לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2009

ההיית או חלמתי חלום מוקדם בבוקר


בערב שבת קבענו שניסע לטייל בצפון בשבת. בכל זאת, זו ארצנו וזה הרבה יותר זול מלנסוע לחו"ל.

בשמונה וחצי בבוקר שלף אותי האופנוען מהמיטה, שאל אם אני רוצה טוסט להתאושש, וחזר עם פרוסת לחם קלויה ועליה גבינת שמנת, גבינת צ'דר וריבת חבושים. אין כמו שוק קולינרי בשביל להתעורר.

 

היה לנו שולחן מוזמן במלון הסקוטי בטבריה לבראנץ' שלהם ב-11:30, ומתוך חישוב שזה ממש רחוק יצאנו כבר בתשע ורבע מהבית. ב-11:00 כמו שעון כבר היינו בטבריה, וה אחרי שנסענו לאט. זו ארץ ממש קטנה ישראל.

 

כיוון שהייתה לנו חצי שעה להעביר יצאנו מטבריה צפונה ועלינו עד שנתקלנו באתר התיירות הראשון: כנסיית הלחם והדגים.

מרכז הכנסייה הוא הסלע הבא:

 

 

(צילום: האופנוען)

 

 

על פי האמונה הנוצרית, על הסלע הזה ערם ישו את כל הדגים והלחם שעימם האכיל 5,000 איש. ואתם בטח חושבים כמוני: אם האיש היה כזה גאון איחסון שהצליח לשים כל כך הרבה אוכל על הסלע הזה, למה לעזאזל הוא לא עזב את השטויות האלה של הדת והקים את האיקאה הראשון בעולם? היה לו את כל הנתונים הנדרשים: בנו של נגר עם כישרון לאחסן הרבה במעט מקום. היה יכול לעשות מיליארדים וגם היה חוסך לנו הרבה צרות בדרך. אבל בסדר, לך תביא בשורה ותריב עם הרומאים (והיהודים).

 

מהכנסייה יצאנו אל המלון הסקוטי, בראנץ' בהמלצתה של חברתי איריס, וגם של נירה רוסו יש להודות, שכתבה עליו שבוע קודם ולכן הזמנתי שולחן מראש, צופה התנפלות של המונים, שלא באמת הגיעו. כלומר היה מלא אבל לא מעבר.

המלון עצמו מהמם. הנה המקום שבו אכלנו את הבראנץ':

 

 

(צילומים: האופנוען)

 

כן, חלק מהמלצרים לובשים קילטים, או בעברית: גברים בחצאיות סקוטיות. זה דווקא מאוד יפה.

 

 

הפואנטה של הבראנץ' היא המגוון העצום שלו, כשהכל בבופה. הוא לא כשר בעליל, ויש שולחן גבינות ונקניקים לא רע בכלל. יש גם לחמים, מאפים, סלטים, ובהם גם סלט עם שרימפס, ארטישוקים מבושלים, קונפי שום ושאר דברים משובחים.

גולת הכותרת של הבראנץ' היא השולחן החם: מעבר לטבח שעומד במקום ויכין לכם אומלט כבקשתכם עם כל תוספת שתבקשו מהמגוון שם, יש גם הרבה מנות בשר, כל מיני קדירות ותבשילי בשר. וכך לקח לו האופנוען כל מיני דברים, עד שהגיע למנה הבאה:

 

 

 

 

"מה זה נראה לך?" שאל אותי.

עכשיו אני, מה לעשות, לא יוצאת הרבה מהבועה, וגם כשכן אז אני נוסעת לעפולה, ולא עוצרת בוואדי ערה בדרך. בקיצור, חשבתי שזה בקלאווה, שקצת מוזר שתקעו אותה באמצע הבשרים. ליתר ביטחון שאלתי את המלצר שעמד שם, יאסר, אם זה מתוק. הוא הבליע חיוך בקושי ואמר: "לא, זה לא מתוק, זה בשר עם קדאיף".

או כמו שאמר האופנוען, "יכולת פשוט לומר לו 'סלח לי, זה העוגה המתוקה הזו שלכם עם הדבש, שאתם אוכלים שם בכפרים שלכם האקזוטיים?'. גם ככה הוא תייג אותנו כזוג צפונים מגעילים".

יצאתי קצת טיפשה, וזו לא הפעם האחרונה להיום, הו לא, חכו להמשך.

(להגנתי: קמתי ממש מוקדם באותו יום! ישנתי רק חמש שעות!)

 

 

אניווי, אחרי ארוחה מאוד משביעה צילמנו עוד קצת מהמלון והמשכנו הלאה.

אל כנסייה אחרת, משהו של סיינט פיטר, ממש ליד זו של הלחם והדגים.

 

 

(צילום: האופנוען)

 

 

אחרי שיטוט על החוף מלא הצדפים, חלקי דגים ועצמות הסרטנים והקליטה העצובה שבעצם זה פעם היה מים כל השטח הזה, יצאנו משם לכיוון המושבה כינרת. כי גילה חברתי המליצה לנו לנסוע לשם, וציינה שיש מוזיאון. וכששאלתי מה עוד יש שם, היא שלחה לי את הסמס הבא:

 

 

 

עכשיו, אני לא יודעת מה אתם קוראים פה, אבל אני קראתי את הסמס הזה בצורה מאוד ספציפית.

וככה נכנסנו האופנוען ואני למושבה, והסתובבנו קצת, התרשמנו מהשלווה ומהירוק, ואז שאלנו מישהי שהסתובבה שם איפה בית הקברות. ואחרי שהיא אמרה שצריך לצאת מהמושבה וזה ממש על הכביש הראשי, אני אמרתי: "אבל זה בית הקברות הסלאבי, כן?"

והיא ענתה: סלאבי? הממ, לא. זה בית הקברות של רחל המשוררת ונעמי שמר

ואני, שציפיתי לבית קברות סלאבי, עם צלבים מסוגננים שבאפי לא הייתה מתביישת בהם, אמרתי: אבל אנחנו צריכים את זה הסלאבי

והיא אמרה: אני לא מכירה סלאבי. יש רק את בית הקברות הזה, שקבורים בו מלא מפורסמים

ורק אז היכתה בי ההבנה שגילה לא כתבה "סלאבי" כי אם "סֶלֶבּי", על שום הסלבז הקבורים שם.

נותר לי רק לעשות נסיגה טקטית לאחור בלי פאדיחה גדולה מדי מול האישה ששאלנו.

אני: אז, הממ, תודה, אנחנו נוותר על בית הקברות הסלאבי. תודה.

נראית לי טעות הגיונית שכל אחד יכול לעשות. הממ.

וכאמור: ישנתי רק חמש שעות!

 

כיוון שכבר ממש לא התחשק לי לדרוך בבית הקברות, סלאבי או לא, עברנו למקום הבא - ירדנית, אתר הטבילה לאנשים שמאמינים באיש שיודע לאחסן מעולה.

למקום מגיעים המוני תיירים שבאים ללבוש כותנות לבנות ולטבול במים בדיוק במקום שבו משרד התיירות הישראלי טוען שיוחנן המטביל עשה את המוג'ו שלו.

 

(צילום: האופנוען)

 

 

וכל המקום מקושט בציטוט על ההטבלה של ישו עצמו מהברית החדשה, בהמוני שפות. ואחרי שהתלהבנו מלגלות את הקטע בשבדית ובהונגרית, גילה האופנוען שיש כמה גירסאות לאנגלית, וכמעט התעלף מצחוק.

זו הגירסה האנגלית התקנית:

 

 

 

 

 

וזו הגירסה באנגלית למקרה שאתם מהוואי:

 

 

שנאמר: יא מאן, ג'יזס, תעביר לי את הגנג'ה.

 

 

משם כבר חתכנו חזרה למרכז, ופרט לפקק קטן בכביש החוף הכל הלך ממש חלק ומהר. כבר דיברנו על זה שזו מדינה קטנה?

 

 


 

ובאותו הערב, יצאנו לצפות בקרב האגרוף בין המתאגרף החרדי דמיטרי סליטה לאלוף העולם אמיר חאן. להלן חשבון פשוט:

משך הזמן שהקרב הנ"ל סומן ביומן שלנו - חודש וחצי

משך הזמן שהשקענו בלחפש פאב שישדר את הקרב - ארבעה ימים

משך הזמן שלקח לנו להבין שהפאב שכבר הבטיח לנו בטלפון שישימו את הערוץ הנכון (ליאו בלומס ברמת החייל אגב) לא מוכן להעביר לערוץ של הקרב ולהגיע לבית של חבר לראות את זה שם - שעה

משך הזמן של הקרב - דקה ורבע.

אגרוף זה ספורט מוזר.

נכתב על ידי עדי בעולם , 8/12/2009 02:17  
99 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-23/1/2010 11:49



432,319
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ