לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

חתונה ומחלה (לא קשור אחד לשני)


ביום שישי האחרון התחתן עוד אחד מחבורת בני דודיי השווים. הפעם היה זה בן דודי השף, שזכה בכינויו כי פעם, לפני שנכנע לזרם ועבר להייטק, הוא היה שף במסעדה שווה. מה שנותר לנו מהסיפור הזה הוא בן דוד שמבשל ממש מצוין.

 

בן הדוד ואשתו הטרייה (בחורה מצויינת, ומתאימה לו בדיוק, כי אין כמו אנשים שאוהבים לצחוק, ועוד ביחד) עשו בחוכמה והושיבו את כל בני הדודים בשולחן אחד. התוצאה - הרבה אנשים שיכורים סביב אותו שולחן. המלצר המסכן שלנו בטח לא הצליח לעקוב אחרי כמות הוודקות-רדבול (אחינו הקטן), וויסקי (בן הדוד מהגליל), מרגריטות (בת הדוד מהגליל ואני) ובירות (כולם) שהוא הביא לשולחן שלנו.

 

באיזשהו שלב הלכנו אחינו הקטן ואני, די שיכורים, לסייר בין האורחים, ונתקלנו באם החתן.

אחינו הקטן: מה זה, את לא אוכלת?

אם החתן: אני לא מסוגלת, מרגישה מלאה

אחינו הקטן: את יודעת מה יעזור לך? חוקן

אם החתן בוהה בו

אני (פעורת עיניים): אחינו!!!

אחינו הקטן (סמוק): כלומר, התכוונתי, חוטר, לדחוס עם חוטר

אני (פעורת עיניים עוד יותר): אחינו!!!

אחינו הקטן (סמוק מאוד): מה זה שם, רוסטביף? ~נעלם לכיוון הבופה~

 

כמה דקות אחרי, אחינו הקטן ואני נתקלים בשיח עם פירות אדומים קטנים:

אחינו הקטן: היי, זה לא השיח הזה שהיה ברחוב שלנו, עם הפירות הקטנטנים האלה, איך קוראים להם, מנגו...

אני: פיטנגו

 

כמה דקות אחרי

אחינו הקטן: מפליא כמה וודקות שתיתי, ועדיין אני צלול, ממש בלי שינוי

 

 

האוכל בחתונה, כיאה לחתונה של שף לשעבר, היה מעולה. ואז הגיעו הקינוחים. זה שלב המבחן למי זקן ומי צעיר. הצעירים האמיתיים שבחבורה לא יבחינו בכלל בקינוחים וימשיכו לפזז על רחבת הריקודים. המבוגרים בנפשם, גם אם רקדו, יחזרו אל השולחן בשביל לאכול קינוח.

אחינו הקטן ואני מאוד נהנינו מהקינוחים.

 

בתמונה: אחינו הקטן ברגע נדיר על רחבת הריקודים. בידו: עוד וודקה-רדבול. בצד, איפה שלא רואים בתמונה: החתן והכלה, כדורי אנרגיה, משתוללים בריקודים, וסביבם בני דודינו.

 

 

(כמה חודשים שלא נגעתי בפוטושופ, והופה, שכחתי איך מפקסלים, או עושים משהו אלגנטי יותר מהכיסוי למעלה. נו טוב).

 

 

ותגידו, גם אצלכם בחתונות תמיד מתעורר בשלב הקינוחים הדיון "לא יכול להיות שזה פרווה"? אז גם בחתונה הזו, כרגיל, נסוב הדיון על האם ייתכן שהחתן והכלה הלכו על קייטרינג לא כשר.

 

עוד נרשמו בחתונה: שיר מקסים שכתב אחד מקרובי הכלה לבני הזוג, כולל המשפט "דע לך חתן יקר, שאצלנו במשפחה, אף אישה ואף בת, לא תיתפס אוחזת במחבת". מזל שהיא התחתנה עם שף.

 

ואה, המוזיקה שאיתה עלו בני הזוג לחופה הייתה ממש מקסימה. היא עיבוד למוזיקת קבלה שעשה אחיו של החתן, בן הדוד המוזיקאי. אם יהיה לי לינק אעלה אותה לכאן. היא מאוד מאוד התאימה לכל האווירה הנינוחה, בלב הפרדסים ביום שישי בצהריים. היה מקסים.

 

וטיפ למתחתנים בימי שישי בצהריים בחוץ: אין כזה דבר "יותר מדיי מאווררים".

 (מה שמזכיר לי את הסיטואציה הבאה:

אחד המלצרים מופיע ומכוון מאוורר ישירות לשולחן שלנו

בן הדוד מגליל: אני אוהב אותךָ!

המלצר מחייך

בן הדוד מהגליל: לא, באמת, אני אוהב אותך

אני: שמישהו ייקח לו את הוויסקי)

 


 

וביום ראשון שאחרי החתונה התעוררתי עם כאב מוזר בכל פעם שאני בולעת רוק. מאה קלגרון ושלושה לימונים אחרי, ללא שינוי, נאלצתי ללכת לרופאה.

הרופאה:  לא הוציאו לך שקדים כשהיית קטנה?

אני: לא, למה?

הרופאה: כי עכשיו יש לך שם דלקת

אה.

 

יחד עם המרשם לאנטיביוטיקה הושיטה לי הרופאה גם שלושה ימי מחלה. זה משהו שבכלל לא חשבתי עליו, האמת. אני חושבת ששנים לא נעדרתי מהעבודה בגלל מחלה, וגם שכבר קרה לא טרחתי להוציא ימי מחלה. אז עכשיו לקבל שלושה אאוט אוף דה בלו היה ממש מפתיע.  באמת שהתכוונתי לא לנצל אותם, אבל כשהגעתי הביתה ומדדתי חום גיליתי להפתעתי שיש לי 38 מעלות. ווט דה פאק? בכלל לא שמתי לב. והקטע הכי מוזר, שמהרגע שידעתי שיש לי חום הפכתי לחלשה וסובלת מסחרחורת.

 

להיות חולה בקיץ זה מוזר, אבל מתגברים.

 

 

 

כן, אני אוהבת במבה בקרם נוגט. גם ככה אני תמיד שמחה לטבול כמעט כל דבר בשוקולד, אז פה מישהו כבר עשה בשבילי את העבודה.

 

שני ימי מחלה אחרי ויומיים של אנטיביוטיקה, ומצבי בכלל לא השתפר. הייתי בטוחה שאחרי אנטיביוטיקה אחת אני כבר אהיה אדם חדש, כזה שיכול למשל לבלוע, אבל לא. וגם לא ירד לי החום בינתיים. וגם נפוח לי בצוואר מצד ימין, וכואב. מתחיל להימאס. מחר יום המחלה האחרון שלי, ובכלל לא נהניתי.

 

(אה, שני, אני לא באה מחר לעבודה)

 


 

ולקינוח, אחד השירים שצועד בראש מצעד ההשמעות שלי באחרונה.

 

 

 

(Keane, ב"סאמוור אונלי ווי נואו". המלצה באדיבות האופנוען)

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 24/6/2008 00:55   בקטגוריות אחינו הקטן  
94 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-11/7/2008 01:26



432,138
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ