לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2005

הכנת עוגיות כריסמס שבדיות, המדריך המצולם


המצרכים: בנזוג אחד, חדור מוטיבציה לאפות לבד את לחמניות/עוגיות הכריסמס המסורתיות.

טלפון אחד, פתוח בקו ישיר אל אמא שלו, לשאלות.

כמו כן, קמח, סוכר, זעפרן, צימוקים, שמרים ובטח עוד כמה דברים.

 

זה התחיל ככה: "הכל כל כך מקסים, השלג יורד, החנויות מקושטות, בבית חם, כריסמס מתקרב", התפייט הבנזוג, וקבע: "אני אאפה לנו לוסיקאטר". (לוסיקאטר, עיוות של לוסיה קאטר, ובעברית: החתולים של לוסייה. לוסייה היא קדושה איטלקיה שהפכה לדמות מפתח בחגיגות הכריסמס השבדי. לא ברור למה, מה עוד שבמולדתה לא ממש טורחים לחגוג בשבילה).

 

אז חזרנו מהסיבוב בין ירידי הכריסמס, הבנזוג הושיב אותי מול המחשב ומיהר אל המטבח. זמן ארוך לאחר מכן עלו משם ניחוחות שאיך לומר, לא ממש התאימו לעוגיות האלה, כמו, נגיד, בצל מטוגן. ואכן, אחרי עוד כמה זמן התייצב הבנזוג לידי והכריז: "הפיצה מוכנה". מבט פליאה אחד והוא הסביר את המהפך: "במחשבה שנייה הייתי קצת רעב, אז החלטתי לדחות את העוגיות למען הפיצה".

 

טוב. היתה פיצה מצויינת, שלאחריה שינסתי מותניי להתגבר על הבלגן במטבח (אצלנו חולש החוק "אחד מבשל אחד מנקה"), ומייד כשסיימתי לגרד את שרידי הקמח האחרונים מהתקרה (הבנזוג אינו מהבשלנים המסודרים), הוא הכריז: "ועכשיו, העוגיות". הפעם נשארתי במטבח.

 

ראשית חוכמה, הוציא הבנזוג את המתכון של העוגיות, ומייד התקשר לאמא שלו, שתסביר לו מה כתוב שם. אחרי שאמא שלו חזרה, מילה במילה, על הכתוב במתכון, הנהן הבנזוג נוסח "אה, עכשיו הבנתי", ויצא לדרך. ראשית - הבצק. קמח, מים, זעפרן, שמרים ועוד כמה דברים, לא ממש עקבתי. אחרי זה הושאר הבצק לתפוח. תפח יפה, נהיה פלאפי, וגם צהוב, בגלל הזעפרן.

 

בשלב הבא, חילק הבנזוג את הבצק לשני חלקים, הדגים לי איך יוצרים את צורת הלוסיקאט, ופקד עליי ליצור גם.

 

 

אחרי הדגמה של יכולתי העלובה עם שתי עוגיות נחרד הבנזוג ממה שאני מעוללת לעוגיות שלו, ועל כן צוויתי במקום זה לקחת את שקית הצימוקים, ולתקוע בכל עוגיה שהניח על התבנית שני צימוקים. את זה הצלחתי לבצע בלי בעיה.

 

 

אחרי העניין הזה הושארו העוגיות שוב לתפוח, הפעם בתבנית. הן השמינו יפה

 

 

 

אחרי זה יצאו העוגיות לשלב הבא. מריחת הביצה.

 

ו

משם לתנור. ומשם החוצה.

 

 

 

יצאו מעולה. זה מאוד טעים, לוסיקאטר רכות ונימוחות ישירות מהתנור. אכלתי שלוש. וזה היה באחת בלילה. מדהים איך חוקי הבריאות שלי מתעופפים מבעד לחלון ברגעים כאלה.

 

אניווי, נותרנו עם כמות יפה של לוסיקאטר. הבנזוג הקפיא את חלקן, ואת השאר נחלק לאושפיזין. כך למשל, בסופה של ארוחת בוקר בקפה החביב עלינו עם שרה האיטלקיה והחבר שלה, הזמנו אותם לתה ולוסיקאטר. הם דווקא אהבו, ושרה, שלעולם אינה מפספסת הזדמנות להעניק לגברים קצת סדרי עולם ראויים ("הגברים השבדים צריכים קצת נשים איטלקיות שינערו אותם", אמרה לי פעם בזעם, אחרי שהגברים של שתינו ניסו להותיר אותנו לסחוב את התיקים של הפיקניק), אמרה משהו כמו: "אז מעכשיו אתה מבשל בבית?" חיוכו של הבנזוג הועם כמעט, והוא אמר שכן.. אולי... האמת שבסדר מבחינתי.

נכתב על ידי עדי בעולם , 4/12/2005 23:18   בקטגוריות כריסמס  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-22/12/2005 21:50



432,154
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ