותו, יצאתי נפעמת. איזה גאון הקופולה הזה.
וגם: The End הוא אחד מרגעי השיא של המוזיקה בעיני.
וגם: הנשיא בארטלט בגירסה צעירה, יאממ. יש רגעים שבהם הוא ממש זהה לאמיליו אסטבז, חוץ מרגעים בהם התאורה משתנה, ואז הוא נראה ממש כמו צ'רלי שין.



אני ממלאה את זמני בפעילויות חשובות כמו קניות. הידעתם שה-דבר בחורף הקרוב הוא וסטים וחותלות? מצד אחד ממש בא לי לקנות וסט, מצד שני, אם אני אקנה וסט וגם חותלות, אני יכולה פשוט להוסיף חולצה עם הדפס של עיתון, מכנסי חצאית, לזרוק את הפינצטה והופה, קיבלתם אותי בשנות ה-80. ברר.
נכתב על ידי עדי בעולם , 16/9/2007 02:05   בקטגוריות תמונות בירוק או אפור, טלוויזיה וסרטים  
115 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-21/9/2007 20:26
 



בדרום של הצפון


ובבוקר שאחרי נסענו לטייל בדרום שבדיה.

 

השבדי, שמכיר את חיבתי למשפחות מלוכה (הנובעת מתוך אמונה עמוקה שגם אני שייכת אליהן ורק טעות גורל מוזרה גרמה לי להיוולד בפרוליטריון), לקח אותי אל הבית ששימש כבית הקיץ של משפחת המלוכה, Sofiero.

 

 

אכן, לא רע. כשאחפש בית קיץ בהחלט אשקול טירה דומה עם מדשאה בגודל הזה.

ולא רק מדשאה יש שם, אלא גם יער (עמוס בנחלים קטנים, גשרים קטנים, משחקים שהוצבו במקום עבור הנסיכים והנסיכות הקטנים, וכו), וגם חוף רחצה, הצופה אל חופי דנמרק.

 

 

 

 

גם פנים הבית לא רע בכלל, ספרתי עשרים חדרים, וזה רק בתחום שמותר לציבור להיכנס.

 

 

 

(למי שחיפש רעיון איך לעצב מחדש את פינת האוכל שלו, הנה, בבקשה. נשאר רק להוסיף את הדלתות אל המרפסת הרחבה הצופה אל הים).

 

אחוזת קינאה ומהרהרת שוב איך זה יכול להיות שנולדתי בחיפה ולא בטירה מלכותית בבירה צפונית, נלקחתי משם לשמורת טבע מהממת הנקראת Kullen.

קולן זה מצוק הצופה אל חופי דנמרק, ומלא בכל טוב הטבע - מדשאות רחבות מחד, גבעות לטפס מצד שני, ומסביב ים. נעים, נעים.

 



 

(בתמונה: שבדי אחד צופה אל אמא של מרקו, בעוד ישראלית אחת מנסה להסדיר את נשימתה אחרי הטיפוס על הגבעה).

 

אז בקולן טיפסנו כמה גבעות, צפינו אל הים, הסתכלנו בשבדים ובדנים עם ילדיהם שמטיילים בכל האזור, ובאופן כללי קינאתי בהם מאוד על מזג האוויר הנוח הזה של הקיץ שלהם פלוס הנוף הכה שווה שלהם (וגם בזה שהם כולם בלונדינים, אבל זו כבר קינאה ישנה).

 

ומקולן נסענו לאוסבי, עיירה המפורסמת בזכות העובדה שמפעל הצעצועים Brio, שמתמחה בצעצועי עץ, יצא ממנה, ואכן, במקום יש מוזיאון לצעצועים. מומלץ לילדים.

רק שאנחנו לא הלכנו למוזיאון, אנחנו הלכנו לארוחת ערב אצל דוד נוסף של השבדי.

כולי נכונה לזוועה קולינרית נוספת, שמחתי לגלות שהדוד הזה הוא היפוכו המושלם של הדוד הקודם. הוא מן עשיר שבדי ותיק, חובב ציד וטיולים בעולם, וכל ביתו הענק מקושט בכל מיני דברים שאסף איתו. ואם זה לא מספיק, אז אשתו ובתו חובבות בישול, וכך, לשולחן הארוך העתיק אליו ישבנו, עם שנדליר הקריסטלים מעל, כמובן, הוגשה מנה ראשונה של בצק פילו ממולא בפטריות קנטרל ("נקטפו הבוקר", הובטח לי). למנה עיקרית הוגש בשר ציד עם רוטב יין ותפוחי אדמה וגזר בתנור, ולקינוח פאי אוכמניות (שגם הן נקטפו הבוקר, הובטח לי שוב). יין תואם הוגש כמובן לכל מנה.

השבדי, שספג ממני כל הבוקר אזהרות שלא אעמוד שוב ברוטב בשר סטייל הדוד מהערב הקודם, שלח בי מבטי ניצחון בכל פעם שהדודה הודיעה לי שהקנטרל נשטפו בעדינות כדי לא לשבור אותן או שהאוכמניות נקטפו בגן האורגני.

בתחום השמות עדיין לא חל שיפור, ולשולחן ישבו נשים בשמות מרי, מריה ומיה (Mia). בנוסף ישבו לשולחן שני גברים בעלי אותו שם - פר. וכולם עוד העזו לומר: "איך מבטאים את השם שלך? עדי? קצת מוזר, לא?".

פרט לאירוע קצת ביזארי, בו הודיעה לי מריה שהיא שונאת ערבים ותומכת "בכם היהודים", וגם, חיזקה את עצמה, "גרה שני רחובות מבית הכנסת היחיד באזור" (מייד שקלתי להמליץ עליה לחסידת אומות עולם, הקרבה שכזו, בחיי), היה חביב מאוד.

 

למחרת בבוקר, עמוסת כוחות מחודשים, נסענו אל הצד המזרחי של סקונה. ראשית לקח אותי השבדי אל איזה יער. יותר נכון, שמורת הטבע Stenshuvud. אחרי טיפוס ארוך ותלול ביער, מגיעים לראשו של הר הצופה אל ים. נשמע מוכר? כן, בדיוק כמו אתמול!

 



 

בשלב החזרה מראש ההר כל ריאותיי זעקו לאוויר. השבדי הבין שהוא מאבד את הקהל וזקוק לאטרקציה ומייד.

נלקחתי אל בית הקפה Annorlunda (שבשבדית פירושו "שונה"). הפואנטה של בית הקפה החביב: אכול כפי יכולתך עוגיות.

 



 

הפעם באמת הוכיח השבדי שהוא יודע את נפש אתונו. אני, תנו לי עוגיות חמאה, ואיני צריכה שום דבר אחר*!

*חוץ משוקולד, כמובן.

 

וכך, האבסתי את עצמי בעוגיות חמאה לרוב. יאממ. הסוכר סכר את פי טוב, ועל כן עכשיו שתקתי יפה בנסיעה והפסקתי להתלונן.

הנוף של סקונה מפורסם בזה שהוא מישורי, ומלא שדות חקלאים. זה נוף מאוד פשוט, האמת: נוסעים קילומטרים על גבי קילומטרים בשדות ירוקים, תמיד נתקלים בכל מיני עדרי פרות רועות בנחת בשדות, ובכלל, הכל משדר "כאן הכל שלו". יש לי שתי תובנות מהנסיעה:

1. כל עשרה קילומטר יש כפר. לכל כפר יש כנסייה. בכל כנסייה יש שירותים ממש בסדר.

2. ממש כמו בוואדי ערה, בכל מקום בו הרדיו לא קולט שום תחנה מוכרת, תופיע לפתע על הסקנר תחנה עם מוזיקה ערבית.

 



 

כן, גם העננים האפורים והקור שימחו אותי מאוד.

עד שגיליתי שהתחנה הבאה היא חוף רחצה. השבדי באמת חשב ש-15 מעלות וגשם גורמות לי חשק עז לרחוץ בים.

ייתכן שעוד הייתי שוקלת את זה, אבל מבט אחד במים גרם לי להבין שאין סיכוי. המים היו שחורים.

 



 

"נו", אמר השבדי, כבר פושט חולצתו, "שנשחה?"

"הייתי שמחה", אמרתי, "רק בדיוק לא בא לי לשחות במיכלית נפט"

"מה פתאום נפט?" נעלב השבדי, "שום מיכלית לא זלגה פה באחרונה. אני חושב"

החלטנו לוותר על השחייה.

 

ומשם נסענו אל Ales Stenar (עוד) שמורת טבע. והפעם, אטרקציה - שורה של אבנים עתיקות מסודרות בצורת ספינה בראש הר. מטפסים על גבעה מהממת (בנוהל הרגיל - דשא ירוק צופה אל ים), ומגיעים אל האבנים המוזרות האלה:

 


 

 

אחרי צפייה באבנים (יש כמה תיאוריות לגבי פירושן) התפנינו לטייל. מדובר במקום מקסים - ראש ההר שטוח, וכולו צופה לים. הרבה משפחות מגיעות לשם בשביל הפיקניק. והרי תמונה - משפחה שבדית בפיקניק. מי בלונדינים מי.



 

 

אחרי הירידה מההר נתקלנו במסעדה המקומית, המגישה רק דגים שנתפסו זמן קצר לפני כן.




 

מייד התחרטתי שמילאתי את עצמי בעוגיות חמאה במקום לאכול אומגה 3 בריא. אבל פשוט לא הצלחתי לדמיין את עצמי אוכלת שוב. הייתי כה מלאה מהעוגיות. באסה.

 

משם נסענו אל האתר האחרון של טיולנו בדרום שבדיה, העיר איסטאד - Ystad. שם, כך נטען, יש עיר עתיקה מהממת.

 



 

האמת, לא מאוד התרשמנו. שנה של מגורים בעיר העתיקה של שטוקהולם הפכו אותנו למאוד בררנים בערים עתיקות.

 

משם נסענו למאלמו, להחזיר את האוטו ולקחת רכבת אל התחנה הבאה בטיול - קופנהגן. ועל קורותינו בממלכה שמשהו רקוב בה ותושביה חושבים ששבדים יכולים להבין אותם - בפעם הבאה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 12/8/2007 15:56   בקטגוריות תמונות בירוק או אפור  
129 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-20/8/2007 13:48
 



אפור וירוק


אך טבעי הוא שברגע שנחתתי בשבדיה קיבלתי חשק עז ללקבו.



הייתי בטרנספורמרס, ואף על פי אזהרתם של אנשים מסויימים (אם אתה לא מזהה אז זה אתה, פורד), דווקא נהניתי מאוד. כלומרּ אוקיי, אז הסיפור קצת חלש ונעלם ולקראת הסוף, אבל ההנאה, ההנאה לפגוש שוב את הרובוטריקים. ומפליא לגלות שהקראש שהיה לי בתור ילדה על אופטימוס פריים המצויר? אחרי שנים שלא הצלחתי להבין איך זה שהייתי דלוקה על רובוט מצויר, חטפתי את אותו הקראש על אופטימוס פריים מהסרט ה"אמיתי". אני יכולה להידלק גם על רובוט לא מצויר, מתברר.



מזג האוויר לבינתיים משתף פעולה באורח מלא. בעיקר אפור וקריר.

הנה הכניסה לפארק החביב עליי.





והכי התגעגעתי לירוק. ירוק בעיניים.







ואם כבר אמרתם ירוק ולא קיבלתם, אז הייתי בבית קפה עם חברתי אגנה. זו בחנה את שעוני הירוק ואת ארנקי הירוק, ואמרה: "הכל אצלך ירוק, אה?"
הכחשתי מייד בתוקף, ואז שאל המלצר: "איזה תה תרצי?"
"ירוק", לחשתי.



בינתיים כבר פגשתי את פורד והבלונדה הההריונית הרזה, את שרה האיטלקיה, את אגנה, את הדר, שלל קולגות לשעבר, פגישת חבר'ה עם אורן, נחשון ואיליה בפאב הקבוע וגם כמה מקומות מאוד אהובים עליי.
בתיכנון לימים הקרובים: פגישות עם עוד חברים, כולל מפגש בנות עם שרה האיטלקיה ודיאנה המקסיקנית, מסיבה אצל הבוס לשעבר ואשתו, ארוחת ערב אצל שרה האיטלקיה והחבר שלה, ארוחת ערב אצל פורד והבלונדה, ויש עוד כמה תוכניות, בהן קניות בחנויות האהובות עליי עד מאוד (באורח מזעזע עוד לא קניתי כלום). יאיי!!
נכתב על ידי עדי בעולם , 27/7/2007 23:12   בקטגוריות תמונות בירוק או אפור, טלוויזיה וסרטים  
93 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בקופנהגן ב-4/8/2007 02:16
 



בחירות וברווזים בתמונות


יום בחירות היום בשבדיה. הבחירות הצמודות ביותר מזה שנים. האם תופל סוף סוף ממשלת הסוציאל דמוקרטים האנטי הישראלית? למצביע השבדי הפתרון. בינתיים, אחרי ספירת שלושה מיליון קולות, התוצאה היא 50-50 בינם לבין הקואליציה המתחרה, שהרבה יותר ידידותית לישראל וימנית (כלומר, בפרופורציות שבדיות. זה לא שהם יציעו לבנות בהתנחלויות או משהו).

 

אניווי, אני אמנם לא אזרחית, ומכאן שלא יכולה להצביע לפרלמנט, אבל כתושבת יש לי זכות הצבעה לעירייה ולמחוז. ברור שלא אפספס את ההזדמנות לתרומה צנועה להפלת האנטי-ישראלים. אני את הפתק שלי בקלפי שמתי. ושמתי לב למשהו מעניין, בעוד בישראל אסור לנציגי המפלגות להתקרב לקלפי, פה נאלצתי לפלס את דרכי פנימה.

 

 


 

שכחתי לספר שכשהסתובבתי בחנויות בפאריז שמחתי מאוד לגלות שצבעי הסתיו הם ירוק, חום ובורדו, שזה בדיוק הצבעים שלי. וגם היה כיף להסתובב בין כל בגדי הטוויד האלה והצעיפים התואמים. אוהבת את הסתיו.

 


 

בעודי מדוושת לאיטי היום בשטוקהולם, נפל עליי צל. זה היה מפתיע, כי לא היה עץ בסביבה. הרמתי את הראש:

 

(פה הוא כבר רחוק, אבל הכדור הזה היה ממש מעליי. זה היה ממש מגניב).

 

הסתובבתי, וגיליתי שאני מוקפת:

 

 


 

מכירים את זה שאתם פוגשים מישהו חדש, והוא כל כך מזכיר לכם מישהו שאתם מכירים, שזה משפיע על היחס שלכם אליו? למשל, אם הוא דומה למישהו שאתם אוהבים מייד תאהבו גם אותו? אז לפני כמה זמן יצא לי לפגוש בהדר, ישראלית צעירה שגרה באופסלה. איך שהיא נכנסה לחדר התעלפתי: היא מאוד מאוד דומה לקרן, אשתו של אחי עוז. וכיוון שאני מתה על קרן, מייד חיבבתי גם את הדר. אחרי זה גיליתי שהיא בחורה מקסימה בפני עצמה (וגם בהבעות הפנים ובאיך שהיא מדברת מאוד מאוד מזכירה את קרן).

 

אניווי, אתמול ביליתי כמה שעות טובות עם הדר, וגיליתי גם שהחבר שלה מאוד דומה לבנזוג, ושאני מזכירה לה את החברה הטובה שלה. בקיצור, זה סיפור אהבה ויזואלי.

 

ולקינוח, הדר שלחה לי את התמונה המקסימה הזו, של הברווז החביב עליה באופסלה, ראלף.

 

(צילום: החבר של הדר)

 

כן, השבדים והברווזים באופסלה חמודים כמו בשטוקהולם.

נכתב על ידי עדי בעולם , 17/9/2006 23:29   בקטגוריות תמונות בירוק או אפור, מהנעשה בשבדיה  
92 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-23/9/2006 15:44
 




דפים:  
432,151
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ