לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2013    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2013

חדשות שואה


כבר שנים שאני מפרסמת פה, בכל יום שואה, את הפוסט על אבא של סבתא שלי, אותו פוסט שמופיע מתחת לפוסט שאתם קוראים עכשיו. חשבתי שכבר לא יהיה לי משהו חדש לומר על זה. טעיתי.

 

 


 


אבל קודם אני רוצה לספר לכם על חברתי מיקי. היכרתי אותה דרך הבלוג, שזה לא דרך אופיינית לי לפגוש חברה קרובה. אבל משהו עם מיקי היה שונה. היו לנו מכרים משותפים, כולם אנשים מבריקים, היא ילדה את בתה הראשונה בדיוק שלושה חודשים לפני שילדתי אני את גומבוץ, והיו מספיק גורמים משכנעים להיפגש. מזל, כי ככה גיליתי בחורה מבריקה. התברר שהיא מצחיקה, התברר שהיא בתחום מקצועי קרוב לשלי, התברר שאנחנו רואות עין בעין הרבה דברים. יאי.


והתברר שהיא בעלת לב זהב ונפש רחומה. כי לאחרונה מיקי שוב הייתה בחופשת לידה, ובמקום לנצל אותה כמו שאני הייתי מנצלת אותה - ישנה כשאפשר, עושה כביסה כשאי אפשר, שורצת בבתי קפה אם רק אפשר - היא הלכה לבית ווהלין, השלוחה של יד ושם בגבעתיים. אה כן, זה עוד משהו שאנחנו חולקות בינינו, שריטת שואה. ואת מה שקרה בבית ווהלין, אני אתן לה לתאר במילותיה שלה, כמו שאני מעתיקה אותן מהמייל שהתחיל את הסיפור הזה:

"במקרה היתה שם ספרנית מקסימה, שראתה שאני מחטטת שם בספרים והציעה לי לשבת איתה ולראות אם אולי נמצא משהו במסמכים שהגיעו מבאד ארולסן. אני לא יודעת אם את שמעת על הארכיון הזה, אבל אם לא - בזמנו, לקראת סיום המלחמה, בעלות הברית אספו הרבה מאד מסמכי שלל, וריכזו את הכל בבאד ארולסן, שאם אני לא טועה גם ככה היה ארכיון של הס.ס.

"...יש שם חומרים שלא ייאמנו. החל מעדויות של ניצולים, וכלה בתעודות מקוריות של הוצאות להורג, רישום של אסירים במחנות ריכוז, רשימות משלוחים למחנות... הזוועה בתעודות, בקיצור. הארכיון הזה הועבר אחרי המלחמה לחסות הצלב האדום, ורק חלק קטנטן ממנו הועבר בשנות ה-50 ליד ושם, ושימש כמאגר מידע למדור לחיפוש קרובים. במשך כל השנים הארכיון היה סגור לציבור, בנימוק תמוה של "צנעת הפרט", ורק תביעה מלפני 5 שנים בערך פתחה אותו לקהל הרחב. עדיין אין אפשרות להוציא משם מידע עצמאית, דרך האינטרנט, נגיד, אלא אם כן את יוצרת איתם קשר שיחפשו בשבילך, וזה יכול לקחת שנים, או מכתתת רגליים בעצמך לגרמניה ומנסה למצוא משהו בין הרי הניירת. מלפני שנתיים בערך הם מואילים, בטובם הרב, לסרוק את החומרים ולהעביר אותם ליד ושם, ורק אם את מגיעה פיזית אליהם - ליד ושם, את יכולה לבקש שיעזרו לך לחפש. לפי מה שהבנתי זה נעשה בשלבים, ועוד לא כל החומר עבר מגרמניה. בקיצור, ישבתי איתה, הקלדנו את השמות, והלסת נפלה לי"...


אז מיקי מצאה את מה שכבר לא מצפים למצוא שבעים שנה אחרי. היא גילתה מה קרה למי שהם חשבו כתעלומה עד אותו רגע.

..."מצאנו את תעודת ההוצאה להורג של האח של סבא שלי, שעד אז לא ידענו בבירור מה קרה לו ואם הוא נרצח ע"י הנאצים או שבכלל הוצא להורג באיזה גולאג של סטאלין או נהרג כפרטיזן או אלוהים יודע. אז עכשיו אני יודעת - הוצא להורג ביריה ע"י הגסטאפו, כולל תאריך. כ"כ חבל לי שלא מצאתי את זה לפני כמה חודשים והייתי יכולה לספר לסבא שלי מה קרה לאחיו".


ואז מיקי הציעה לי את ההצעה הנדיבה מכל. היא הציעה שהיא תחזור לארכיון בגבעתיים, ותחפש שוב, הפעם את הנעלם שלי, לייבוש בריקס, הסבא-רבא שלי והתעלומה הגדולה של המשפחה.





ואחרי תקופה קצרה, קיבלתי שוב מייל ממיקי. היא הייתה שוב בבית ווהלין, הפעם למטרת חיפוש בשבילי.

פתיחת המייל שלה לא בישרה טובות. כותרתו הייתה: " לא מצאתי מידע חדש :( "

אבל כשקראתי אותו גיליתי שהיא דווקא כן מצאה חדש. קודם כל היא מצאה המון. מסמכים שלא ידענו על קיומם, בקשה לתעודת זיהות שלייבוש הגיש כשכבר היה בגטו בלי סבתא שלי ואמה-אשתו (שכבר נרצחה בשלב זה באושוויץ, אבל הוא לא ידע), מסמכים על לידתו, מסמכים על סבתא שלי וכל מיני מחנות שעברה, הרבה הרבה דברים.

הרבה מסמכים, הסכימה איתי מיקי, אבל סיכמה: בלי מידע חדש. אלא שאפילו הטריוויאלי הוא חדש, לפעמים. כי בתעודת הלידה של לייבוש מופיע, כמובן, תאריך לידתו. ועד עכשיו ידענו רק את השנה, 1900. ועכשיו, אני יכולה להוסיף את התאריך המדויק: שבעה באוגוסט.

שבעה באוגוסט, כלומר בדיוק יום הולדתו של אחינו הקטן. 82 שנה בדיוק אחרי שאבא של סבתא שלי נולד, נולד לה גם נכד.

זו הייתה צמרמורת קטנה. אבל זו הייתה רק ההתחלה. כי בעקבות מה שהתחיל פה המשכתי קצת בחיפוש, וגיליתי גם את תאריך הקפיצה של לייבוש מהרכבת לטרבלינקה. ה-13 בינואר 1943.

ה-13 בינואר, כלומר יום הולדתו של אחי עוז.

אפשר לומר שאבא של סבתא שלי נולד פעמיים, ביום בו נולד כתינוק, וביום בו קפץ מהרכבת בטרבלינקה והציל את חייו (אם כי לא ברור לכמה זמן). ושני תאריכי הלידה האלה יונצחו שני דורות אחר כך בידי הגורל, כי נולדו לו שני נינים, כל אחד מהם באחד מהתאריכים האלה.

אז זו כבר הייתה צמרמורת גדולה.




 

ונחזור אל מיקי. היא מצאה מסמכים שקשורים למשפחה שלה. בין היתר, היא מצאה את מסמכיהם של סבא וסבתא של בעלה בכניסתם למחנה. המסמכים האלה הם שיעור היסטוריה בוויז'ואל אחד. כולנו למדנו על התורה הנאצית, אבל ככה זה נראה הלכה למעשה, ככה זה נראה שחור על גבי לבן, כשהנייר סובל הכל:





תרגום: יהודי. וסעיפי המיון: צורת ראש, צורת פנים, גודל אף, צורת אוזניים, פה, וכו וכו וכו. ככה מיינו בני אדם בכניסה למחנה. והרי מספיק המילה הראשונה: יהודי.





ועוד משהו קטן: היה בין המסמכים האלה של אבא של סבתא שלי עוד מסמך אחד, שמשמעותו מעוררת שאלה. לרגע אפילו חשבנו שהוא פותר את התעלומה, וליבי צהל, שגם אם גילינו שהוא מת, לפחות אפשר לומר לסבתא שלי שבא הסוף לשאלה הזו שלנצח דוקרת בה. אבל אז גילינו שהפרטים סותרים את מה שכבר ידוע לנו. שיש משהו לא הגיוני במסמך. אז פניתי לבאד ארולסן וביקשתי מידע נוסף. אם יש להם כזה, ייתכן שאוכל לשפוך אור על עוד פינה חשוכה בגורלו של לייבוש בריקס. אם אין, נותרתי באותו מקום. ארכיון באד ארולסן טרם ענה לי. בבוא היום אספר על המסמך הזה כאן.

 


 

זו לא הפעם הראשונה שאני מפרסמת כאן עדכונים בעניין השואה. למרות הזמן שחלף, למרות המחשבה שאין יותר איך למצוא מידע חדש, היו לי עדכונים לסיפור הזה כאן וכאן. בגלל זה אני ממשיכה לפרסם. איכשהו, מתישהו, יופיע מידע חדש.

נכתב על ידי עדי בעולם , 6/4/2013 23:11  
הקטע משוייך לנושא החם: יום השואה
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-1/1/2014 16:58



432,264
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ