לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2005    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2005

ספר, זה כל הסיפור


כשאנחנו כאן אני מקפידה לקרוא בעברית, כי גיליתי שכן, אפילו שפת אם יכולה להיחלש. לעומת זאת, כשהיינו בישראל קראתי ספר בשבדית. קודם כל, מחיאות כפיים לזה שסיימתי ספר ראשון בשבדית (שמיועד למבוגרים). קוראים לספר "סימון והאלונים", וקיבלתי אותו מהבנזוג לכריסמס. קצת התאכזבתי, האמת. לקראת הכריסמס טרחתי לחבר לו רשימה שלמה של ספרים בעברית שאני אשמח לקבל, וצירפתי טלפונים של כל מי שאני מכירה שישמח לעזור לו לקנות אותם באינטרנט (למרבה הצער אף אתר שמוכר ספרים בעברית לא חשב על האופציה לאפשר לדוברי אנגלית לקנות ספרים בעברית. החלק האנגלי של האתרים האלה מוכר רק ספרים באנגלית. אני מודה שעל פניו זה נשמע מופרך משהו, להציע למישהו שלא קורא עברית לקנות ספרים בעברית, אבל תחשבו על פלח השוק של בני זוג של ישראלים/ישראליות שלא מדברים עברית אבל רוצים להפתיע את יקירהם/ן בספר בעברית. בטח יש איזה עשרה כאלה בעולם, לא?). אז לא רק שהוא לא קנה לי ספרים בעברית, הוא קנה לי ספר בשבדית. מרוב אכזבה שכחתי לעשות פרצוף של "וואו תודה", ונבחתי עליו "מה זה? שיעורי בית במתנה?". הבנזוג לא נבהל, ונשבע לי שזה יעניין אותי.

הוא צדק. הספר עוסק בסימון, ילד יהודי שגדל בגטבורג (העיר השנייה של שבדיה) בימי מלחמת העולם השנייה. למדתי שם כמה דברים מעניינים על התקופה ההיא, חלקם פחות נעימים, כמו זה ששבדיה איפשרה לנאצים לנסוע ברכבות בשטח שלה כדי להגיע אל נורבגיה. אם הייתי הנורבגים הייתי קצת שומרת להם טינה על זה. לא שבתור יהודייה אין לי על מה לשמור להם טינה. אבל כן, איפה היינו? אה, הספר. אז סימון נולד, גדל ומתבגר בשבדיה של אז, ובדרך מוצא את איזק, ילד יהודי שבורח מגרמניה לשבדיה ומתבגר יחד איתו (תרתי משמע, פרטים בספר). וגיליתי שספר שבדי, כמו הקולנוע השבדי, אינו בוחל בסקס כלל וכלל. לא חשבתי על זה, אבל בקורס השבדית שלי מעולם לא לימדו אותי מילים גסות. אז כשקראתי את הספר שאלתי את הבנזוג מדי פעם "תגיד, מה זה XXX", וצפיתי בו קודם כל מסמיק, ואז אומר שאני בטח קוראת לא נכון, ואז מסתכל בספר שלי ואז מכחכח בגרונו ואומר שזה, נגיד, זין (למדתי מהספר שלוש מילים שונות לזה) וכו וכו. מאוד משעשע.

ואז בדקתי קצת באינטרנט, וגיליתי שהספר, הפתעה הפתעה, תורגם לעברית. כתבה אותו אגב מריאן פרדריקסון, שכתבה גם את "אנה, חנה ויוהנה" המפורסם יותר. רק אז גיליתי שהספר המקורי הוא 400 עמודים, ואילו אני קראתי את גירסתו הקלה יותר, של המאתיים עמודים. טוב, נו, העיקר שקראתי בשפת המקור, לא?

נכתב על ידי עדי בעולם , 14/2/2005 01:45   בקטגוריות ספרים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-9/2/2006 13:59



432,324
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ