לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


__


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

9/2019

התנצלתי


הכסף שהפקיד מיועד לירח הדבש שלנו. ששכחתי ממנו לגמרי. איך, אתם שואלים? אני כל כך עסוקה בלמצוא מה לא טוב בזוגיות שלנו... ומה הוא עושה לא בסדר ששכחתי בכלל מירח הדבש. אני טסה בפעם הראשונה בחיים שלי למקום שתמיד חלמתי להיות בו, ושכחתי מזה.

התנצלתי בפניו. הסברתי לו שאיבדתי את עצמי לחלוטין אחרי החתונה. הוא אמר שנראה לו שמיהרנו מדי עם זה... אבל ידעתי שאם אגיד לו "לא", הזוגיות הייתה נגמרת. הוא חייב לעשות דברים לפי הספר. לפי הנורמה. אני לא כזו... הנורמה נראית לי משעממת ואיכשהו נכנסתי לתוכה, הרבה בשבילו. אני רוצה לעשות מה שעושה לי טוב. לא מה שעושה לאחרים טוב. אתמול ישבתי ובכיתי מול עיניו במשך 3 שעות רצופות. הוא דיבר על גט, שכבר העליתי אני עצמי יום אחרי החתונה... בגלל מקרה שקרה שהרגשתי כאילו אני משנית, והמילה של אבא שלו חשובה לו יותר משלי. לא בטוח שאני טועה לגבי זה.

 

הוא אמר שגם אם יקרה מצב שנתגרש הוא יודע שנישאר חברים טובים. יהיה לי קשה להיות חברה שלו... אני אוהבת אותו בסופו של דבר. הוא נתן לי את הכוח להוציא את עצמי מהבוץ הטובעני שהייתי בו ולהתעורר על החיים שלי. אני חייבת לו את זה. אבל אם יש משהו שהבנתי על עצמי עוד לפני שהתחלנו לצאת, זה שאני לא מסוגלת להיות עם בן אדם אחד כל חיי. לא מסוגלת לאהוב בן אדם אחד. אני רוצה לאהוב ולהתאהב ולהתנשק בפעם הראשונה שוב. אני רוצה את הפעמים הראשונות הללו שוב. את הריגוש הזה. לחזור הביתה כשהלב דופק והראש שלי לא מפסיק להריץ את מה שהיה לפני רגע... זה כבר לא קורה לי איתו. אני לא יודעת אם היה לי איתו את זה באיזשהו שלב. הכל קרה כל כך מהר. אני רציתי לצאת משם בעיקר... והוא היה כרטיס הטיסה שלי. התאהבתי בו עם הזמן. זה לא קרה מיד. והיום אני מרגישה שאני תקועה. דורכת במקום. בגלל זה התחלתי שוב שיעורי נהיגה, אני רוצה לחזור לכביש, לטייל קצת... אולי אפילו לנסוע לנ' שהזמין אותי אליו... לא יודעת לאיזו מטרה.. אבל הוא הזמין... למרות שעברו יותר 7-8 שנים מהצבא. היה לנו משהו חזק. ועברתי כל כך הרבה אחר כך... שלא התאפשר לי לעשות משהו עם כל מה שהרגשתי אליו. והרגשתי. ואתמול הלכתי לישון כשאני חושבת עליו ומדיימנת שאני מגיעה אליו ואנחנו אפילו לא מדברים רק מסתכלים זה על זו, אני נוגעת בו.. ממש כמו שאני נוגעת בבן זוגי... רוצה להרגיש את נ', להכיר אותו, כי בכל זאת עברו 7-8 שנים מאז...דברים משתנים. וגם אם הוא כבר לא אותו האחד שאני זוכרת לטובה... אני חייבת איזושהי הרפתקאה, איזשהו ריגוש חדש.. משהו שילהיב אותי, יותר נכון, מישהו. ובן הזוג לא מוכן לקבל את הגישה הזו לחיים. ואני יכולה להבין... כי לראות אותו עם מישהי אחרת יעשה לי לא טוב בלשון המעטה. אני לא הוגנת כלפיו. אני רוצה להכיר ולחוות ולהתרגש, מבלי שהוא יעשה זאת. האמת.. שאם הייתה זאת בחורה שמוצאת חן בעיניי.. ולא הייתי מרגישה מאוימת ממנה... לא הייתה לי בעיה עם זה. נראה לי. אני יודעת כמה הוא רגיש, ואם הוא יידע שהייתי עם מישהו אחר אני אשבור אותו לחתיכות. הוא לא יחזור להיות אותו גבר. למרות שהוא יודע שהייתי עם לא מעט לפניו, הוא יודע שהאמנתי במערכות יחסים פתוחות ובגישה שנוטה לפוליאמוריה... נורא קשה לי להתרגל לעובדה שהתחתנתי. ומרגיש לי שאנחנו תקועים בשגרה ובעיקר משעמם לי. ובא לי סקס טוב... מלא תשוקה. קשה לי אפילו לנשק את בן זוגי כמו שאני אוהבת כי לפעמים יש לו טעם וריח שאני לא אוהבת בפה, נוסף על ריח של סיגריות... וזה ממש מוריד לי. אני מנשקת אותו בלחיים יותר משאני מנשקת אותו בפה.

אולי אני פשוט חייבת את הסטוץ הזה עם מישהו שמוצא חן בעיניי... כדי לדעת איפה אני עומדת. אם אני רוצה להמשיך עם הנישואים ועם בן זוגי או שזה לא מתאים לי.... מה שבטוח, לא אפסיק לחשוב מה אם... עד שלא אעשה את זה. בנתיים על ילדים אין מה לדבר. נשארו לי עוד 3 שנים לתואר ואין סיכוי שאני מביאה יחד במהלך התואר. אני מאוד רוצה ילדים. חלק מזה שבחרתי בהוראה הוא גם מהסיבה שאני כמהה להיות אימא. אבל אני צריכה לחשוב מתי הזמן המתאים ועם מי באמת. כן הייתי רוצה ילד מבן זוגי הנוכחי, כי הוא יהיה אבא טוב והוא יתן הכל בשביל הילדים שלו. והוא גם יפיוף, נמוך אמנם, אבל יפיוף, ויהיה מעניין לראות את השילוב של שנינו בילד.

אני יודעת שברגע שאביא ילד גזרתי את הדין שלי. זאת אומרת שכל המחשבות על סקס עם גברים אחרים יתנדפו באוויר... כי הילד יהיה כל עולמי, לא יהיה אכפת לי מהחלומות שלי או הרצונות שלי. אני יודעת שזה לא חייב להיות ככה, אבל אני לא רוצה שיגדל בהרגשה שאימא שלו לא יציבה.

בקיצור... אני מחכה שנקנה את הרכב ואחזור לנהוג ולטייל קצת... לפני שאחזור שוב ללימודים.

נכתב על ידי אנא-לי , 14/9/2019 09:50  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין עם מי לדבר


אין לי עם מי לדבר על הזוגיות הלא מתפקדת שלנו. אתמול הבנתי שאני יוצאת עם בן אדם תאב בצע בצורה מפחידה... העתק של האבא הדוחה שלו. הכסף מהתחוהה אצלו בבנק.. שאני בכלל במינוס והוא עובד משרה מלאה ומקבל משכורת נורמלית, לעומתי. אכפת לו? הוא סכלל חושב על זה? העיקר שהכסף יהיה בבנק שלו. בלתי נסבל. קמתי בבוקר התארגנתי לעבודה בלי להגיד לו "ביי", בלי לומר מילה. הוא שלח לי הודעה בוואטסאפ להתקשר אליו כשאני מסיימת לעבוד. סיימתי. לא התקשרתי. לא נכנסתי להודעה שלו בוואטסאפ. הוא התקשר דיברתי אליו בקרירות. אני כרגע כל כך עצבנית עליו ואפילו נגעלת ממנו... חא רוצה לשמוע אותו יותר. 

לא יכולה לדבר עם אף אחד על זה, כל המשפחה שלו כאן, אני לגמרי לבד. אני לא יודעת מה לעשות עם הזוגיות הזאת. אין לי אפשאות לעזוב. כלומר, יש. אבל לא למקום שיהיה לי בו טוב זה בטוח. ואני אוהבת לגור כאן, בדירה הזאת....

לא רוצה לתקשר איתו.

נכתב על ידי אנא-לי , 13/9/2019 09:25  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין לתאר


סיימתי שנה א' בלימודים והייתה איזושהי עבודה של מרצה בת-אלף בלתי-נסבלת שביקשה את עבודות הסיום 3 חודשים לפני שהיא אשכרה בדקה אותם. עכשיו, הבת-אלף הזאת נתנה לי 94, לא מזלזלת, ציון טוב, אבל א. הוא הוריד לי את הממוצע, ב. הבת-אלף הורידה לי 6 נק' על שכביכול המאמרים שהשתמשתי בהם לא היו מלאים אלא תקצירים. וזה לא נכון. שלחתי לה לפני חודש את המאמרים לוואטסאפ והיא אמרה לי שהם מלאים ושאני צודקת. היא חשבה שאני מישהי מהמכינה בכלל, כולה מבולבלת, לא הבינה על איזו עבודה מדובר... בקיצור, מרחה אותי שהיא עסוקה ועמוסה בבדיקת עבודות של המכינה ואמרה לי להתקשר שבוע הבא. מאז התקשרתי כבר 3 פעמים לברר מה קורה עם הציון. הרגע התקשרתי, היא הייתה בממתינה וחזרה אליי. אני כנראה לא שמורה לה בפלאפון כי אחרת היא לא הייתה חוזרת אליי לפי איך שהיא דיברה. אני לא מבינה את המרצים האלה... או ליתר דיוק, את המרצה הספציפית הזאת. כאילו למה היא חושבת שאני אתפשר על 94 כשמגיע לי פאקינג 100? ועוד היא אומרת לי ברוב חוצפתה בטלפון "תפסיקי להלחיץ אותי, 100 לא תקבלי". חוצפנית שכזו. לא ייאמן. בחיים לא אבחר קורס שלה. נוראית. למה שאני לא אקבל 100? השקעתי רבות בעבודות האחרונות של השנה, בכולם קיבלתי 100 חוץ מה94 הארור הזה, שאמור להיות 100. כוסאימא שלה. אקולוגית חרטה-ברטה. דיברה אליי כ"כ לא יפה עכשיו בטלפון שאני בהלם שנתנו לה להיות מרצה במכללה.

 

אניהו, עבר עליי יום לא פשוט. כמו כל יום מאז שהתחילה שנת הלימודים בעצם. הילד הרים יד עליי ועל מורה אחרת. אימא שלו לא מבינה שהוא רק סובל ולא מתאים למסגרת הרגילה. אני מתבוננת על הילד כשאנחנו מחוץ לשיעור, ואני פשוט מרגישה שאני מסתכלת על בעל חיים פראי שהשתחרר בטעות מן הכלוב וכולם מפחדים ממנו והוא עצמו מפחד כשהוא נמצא בסביבה הזו. ממש ככה. אני לא מבינה מה נסגר עם אימא שלו. מה לא בסדר בה. למה לגרום לכל כך הרבה סבל לבן שלך? מצד אחד הייתי רוצה שהיא תירשום אותו בבית ספר לחינוך מיוחד, אבל מצד שני אני צריכה את העבודה ואני ממש אוהבת את הילדים האלה. אני באמת נהנת איתם, ובגלל שהוא כזה "ילד מיוחד" הביאו אותי חזרה לבית הספר הזה, ולכיתה שהייתי בה לפני שנתיים.

אני לא רוצה לעזוב, אבל אני גם לא רוצה להיות עם הילד הזה. לא יודעת עד כמה אני יכולה לעזור לו. לא יודעת אם זה בכלל אפשרי.

 

מאז החתונה ואפילו כמה חודשים לפניה, התחילו ריבים ביני לבין זוגי. קשה לי לקרוא לו בעלי עדיין. לא מעכלת. אני גם לא הולכת לשנות את שם המשפחה לשלו. פחות בקטע. כמו שלא עשיתי מקווה. את הנישואים ברבנות כדי לרצות את אבא שלו הוא קיבל ופה זה נגמר מבחינתי. לא משנה את השם משפחה, עם כל כמה שבא לי להעיף את שלי לעזאזל. קשה לי איתו. לפעמים אני מרגישה שאני ממש אוהבת אותו ושהוא חשוב לי, ולפעמים בא לי שפשוט יסתום את הפה ויעלם מזווית הראייה שלי. יש לו באופי דברים שאני כ"כ לא מתחברת אליהם. אנחנו מאוד שונים, על אף שכן יש קווי דימיון כלשהם, אבל הוא כזה... חלש. הכוונה, שהוא פשוט לא דומיננטי מספיק בעיניי. לא במה שהוא עושה, לא עם אנשים אחרים, לא עם ההורים שלו ולא איתי. והוא פחדן. ואוהב לעשות דברים לפי הספר, ואני רחוקה מזה שנות אור.

ועכשיו שלח לי הודעה נ', שהיה במחשבות שלי מאז שסיימתי את הצבא ועד היום, וכאילו מרגיש לי שאני צריכה עוד לחוות ועוד להכיר, אם זה אנשים ואם זה מקומות חדשים, בא לי להתנסות, לחוות לחיות. בא לי סקס טוב. הרבה זמן לא היה לי סקס טוב. בעצם,  מאז שאני עם בן הזוג. אל תשאלו אותי למה התחתנתי איתו אם הסקס לא טוב, אני אוהבת אותו, בסופו של דבר. אבל כן הייתי רוצה לדבר עם נ', או סתם מישהו שמוצא חן בעיניי ולזרום איתו פשוט. בא לי את החופש הזה שוב, של לעשות מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה. לא היה לי מספיק מזה. בעיקר כי התאפשר לי לעשות זאת בגיל מאוחר יחסית. אחד הדברים שממש מעצבנים אותי בבן זוג זה שהוא חוזר על אותם דברים מאתיים פעם, וגם הרבה פעמים הוא מנסה להתייצר כבן זוג מושלם ומספר על הדברים הטובים שעשה... ונו באמת........ אני נגעלת מזה שאדם משבח את עצמו. והוא גם לא יכול להחליט בעצמו לגבי דברים. תמיד חייב להתייעץ עם אנשים, עם המשפחה בעיקר. כאילו לא מספיקה לו הדעה\מחשבה של עצמו. והוא כבר בן 30+ הוא אמור לדעת מה הוא רוצה. והוא לא יודע. הוא גם חוזר ואומר שהוא מיצה את העבודה שלו, ורוצה משהו חדש אבל לא באמת עושה עם זה משהו. אני גם מרגישה שאין לי כל כך עם מי לשוחח. הייתי רוצה שהוא יהיה משכיל, שילמד אותי דברים חדשים... אני משועממת ממנו. אין לנו על מה לדבר, אין לנו מה לעשות ביחד.

הנישואים האלו התחילו ברגל שמאל. הייתי צריכה להגיד לו שנדחה את החתונה לעוד שנה-שנתיים, וכשנגיע לגשר נחצה אותו. אני לא יודעת להסביר איפה אנחנו עומדים כרגע.

 

אתמול היה לי ממש מרענן בשיעור נהיגה. הרגשתי ממש טוב וזה נתן לי סיפוק, כי הרבה זמן נמנעתי מלעלות על רכב בעצמי ולנהוג, בקרוב אנחנו קונים רכב ואני מתכוונת לחרוש עליו.

 

התעורר בי רצון מחודש לחזור לקרוא אבל הבנתי שעם הפורמט הישן של הספר המודפס לא כל כך הולך לי. אני משתעממת מהר גם אם הספר מעניין. אולי זה בגלל התחושה של כמות הדפים שנותרו ביד... לא יודעת. משהו שם לא עובד. אני מנסה עכשיו פורמט חדש, של הספר הדיגטלי, קניתי במחיר מוזל 3 ספרים והתחלתי לקרוא, ובנתיים הקריאה זורמת וזה גם יותר נוח לי. מקווה שאתמיד בזה.

נכתב על ידי אנא-לי , 12/9/2019 16:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעשה בדוריטוס


לא באמת יהיה פה סיפור על דוריטוס. זה הכותרת שנתתי לקומיקס שהכין א' הילד שסייעתי לו לפני שנתיים והיום ליוויתי אותו קצת.

הילד שאני מסייעת לו לא הגיע היום, הוא הלך לעשות אבחון. מקווה מאוד שהאימא תתפכח ותבין שהילד נמצא על הרצף וברמה נמוכה מאוד ושאינו מתאים לכיתה רגילה, עם כל הצער שבדבר. אין למסגרת הרגילה את הכלים הדרושים לילדים עם צרכים מיוחדים.

אותו ילד מיוחד שאני איתו התעטש עליי כמה פעמים במשך השבוע בכוונה, הוא מרבה לעשות דברים בכוונה, אני רואה זאת ככמיהה לתשומת לב וחוסר כישורים חברתיים, אבל כרגע... אני מקללת אותו בלב כי נדבקתי ואני מרגישה נורא ואיום. הגרון שלי בוער, היום אשכרה איבדתי את הקול באמצע עבודה עם התלמידים, לא הבינו מה קורה לי, נחנקתי והתחלתי לדמוע... בכל זאת נשארתי עד תום הלימודים, ואני אפיו הולכת עכשיו לשיעור נהיגה.

לאחר כ8 שנים שלא עליתי על הכביש. האמת שאני מאוד חוששת. אני ממש רוצה להגיע ללימודים ברכב פרטי ולא להסתמך יותר על אוטובוסים ונהגים שבאים מתי שמתחשק להם. אני רוצה לקום בשעה נורמלית ולא ב4 לפנות בוקר כדי להתארגן ולהספיק את האוטובוס ללימודים. זה לא החיים והשנה היה לי ממש קשה מבחינת הנסיעות. תאחלו לי בהצלחה. אחזור לעדכן לגבי החיים כנשואה.

נ.ב - מישהו מהעבר הגיח... והתחלתי לחשוב עליו שוב. ולחלום עליו. יש לי בלגן שלם בראש ובלב. 

נכתב על ידי אנא-לי , 11/9/2019 15:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מרגישה כאילו נעלמו לי המילים. אני נמצאת בישרא-בלוג מגיל 14, היום אני בת 26, ואני מרגישה שבגיל 14 יכולתי לבטא את עצמי ואת תחושותיי יותר ובכתב מאשר היום. עובר עליי כ"כ הרבה. ואני יודעת שזה לא קשור, אבל אני מרגישה מוזר עם הציפורניים הללו והלק ג'ל. כ"כ לא רגילה לזה. לא תואם את האופי שלי. בקרוב הן כבר לא יהיו ויהיה לי יותר נוח לכתוב ולהקליד. אז מאיפה להתחיל? את החתונה וחיי הנישואים אני אשאיר לפוסטים הבאים, בנתיים אכתוב על הדברים הטריים בחיים שלי; התחלתי לעבוד עם ילד בעל צרכים מיוחדים שמנסה להשתלב בכיתה רגילה. והוווווו כמה שזה קשה. לא ייאמן. והאבסורד הוא שכתבתי לפני חודשיים עבודה ללימודים שלי בנושא, ואני עדיין לא משוכנעת שניתן לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה רגילה. כסייעת בשטח אני יכולה להעיד שזה כמעט בלתי אפשרי. לפחות לא עם הילד שקיבלתי. חזרתי חזרה לאיפה שהייתי לפני שנתיים, אותו מקום, אותה כיתה, רק שפיצלו את הכיתה של ה35 תלמידים ל2 כיתות נפרדות ומצומצמות. לא יכולה להגיד שזה רע. אני לא יודעת אם התנתי בשנתיים האלה או הילדים, אבל ההתנהגות שלהם מרגישה לי לא נורמטיבית. כפי איך שאני חווה את בית הספר בו אני עובדת, ישנה בעיה רצינית עם המורים ועם התלמידים. המורים לא מתפקדים והתלמידים איבדו את זה לגמרי, עד כדי שאני בקלות יכולה להצביע על 6 תלמידים אם לא יותר שהם בעלי צרכים מיוחדים הנמצאים בכיתה רגילה, ללא אבחון או משהו בסגנון. מהצד זה נראה נורא בחיי. ורובם בנים. קשה לי עם הילד, אבל מצד שני אני צריכה את העבודה, אין לי כוח או רצון לנדוד עכשיו בין עבודות, במילא אין פה היצע, זה או חינוך או מלצרות, ומכיוון שאני לומדת הוראה... מן הראוי שאעבוד בחינוך, אני גם צריכה את זה ללימודים שלי. 

 

הנה משהו משמח, סלחו לי שאני קופצת מדבר לדבר, כוחו של הרגל - קיבלתי מאיות בכל הקורסים שלקחתי בקיץ. ואני אמורה לקבל עוד מאה בקורס נוסף שהמרצה הורידה לי 6 נק' בעבודה שעשיתי בו, על משהו שהיא בכלל לא בדקה, ואני לא מתכוונת לוותר לה על זה. מגיע לי 100.

עוד כמה ימים תיפתח ההרשמה לקורסים של שנה הבאה, כבר תיכננתי מה אני רוצה לבחור. אני ממש מקווה שאצליח בכל מה שאבחר. חשוב לי מאוד להיות מצטיינת. זה ממלא אותי. להגיש עבודה שהשקעתי עליה ולקבל עליה 100 זה באמת ממלא אותי. מרגישה מוערכת, וזה נותן לי כוח להמשיך.

 

אנחנו מתכננים לטוס לירח דבש. לא מאמינה בירח דבש, אפילו את "ליל הכלולות" המפורסם ביליתי בשינה על דשא ליד הקיא שלי כשבן הזוג מחכה לי באוטו שאתעורר וניסה חזרה הביתה. עצוב, אבל אמיתי. חתונה זה שיט אחד גדול, אבל עוד אחזור לזה. אז כמו שאמרתי, "ירח דבש"... בן הזוג רוצה ארה"ב כי דוד שלו גר שם ואני רוצה איטליה, יש לציין שבחיים לא טסתי וזאת תהיה הטיסה הראשונה שלי אי פעם. אני אפילו לא מתרגשת, אני ובן זוגי עוברים טלטלות בקשר שלנו, ויום א' אני יכולה לסבול אותו ויום ב' לא יכולה לראות אותו. אבל שוב, אכתוב על כך בפוסטים הבאים.

 

בכל מקרה, מחר מחכה לי יום חדש עם הילד ואני רוצה לקוות לטוב, זה רק היום השני איתו ואני מרגישה מוצפת.   

נכתב על ידי אנא-לי , 2/9/2019 15:29  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  אנא-לי

בת: 26




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנא-לי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנא-לי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ