לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


__


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

9/2019

אין לתאר


סיימתי שנה א' בלימודים והייתה איזושהי עבודה של מרצה בת-אלף בלתי-נסבלת שביקשה את עבודות הסיום 3 חודשים לפני שהיא אשכרה בדקה אותם. עכשיו, הבת-אלף הזאת נתנה לי 94, לא מזלזלת, ציון טוב, אבל א. הוא הוריד לי את הממוצע, ב. הבת-אלף הורידה לי 6 נק' על שכביכול המאמרים שהשתמשתי בהם לא היו מלאים אלא תקצירים. וזה לא נכון. שלחתי לה לפני חודש את המאמרים לוואטסאפ והיא אמרה לי שהם מלאים ושאני צודקת. היא חשבה שאני מישהי מהמכינה בכלל, כולה מבולבלת, לא הבינה על איזו עבודה מדובר... בקיצור, מרחה אותי שהיא עסוקה ועמוסה בבדיקת עבודות של המכינה ואמרה לי להתקשר שבוע הבא. מאז התקשרתי כבר 3 פעמים לברר מה קורה עם הציון. הרגע התקשרתי, היא הייתה בממתינה וחזרה אליי. אני כנראה לא שמורה לה בפלאפון כי אחרת היא לא הייתה חוזרת אליי לפי איך שהיא דיברה. אני לא מבינה את המרצים האלה... או ליתר דיוק, את המרצה הספציפית הזאת. כאילו למה היא חושבת שאני אתפשר על 94 כשמגיע לי פאקינג 100? ועוד היא אומרת לי ברוב חוצפתה בטלפון "תפסיקי להלחיץ אותי, 100 לא תקבלי". חוצפנית שכזו. לא ייאמן. בחיים לא אבחר קורס שלה. נוראית. למה שאני לא אקבל 100? השקעתי רבות בעבודות האחרונות של השנה, בכולם קיבלתי 100 חוץ מה94 הארור הזה, שאמור להיות 100. כוסאימא שלה. אקולוגית חרטה-ברטה. דיברה אליי כ"כ לא יפה עכשיו בטלפון שאני בהלם שנתנו לה להיות מרצה במכללה.

 

אניהו, עבר עליי יום לא פשוט. כמו כל יום מאז שהתחילה שנת הלימודים בעצם. הילד הרים יד עליי ועל מורה אחרת. אימא שלו לא מבינה שהוא רק סובל ולא מתאים למסגרת הרגילה. אני מתבוננת על הילד כשאנחנו מחוץ לשיעור, ואני פשוט מרגישה שאני מסתכלת על בעל חיים פראי שהשתחרר בטעות מן הכלוב וכולם מפחדים ממנו והוא עצמו מפחד כשהוא נמצא בסביבה הזו. ממש ככה. אני לא מבינה מה נסגר עם אימא שלו. מה לא בסדר בה. למה לגרום לכל כך הרבה סבל לבן שלך? מצד אחד הייתי רוצה שהיא תירשום אותו בבית ספר לחינוך מיוחד, אבל מצד שני אני צריכה את העבודה ואני ממש אוהבת את הילדים האלה. אני באמת נהנת איתם, ובגלל שהוא כזה "ילד מיוחד" הביאו אותי חזרה לבית הספר הזה, ולכיתה שהייתי בה לפני שנתיים.

אני לא רוצה לעזוב, אבל אני גם לא רוצה להיות עם הילד הזה. לא יודעת עד כמה אני יכולה לעזור לו. לא יודעת אם זה בכלל אפשרי.

 

מאז החתונה ואפילו כמה חודשים לפניה, התחילו ריבים ביני לבין זוגי. קשה לי לקרוא לו בעלי עדיין. לא מעכלת. אני גם לא הולכת לשנות את שם המשפחה לשלו. פחות בקטע. כמו שלא עשיתי מקווה. את הנישואים ברבנות כדי לרצות את אבא שלו הוא קיבל ופה זה נגמר מבחינתי. לא משנה את השם משפחה, עם כל כמה שבא לי להעיף את שלי לעזאזל. קשה לי איתו. לפעמים אני מרגישה שאני ממש אוהבת אותו ושהוא חשוב לי, ולפעמים בא לי שפשוט יסתום את הפה ויעלם מזווית הראייה שלי. יש לו באופי דברים שאני כ"כ לא מתחברת אליהם. אנחנו מאוד שונים, על אף שכן יש קווי דימיון כלשהם, אבל הוא כזה... חלש. הכוונה, שהוא פשוט לא דומיננטי מספיק בעיניי. לא במה שהוא עושה, לא עם אנשים אחרים, לא עם ההורים שלו ולא איתי. והוא פחדן. ואוהב לעשות דברים לפי הספר, ואני רחוקה מזה שנות אור.

ועכשיו שלח לי הודעה נ', שהיה במחשבות שלי מאז שסיימתי את הצבא ועד היום, וכאילו מרגיש לי שאני צריכה עוד לחוות ועוד להכיר, אם זה אנשים ואם זה מקומות חדשים, בא לי להתנסות, לחוות לחיות. בא לי סקס טוב. הרבה זמן לא היה לי סקס טוב. בעצם,  מאז שאני עם בן הזוג. אל תשאלו אותי למה התחתנתי איתו אם הסקס לא טוב, אני אוהבת אותו, בסופו של דבר. אבל כן הייתי רוצה לדבר עם נ', או סתם מישהו שמוצא חן בעיניי ולזרום איתו פשוט. בא לי את החופש הזה שוב, של לעשות מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה. לא היה לי מספיק מזה. בעיקר כי התאפשר לי לעשות זאת בגיל מאוחר יחסית. אחד הדברים שממש מעצבנים אותי בבן זוג זה שהוא חוזר על אותם דברים מאתיים פעם, וגם הרבה פעמים הוא מנסה להתייצר כבן זוג מושלם ומספר על הדברים הטובים שעשה... ונו באמת........ אני נגעלת מזה שאדם משבח את עצמו. והוא גם לא יכול להחליט בעצמו לגבי דברים. תמיד חייב להתייעץ עם אנשים, עם המשפחה בעיקר. כאילו לא מספיקה לו הדעה\מחשבה של עצמו. והוא כבר בן 30+ הוא אמור לדעת מה הוא רוצה. והוא לא יודע. הוא גם חוזר ואומר שהוא מיצה את העבודה שלו, ורוצה משהו חדש אבל לא באמת עושה עם זה משהו. אני גם מרגישה שאין לי כל כך עם מי לשוחח. הייתי רוצה שהוא יהיה משכיל, שילמד אותי דברים חדשים... אני משועממת ממנו. אין לנו על מה לדבר, אין לנו מה לעשות ביחד.

הנישואים האלו התחילו ברגל שמאל. הייתי צריכה להגיד לו שנדחה את החתונה לעוד שנה-שנתיים, וכשנגיע לגשר נחצה אותו. אני לא יודעת להסביר איפה אנחנו עומדים כרגע.

 

אתמול היה לי ממש מרענן בשיעור נהיגה. הרגשתי ממש טוב וזה נתן לי סיפוק, כי הרבה זמן נמנעתי מלעלות על רכב בעצמי ולנהוג, בקרוב אנחנו קונים רכב ואני מתכוונת לחרוש עליו.

 

התעורר בי רצון מחודש לחזור לקרוא אבל הבנתי שעם הפורמט הישן של הספר המודפס לא כל כך הולך לי. אני משתעממת מהר גם אם הספר מעניין. אולי זה בגלל התחושה של כמות הדפים שנותרו ביד... לא יודעת. משהו שם לא עובד. אני מנסה עכשיו פורמט חדש, של הספר הדיגטלי, קניתי במחיר מוזל 3 ספרים והתחלתי לקרוא, ובנתיים הקריאה זורמת וזה גם יותר נוח לי. מקווה שאתמיד בזה.

נכתב על ידי אנא-לי , 12/9/2019 16:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  אנא-לי

בת: 26




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנא-לי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנא-לי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ