לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2005

על שטיחים ואובר דראפט


בסופ"ש האחרון אירעו שני מקרים חשובים לציון. ראשית, פירקנו את הארגז האחרון (הורייי!!). זה לא שהדירה מסודרת עכשיו, זה רק שאין יותר ארגזים, ובמקום זה יש המון דברים על הרצפה, על המדפים הלא נכונים, בחדרים הלא נכונים, וכו. נשאר רק לסדר הכל. והדבר השני הוא, שקנינו שטיח. שטיחים, יותר נכון.

 

העניין הוא שהדירה די ריקה בלי שטיחים, וחוץ מזה מתחיל להיות קר, כך שיש סיבות טובות לקנות שטיחים. במקור, הבנזוג ואני הצלחנו למצוא שטיח ששנינו חיבבנו, שזה כבר לא הולך ברגל, וסיכמנו לרכוש אותו. רק שבסופ"ש נאלצנו להכיר במציאות, והיא שהשטיח, בגודל הבינוני, עולה 6000 שקל, ואנחנו צריכים את הגדול גדול (שלושה מטרים על שניים), וזה כבר מתקרב לעשרת אלפים שקל. לא רק שזה מאוד יקר בעינינו, אז גם אם היינו רוצים לא ממש היינו יכולים: בשבדיה לא כל כך נהוג לשלם בתשלומים, וגם זה לא בדיוק כרטיס אשראי, אלא "כרטיס מזומן" - שילמת איתו? יומיים אחרי זה יורד לך מהחשבון. הכל בבת אחת. כלומר, נקנה את השטיח, בום, יירדו לנו עשרת אלפים שקל מהחשבון אחרי יומיים. ואנחנו פשוט מעוניינים גם לאכול החודש.

 

(כמובן, חייבים לציין, שלא רק שאין תשלומים, גם אין אובר - אתם רוצים לשלם מאה שקל אך בחשבונכם רק 99 שקל? הכרטיס שלכם לא יכובד, נא החזירו את המוצר למדף. ומכאן, פה אפשר לקנות רק בכסף שיש לכם. אין כסף - אין קנייה. אובייקטיבית זה הרבה יותר בריא מהשיטה הישראלית, אבל עדיין, זה לא כל כך נעים לדעת שאם נגמר לי הכסף בחשבון, פשוט אין. הבנק לא מעניין אותו שעוד שבוע תיכנס משכורת ותכסה. אין כסף - אין קניות).

 

אקיצר, אחרי שהתבאסנו בחנות השטיחים, החלטנו לנסות למצוא שטיח אחר, רצוי במחירים המתאימים לעמך כמונו. בארוחת הבוקר למחרת, יום ראשון, אני מדפדפת בעיתון, ומגלה מודעה: סייל על כל השטיחים בחנות איקס. מייד דילגנו הבנזוג ואני על האופניים, ויאללה, לחנות השטיחים.

 

חנות שטיחים פרסית, מתברר. נכנסנו, ומייד עטו עלינו שלושה מוכרים, מדברים ביניהם בפרסית מתגלגלת, וממש ממש מתים למכור לנו שטיח. הפלא ופלא: מצאנו שטיח שאנחנו אוהבים. לא, לא שטיח בסטייל מזרחי, אלא מה שנקרא שטיחי "גאבה" - צבע אחד דומיננטי בכל השטיח, ומדי פעם איזו דמות קטנה כמו אדם/כלב בצבע אחר. מתברר שהחנות מקבלת בשבוע הבא סטוק חדש לגמרי של הרבה שטיחים אחרים, והם עושים סייל על מה שכבר יש להם. הורידו לנו את המחיר בחמישים אחוז. יצא שטיח גדול (שלושה מטרים על שניים), בפחות מ-4000 שקל (לפני שחוטפים התקפי לב מהמחירים, צריך לזכור שפה זה שבדיה, הרוב הרבה יותר יקר כאן, בטח בהשוואה לארץ או לארה"ב). ולא רק זה, הם מוכנים למכור לנו גם את השטיח הקטן יותר שאהבנו, בשביל הכניסה, במחיר עם הנחה גם. עוד היססנו קצת, אז הם אמרו: ונביא אליכם הביתה את השטיחים, הובלה חינם, שזה דבר שפשוט לא קורה בשבדיה. אין כזה דבר בחינם, וגם הובלה זה לא כזה נפוץ. עוד קצת התלבטנו, והופה, הם אמרו: אפשר גם בתשלומים. שזה, כאמור, ממש ממש לא קורה כאן.

 

בשלב הזה התעשת הבנזוג ואמר: אנחנו צריכים לחשוב על זה. אחז בזרועי וסחב אותי מחוץ לחנות. "מה קורה?" אמרתי לו, "אנחנו הרי רוצים את השטיחים, המחירים טובים לנו, יש תשלומים (!!) ויש הובלה חינם (!!). פתרו לנו בערך את כל הבעיות. למה אנחנו לא קופצים על זה?" הבנזוג לבש על פניו ארשת ערמומית לא אופיינית. "לא נראה לך שצריך להתמקח?" שאל. הממ. זה המקום לציין שהבנזוג ואני, שנינו חננות ברמות קשות, הוא שבדי נבוך ואני פולנייה חיוורת. לא שזה קשור לעדות. במו עיני צפיתי המון פעמים בסבתי, ילידת ראדום, נוזפת במוכרי השוק בעפולה "זה מחיר למלפפונים זה? אני אתן לך חצי". רק שבזמן שהיא עשתה את זה אני התפתלתי במבוכה ולחשתי "סבתא, מה את עושה" בפנים סמוקות. כך שזה לא עובר בתורשה.

 

"טוב", אמרתי לבנזוג, "נתמקח. אתה תתמקח". "לא, את", אמר הבנזוג. "לא, אתה", אמרתי. "לא, את", אמר הוא. כמה דקות חלפו להן עד שהסכמנו שהוא (אתם לא מופתעים, אני מניחה). נכנסנו שנינו לחנות, והבנזוג, מחליף משקל מרגל לרגל, אמר בקול חלוש: "אם נקנה את שניהם תעשו לנו הנחה של 500 קרונה?" המוכר תקע בו מבט מלא בוז, לא ברור אם לעובדה שהוא מנסה להתמקח או פשוט בגלל יכולתו העלובה להתמקח, חייך חיוך של רחמים ואמר: "נוריד לכם מאתיים". סגרנו.

 

היה שווה. עוד באותו יום הם הביאו לנו השטיחים. קנינו אחד גדול לסלון, בצבע אדום יין, ולהול בצבע הממ, המוכרים קראו לזה חלודה, אבל אני מעדיפה לקרוא לזה כתום עשיר. כך או כך, הם חיממו לנו את הבית בתוך דקות. איזה כיף.

 

 

(הפרופורציות קצת מעוותות. רוחב השטיח, שזה הצד שיש לצידי הספה, הוא שלושה מטרים, כך שמדובר בשטיח באמת גדול).

נכתב על ידי עדי בעולם , 12/9/2005 20:06  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-18/9/2005 16:04



432,319
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ