לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2006

לו הייתי פארה (תיקון: לו פארה היתה עדי)


הקטע הבא הוא במסגרת פרוייקט האירוח של רחם פרגייה. וכמו שתמיד חלמתי, הוא נכתב בשבילי מאוסטרליה.

 

 

אחרי שפילסתי לי דרך בערימות השלג וצנחתי סוף סוף באפיסת כוחות על הספה (איך שיתחמם אני מתחילה לעשות כושר. אני ממש מנוונת), הופיע הבנזוג ובפיו רעיון:
"בואי נקיף את שטוקהולם ברגל!"
כמו בתזוג טובה, הסכמתי, בשני תנאים:
1. שבדרך נעצור בחנות האהובה עלי ונקנה כמה דברים, בסכום סימלי שלא יעלה על כמה משכורות חודשיות,
2. שאחרי שנחזור הוא יבשל.
 
הבנזוג קיבל על עצמו את התנאים, והתחלנו להתלבש. ההתלבשות היא טקס חשוב כאן בשטוקהולם, מיינד יו, כי חוץ מהסט הקבוע של שני זוגות גרביים חמים, תחתוני פליז ארוכים שגורמים לנו להיראות כמו צ'ארלי צ'אפלין בימיו הטובים, חולצת חימום מצמר אלפאקות שחגית שלחה לי ממקסיקו, ומכנסי קורדרוי בעובי של שמיכה צבאית - צריך גם לעטות על עצמינו נעליים חסינות לשלג ומעיל מאמם שקניתי לפני יומיים, כי ההוא מלפני שבוע נמאס עלי.
 
"חישבתי שיותר כדאי לנו להתחיל את הסיבוב אם נלך דרך מרכז העיר", הסביר לי הבנזוג, "כי הגרדיאנט של העליות יהיה יותר מתון וככה לא ייתפסו לך השרירים". לי כמובן אין מושג מה זה אומר, אבל הנהנתי, כדי שלא יתחיל להסביר לי קשקושים מהעבודה שלו.
 
עוד אנחנו מטפסים על הגבעה הראשונה (גרדיאנט מיי אס), חלף על פנינו פסל סביבתי של מעילים. הבנזוג הינהן לעבר הפסל והמשיך ללכת, כאילו כלום. "מי זה היה?" שאלתי אותו, כי אני בכלל לא הצלחתי לזהות אם זה היה גבר או אישה. הבנזוג משך כתפיים ושקע בתנוחת הויקינג הזועף לתוך צווארון הגולף שלו. "אני לא רוצה לדבר על זה".
 
חקירה קצת יותר מעמיקה גילתה שזו היתה חברתו לכיתה גימ"ל, והיא בטיפשותה דחתה אז את חיזוריו. ניסיתי לא להשמע קנאית כששאלתי אם עדיין יש לו רגשות כלפיה. הוא הכחיש, ואני הצגתי כראיה את ההתנהגות הקדורנית שלו. "זה לא בגלל זה, זה בגלל הסצינה שעשיתי לה עכשיו. הייתי צריך לשמור את הרגשות שלי לעצמי. את משפיעה עלי לרעה ובגללך אני כבר לא נחשב מנומס".
 
הבנזוג נוסע מחר לקנדה לשבועיים, וכבר נתתי לו רשימה של שני סוגי שמפו, בושם, אבקת כביסה ומטהר אוויר לשירותים שיביא לי מהדיוטי פרי.
 
בנושא אחר לגמרי, מושמוש, הכלב המופלא של עוז אחי, למד ללכת על ארבע! הנה תמונות.
 
וגם התחלתי לקרוא ספר חדש שגילה שלחה לי בדואר, "העץ הנדיב". גיבור הספר מתחיל מילדות עשוקה, כשאין לו חברים למשחק וכל שנותר לו הוא לדבר אל העצים ואל האבנים. ממש עצוב. איפה המחלקה לשלום הילד כשצריך אותה? רררררררררר
 
ואגב, שכחתי לציין שהבנזוג לכאורה עמד בהבטחתו ודאג לנו לארוחת ערב, אבל למעשה הוא קנה פיצה עם כדורי בשר שבדיים כתוספת, והשאיר אותי לשטוף כלים. רררררררר
 
*הסבר קצר: זוהי פארה שכותבת אותי. אם במקרה חשבתם שראיתם פה מקודם קטע בו אני כותבת את פארה, ובכן, זה לא היה חלום. 
נכתב על ידי עדי בעולם , 28/3/2006 11:07   בקטגוריות פרוייקטים של ישרא  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Lemonade ב-31/3/2006 00:07



432,319
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ