לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2007

העיר הגדולה


אחרי סן פרנסיסקו חזרנו לל.א. בשעת ערב מאוחרת. ישירות אל מושמוש הנלהב מאוד למצוא אותנו מחדש. את הערב האחרון בקליפורניה ביליתי עם אחי ואשתו, בסידורים אחרונים, בצפייה בתמונות ובהבנה כמה מהדברים שרציתי לעשות איתם לא הספקתי. (כמו: לראות את הסרט והאלבום של החתונה שלהם, או לדבר על כמה נושאים שרציתי להספיק). מדהים איך שבוע חלף בצ'יק, כאילו שנייה אחת.

 

למחרת בבוקר לקח אותי עוז אל נמל התעופה, לטיסה לניו יורק. למרות שבדמיוני ראיתי טיסה קצרה, שהרי זו טיסה פנימית, רק אז קלטתי שבעצם זה חמש שעות טיסה, זה כמו לטוס מהארץ למקומות יחסית רחוקים באירופה. וכך חלף לו היום, בטיסה.

 

בערב נחתתי בג'יי אף קיי. קבעתי עם רוית שאפגוש אותה בשישית על 34. הייתי קצת מדוכדכת מהפרידה מקליפורניה, אבל האמת, ברגע שדרכתי בסאבווי והרחתי את ריח הג'יפה המוכר, התרוממה רוחי. אני בניו יורק!

 

רוית לקחה אותי הביתה, והיה מפתיע לגלות שמחכה לי חדר גדול, עם אמבטיה ושירותים פרטיים. יותר שווה ממלון, מה עוד שפה חיכו לי בסלון שני חברים טובים - רוית ודימה, הלא הם חבריי הישראלים משבדיה, שיחד איתם חקרנו השבדי ואני את הפיורדים בנורבגיה ואת האי אולנד.

 

ביום שישי בבוקר קמנו ויצאנו כל אחד לדרכו - רוית ודימה לעבודה, אני לדאון טאון. ואחרי שלל קניות שוות (ניו יורק שולתתתתת!!1111), עמוסת שקיות, נכנסתי למייסיס, בשביל לבדוק את המתנות חינם בקומת הקוסמטיקה. ואחרי זה החלטתי לאכול לאנץ', בקומת המרתף של מייסיס, במקום הזה שקונים סלטים לפי משקל.

 

ואחרי שבחרתי לי סלט יוקרתי, כולל קינואה ובורגול, הלכתי למקום שיושבים בו, וגיליתי שהשולחן הפנוי היחיד צמוד לשולחן שישבו אליו שתי שחורות ענקיות, ודיברו בצרחות כועסות אחת עם השנייה משלבות הרבה "מאדר פאקר" בשיחה שלהן. קצת התבאסתי, אבל החלטתי שאני לא רוצה לאכול בעמידה ואני לא מפחדת.

 

נדחקתי בעדינות אל השולחן שלי, הנחתי את המגש, וניסיתי להיחלץ מהמעיל שלי בלי לזוז יותר מדיי. היד שלי נתקעה בשרוול, ונאבקתי בשביל לשחרר אותה. ואכן, היא השתחררה בסוף, ובשוונג אדיר, בלי שיכולתי לשלוט בזה, העפתי וואחד כאפה לאחת השחורות הכועסות.

 

היא נעצה בי מבט כשנחיריה רוטטים. כעיקרון הנחתי שזהו, אני עומדת למות. אבל בתור ניסיון אחרון מלמלתי "איימ סו סורי". נחיריה רטטו עדיין כשהיא פלטה "אהה", בטון זועם. השתדלתי לנתק קשר עיניים, ולמרות שממש התחשק לי לקום מהשולחן ולברוח משם, החלטתי שאני לא נשברת, אלא ממשיכה לאכול שם.

 

היה סלט מצוין. רק צלחת קצת חלקלקה, ובאחת הפעמים שניסיתי לנעוץ את המזלג בסלק לא הצלחתי, ואחרי כמה נסיונות הסלק פשוט עף, ישירות אל האישה הגדולה שכבר העפתי לה כאפה. עצרתי את הנשימה, ואני מוכנה להישבע שהזמן עבר לסלואו מושן, כשהסלק עף באוויר לכיוון שלה. עקבתי אחריו כשאני מרגישה את דום הלב ממשמש ובא. הסלק נחת חצי סנטימטר ליד המעיל הלבן שלה. שכה יהיה לי טוב, חצי סנטימטר יותר והקונסוליה כבר היתה מטפלת בהעברת גופתי הביתה.

 

בשלב הזה כבר אכלתי ממש מהר את הסלט שלי, ויצאתי משם, די בהקלה. את היום העברתי אחרי זה בהמשך הקניות (איי לאב ניו יורק!!), ובערב התאספתי עם רווית ודימה. החלטנו לצאת לארוחת ערב במסעדה ים תיכונית בווילג'. לארוחת הערב הצטרף ג'וש, בן דודי שגר בניו יורק.

 

היה מפתיע לגלות שכמו שיש ליטל איטלי, יש גם ליטל איזראלי. בבלוק אחד יש גם מקום חומוס ישראלי, גם מכולת ישראלית (שיש בה כל דבר שיכולתי לדמיין, כולל פינת בורקס טרי, ידיעות אחרונות ולאשה), וגם המון דוברי עברית, כולל המלצרים בבתי הקפה מסביב. בחמש הדקות שעמדתי בחוץ מחכה לג'וש (רוית ודימה הלכו לקנות מלפפונים חמוצים במכולת הישראלית) עברו כל כך הרבה דוברי עברית שהתקשיתי להאמין. זה כל כך שונה משבדיה...

 

למחרת בבוקר פגשנו לבראנץ' את קארי וביג. אנחנו איחרנו (ושוב, אנחנו נורא מצטערים!), והם כבר ישבו לשולחן, עם הגנרל והגנרלית. הייתה הרבה השלמת סקרנות הדדית ומפתיעה, הגנרל גילה כישרון של ממש בשירה ובאנגלית (לדעתי ראיתי איזו אמריקאית בשולחן ליד מוחה דמעה כשהוא סיים את "גוד בלס אמריקה"), וגם התרשמתי מאיך שהילדים אוכלים יפה תפוחי אדמה בעוד אני חותכת שם פנקייק ענקי מולם.

 

אחרי הארוחה מיהרנו רוית ואני ללו"ז הצפוף: כיאה לביקור בניו יורק הלכנו לעשות ציפורניים אצל הקוריאניות. ובדיוק כמו בסיינפלד, הן דיברו מעל ראשנו בקוריאנית כועסת, ורוית ואני התכווצנו שם לחשוב מה הן אומרות עלינו. אבל יצאנו משם מטופחות ציפורניים כדבעי, וטיילנו בעיר.

 

לפני שנסעתי אמרו לי כולם: "לנסוע לניו יורק בינואר? השתגעת?" ובכן, זוכרים שהיה יומיים גל חום בניו יורק? זה מה שהיה לי. אנשים הלכו עם חולצות קצרות ברחוב.

 

היה מאוד שמשי:

 

 

ואחרי כמה סיבובים ממש רווחיים (70% הנחה בבננה ריפבליק) נסענו ליוניון סקוור.

 

 

ביוניון סקוור נכנסתי לבארנס אנד נובל, לקנות ספר שהחברים הספרותיים של קרן המליצו לי עליו (Middlesex מאת ג'פרי יוג'ינדס) וישר קלטתי שממש מצער שיש לי רק חצי שעה, כי זה לא יספיק. אני מתה על בארנס אנד נובל (וגם בורדרס), והסניף ביוניון סקוור הרי ענק וכל כך שווה. ואכן, החצי שעה חלפה ביעף, ונותר לי רק לשאוף לנסיעה הבאה.

 

בדרך הביתה עברנו רוית ואני ב"whole foods market" ונותר לי רק להיאנח בצער, כי זה בדיוק המקום שאני רוצה שיהיה לי ליד הבית. קנינו כל מיני מאפינס שווים ובריאים, הוו.

 

ארוחת הערב היתה משפחתית: אכלתי עם ג'וש, אחיו מייקל וההורים שלהם, דודים שלי. ואחרי זה עוד חזרתי הביתה לרוית ודימה, והתיישבנו לראות את The Groundhog Day שבעברית תורגם בעליבות ל"לקום אתמול בבוקר". זה סרט מעולה, והמוסיקה שלו נדבקה אלינו להרבה זמן אחר כך.

 

ולמחרת בבוקר עוד הספקנו לנסוע לאפר ווסט, לבראנץ' עם אורן, ידידי הטוב, קולגה לשעבר (שהיה גם החונך שלי בעבודה) וגם אחד הבחורים הכי מצחיקים שאני מכירה. כצפוי, ארוחת הצהריים חלפה ביעף, וזהו, נגמר לי הזמן בניו יורק. הוווווווווווו.

 

רוית ודימה לקחו אותי הביתה בעוד אני ממלמלת שטויות כמו "הוו, הפעם האחרונה שאני נכנסת לדוויין ריד", או "הוו, הפעם האחרונה שאני מריחה את הסאבווי". דימה עזר לי לסגור את המזוודה (היה קשה) ורוית לקחה אותי לשדה. ובשדה, הטיסה שלי יצאה שער ליד הטיסה שיצאה לשטוקהולם. וכך ישבתי לי בין המוני שבדים, שמעתי שבדית ושקעתי בדיכאון משולב של כמה סיבות.

 

כדי לעודד את רוחי עשיתי בראש ספירה של הדברים שקניתי. זה ללא ספק מעודד. וכך, אחרי המון שעות, נחתתי בארץ, עם מזוודה עמוסה, אנגלית בתור שפה דומיננטית, וכוחות מחודשים.

נכתב על ידי עדי בעולם , 20/1/2007 17:14   בקטגוריות מפגשי ישרא-בלוג  
70 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-25/1/2007 16:28



432,151
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ