לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2006

הרומן הלא רומנטי שלי


אם יש משהו מטעה בספר הזה של נילי לנדסמן, זה שמו. הוא לא רומן רומנטי, הוא ההפך. מירה, גיבורת הספר, נמצאת בשלב הפוסט רומנטי של חייה - היא כבר התחתנה וילדה ילד, ואז בעלה ניהל רומן והם התגרשו. הספר מוצא אותה כשהיא מנהלת חיי גרושה תל אביבית, על קו האובר דראפט.

 

זה הספר הכי גרוע שיכולתי לבחור לקרוא במצבי הנוכחי. הנה עצה לאחיותי בנות המין היפה: אם אתן עוברות עכשיו פרידה מבן זוג, בשום פנים ואופן אל תקראו דווקא את הספר הזה.

 

למה? כי בעוד מירה עברה להיות אם חד הורית שנאבקת על פרנסתה, הפרידה עשתה רק טוב לבעלה לשעבר. בבת אחת הוא התפתח, הקריירה שלו נסקה, הוא התעשר, הוא נראה טוב מתמיד והוא מצא אהבה חדשה.

"כשתוקפת אותי האמביציה לדכא את עצמי עד עפר, אני עושה את הטקס הקטן והבזוי שלי: מתיישבת במטבח, מכבה את כל האורות חוץ מהנורה שמעליי,  מקשיבה לקולות שבוהים מהרחוב, בוהה בהודעות האזהרה לפני ניתוק שהגיעו מחברת החשמל ומבזק, וחושבת על גיורא יושב בדירת הדופלקס האלוהית שהוא חולק עם הדוגמנית האלוהית שלו ועם השדיים האלוהיים שלה" (עמ' 26).

הנחתי את הספר, והסתכלתי מסביב, על הדירה הכה מעוצבת שלנו, עם הסלון הגדול והמטבח הפתוח והחלונות הפינתיים שצופים אל הפארק וחדר השינה הגדול וחדר האמבטיה עם הבידה והפארקט והשטיחים, ברחוב השקט באיזור הכי מגניב (בעיני) של מרכז שטוקהולם. אחרי זה חשבתי על דירת החדר הקטנה והעלובה שאני אוכל להרשות לעצמי באיזה רחוב צפוף בתל אביב, וחשבתי לעצמי: "מה לעזאזל אני עושה?"

 

אני עושה את הדבר הנכון. לפחות, ככה אני מקווה. אבל כשקוראים את הספר הזה קשה שלא להזדהות עם מירה, שכואבת כל רגע מהפרידה שלה מבעלה, מהנפילה מהאולימפוס של משפחה אוהבת ויציבה (כמו שהיא ראתה את חייה) לחיים המתוחים והכואבים שהיא מנהלת.

 

זה ספר שקל לקרוא. סיימתי אותו מהר מאוד. אבל זה לא ספר קל לעכל כשנפרדים ממישהו. זה לא הספר שקונים לחברה שבדיוק יצאה מהרבנות. הייתי ממליצה עליו, אבל רק לבעלות זוגיות יציבה או ביטחון גדול.

 


 

ועכשיו אני אצה לי לדרכי - הבוס שלי, שהוא אחד הבוסים הכי מעולים שעבדתי איתם (אתם יכולים להאשים אותי בלקקנות לבוס, אבל אני עוזבת את העבודה הזו בעוד יומיים, כך שאין טעם, ובכל מקרה הוא לא קורא כאן), עורך לי הערב בביתו מסיבת פרידה, אליה הזמנתי את כל החברים שלי בשטוקהולם. חייבת לרוץ להתלבש.

נכתב על ידי עדי בעולם , 7/10/2006 18:42   בקטגוריות ספרים  
93 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-24/10/2006 01:45



432,137
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ