לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Just some pain



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2019

Not arriving anywhere


רק מנצל את ההזדמנות כדי לתת ספוטלייט לאחד הטקסטים הכי יפים שנכתבו במוזיקה בעיניי.
אני מקווה שהדבר האחרון שאשמע יהיה מוזיקה, במיוחד מוזיקה כזו.

Did you imagine the final sound as a gun?

Or the smashing windscreen of a car?
Did you ever imagine the last thing you'd hear as you're fading out was a song?

נכתב על ידי , 15/10/2019 01:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד סקס אחד, לפני שנגמר


לפעמים מגיעה מישהי שהיא כל-כך הטעם שלך, שהיא גורמת לך להמציא רעיונות חדשים איך לענג את הגוף שלה.
כשהורדתי ממנה את המכנס וראיתי אותה בתחתונים הצמודים שלה שהבליטו את הגזרה הנשית המטריפה שלה, התרגשתי כמו ילד בתול.
עליתי בחזרה כדי לנשק אותה נשיקה סוערת ואז את הציצי הכל-כך רך שלה, עם פטמות עגולות ורגישות שידעתי שישיגו את המטרה שהייתה בראשי. ליקקתי ומצצתי אותן בזמן שהיא גנחה.
ותכננתי להמשיך כי זה היה כל-כך נפלא, אבל לא יכולתי להתאפק, רכנתי שוב לגובה המותניים שלה והנחתי את ידיי על הישבן העגול והבולט שלה. הצורה האהובה עלי- קטן מספיק בשביל להתאים באופן מושלם לגזרתה הרזה והסקסית, אבל גם גדול ובולט מספיק ביחס לבנות במידות שלה כדי להוציא את העיניים לכל גבר שהולך אחריה ברחוב. הצמדתי את שפתיי לבטן התחתונה שלה והמשכתי לרדת כדי לנשק את כל דרכי אל הכוס הנפלא שלה, מעל התחתונים. משכתי את הרגע כמו שאני אוהב, ההתרגשות מלחשוב על החורים הטעימים שלה שרק פיסת בד מפרידה בין התאווה החולנית של הלשון שלי לבינם. שתי ידיי בינתיים חפנו בכוחניות את התחת המטריף שלה והפליקו לו. אצבעותיי גיששו את דרכן לנקודות המפגש בין קצה הבד לבין העור החשוף שלה כך שהן נגעו בחטף בנקודות הארוגניות האהובות עלי בגוף האדם. עצבים מגורים ועקבות של נוזלים נוטפים. סנטימטרים מגן עדן.

ואז סובבתי אותה ודחפתי אותה אל הקיר כך שהתחת שלה יהיה מולי. ניגשתי לקראת נקודת השיא הבאה. כופפתי את גבה מעט כך שישבנה בלט, והרמתי את תחתוניה כך שיהיו צמודים כמה שיותר לעורה. פישקתי את פלחי ישבנה והעברתי את אצבעי על הבד שכיסה את הכוס הרותח שלה. וזה היה שם. פס רטיבות מגרה נוצר על התחתון שלה ולווה בגניחה ורעד קל שיצר גופה. כמו אידיוט אני עוצר לשניה ומנסה לשוב אל המודעות רק כדי להכריח את עצמי להודות ליקום על השניות האלה ולצלם כל רגע מהן בזכרוני.

הפלקתי לה, חזק יותר ויותר, ותחבתי את פניי בין שתי ירכיה כך שהלשון והשפתיים שלי פגשו את קו הרטיבות שלה ופניי היו תחובות למעשה בתוך ישבנה כך שרק הבד המקולל והמבורך הפריד בינינו. חזרה גנרלית.
ליקקתי את פנים ירכיה ואת כל נקודות העור החשוף שמסביב לחורים שלה.
ואז הגעתי לקצה גבול היכולת, סף הגירוי המקסימלי, לקחתי נשימה גדולה והוצאתי את פניי מישבנה, סטרתי לו עוד כמה פעמים, ואז הורדתי ממנה את התחתונים, לאט ככל שיכולתי, מה שבוודאי היה מהר למדי. ואז פישקתי אותה, ונגלו לעיניי חורים מושלמים ורטובים. ואם אני יודע משהו על עצמי, אני יודע שלא משנה כמה גברים חרמנים וסוטים וחולים יש בעולם- אף אחד, אף אחד לא אחוז טירוף יותר ממני כלפי מה שעיניי ראו. 

הלב שלי פעם כל-כך מהר שאני משוכנע שאם הייתי מחובר למוניטור לב היו מכריזים שאני בפרפור חדרים.
הבטתי כמה שניות ארוכות בעיצוב הנהדר של החורים שלה, חלקים ויפים ונקיים וטעימים, וצללתי לתוכם.
אני חושב שב-20 דקות הבאות לא הפסקתי לזלול אותה. היא גמרה אולי 6 פעמים כשהלשון והאצבעות שלי מנסים לנשק את האיברים הפנימיים שלה, חודרים עמוק ככל הניתן.
הרמתי יד נחושה והחדרתי שתי אצבעות לכוס ואת האגודל לתחת שלה, בזמן שסובבתי אותה והצמדתי את הלשון לדגדגן מוצף הנוזלים שלה. היד שלי התעוותה בצורה לא טבעית כדי לצלוח את הפעלול הזה, והאצבעות שלי שחוררו אותה חזק ומהר החלו לאבד תחושה, אבל כמו חייל טוב לא היה אכפת לי למות למען המטרה.

לא עצרתי עד שהיא גמרה ברעידות עזות והניחה את היד שלה על היד שלי כדי שאעצור. יצאתי ממנה וקמתי, דחפתי את אצבעותיי המרוחות בנוזליה אל תוך פיה והיא מצצה אותן בתאווה, ואז נישקתי אותה בפראות.
הזין שלי היה הכי קשה שהוא בוודאי היה בחיי. כשהורדתי את ראשה והיא בלעה כמעט את כולו, חששתי שאגמור תוך כמה שניות. אבל עצרתי את עצמי, כי ידעתי שבעוד רגע שום דבר לא יעצור אותי מלזיין אותה כל-כך חזק ששמחתי שאני מכיר אורטופד טוב.
נכתב על ידי , 12/10/2019 14:16  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



If I go


 

 

אומרים,
שכשחיות מרגישות שהמוות מתקרב הן בורחות להתבודד, לפגוש את המוות בלי אף עדים.

נהגתי,
לתהות מה היא התחושה שהן מרגישות, האם לאינסטינקט החייתי מתלווה גם הבנה של קונספט ה"סופיות"?

האם הלכתי,
בדרכן של החיות כשהתבודדתי בחודשים האחרונים? כשנתתי לכל מה ומי שהיה טוב בחיי ללכת?
כשהמוות,
הפך לעיסוק עיקרי בחיי?
כשהחיוניות,
עזבה ללא חזור ואת מקומה תפסו העגמומיות והאדישות המאפיינים את אלו שפוסעים את פסיעותיהם האחרונות?
והתחושה הזו,
כשמקפלים את הציוד לפני שעוזבים את הפארק ומשאירים אחרינו את כל הלכלוך שיצרנו כדי שאחרים יצטרכו לנקות אותו,
התחושה,
של סוף הדרך,
שצובעת את רקע חיי כבר זמן רב מדי?

את כבר המשכת בחייך,
ואני שמח שיגונך לא יהיה על מצפוני יותר.
אבל כשהעולם יהפוך למטושטש והנשימות יהפכו חלושות,
אלה יהיו פנייך שירצדו אל מול עיניי המתכהות.
והלב המרוסק מוצף הייאוש והטירוף,
יהיה מהול בזיכרון ישן מתקתק.

נכתב על ידי , 1/10/2019 22:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סקס ויצרים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnoneofthisisreal אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על noneofthisisreal ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ