לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חושבת יותר מדי

בן אדם של ניגודים. כבר בשנות העשרים, אבל עדיין סוחבת איתה את הילדה הדחויה מבית הספר. אמיצה ופחדנית. מנסה להראות לכולם את הצד החיובי אבל לא תמיד מצליחה להראות אותו לעצמה. חושבת יותר מדי. על הכל. אז לפחות שייצא מזה משהו :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2019

למה לקחת מאמן כושר זו אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי


אימון כושר אישי נותן הרבה יותר מכושר. ולא, אני לא מדברת על חיטוב ועלייה בבטחון העצמי. כי הבטחון שלי בא הרבה לפני זה, כשהשלמתי עם זה שיש סיכוי שאני היחידה בכל המכון שמשתמשת במשקולות של 1 קילו.

יש לי מוטיבציה, יש לי כוח רצון. אבל תמיד הייתה חסרה לי אמונה. התגברתי על הרבה דברים אבל ספורט זה הדבר האחרון שנשאר אצלי בראש בתור משהו שלא נועדתי לעשות. תמיד חשבתי שאני לא בנויה לזה, שאני פשוט לא טובה בזה. הלכתי לחדר הכושר לבד בהתחלה, ניסיתי אימונים התחלתיים מובנים. אבל כנראה ציפיתי לתוצאות מהר מדי. ניסיתי לקפוץ כמה שלבים מהר מדי, והגעתי שוב ושוב למסקנה שכנראה זה לא בשבילי.

 

ואז הכרתי מאמן כושר, אחד כזה שיודע לדחוף כשצריך אבל גם יודע איך לאפשר לי להתקדם בהדרגה ומזכיר לי לנוח בין סטים. לא כולם ככה, היה לי ניסיון עם מאמנים אחרים שחושבים שהרמה שלהם זה משהו ברור מאליו, ושאף אחד לא התחיל אצלם מאפס כושר. ואם אני לא מצליחה אז תמיד המסקנה היא שאני לא מתאמצת מספיק או שיש לי בעיה בריאותית שעוד לא התגלתה. עם מאמנים כאלה לא הייתי שורדת חודשיים במכון.

 

זה לא זול. אבל זו שעה בשבוע שבה אני לא צריכה אפילו לנסות להאמין בעצמי, כי יש מישהו אחר שמאמין בי. כל כך הרבה פעמים ראיתי אותו מדגים תרגיל חדש, או לוקח אותי למכשיר שמעולם לא היה לי אומץ לנסות, והתחושה הזו של "אני הולכת לפדח את עצמי" או "אין סיכוי שאני חזקה מספיק בשביל זה" הייתה מתגנבת לי לראש. ואתם יודעים מה? לא תמיד הצלחתי. אבל ניסיתי. ומי שלא מנסה נשאר באותה רמה ולא יכול להתקדם.

 

זה הרבה יותר מחוזקה וגמישות ובריאות פיזית, למרות שהשלושה האלה מספיקים בפני עצמם. אבל יש גם את האלמנט הנפשי, את מוסר ההשכל הזה שהגוף שלנו הוא מכונה שאם רק נאמין בה היא תחזיר לנו באותו מטבע. כי זה ברור מאליו שנועדנו להוציא אנרגיות, נועדנו להתמתח ולשחרר את הגוף. אבל לא יכולתי לדעת כמה זה חסר לי כל עוד לא ניסיתי. ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר מודעת לגוף ולנפש. אני מרגישה שמשהו חסר כשאני לא מתאמנת, כשאני לא מוציאה את כל האנרגיות האלה שנצברו בגלל כל מיני לחצים. זה משאיר בי תסכול שאני חייבת להוציא איכשהו.

 

אחד הדברים הכי חשובים שהאימונים לימדו אותי זה לראות את החיים כמו משחק מחשב ולא כמו שדה קרב. אין ניצחון מוחלט או הפסד מוחלט. אנחנו עוברים שלבים, נתקעים ומנסים מחדש. כי ההתקדמות היא בלתי נמנעת, היא חלק מהחיים, כמו שתקופות של שפל הן חלק מהחיים. אם אין לי מצב רוח השבוע ואני נפגשת עם המאמן, אולי הפעם אני לא אהיה טובה כמו בפעמים הקודמות, אבל לפחות הלכתי. לפחות עשיתי מינימום של מאמץ, למרות שלא ראיתי תוצאות. כי גם מי שמנסה להקפיד על אורח חיים בריא עלול לזייף מדי פעם. לדלג על ארוחות, או אימונים, או לאכול משהו פחות בריא, או להתעצבן על מישהו בלי סיבה. וזה בסדר, כל עוד מאפשרים לתחושה הזו להיות, סולחים לעצמנו וחוזרים לתלם. חזרה לתלם זה הדבר הכי קשה מבחינתי. אני עובדת על זה סבבי

נכתב על ידי , 22/9/2019 14:15  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 26




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לcutie-pie אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על cutie-pie ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ