לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2005

יסמין


כשהתחלתי לקרוא את "יסמין" היתה לי הפתעה נעימה. אולי לכם זה היה ידוע, אבל אני, שקצת מנותקת ממוספי הספרים והביקורות בארץ, לא ידעתי שהספר בעצם ממשיך את "תרנגול כפרות", של אותו המחבר. עכשיו, רוב האנשים שאני מכירה קראו את "תרנגול כפרות" בגלל שהכריחו אותם בבית הספר. גם בבית הספר שלי זה היה קריאת חובה, אבל למרות האנטי שזה יוצר, בת החמש עשרה שהייתי לא הצליחה להוציא את הספר מהידיים. אני חשבתי שהספר מרתק. למדתי על כל כך הרבה דברים שלא שמעתי עליהם לפני, כמו, ואני מניחה שבדיוק בשביל ללמד על זה אלי עמיר כתב את הספר, הקליטה הקשה של עולי המזרח בישראל של שנות החמישים. עד "תרנגול כפרות" קיבוצים היו בשבילי אידיאל ציוני מושלם, מופת לכל בית ישראל. קורותיו של הנער נורי, העולה מעיראק, בקיבוץ האשכנזי של שנות הצנע פתחו לי עולם חדש של מושגים.

 

"תרנגול כפרות" נגמר בבחירתו של נורי לעזוב את הקיבוץ לחזור למשפחתו, מה שהותיר אותי כשחצי תאוותי בידי. ומה הלאה? אז מכאן השמחה הגדולה, לגלות ש"יסמין" ממשיך משם. הנער נורי הוא כבר גבר בשנות השלושים לחייו, החי בירושלים קצת אחרי מלחמת ששת הימים. הוא עובד במשרה יחסית בכירה, הוא רווק, והוא כבר פחות מתחבט בזיהותו. ככה לפחות חשבתי בהתחלה. אם נורי של הקיבוץ התבייש קצת במסורת המזרחית ה"מיושנת" שהוא בא ממנה, ופיתח יחסי הערצה/שנאה אל האשכנזים, נורי הבוגר אינו מתבייש במקום שהוא בא ממנו. הוא דואג להורים שלו, הוא לעולם יעדיף את האוכל העיראקי, הוא כבר לא מתבייש בערבית שפת אמו, אלא מצהיר עליה השכם וערב, ומנצל את העובדה שהמנטליות הערבית מוכרת לו מבית, כדי לעבוד עם הנתינים החדשים, הפלשתינים.

 

אבל בעיות הזיהות צצות ועולות. קודם כל, אותן בעיות מוכרות מ"תרנגול כפרות", תחושת האפלייה העדתית. משפטים כמו "עכשיו, אחרי שהרבה עולים מזרחיים נהרגו במלחמה האשכנזים כבר לא יוכלו לטעון שלא סייענו בבניית המדינה", מראים לנו שתחושת האפלייה חיה ובועטת. אחיו של נורי נאלץ להסתפק במשרה פחות זוהרת וחי בתחושה שקיבל אותה

בגלל מוצאו. דודו של נורי, אסיר ציון מעיראק, מגלה שאסירי הציון מברה"מ מקבלים יחס טוב יותר.

 

אבל בעיית הזיהות הגדולה שעמיר מתרכז בה ב"יסמין" היא כמובן הבעיה הישראלית-פלשתינית. יסמין, שהספר קרוי על שמה, היא פלשתינית ממזרח ירושלים, שנורי מתאהב בה (זה לא ספוילר! זה כתוב על הכריכה!). סיפור האהבה הכל כך פוליטי הזה משקף לנו עוד בעיות של החברה. האטימות מחד של השלטונות הישראלים אל העם שזה עתה כבשו כמו גם יהירות הכובש, ומאידך המדיניות הפלשתינית שלא ידעה איך לבלוע את הכיבוש, אם לנצל אותו לטובת האזרחים או להתנגד בתוקף על חשבון האזרח הפשוט. הרגשות הלאומניים הפלשתינים גברו לבסוף, כמו שאנחנו יודעים, מה שלא הועיל לאף אחד מהצדדים.

 

לנוכח האטימות והיהירות הישראלית, נקלע נורי לחיבוטי הזיהות שלו. מצד אחד, הוא יהודי, ציוני, ישראלי. מצד שני, הוא רואה את האטימות הישראלית, את הרכושנות לשטח שזה עתה נכבש, ואת הסבל הפלשתיני, ומזדהה יותר עם הפלשתינים ועם כאבם. זה מעלה כמובן את השאלה הישנה: מה הוא? יהודי ישראלי או "איבן ערב" ששפת אמו ערבית? ההתחבטויות האלה מלוות אותו כל הספר.

 

לטובת אלי עמיר ייאמר שחלק מהסיפור נכתב מעיני הפלשתינים, מה שמעניק לנו זווית ראייה שלא צצה הרבה בישראל. לרעתו ייאמר שבדיוק קראתי ביקורת ספרים (הממ, מסתבר שאני כן קוראת ביקורות ספרים לפעמים), במוסף השבת שסבא שלי שלח לי (איזה חמוד, שולח לי כל שבועיים עיתוני סוף שבוע), על ספר חדש שאני לא מצליחה לזכור את שמו אבל גם עוסק בקונפליקט הישראלי פלשתיני, וכותב הביקורת מציין שבספר הזה, להבדיל מ"יסמין", גם הערבים נפצעים. כי באמת, ב"יסמין" הרבה יהודים נהרגים ונפצעים במלחמה ובפיגועים, אבל אנחנו לא שומעים כמעט על הרוגים או פצועים פלשתינים. אם כבר זווית ראייה פלשתינית, אז עד הסוף.

 

רק למקרה שלא היה ברור אם הספר מומלץ בעיני, אז התשובה היא כן, בהחלט. הספר מעניין, ובהחלט חשוב שישראלים יקראו אותו. הבנת הצד השני עוד לא הזיקה לאף אחד, רק הועילה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 9/9/2005 19:29   בקטגוריות ספרים  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-13/9/2005 19:32



432,137
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ