לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2005    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2005

They are waiting for the road*


שני חברים שאני מאוד אוהבת מתחתנים היום בשטוקהולם. הם אירגנו את תאריך החתונה כך שהוא יהיה בדיוק יום אחרי שאני חוזרת מהארץ. רק שאני נאלצתי לדחות את החזרה שלי בשבוע בשביל כל מיני עניינימים, ויוצא שפיספסתי את האירוע הזה, שמאוד רציתי להיות בו.

 

הם תיכננו בהתחלה להתחתן בישראל, כי שניהם, לשמחתם ולצערי, חוזרים לישראל בנובמבר (זה הולך להיות יום הולדת מדכא בשבילי, לאבד שניים משלושת החברים הישראלים שלי פה). אבל אז הם החליטו לא לדחות את הטקס, רבנים הרי יש גם פה, ולערוך את המסיבה הגדולה בישראל. זה דווקא די קסום בעיני להתחתן בבית כנסת עתיק באירופה.

 

אז יצא שהסתובבתי עם רווית בשביל לקנות לה שמלה לבנה (והתבאסנו מאוד מהטעם השבדי עם שמלות הפלאפי וצבעי הפסטל), וחזרנו בסוף עם חולצה אחת מהממת בשבילה (את השמלה היא כבר קנתה בסיבוב עם דימה, אחרי שהוא ראה שאם הוא ייתן לה להמשיך להסתובב איתי היא תוציא המון כסף ולא על שמלת הכלה). ואחרי זה רוית ודימה הסתובבו בעיר לחפש מקום לערוך את מסיבת החופה שלהם, ומצאו מקום ממש יפה, על גדת המים. ואז נשאר רק לקבל את כל האורחים שמגיעים מישראל במיוחד לאירוע הזה, ולהתחתן.

 

ואז קפצו עליי הסידורים האלה, ומצאתי את עצמי דוחה את הטיסה ונשארת בשמש המבשלת של ישראל עוד שבוע, ומפסידה את החופה, שכל כך רציתי להיות בה.

 

יש משהו ברוית ודימה שגורם לי תמיד להיות שמחה. הם כזה זוג מקסים, רואים את האהבה ביניהם ורואים איך שניהם אנשים טובים, שגורם לי בכל פעם לשמוח מאוד שאני חברה שלהם. לפני חודש נסענו ארבעתנו לאי בשם אולנד. זה היה טיול קסום - עם יד על הלב, כמה פעמים ביליתם 48 שעות צמוד צמוד עם עוד זוג, והכל היה סבבה, אף לא קצה קצהו של זעף? ככה זה היה איתם, יומיים מקסימים, חיוביים, אינטראקציה דו-זוגית מושלמת. (ואני סולחת להם על שזנחו אותי בשביל לראות את הנחש ביער, וגם על זה שהם נוטים לתמוך בגירסת הבנזוג, המפקפקת בקיום הנחש).

 

בטיול לאולנד צילמתי את שניהם על מזח, מול השקיעה. זו אחת התמונות שצילמתי שאני הכי אוהבת. גם האור של השקיעה, גם הקומפוזיציה, אבל הכי הכי, בזכות האהבה ביניהם, שאפשר ממש לראות אותה בתמונה הזו. אז עכשיו, בזמן שברגעים אלו ממש הם חוגגים את הטקס שלהם, אני רוצה להגיד להם מזל טוב פומבי משהו, כי אני חושבת שהם זוג מקסים, ואני מאוד שמחה שהם מאושרים ביחד. מזל טוב, יקיריי.

 

 

 

*מה פשר הכותרת? זה בדיחה קבועה של כולנו. הם כבר יבינו.

נכתב על ידי עדי בעולם , 17/7/2005 17:06  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רוית ב-19/7/2005 12:08



432,138
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ