לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

the dark side of the room

i am my own creation

כינוי: 

בן: 25

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2014


 

לפעמים כשאני מרגיש אבוד אני מנסה למצוא את המקום השליו הזה, המקום שבו אוכל להיות רגוע ולבד.

לפעמים אני רואה שמתחיל להיות לי טוב ודווקה באותם הרגעים יש לי רצון כל כך עז לחרב את הכל, להשמיד כל דבר טוב שאספתי.

הכל מתוך ידיע שאני לא מוכן להפסיק לסבול, אני כל כך מפחד למצוא את המקום הטוב הזה, האאוריקה שלי, שאני הורס ומשמיד.

זה לא שאני שולט בזה, הכל קורה מצורה תת הכרתית שאין לי שום שליטה בה. הדברים מתחילים להסתדר, אני מכיר אנשים טובים

עבודה טובה עם בוסים מדהימים. לפעמים גם איזה אישה נכנסת לחיי ואני רואה את עצמי מתעורר כל בוקר עם חיוך גדול ואמיתי.

ואז פתאום זה קורה. בבוקר הראשון אני לא קם, אני מתנצל ומבטיח שזה לא יקרה, בבוקר השני האנרגיות שלי מתחילות לצנוח,

ואני מתחיל להרגיש איך האבנים מחליקות מתחת לרגלי, המדרון חלקלק ואני מתחיל לרדת. לאט לאט, מטר אחרי מטר כל פיסת שמחה בחיי מתפרקת.

אני רואה את זה ונשאר אפת, לא מגיב, לא כואב לי, אין שום כוונה לעשות משהו כדי לעצור את המפולת הזו. הכל קורס.

 

הרגשות הללו יוצאות לי מבין העצבעות בנקישות קלות על המקלדת ללא מודעות, הדף הוא המקום האמיתי היחידי בחיי. או לפחות הוא מרגיש כך.

לעולם לא אמרתי את הדברים האלו, אני מניח שיש משהו כל כך אינטימי בכתיבה הזו שגורם לי לשחרר את הסודות הכמוסים ביותר שלי. 

כשאני אומר שאני מחפש את המקום השליו הזה, האגם הצלול שלי אני מרגיש שאני מחפש משהו שכבר מצאתי, משהו שאם רק אסכים לקבל אמצא.

זה מוזר לא? לחפש משהו שכבר מצאת. לחפש אגם בזמן שאתה יושב על שפתו. רק תשלח יד ואתה נוגע במים הצלולים.

אבל אתה בטוח שאתה צריך להמשיך לחפש אותו! מסתובב לאחור והולך לחפש את האגם שרק הרגע ישבת לידו, לא שם לב לפספוס הגדול שלך.

אני אמצא אותו בסוף, גם אם זה אומר שאצטרך לעשות סיבוב סביב כל העולם בשביל להגיע בסופו של דבר לאגם. רק מצדו השני.

 

 

נכתב על ידי , 16/2/2014 22:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



באר שבע היה שמה.


פתאום צצת כמו משום מקום, בדיוק ברגע הנכון או בדיוק להפך.


אתמול הלכתי לבקר במסעדה בידיעה שאת עובדת צמוד לשם. תכננתי את הלוח זמנים שלי שאגיע בדיוק כשתסיימי את המשמרת,


אבל כשהגעתי לא ראיתי אותך, כל כך התאכזבתי וחשבתי שאולי פספסתי אותך. שיט!.


נכנסתי למסעדה ואמרתי שלום לכולם, וכל רגע הצצתי לכיוון, אולי פספסתי אותך.


אבל לא, את עכשיו יושבת ושותה קפה עם חברה. מי זאת? אני לא מכיר וזה אפילו לא מעניין. אני מוצא את עצמי בוהה בך ואפילו לא שמתי לב עד שקיבלתי דחיפה קלה "מה איתך בן אדם? אתה לא נוסע מחר?" אני נוסע מחר... איך זה שדווקה עכשיו הגעת כמו משום מקום? איפה היית לפני ארבעה חודשים? איפה הייתלפני חמש שנים?.


 אני מחפש תירוץ כדי שאוכל לבוא ולנסות לפחות לדבר איתך, כדי שאדע שלפחות ניסיתי.


יומיים לפני היינו ביחד במסיבה, אני שונא מסיבות. הרעש ההמולה! שיכורים מטיילים בעיניים חלולות, שיכורות מביטות בך במבט מתחנן. זה דוחה אותי!


ניסיתי לרקוד ליידך וכמובן שיצא יותר סוג של התקף מאשר ריקוד. התביישתי להתקרב אלייך למרות שראיתי אותך מנסה ליצור אינטרקציה כל שהיא. אני ביישן בטירוף בכל הנוגע אלייך. זה משגע אותי!


בסוף המסיבה הרגשתי שאיבדתי אותך, אבל ידעתי שהפעם לא אוותר! איך אדם יכול להרשות לעצמו לוותר עם כשזה נוגע לאישה כמוך.


למחורת לא הפסקתי לחשוב עלייך כל היום! כל אישה שפגשתי בשנתיים האחרונות יצאה לי מהראש תוך חמש דקות עד שעתיים, למה לא את?


נשארת שם בפנים וטחנת לי את המוח! הייתי כל כך מאוכזב מעצמי שאיך שהוא נעלמת לי! רגע אחד של חוסר תשומת לב וכל הסובבים אותי התפזרו. לא ידעתי מה יהיה עכשיו וזה שיגע אותי! הפחד שאולי אתייאש ואוותר עלייך. זה סיכון גדול מדי..


במסעדה החלטתי שאני עושה את ה"צעד" והלכתי לקנות קפה (בזמן שאני שותה בירה) ומצאתי אותך עומדת בבר, כשראיתי אותך מקרוב נזכרתי כמה שאת יפה וזה בלבל אותי לרגע. לא ידעתי אם לחבר אותך או להגיד שלום מרחוק אבל לא התאפקתי, רציתי להחזיק אותך כלכך שפשוט באתי אלייך וקיבלתי ממך חיבוק חם! זה היה אדיר! את באה לסיגריה? היתה השאלה הראשונה שקפצה לי לראש. הסכמת.


התיישבנו בחוץ בקור המקפיא "וקישקנו", אני זוכר שכל מה שרציתי להגיד היה מלא מחמאות אבל לא רציתי להראות נואש או אולי  אסרטיבי מדי.


אוי הפניקה.


"את יפיפיה" נפלט לי.. הסמקת, אהבתי את זה, תראו כמה שהיא יפה! רציתי לצעוק, התאפקתי.


אחרי שעה ומשהו כבר בקושי יכולתי לסבול את הקור, שאלתי אם את רוצה לבוא לשתות בירה. ענית בחיוב ולרגע לא האמנתי שהסכמת!


כל כך התרגשתי בדרך הביתה שהתקשרתי לכל מי שרק יכולתי לחשוב עליו כדי לספר לו על זה! כמו ילד! נהניתי מההרגשה הזו והחלטתי לתת לזה להמשיך.


בבית התקלחתי וציחצתי את עצמי, בחרתי בגדים "בהשקעה" כי לא כל יום יוצאים עם אישה שכמוך! אחרי כל מה שעברתי בימים שאחרי המסיבה אסור לי להרוס את זה!


פגשתי אותך בפאב אחרי שהצלחתי להתארגן בלי יותר מדי מכשולים (חוץ משפריץ בושם לעין) ואת כבר ישבת שם. יפה, מאזינה ללהקה ושותה את השפירה שלך, התרגשתי. ההופעה נגמרה ויצאנו החוצה. התרגשתי. אחרי חמש דקות שישבתי איתך הבנתי פתאום כמה שאני לחוץ ופשוט שיחררתי את הכל, ידעתי שאם אמשיך לחשוב כל כך הרבה לפני שאני אומר כל דבר לא אצליח להנות, לא אצליח להקשיב.


אחרי עוד עשר דקות כבר היה לי נוח יותר, צחקת עלי ואמרת שאני "משלשל מהפה" זה הצחיק אותי כל כך. אבל יותר נהניתי לראות אותך צוחקת.


היציאה הזאת הייתה מדהימה! נישקת אותי באמצע משפט (זה הטריק שלי בדרך כלל) והייתי כל כך מובך, זו פעם ראשונה שמישהי מנשקת אותי


וגם את זה אהבתי. כמובן.


היום אני נוסע ואני כלכך אבוד, דווקא עכשיו הגעת? למה לא לפני ארבעה חודשים? איפה היית לפני חמש שנים??


אני שמח שיצא לנו להפגש! אי שמח שהכרתי אותך ופה והלאה אני לא שולל שום אופציה. אני יודע שלא משנה מה יהיו התוכניות שלי


הכל יכול להתהפך ברגע אחד. עכשיו צצת משום מקום ואני יודע שזה לטובה. אני יודע שאולי זה לא ילך בגלל המרחק ואולי בגללי. אבל החוויה איתך לימדה אותי שאנחנו חייבים להשאר אופטימיים וללכת אחרי הרצונות שלנו.


אני נוסע עכשיו. ואני עושה את זה בלב שלם.


 

נכתב על ידי , 10/2/2014 12:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,573
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBATS אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על BATS ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ