לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 43





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2017

לונדון ומחוצה לה - חלק ב'


היום הרביעי לטיול היה איסטר מאנדיי, כלומר עוד יום חג שאפשר להיכנס בו עם האוטו ללונדון. נסענו ישירות לבריטיש מיוזיאום. האתר של המוזיאון הבטיח לנו פעילות לכל המשפחה בחינם, שזה בדיוק מה שרצינו. את הבריטיש מיוזיאום עצמו אין צורך להציג - מוזיאון מכובד המציג אוספים גדולים של מוצגים ארכיאולוגים והיסטוריים מהרבה אזורים שפעם הייתה בהם אימפריה בריטית שיכלה בכיף לשדוד את אוצרות המקום, כמו גם מאזורים אחרים.

 

יש להם כמה וכמה פעילויות משפחתיות, כמו גם אזור מיוחד למשפחות שבו מוצבים שולחנות פיקניק ואפשר לאכול שם את הסנדוויצ'ים שקניתם בסופרמרקט. פרשנו ממיטב סיינסבורי'ז על השולחן ופתחנו את ביקורנו במוזיאון בארוחת צהריים דשנה. מייד כשהילדים שבעו חזרנו אל אזור הכניסה המרכזי, גילינו שיש דסק מיוחד למשפחות שמציע את כל הפעילויות, ומייד אחר כך גילינו שהדסק הזה סגור, אבל עדיין אפשר למצוא מידע במודיעין הרגיל. שם פרשו לפנינו מספר חוברות, שבכל אחת מהן יש משימה למשפחה. הרעיון הוא שכל חוברת מתרכזת בנושא מסוים (מצרים העתיקה/תקשורת/וכו), ואז נוקבת במספר של כמה חדרי תצוגה, וצריכים לאתר בחדרים כל מיני מוצגים ספציפים, שעליהם יש הסברים בחוברת. זה קורץ לילדים כי זה כולל את איתור המוצג בכל חדר תצוגה, ובמקביל עושה סיבוב די מקיף בכל קומות המוזיאון. רעיון מעולה.

 

לו רק הביצוע היה מעולה גם כן. לקחנו את החוברת שעסקה בתחום התקשורת, והאולם הראשון שהתבקשנו להתייצב בו היה חדר אמנות האיסלאם, שבו יוצגו לפנינו כמה שיטות עתיקות לכתוב על נייר. למרבה הצער, התבקשנו לאתר שישה מוצגים בחדר, ומצאנו שניים. ובאמת, בשלב מסוים הפסקנו לשסות את הילדים ב"בטח שזה כאן, פשוט לא חיפשתם טוב, תחזור לחפש", ונרתמנו לחיפוש גם כן. זה לא היה שם.

 

אמרנו, טוב, קורה שיש טעות. נעבור לאולם הבא. החדר הבא עסק כולו במוצגים מקוריאה, והרעיון היה להראות ציורים עתיקים מקוריאה ואיך הם שימשו לתקשורת לפני המון שנים. רעיון מקסים, כמה חבל שהציורים לא היו שם. בחדר הבא שנשלחנו אליו, שעסק באיזה ממלכה קדומה במזרח התיכון, גם לא היה שום מוצג. זה השלב שהחלטנו לוותר על המשימה, ופשוט הסתכלנו סביב.

 

למשל, האולם של מצרים העתיקה:

 


 




זה חלק ממומיה. קריפי, בהחלט.                                                                                (צילומים: האופנוען)

 

אחרי מצרים העתיקה עוד עברנו באולם הגדול שמוקדש לספרים עתיקים. הכי הוגוורטס. האופנוען ואני עברנו והתלהבנו מכל מיני דברים, הילדים עשו כמיטב יכולתם לא להרוס שום דבר. יצאנו בשלום.

 



 

ביציאה מהמוזיאון החזרתי את התוכנית למודיעין ואמרתי להם שזה רעיון מקסים, כמה חבל שהביצוע קצת צולע. הפקידה הודתה שמדובר בתוכניות שהרבה זמן לא עברו עליהן, והמוזיאון כל הזמן משנה קצת את התצוגות, אז אולי באמת כדאי לעדכן את המשימות למשפחה. כך שאם במקרה אתם שם והמשימה שקיבלתם מתוקתקת וכל דבר נמצא בול במקום - על לא דבר. או שפשוט אל תבחרו את המשימה שעוסקת בתקשורת.

 

אחרי הבריטיש מיוזיאום מיהרנו לחזור לכפר. חברתי קת'רין, בעלה והתאומים שלהם חזרו באותו יום מהחופשה שלהם, וסימסו לנו שהם כבר בבית ומחכים לנו. היה משמח לפגוש אותם, והילדים שלנו ושלהם (בן ובת) יצאו מייד אל האחו. מעולה החיים האלה בכפר, שפשוט נותנים לילדים לצאת החוצה ולא צריך לרוץ אחריהם.

 



שונה רק בקצת מהרחוב שלנו בבודפשט.

 

הייתה כבר שעת התה, אז קת'רין הציע שנצא בעקבות הילדים ונשתה את התה שלנו לידם.

 


                                                                                                                                      (צילום: האופנוען)

 

על השולחן: קנקן תה ועוגת רפרפת עם רוברב. אין את זה ביותר אנגלי. בכלל, המנהג הזה של לאכול משהו מתוק לשעת התה ואז שעה וחצי אחרי לאכול ארוחת ערב, כלומר קינוח לפני ארוחת הערב, זה קצת מוזר. כלומר, זה משהו שאני אאמץ. כלומר, זה משהו שאימצתי. כלומר, אני טוחנת חבילת שוקולד כל יום לפני ארוחת הערב. אתם רוצים לעשות מזה סצינה?

 

את היום למחרת שמרנו לבילוי מחוץ לעיר עם קת'רין והמשפחה שלה. והיא, חברה מהממת שכמותה, שידרגה אותו: שמעו, אמרה לי ולאופנוען, נטייל בבוקר ביחד, אבל למה שלא תשאירו את הילדים איתי ותחתכו בצהריים לזמן זוגי בלונדון?

באמת למה לא. מרוב הלם לא ידענו מה לעשות עם כל הטוב הזה. גימגמנו כן.

 

אז למחרת בבוקר יצאנו, קת'רין והילדים שלה (בעלה נאלץ לחזור לחיים האמיתיים, שבהם הוא צריך ללכת לעבודה) ואנחנו לארמון שנמצא מחוץ לעיר, בשם המפטון קורט. זה ארמון אמיתי, כלומר כזה שהתגוררו בו מלכים. ולא סתם מלכים, אלא הנרי השמיני, זה שאני יחסית מכירה את ההיסטוריה שלו. "וואו", אמרה קת'רין אחרי שדיברנו קצת על התקופה ההיא, "עשית קריאה ממש רצינית לגבי ההיסטוריה הזו. איזשהם ספרים מומלצים?". "הממ, בעיקר צפיתי ב'שושלת טיודור'", מילמלתי בתשובה.

 

על כל פנים, ארמון עם המון היסטוריה של הנרי השמיני - יאי! יצאנו לשם על הבוקר, ונפלנו על סידורי לוגיסטיקה של הארמון: מלגזה עסקה בפינוי של ארנב פסחא גדול שהוצב שם במשך הפסחא.

 


כן, זה ארנב של לינדט. גרם לנו להרהר אם היו פה פעילויות שוקולד משובחות בחג.

 

ארבעת הילדים שאיתנו פצחו בזעקות שבר "מה עושה הטרקטור לארנב הפסחא". נאלצנו להבטיח שזה לא הארנב "האמיתי". הם רדפו אחריו עד שנעלם באיזו סככה.

 

עוד לפני שנכנסנו לארמון עצמו ציינה קת'רין שלאחרונה נפתחה שם גינת שעשועים די יפה, אולי בא לנו לראות. מתברר שהיא פשוט נתנה לנו דוגמה לאנדרסטייטמנט האנגלי המפורסם.

 





כן, בהחלט אפשר לומר שזו גינת שעשועים די יפה.

 

ואחרי שהילדים הוציאו קצת אנרגיה נפנינו אל הארמון.

 



                                                                                                                                   (צילום: האופנוען)

 

יש שם המון המון דברים לראות, קשה לכסות את זה ביום אחד. בגלל שהתלהבתי מהנרי השמיני החלטנו ללכת על החלק שלו (כל מלך ומלכה שהתגוררו שם הוסיפו חלק לטעמם, ככה עוד איזה חצי טירה, בקטנה). בגלל שזה באנגליה, שם עושים את הכל אותו דבר רק ביותר מגניב, הם מציעים, בחינם, לכל הילדים המבקרים ללבוש גלימות קטיפה ארוכות, ולהסתובב בחצר הארמון כמו שהסתובבו בו פעם. הרביעיה שלנו קפצה על שינוי המלתחה והילדים בחרו שתי גלימות בצבע ירוק בהיר ושתיים בצבע ירוק כהה.

 


 

נכנסנו לאולם הסעודות של הנרי השמיני. מן הסתם ידעתם שהמלך, מלכתו וכמה אנשי חצר בכירים ישבו בשולחן המרכזי, בעוד בשולחנות מסביב ישבו שאר אנשי החצר, כשחשיבותם יורדת ככל שהם רחוקים יותר משולחן המלך. אבל הידעתם שהם גם קיבלו אוכל שונה? כלומר, פחות מבחר. למלך מן הסתם הוגש הכל, נניח, צלי כלשהו, מרק כלשהו, פאי כלשהו, וכו. השולחנות האחרונים באולם כבר קיבלו רק את הפאי. מתברר שחישובי "לא נעים" לא היו משהו גדול באנגליה אז.

 



כאן אכל הנרי השמיני את ארוחותיו!! כלומר בשולחן הכי רחוק מצד ימין.

 

משם ראינו את חדר המשרת של הנרי, את חדר המועצה שלו (כולל הדמייה עם שחקנים בווידיאו על הישיבה שבה הותר לו להינשא לרעייתו השישית, קת'רין פאר. הילדים ישבו והקשיבו פעורי פה לטיעונים בעד ונגד נישואי המלך). עוד הסתובבנו במטבח של הארמון, שזו מילה קצת קטנה בשביל לתאר מערכת חדרים גדולה, כשבכל חדר עשו משהו אחר - פאי, לחם, ועוד קצת פאי. ממש אוהבים שם פאי. בכל מקום היו מוצגים שנראו כמו אוכל אמיתי, ובאחד החדרים הייתה אח גדולה ובוערת, ובתוכה שיפוד עם גוש בשר גדול, שאדם לבוש בבגדי משרת מלפני 500 שנה עמד וסובב אותו, תוך כדי הסברים איך בישלו את האוכל בזמנו. מגניב.

 

אז אני התלהבתי כבר בשלב הארמון, אבל אז יצאנו החוצה.

 



זה עוד לא בחוץ, זה רק פאטיו קטן להנאת תושבי הארמון                                                         (צילום: האופנוען)

 

לפני היציאה אל הגנים הילדים התבקשו להחזיר את הגלימות, כדי שלא יתיישבו עליהם בדשא, ואז הותר לנו לצאת:

 



כן, בהחלט, אני אשמור לי לפינטרסט ליום שאצטרך לעצב לי חצר אחורית.                                                       (צילום: האופנוען)

 

גם הילדים של קת'רין הם חובבי ציפורים ולכן שמחנו לגלות בפינת אחד האגמים שני עופות מסוג אגמית, ששטו מסביב קן, ובו ביצים! הו, ההתרגשות!

 


 

כיוון שכך החלטנו כבר להתיישב ולערוך שם טוזיג (כי כשהתמונות נראות כאילו יצאו מספר של אניד בלייטון, כך גם המילים!). הוצאנו סנדוויצ'ים וכולם בלסו.

אלא שהכריכים שלנו הפכו לאטרקציה בקרב ציפורי האגם, ולפני שקלטנו מה קורה הופיע מולנו ברבור, שמאוד התעניין באוכל שלנו. כל כך התעניין, שיצא מהמים ובא לבדוק בעצמו. עכשיו, אני לא יודעת אם יצא לכם לפגוש לאחרונה ברבור, אבל הם גדולים. וגם לא עופות נחמדים בכללי. אז כשהברבור נעמד קצת יותר מדי קרוב לכולנו, כל הילדים ברחו והסתתרו מאחורי המבוגרים. וקת'רין ואני נעמדנו מאחורי האופנוען, בעוד קת'רין מדרבנת את האופנוען ליטול יוזמה ולהחזיר את הברבור למים.

קת'רין: תדחוף אותו בחזרה למים

האופנוען (משתאה): נראה לך שאני נוגע בו??

קת'רין: אבל בעדינות, כל הברבורים באנגליה שייכים למלכה ופגיעה בהם זה עונש

האופנוען: אני לא נוגע בציפור המפחידה הזו

לקחנו את התיקים שלנו ועפנו מהמקום.

 



ברבור: 1, בני האנוש: 0. כולנו מתרגלים נסיגה. האיש ברקע רק עמד והביט בשעשוע איך כולנו בורחים.          (צילום: האופנוען)

 

טוב, אחרי הפיקניק שנגמר מהר מהצפוי עברנו לסיבוב בגנים.

 





                                                                                                                                   (צילומים: האופנוען)

הגנים נמשכים ונמשכים והכל יפהפה פלוס יש מבוך, שלא נכנסנו אליו כי לא מתחשק לנו לאבד ארבעה ילדים במבוך ענק.

זה השלב שקת'רין אמרה: קדימה, צאו לזמן הזוגי שלכם.

וככה, השארנו את הילדים איתה וחתכנו.

כל כך לא רגילים למצב שהסתובבנו אחורה כל שתי שניות לראות שהם בסדר והרגשנו שאנחנו עושים משהו נגד החוק. היה מוזר.

אבל עבר לנו בלונדון, כישרדנו מהרכבת בלב העיר. ויצאנו להליכה בסאות' בנק, מקום שזכרנו כמגניב. אכן, מגניב.

 



גם ביג בן, גם לונדון איי, גם סאות' בנק. פריימים חסכוניים זה כאן.                                    (צילום: האופנוען)

 

אז הסתובבנו לנו על הסאות' בנק. נכנסנו לחנות ספרים וקלטנו שבכיף נישאר כאן את כל היום, אז הכרחנו את עצמנו לצאת. ואז נתקלנו ביריד הספרים המשומשים שביקרנו בו קבוע פעם, ונתקענו גם שם.

ואחרי הסיבוב שם החלטנו ללכת לקובנט גארדן, מקום שתמיד כיף לחזור אליו. אז תפסנו אוטובוס לקובנט גארדן. הסתובבנו. אכלנו. היה, כה נינוח, כה "לא הרגשנו ככה כבר יותר משבע שנים".

החלטנו לקפוץ לכאן:



כן, זה הטלה והדגל, הפאב העתיק ביותר בלונדון (לטענתם), שמיטיבי הלכת של הבלוג יזכרו אותו מלפני המון שנים, כי ביקורי הראשון בעיר ביחד עם האופנוען, הוא לקח אותי לשם. אלא שאז ביליתי את כל הנסיעה בהנגאובר, והביקור בפאב הזה הוכתר כהצלחה מבחינתי בעיקר בזכות זה שהצלחתי לא להקיא. אז עכשיו זה היה מן תיקון.

כיוון שכבר היינו בקובנט גארדן כבר עברנו בקארנבי סטריט, וכבר עשינו קניות. לא משהו עצום, אבל יש דברים שאני הכי אוהבת לקנות בלונדון - כרטיסי ברכה מצחיקים, דברים מגניבים באופן כללי, ספרים - וזה מה שעשינו. תענוג.

בינתיים קת'רין התמודדה עם הילדים יפה מאוד - הם חיפשו ציפורים באחו איזה שעתיים, ואז שתו תה ואכלו עוגה, ואז קיבלו ארוחת ערב, ואז היא הכניסה את כולם לאמבטיה, הלבישה אותם בפיג'מות, ושלחה לי תמונה. קיבלתי תמונה של ארבעתם לבושים בפיג'מות ובחלוקי קטיפה מפונפנים. שיהיה ברור - לנו אין חלוקים, היא סיפקה להם משלה. נראו הכי ילדים אנגלים מלפני מאה שנה מוכנים להקראת ספר עם האומנת.




ילדים בחלוק אחרי אמבטיה. צילום אילוסטרציה

 

וכשאנחנו חזרנו לכפר, מבושמי בירה, אוכל טוב ואוחזים בשקיות, מצאנו את קת'רין ובעלה עם בירה בסלון, בעוד הילדים כבר מזמן חורפים במיטותיהם. איזה תענוג.

 

למחרת היה יומו האחרון של הביקור. הטיסה שלנו הייתה אחר הצהריים, אבל אנחנו זכרנו את שלוש השעות שבילינו על הכביש משדה התעופה, כמו גם את זה שאנחנו צריכים להחזיר את הרכב השכור, כמו גם את זה שלואו קוסט עם שני ילדים זה מתכון לשעות של תסכול בשדה, והחלטנו לצאת כבר בבוקר לכיוון השדה. אז העברנו את הבוקר בעצלתיים ברחבי הכפר, ואז יצאנו אל השדה, משוכנעים שיהיה לנו הרבה זמן ועל כן נעצור ליד השדה וכבר נעשה איזה פיקניק חביב. מפה לשם, קצת פקקים, קצת התברברות, קצת עצירה לפיפי - היה לנו בול חצי שעה לארוחת צהריים זריזה לפני שמיהרנו לשדה. נו טוב.

בשדה גילינו שיש לנו אובר ווייט של שני קילו. החלטתי להעביר את כל השוקולדים שקניתי לתיק גב - ושני קילו ירדו. מהמזוודה, כלומר, לא ממני. בהחלט לא ממני.

עד כאן ללונדון. עד הפעם הבאה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 27/4/2017 19:20  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-16/5/2017 19:50



429,327
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ