לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

A world of silence


"אני מחכה שאישיותי הקטסטרופלית תהיה יפה שוב. ומעניינת ומודרנית. הארץ אפורה וחומה ולבנה ועצים. שלג ושמים של צחוק קטנים והולכים. פחות מצחיקים, לא רק אפלים יותר. לא רק אפורים. יתכן שזה היום הכי קר בשנה, מה הוא חושב על כך? ומה אני?..."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

10/2019


לפעמים אני תוהה אם כל ההשקעה, כל העבודה הקשה, הכסף, המאמץ, חוסר השינה התמידי והגאווה של הסביבה שווים את זה.

לא יכולה להגיד שההישג שלי (קטן או גדול, עוד לא החלטתי) לא מסב גם לי איזושהי תחושת גאווה, אבל מה עם אושר? מה עם קצת אוויר?

 

לפעמים זה מרגיש מאיים, כאילו זה יבלע אותי עוד רגע.

ואני תוהה אם אני ממשיכה לעשות את זה מהסיבות הנכונות.

לא יודעת אם זה מסב לי אושר או חונק אותי, אם זה נובע מהצורך לרצות את הסביבה או להוכיח שאני כן מספיקה או שזה עדיין בוער בתוכי.

אני כן יודעת שאני מתקשה להודות מול עצמי שאני פחדנית מדי כדי לעזוב הכל, לקנות כרטיס טיסה ולהעלם.

כי מה יגידו? אני יודעת בדיוק מה יגידו.. כמו תמיד יטענו שהילדה מלאת פוטנציאל אבל לא מממשת אותו.

אחרים יגידו שזה היה ברור, כי אני תמיד מתחילה אבל אף פעם לא מסיימת.

אחרים יאמרו שאני חושבת רק על עצמי (אולי אני צריכה).

 

אז אני ממשיכה לספר לעצמי ש"עכשיו זה לא מתאים, עוד שנתיים\ שלוש זה יתאים יותר.. הנה, רק לעבור את שנה ב' והכל יהיה פחות קשה, זה רק העומס.."

 

אבל הילדה הזו, היא כבר לא כל כך ילדה.. ואין לה אוויר.

הלילות מלאים בדמעות שמתערבבות בעשן של סיגריות, הבקרים מלאים במוזיקה, רק כדי שלא אצטרך לשמוע את המחשבות שלי.

הימים מלאים באנשים שאני לא רוצה לראות או לשמוע, בכנות, די צריכה קצת לבד.

לא מסוגלת יותר לרצות, אני רוצה לעצור רגע, לשתות כוסית ולעשן סיגריה עם עצמי, בלי שיפריעו לי, ורק לחשוב על עצמי.. או לא לחשוב בכלל.

העיקר שעם עצמי, בלי הטפות, בלי הרצאות, בלי שיחות עידוד בינוניות עם כלמני משפטים שפעם מישהו קרא איפשהו ועכשיו הם תובנות החיים שלו.

 

הלוואי שהיו מניחים לי...  הלוואי שאני הייתי מסוגלת להניח לעצמי.

נכתב על ידי , 14/10/2019 00:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אם רק הייתי מסוגלת להתמודד עם הכאב ולהתייצב חשופה, רק פעם אחת, מול עצמי.. ומולו..

במקום להעמיד פנים ולהסתיר את כל מה שאני מרגישה ואם רק הייתי מסוגלת להודות כבר בפעם ההיא שאני עדיין מאוהבת באקס, ושאולי אני תמיד אהיה קצת מאוהבת בו ולומר לו גם שזה לא סותר את העובדה שמאז שהכרתי אותו אני חושבת רק עליו ורוצה רק אותו.. ואוי, כמה שאני רוצה אותו, עדיין.

אם רק הייתי מסוגלת לומר לו שאני רוצה שהוא ישאל אותי פעם נוספת, כי בפעם ההיא, כשהוא שאל, הכל היה כל כך חדש בשבילי ועוד לא הצלחתי לקבל את זה שאני מסוגלת לרצות מישהו אחר, מישהו חדש.

 

והתנצלתי, כל כך הרבה פעמים.. ובכל פעם אני חושבת שהוא לא מסוגל לקבל את זה, או שאולי הוא לא מסוגל לקבל אותי.

אבל אז, כשאני לא מצפה לזה וסוף סוף מתחילה לשחרר את מה שאני מרגישה הוא צץ מחדש.. שולח הודעות ומפלרטט כמו בתחילת ההיכרות, ואז נעלם שוב ומכאיב לי שוב.

ובכל פעם כשהוא צץ, אני יודעת ששוב הוא יסרב להפגש, הוא רק ישלח הודעות ויפלרטט ואז יעלם ויכאיב לי שוב.

ואני יודעת שאני צריכה לסרב מהרגע הראשון, ואני לא מסוגלת, בכל פעם אני מקווה שאולי הפעם תהיה הפעם שהוא ישאר.

 

אם רק ידעתי איך לומר לו שאני רוצה לספר לו, שאני רוצה להיות חשופה מולו ולתת לו לראות את הכאב הפרטי שלי.

אם רק הייתי מסוגלת לומר לו כמה זמן חיכיתי לו.

 

 

 

נכתב על ידי , 11/10/2019 23:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לכל כך הרבה דברים הנפש משועת, אבל מעל הכל אני משועת לקצת שקט.


יש בי כל כך הרבה רעש, בכל רגע, געגועים, דאגות, פחדים, לחצים, ידע חדש שרכשתי ולא הספקתי לסדר בתיקיות בתוך הראש... וכאב, כל כך הרבה כאב.


וכמה רעש, לא כזה מחריש אזניים שאפשר לשמוע, יותר משהו שנובע מבפנים כמו הצפה, כמו שרפה, כמו צרבת.. לא נקודה שאפשר להניח עליה את האצבע ולהגיד ששם כואב.


ואני רוצה לא להרגיש, ואני רוצה לא לאהוב, ולא להתגעגע, ולא לפחד, ולא לכאוב ולא לרעוש.. רק לכמה רגעים, אני רוצה לישון.

נכתב על ידי , 7/10/2019 23:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDamned and divine אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Damned and divine ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ