לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חושבת יותר מדי

בן אדם של ניגודים. כבר בשנות העשרים, אבל עדיין סוחבת איתה את הילדה הדחויה מבית הספר. אמיצה ופחדנית. מנסה להראות לכולם את הצד החיובי אבל לא תמיד מצליחה להראות אותו לעצמה. חושבת יותר מדי. על הכל. אז לפחות שייצא מזה משהו :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2019

למה לוקח לי כל כך הרבה זמן לצאת לדייט


כל כך הרבה דברים עוברים לי בראש עד שאני מחליטה לצאת לדייט ולא משתפנת ברגע האחרון.

אז החלטתי לפרט פה את הכל ואולי בסופו של דבר אני ארגיש פחות רע.


אז ככה:


1) איך אני מכירה בנים - אם אראה מישהו שנראה לי חמוד במציאות, רוב הסיכויים שלא יהיה לי אומץ לגשת. המקסימום שאני מסוגלת לעשות זה לחקור עליו בפייסבוק ולשלוח לו הודעה, כי אז לא אצטרך לראות את הפרצוף שלו אם ידחה אותי. לחלופין, אני מכירה בנים לראשונה בצורה וירטואלית דרך פייסבוק או אפליקציה.


2) נניח שהבחור הגיב בצורה חיובית. בגלל שאני מכירה בנים בצורה וירטואלית ובקושי מדברת איתם בחיים אם בכלל, אז אני מתחילה לפחד מכמה דברים - מה אם ניפגש ואחליט שאני לא נמשכת אליו? מה אם ניפגש והוא יחליט שהוא לא נמשך אליי? מה אם ברגע שאחד מאיתנו יפתח את הפה השני יבין שאין לזה סיכוי? אני לא רוצה לדחות אנשים. זה הפחד הכי גדול שלי, אפילו יותר משידחו אותי. כי אני מצפה לקבל דחייה, אבל לא חושבת שאני טובה מספיק בשביל לדחות מישהו אחר. למה שבחורה קטנה ועלובה כמוני תכאיב למישהו אחר, ועוד מישהו שהואיל בטובו לצאת איתה? קרה כבר שדברים לא הסתדרו כמו שציפיתי אבל לא היה לי נעים אז מתחתי את הגבולות שלי, והדייט היה עוד פחות טוב ממה שיכול היה להיות. אני לא רוצה להגיע למצב שאני מחליקה דברים שהבחור עושה שאני לא מרגישה בנוח איתם, רק כי אני גם ככה בחרדות אז אני שוכחת את עצמי.


3) נניח שהדייט הלך בסדר. ונניח שהבחור היה רגיש מספיק כדי לשאול אותי 8 פעמים אם היוזמות שלו בסדר מבחינתי, והוא לא אחד כזה שפועל ישר בלי לשאול (אני מניחה שחלק מהבנות יראו את זה בתור משהו פחות סקסי שהבחור לא יוזם בלי לשאול ולא מתנהג בצורה החלטית, אבל אני לא מחפשת סקסי, אני מחפשת רגישות ועדינות ומישהו שאפשר לסמוך עליו, וספונטניות זה משהו שאשאיר לדייטים יותר מתקדמים). יש לי ימים שאני מרגישה בהם פחות טוב. ומצבי הרוח שלי הרבה יותר קריטיים כשזה מגיע לבחורים חמודים, כל דבר קטן שקורה אם זה ריאיון עבודה שלא הצליח, או שעבדתי היום והלך לי פחות טוב, או שמישהו רנדומלי עצבן אותי, או שסתם קמתי על הצד הלא טוב בבוקר - יכול להשפיע עליי בצורה כזו שאפסיק לענות להודעות, שיעברו אפילו כמה ימים מאז שדיברתי עם הבחור בפעם האחרונה והוא יחשוב שאני מתחמקת כי החלטתי שזה לא מתאים. ואולי זה מה שאני רוצה בעצם, להרחיק ממני אנשים כי אני מרגישה שזה לא מגיע לי. שאם מישהו כועס עליי אז אולי אני לא אדם מספיק טוב ולא מגיע לי שמישהו אחר יתייחס אליי בכבוד. כמו שכתבתי בפוסטים קודמים, לא משנה מה קורה, הראש שלי מגיע למסקנה שמתישהו כולם יעזבו אותי, אז מה הטעם למשוך את זה סתם, ולהפוך את הכישלון ליותר גדול? עדיף לעשות את זה עכשיו. 


4) עם כל הדברים האלה שכתבתי, מי ירצה אותי בכלל? מי ירצה בן אדם כל כך מתוסבך שאי אפשר לצפות מה הוא יעשה, שאי אפשר לדעת למה הוא עושה או לא עושה דברים, שיום אחד הוא לא מדבר עם אף אחד ויום אחרי זה הוא מתנהג כאילו לא קרה שום דבר? למה אני לא סגורה על עצמי, למה הבטחון שלי משתנה בצורה מוגזמת משבוע לשבוע, למה אני לא יכולה להיות החלטית?


בגלל זה הרבה יותר קל לי לדמיין מה יכול לקרות, אבל לא לעשות כלום במציאות. כי יש לי אותי, שזה מכשול די גדול בפני עצמו.

נכתב על ידי , 16/9/2019 10:40   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיר אהבה לישרא 3> 3>


אין לי כל כך מה לומר לאתר


בעיקר שהבאזז סביבו כבר נגמר


הוא כמו הדוד הזה בחתונה


שמספר אותה בדיחה כבר 20 שנה


באתי מאוחר


והמסיבה כבר נגמרה  


נו טוב, בתחומים אחרים בחיים


זה קורה לי גם


הייתי האחרונה לגלות את הפייסבוק 


והאחרונה לצאת מהאייסי


לפחות הייתי הראשונה לגלות


את הקסם שיש למיץ אשכוליות 


("על מה את מדברת?? אף אחד בדור שלך לא אוהב מיץ אשכוליות, זה טחינה, כולם אוהבים טחינה" )


היית אתר פעיל, נושם וחי


היית בית לכל כך הרבה כותבים 


עכשיו נשארה פה שארית הפלטה


אלה שכותבים בשביל הזבוב בתקרה


("נו, נהנית?" "בזז בזז")


מצד אחד


פספסתי הזדמנות לתהילת עולם


מצד שני


אני המתוסבכת, החנונית, והקומיקאי גם 


אין לכם פה מה לקרוא חוץ ממני


ובגלל זה כתבתי לכם שיר בינוני


ניסיתי לכתוב בפייסבוק פוסטים אישיים


אבל לא שמתי תמונה של עצמי חושבת דברים חכמים


ואין לי משפטים נדושים


שמנתחים את משמעות החיים


אז שם אף אחד לא קורא


ופה לא נשאר אף אחד


מתעצלת לפתוח בוורדפרס


בקיצור, נשארתי לבד


אתה ואני


אני והאתר


ואתם יודעים מה?


החלטתי


על תחרות בלוגים


שאני ארגנתי


ואני הזוכה


ישש!! תודה לכל אלה שלא בחרו בי


תודה לכשרוניים שעזבו ונתנו לי הזדמנות


תודה להוריי שהביאוני עד הלום


ותודה לתואר הראשון שהוביל אותי לשומקום


זהו.

נכתב על ידי , 14/9/2019 07:45  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרוש - גבר חסר ביטחון


מה יש לי? למה אני אוהבת אותם ככה? עם דאדי ומאמי אישיוז? חכמים ורגישים עם פוטנציאל לא ממומש? שאם רק הייתה להם הזדמנות הם היו עושים הכל לפי הספר?

למה אני רוצה אותם ככה? הרי אני לא באמת אתקן אותם. כל בן אדם שאני פוגשת ונראה לי מושלם מדי אני מנסה למצוא את נקודת החולשה שלו. כי אני לא מזדהה עם שום דבר אז אולי הוא לא אמיתי. ואולי אין לי כל כך למה להתחבר. ואולי לו אין כל כך עם מה להזדהות. ואולי זה אצלי בראש כל החוויות מהעבר, כל פעם שניסיתי להתחבר לפופולריים זה לא עבד, כי אני פשוט לא כמוהם. אז אני מרגישה כמו החנונית, תמיד. והם מלכי הכיתה.

אבל אז זה חוזר אליי כמו בומרנג. כי הרבה מהם עדיין סוחבים את זה איתם, כל יום. וזה יהפוך מאוד מהר לבעיה שתשפיע עלינו. כי אי אפשר לעבור חיים שלמים, להיפגע שוב ושוב, להרחיק ממך אנשים, ואז פתאום לפתור הכל רק כי באה מישהי אחת שמקבלת אותך. זה פשוט לא קורה. וגם אם כן - מה הסיכוי? ולמה אני צריכה להשקיע זמן רק כי אולי יש סיכוי?

ואולי העולם הוא לא שחור ולבן, ואין דבר כזה חנונים אאוטסיידרים ומלכי כיתה פופולריים, והכל בראש שלי. בראש הילדותי שלי. בראש שלי אני עדיין "החנונית", שאין לה סיכוי עם מישהו טוב מדי. למרות שעשיתי כל כך הרבה דברים מאז בית הספר, ואני לא אותו אדם שהייתי אז, ברמה שאם מישהו שהכיר אותי פעם יפגוש אותי הוא ינהל אינטראקציה עם אדם אחר לחלוטין. עם אדם שפרץ את כל הגבולות, ויכול להיות עצמו. זה כבר קרה לי, שנפגשתי עם אנשים מהעבר והתנהגתי אחרת לגמרי ברמה שאפילו אני הופתעתי מעצמי.

אני בן אדם בוגר והחלטי ושקול, איך אני לא סומכת על עצמי כשיש כל כך הרבה שסומכים עליי בלי למצמץ? שרואים בי מודל לחיקוי? שאפילו כשהייתי בתקופות הכי חלשות שלי, קראו לי זו החכמה שתצליח בחיים? אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני רוצה לאזן, רוצה לכתוב שאני לא כזו טובה, ולבקש סליחה מכל מי שקורא את זה ועלול חלילה לחשוב שאני אוהבת את עצמי יותר מדי, שאני חייבת להשוויץ בהישגים שלי ולקבל הכרה. כי אם הייתי קוראת דבר כזה משהו בי היה מתמלא קנאה שהופכת מהר לשנאה. ולא הייתי מגיבה כי כמה אפשר להזדהות עם פוסט של הצלחה. והייתי עוברת לבלוג הבא, מחפשת אנשים שקשה להם, שמתלוננים במידה הנכונה, אבל לא יותר מדי כדי שלא ייצאו פתטיים.

מישהו פעם אמר לי שהרבה בעלי סמכות בחברות מצליחות חושבים שהם קצת זיוף. שהם דוחפים את עצמם להראות בטחון כדי שאחרים יסמכו עליהם ויקבלו מהם מוטיבציה לפעול. ככה אני מרגישה חלק גדול מהזמן. זה הבלגן שעובר לי בראש.

נכתב על ידי , 13/9/2019 19:09   בקטגוריות אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 26




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לcutie-pie אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על cutie-pie ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ