לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2005

התאוששות מגמילה בכפייה מישרא


שבוע וחצי. שבוע וחצי של רצון להשתגע משירות הלקוחות השבדי.

 

בדירה הקודמת היה לנו אינטרנט מהיר, דרך קו adsl. היינו מתחברים דרך הכבלים אבל זה היה בניין עתיק בלי אופציה להתחבר. בבניין החדש דווקא יש כבלים, אבל אנחנו כבולים בהתחייבות ללפחות שנה עם הקשר המהיר שלנו. בשירות הלקוחות הבטיחו לנו שקו האינטרנט יחכה לנו ביום הראשון בדירה. זה לא קרה. שיחת טלפון אחת וקיבלנו הבהרה במיטב הנוסח השבדי: "מיידי תוך שבוע". אהה. שבוע חלף, עלים נשרו, השקיעה הלכה והקדימה, ורק קשר האינטרנט שלנו לא זז. "יום שני"? השתאתה הטלפנית בשירות הלקוחות שבוע אחרי, עת הבנזוג נבח עליה, "לי במסך כתוב שרק ביום שישי, עוד חמישה ימים". הבנזוג הפך לסגול וחירחר משהו בתשובה. כנראה שזה עורר את רחמיה, היא הבטיחה לעשות מאמץ מיוחד. ככה קיבלנו את קישור האינטרנט היום, באיחור של רק שבוע וחצי, וזה עוד במאמץ מיוחד. ררר.

 

אז זה מה שכפה עליי את גמילת הישרא הזו. הפסדתי בטח מלא פוסטים שווים, טרם יצאתי לטייל במחוזות בלוגים אחרים, אבל זה יקרה רק מחר, כי עכשיו כבר מאוחר ואני צריכה להיות במשרד בשמונה וחצי. לקום מוקדם מעולם לא היה צד חזק שלי.

 

אז מה עבר עליי בשבוע וחצי האחרונים? עבדתי הרבה, וכשחזרתי מהעבודה סידרתי את הדירה החדשה. הרבה זמן לנוח לא היה שם. והנה אנקדוטה קטנה מהעברת הדירה:

 

בכריסמס האחרון העניקה לי אמא של הבנזוג צלחת זכוכית אמנותית. כשהגישה לי את החבילה, הכבדה משהו, של הצלחת, והוסיפה שהיא קנתה את זה אצל אמן זכוכית שעושה דברים לבד אצלם באי, כבר פיתחתי ציפיות. מה גדולה איפוא היתה אכזבתי, עת פתחתי את האריזה וגיליתי את אחת הצלחות היותר מכוערות שראיתי בחיי. א-סימטרית, מעוטרת בפסים טורקיז, כתום וזהב, עם שני פרחים במרכזה, מדובר היה באחת היצירות היותר גרוזיניות שיצא לי להיתקל בהם.

 

אמא שלו, שכנראה שילמה הון על הזוועה הזו, עמדה שם בציפייה להתעלפות מאושר. בלית ברירה זייפתי קריאות התפעלות רמות, ואמא שלו, שכנראה היתה מרוצה, ציינה באושר שאחותו של הבנזוג עזרה לה לבחור. זה כמובן מסביר הכל, כי אחותו של הבנזוג ואני זה כמו מוסא ערפאת ורעולי הפנים, כך שאין ספק שהאחות בחרה את מפלצת הזכוכית הזו במיוחד בשביל לכער את הסלון שלי. על כל פנים, בעוד אני מתכננת לקבור את הצלחת הזו באיזה ארון, אמא של הבנזוג הצהירה מייד שהיא חשבה לעצמה שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לשולחן הזכוכית בסלון שלנו, ושהיא תצפה לראות את זה שם.

 

כשחזרנו הביתה מצאתי דרך להתמודד עם זה. קניתי קילו תפוחים ירוקים, העמדתי הצלחת על השולחן, וכיסיתי את כולה בתפוחים. לעת עתה נמצא פיתרון לג'יפה הזו.

 

כשארזנו לקראת הדירה החדשה יצא, ממש במקרה, שארזתי את הצלחת הזו קצת, איך נאמר, ברשלנות. מקסימום, אני איאלץ לבשר לבנזוג בצער שהצלחת המקסימה שאמא שלו קנתה לנו נשברה בהעברה, ושבפעם הבאה רצוי שהוא יהיה יותר זהיר כשהוא ממקם את הארגזים במשאית. מה רבה היתה אכזבתי לגלות בארגז את הצלחת עטופה בשמיכה שלמה, ולכן כמובן, שלמה לגמרי. "אה", אמר הבנזוג למראה פרצופי ההמום. "שמתי לב שעטפת את זה לא כל כך טוב, אז החלטתי לעטוף את זה כמו שצריך כדי שלא תישבר לך הצלחת. נכון שכל הכבוד לי"? ררר.

 

אז עכשיו הצלחת שוכנת במדף הדברים היפים בסלון (כבר אין שולחן זכוכית בסלון). אני צריכה למצוא תירוץ חדש להיפטר ממנה. אניוואן?

נכתב על ידי עדי בעולם , 7/9/2005 23:40  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-27/9/2005 21:36



432,140
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ