לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חושבת יותר מדי

בן אדם של ניגודים. כבר בשנות העשרים, אבל עדיין סוחבת איתה את הילדה הדחויה מבית הספר. אמיצה ופחדנית. מנסה להראות לכולם את הצד החיובי אבל לא תמיד מצליחה להראות אותו לעצמה. חושבת יותר מדי. על הכל. אז לפחות שייצא מזה משהו :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2019

דרוש - גבר חסר ביטחון


מה יש לי? למה אני אוהבת אותם ככה? עם דאדי ומאמי אישיוז? חכמים ורגישים עם פוטנציאל לא ממומש? שאם רק הייתה להם הזדמנות הם היו עושים הכל לפי הספר?

למה אני רוצה אותם ככה? הרי אני לא באמת אתקן אותם. כל בן אדם שאני פוגשת ונראה לי מושלם מדי אני מנסה למצוא את נקודת החולשה שלו. כי אני לא מזדהה עם שום דבר אז אולי הוא לא אמיתי. ואולי אין לי כל כך למה להתחבר. ואולי לו אין כל כך עם מה להזדהות. ואולי זה אצלי בראש כל החוויות מהעבר, כל פעם שניסיתי להתחבר לפופולריים זה לא עבד, כי אני פשוט לא כמוהם. אז אני מרגישה כמו החנונית, תמיד. והם מלכי הכיתה.

אבל אז זה חוזר אליי כמו בומרנג. כי הרבה מהם עדיין סוחבים את זה איתם, כל יום. וזה יהפוך מאוד מהר לבעיה שתשפיע עלינו. כי אי אפשר לעבור חיים שלמים, להיפגע שוב ושוב, להרחיק ממך אנשים, ואז פתאום לפתור הכל רק כי באה מישהי אחת שמקבלת אותך. זה פשוט לא קורה. וגם אם כן - מה הסיכוי? ולמה אני צריכה להשקיע זמן רק כי אולי יש סיכוי?

ואולי העולם הוא לא שחור ולבן, ואין דבר כזה חנונים אאוטסיידרים ומלכי כיתה פופולריים, והכל בראש שלי. בראש הילדותי שלי. בראש שלי אני עדיין "החנונית", שאין לה סיכוי עם מישהו טוב מדי. למרות שעשיתי כל כך הרבה דברים מאז בית הספר, ואני לא אותו אדם שהייתי אז, ברמה שאם מישהו שהכיר אותי פעם יפגוש אותי הוא ינהל אינטראקציה עם אדם אחר לחלוטין. עם אדם שפרץ את כל הגבולות, ויכול להיות עצמו. זה כבר קרה לי, שנפגשתי עם אנשים מהעבר והתנהגתי אחרת לגמרי ברמה שאפילו אני הופתעתי מעצמי.

אני בן אדם בוגר והחלטי ושקול, איך אני לא סומכת על עצמי כשיש כל כך הרבה שסומכים עליי בלי למצמץ? שרואים בי מודל לחיקוי? שאפילו כשהייתי בתקופות הכי חלשות שלי, קראו לי זו החכמה שתצליח בחיים? אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני רוצה לאזן, רוצה לכתוב שאני לא כזו טובה, ולבקש סליחה מכל מי שקורא את זה ועלול חלילה לחשוב שאני אוהבת את עצמי יותר מדי, שאני חייבת להשוויץ בהישגים שלי ולקבל הכרה. כי אם הייתי קוראת דבר כזה משהו בי היה מתמלא קנאה שהופכת מהר לשנאה. ולא הייתי מגיבה כי כמה אפשר להזדהות עם פוסט של הצלחה. והייתי עוברת לבלוג הבא, מחפשת אנשים שקשה להם, שמתלוננים במידה הנכונה, אבל לא יותר מדי כדי שלא ייצאו פתטיים.

מישהו פעם אמר לי שהרבה בעלי סמכות בחברות מצליחות חושבים שהם קצת זיוף. שהם דוחפים את עצמם להראות בטחון כדי שאחרים יסמכו עליהם ויקבלו מהם מוטיבציה לפעול. ככה אני מרגישה חלק גדול מהזמן. זה הבלגן שעובר לי בראש.

נכתב על ידי , 13/9/2019 19:09   בקטגוריות אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 26




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לcutie-pie אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על cutie-pie ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ